31 ינואר 2018

1. התביעה הוגשה ביום 15.11.17. הנתבע הודיע ביום 24.1.18 כי שילם לתובע את ההפרשים עובר להגשת התביעה וביקש למחוק התביעה ולחייב התובעת בהוצאות הגשת התביעה הואיל ולא טרחה לברר מול הנתבע קודם להגשת התביעה אם עודכנו לה ההפרשים וכן לא הודיעה לבית הדין שקיבלה התשלום. המכתב המודיע על תשלום ההפרשים נשלח ביום 26.10.17 והתשלום בוצע ביום 31.10.17. הנתבע ציין כי אמנם בתחילה שולם לתובעת סכום נמוך יותר, אולם נאמר לה שאם תגיש מסמכים נוספים יישקל העניין בשנית ואכן כך נעשה.
2. ביום 30.1.18 הגישה התובעת בקשה לביטול התביעה. מנוסח הבקשה נראה כי לא קיבלה את הודעת הנתבע בתיק ואת ההחלטה מיום 24.1.18. התובעת הבהירה כי היא מבקשת לבטל התביעה הואיל ולאחר שהוגשה שילם לה הנתבע, זאת על אף שבמכתב האחרון שקיבלה מהנתבע ביום 13.9.17 וצורף לכתב התביעה נרשם כי ההחלטה הינה סופית ולאחר בירור, וזאת חרף המסמכים ששלחה.
3. התביעה נמחקת כמבוקש.
4. הדיון הקבוע ביום 5.6.18 מבוטל.
5. לא שוכנענו כי מדובר במקרה חריג המצדיק חיוב התובעת בהוצאות כפי שביקש הנתבע, הואיל ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי ובפער זמנים לא גדול בין מועד ההודעה מטעם הנתבע על קבלת תביעתה לעניין ההפרשים לבין מועד הגשת התביעה. התובעת פעלה מול הנתבע והמציאה המסמכים כדין ואין לומר כי התרשלה בפנותה לבית הדין. בקשה זו אינה במקומה והיא נדחית אפוא.
6. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ח, (31 ינואר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.