1. ראשית דבר:

בפני בקשה לפסילת המשיב וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2. נסיבות המקרה:

ביום 09.11.17 נהג לכאורה המשיב בנהריה עת היותו שיכור, בכך שבדגימת אוויר נשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 731 מיקרוגרם.

3. דיון והכרעה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

א - קיומן של ראיות לכאורה:

על בית המשפט לבחון האם בחומר החקירה המצוי קיים פוטנציאל ראייתי אשר עשוי להוכיח את אשמתו של הנאשם לאחר עיבודו בכור ההיתוך של ההליך העיקרי הבוחן את מהימנות הראיות ומשקלן [ר' בש"פ 11271/03 אלפרון (פורסם בנבו), בש"פ 8087/95 זאדה (פורסם בנבו), בש"פ 2182/95 מהאג'נה (פורסם בנבו), ועוד]. בית המשפט הדן בשלב הביניים (מעצר, פסילה וכו') אינו בוחן את הראיות לעומקן, אינו מכריע בגרסאות הצדדים ואינו בוחן מהימנות העדים, אלא (למעט מקרים חריגים), בודק פוטנציאל הרשעתי בלבד. במקרה דנן, אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ודי בעיון בחומר הראיות על מנת לקבוע זאת, החל מהתרשמות השוטרים מהמשיב בשעת האירוע, תוצאות בדיקת המאפיינים והינשוף שנערכו למשיב וכלה בהודעתו והודאתו במשטרה באשר לצריכת האלכוהול בסמוך לאירוע. לפיכך, ניכר כי קיימות בחומר החקירה ראיות בעלות פוטנציאל הרשעתי מספיק להוכחת אשמתו של המשיב.

ב - מסוכנות המשיב:

מסוכנות המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו. במקרה שבפני, עסקינן במשיב הנוהג משנת 1980 ובעל 41 הרשעות קודמות ובעיקרן הרשעה קודמת של נהיגה תחת השפעת אלכוהול משנת 2014 בגינה הושתו עליו בין היתר מאסר מותנה של 6 חודשים ופסילה למשך 5 חודשים. זאת, לצד עבירות מהירות רבות ואי ציות לתמרורים. על כן, ניתן ללמוד על מסוכנות המשיב ממעשיו במקרה הנוכחי, בו נהג לכאורה עת בגופו כמות אלכוהול מעל פי שתיים מהמותר, כשבאמתחתו עבירה קודמת של נהיה תחת השפעת אלכוהול מלפני 4 שנים. לעניין נסיבות ביצוע העבירה, יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י [פורסם בנבו], אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 60 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה (גם ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו [בבש"פ 1965/07] – נדחה. לפיכך, הן המחוקק (בקובעו עונש מינימום של שנתיים פסילה) והן הפסיקה, קבעו הלכה למעשה כי התנהגות של נהיגה בזמן שכרות, מצביעה על קיומו של סיכון ממשי וודאי לשלומם ולביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך. על כן, ניתן לומר כי המשך נהיגתו של המשיב במקרה דנן עלולה לסכן את שלום הציבור וכלל משתמשי הדרך, ויש לדידי מקום להורות על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. עם זאת, לעניין קציבת תקופת הפסילה, סבורני כי בשים לב לנסיבות האישיות המיוחדות של המשיב כגון מצבו הבריאותי, העובדה כי נהג בשכרות לכאורה בשל גילויו על מחלתו הקשה וכן הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה (11/17) ואי ביצוע עבירות נוספות מצד המשיב מאז:

• הריני לקצוב את תקופת הפסילה למשך חודש אחד. יפקידו רשיונו לא יאוחר מיום 24/6/18 עד השעה 13:00 במזכירות ביהמ"ש עכו.
• הפקדת ערבון או ערבות בנקאית מצד המשיב על סך 1,500 ₪.
• התחייבות עצמית מצד המשיב על סך 3,000 ₪ להימנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או עבירה של נהיגה בשכרות, וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

המזכירות תמציא העתק לצדדים.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.