בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 17.11, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אביו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו לא העריך כלל שבנו ישתה אלכוהול שכן הוא אינו נוהג לעשות כן. המבקש מוסיף וטוען כי לא זומן לשימוע וכן כי הוא זקוק לרכב לצרכי נסיעה לעבדותו אשר מסתיימת בשעות לילה בהן אין תחבורה ציבורית.

ראשית, לעניין השימוע, הפקודה והתקנות קובעות את החובה למסירת הודעת השימוש לבעלים של הרכב, אולם אינן קובעות כי הבעלים יוזמן לשימוע בטרם יינתן צו איסור השימוש. סעיף 57א(ד)(1) אף קובע כי: "העתק מהודעת איסור השימוש יישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת השימוש". דהיינו אין כל מניעה ממתן החלטה בדבר איסור שימוש מבלי לשמוע את הבעלים של הרכב. ראו לעניין זה גם החלטת בית המשפט המחוז בחיפה בע"ח 36523-06-13 בעניין מייזל.

לגופו של עניין קובע סעיף 57ב(ב) כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן בו נמסר הרכב בידי המבקש לבנו בהסכמה ובו אין טענה לפעולה כלשהי של המבקש למניעת העבירה. ההיפך הוא הנכון, המבקש מאשר כי לא נקט בכל פעולה מאחר ולא העלה על דעתו כי בנו ישתה אלכוהול כלל.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

מעבר לתנאים הנ"ל, לביטול החלטת הקצין, אשר כאמור אינם מתקיימים במקרה זה, מוסיף וקובע סעיף קטן ג':

בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

במקרה דנן גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המדובר בעבירה חמורה מאוד. הטענה כי מדובר בכמות אלכוהול נמוכה אינה יכולה להתקבל מקום שמדובר בכמות של פי ארבעה מהמותר בחוק לגבי נהג צעיר כמו במקרה דנן, והזיקה שבין המבקש לנהג הינה זיקה ישירה וקרובה של אב ובנו וכאמור לעיל, מן הראוי כי ידע הבן שאם יעשה שימוש לרעה ברכב אביו עלול האב להיפגע מכך.

אף הטענה כי המבקש לא יוכל להסתדר בלא הרכב לנסיעה למקום עבודתו אינה יכולה להצדיק התערבות בהחלטה בה לא נפל פגם. ראשית, המדובר בנזק טבעי, נפוץ וכזה שהובא בחשבון מראש בידי המחוקק בעת קבע את הסנקציה של איסור השימוש ברכב, ואין מדובר בפגיעה שאינה מידתית. שנית, אין טענה כי מדובר ברכב ייחודי, ואין כל מניעה שהמבקש יעשה שימוש בתקופה הרלוונטית ברכב אחר, לרבות אפשרות של שימוש ברכב שכור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017.