1. בקשה לגילוי מסמכים במסגרת תביעה שהוגשה על ידי המבקש בהמרצת פתיחה נגד הבנק. בטרם נדון בבקשה – נפרט בקצרה את טענות הצדדים במסגרת המרצת הפתיחה.

המרצת הפתיחה

2. עניינה של המרצת הפתיחה הוא - בקצירת האומר – בהליך מינוי משרד רואי-החשבון של המשיב (להלן: "הבנק"). לגישת המבקש כפי שהיא נטענת בתובענה, הליך המינוי היה פגום ויש לתקן אותו באופן שתכונס אסיפה כללית נוספת בה יידון כדין נושא מינוי משרד רואי החשבון.

המבקש טען כי בהתאם לדין ולתקנון הבנק, האסיפה הכללית היא זו שצריכה למנות את רואי החשבון של החברה, וכדי לעשות כן – נדרש כי יעמוד בפני בעלי המניות כל המידע הרלוונטי לצורך קבלת החלטה. בפועל – כך נטען – הוסתר שלא כדין מידע מבעלי המניות. משום כך לא עמדו לנגד עיני המבקש ויתר חברי האסיפה הכללית כל השיקולים הרלוונטיים, ונמנע מהם לשקול את עמדתם בנושא.

המבקש ציין כי ועדת הביקורת של הדירקטוריון גיבשה המלצות שהדירקטוריון לא קיבל. כך, ועדת הביקורת של הדירקטוריון המליצה על שתי אפשרויות למינוי משרד רואי חשבון, בעוד הדירקטוריון העביר לאסיפה הכללית הצעה אחת בלבד. עוד צוין כי הבנק קבע שלאור העובדה שלרוב חברי ועדת הביקורת עלול להיות ענין אישי, היא תעמיד את המלצתה לאישור הדירקטוריון – שהוא שיקבע אילו אפשרויות להעמיד להצבעת האסיפה. לגישת המבקש, לא ברור מיהם חברי ועדת הביקורת שהיה להם ענין אישי, מדוע לא מונתה ועדה שתהיה נקייה מניגודי עניינים, והאם יש גם חברי דירקטוריון שיש להם ענין אישי.

3. הבנק השיב להמרצת הפתיחה. הוא העלה טענות מכוחן יש לסלק את התובענה על הסף. לגופו של ענין הוא טען בין היתר כי ועדת הביקורת והדירקטוריון קיימו הליך מלא ומפורט, וגיבשו הצעה שאושרה ברוב מוחץ של 89% באסיפה הכללית. כן נטען כי המידע שנמסר לבעלי המניות היה מידע רב ונרחב, מעבר למקובל ולמתחייב על פי הדין.

לגישת הבנק, בהתאם להוראות החוק, יש לדירקטוריון החברה סמכות שיורית לקבוע מיהם משרדי רואי החשבון שיועלו להצבעה באסיפה הכללית, ולוועדת הביקורת אין סמכות לקבוע את סדר היום של האסיפה או להעלות בה הצעות. עוד נטען כי אף אם הסמכות להעלות להצבעת האסיפה את מינוי רואה החשבון היתה של ועדת הביקורת, הרי לחלק מחברי הוועדה היה ענין אישי בהתקשרות עם רואי החשבון. כאשר לרוב חברי ועדת הביקורת יש ניגוד עניינים, רשאי הדירקטוריון לדון בנושא. הדירקטוריון אינו חייב להעמיד להצבעת האסיפה הכללית הצעת החלטה שלדעתו אינה הטובה ביותר.

4. בהתייחס לסוגיית ניגוד העניינים של חברי ועדת הביקורת, טען הבנק כי כל חבר בוועדת הביקורת היה צריך לדווח אם יש לו ענין אישי. בהתאם לחוות דעת שניתנה לבנק על ידי פרופ' חנס (להלן: "חוות דעת חנס"), רק חבר אחד בוועדת הביקורת היה בעל ענין אישי. למרות זאת, הוחלט פה אחד בוועדה כי הצעתה תובא לדיון בפני הדירקטוריון, וכי הדירקטוריון הוא זה שיחליט בענין ההמלצה שתובא לאסיפה הכללית. בכך החמיר הבנק עם עצמו ונקט אמצעים שלמעלה מהנדרש כדי שהליך המינוי יהיה נקי מכל ספק.

הבקשה לגילוי מסמכים

טענות המבקש

5. כאמור, המבקש הגיש במסגרת התובענה גם בקשה לגילוי מסמכים. בבקשה זו הוא עתר כי הבנק יגלה לו מספר מסמכים –

• את אישור המפקחת על הבנקים לנוסח הדיווח המשלים שהבנק פרסם ביום 28.9.2017 (להלן: "אישור המפקחת");
• את חוות דעת חנס בקשר עם הליך בחירת רואי החשבון;
• את כל המסמכים שהוחלפו עם פרופ' חנס במהלך עבודתו.

המבקש טען כי כל המסמכים המבוקשים על ידיו נזכרו בתשובת הבנק להמרצת הפתיחה, ולכן הוא זכאי לעיין בהם מכוח הוראת תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי. הוא הוסיף כי מסמכים אלה הם רלוונטיים לבירור העניינים השנויים במחלוקת בהליך: הם יסייעו לברר את טענת הבנק אודות אישור המפקחת ואת תוכן האישור, וכך גם את טענת הבנק כי לבעלי המניות נמסר מידע מספק. כן יאפשרו המסמכים למבקש לבחון את המידע שעל בסיסו ניתנה חוות דעת חנס.

6. בהתייחס לטענת הבנק לפיה הסעד של הגילוי הוא אחד הסעדים שהמבקש עתר להם במסגרת המרצת הפתיחה ולא ניתן לעקוף אותו באמצעות בקשה לגילוי מסמכים, טען המבקש כי המסמכים שהוא ביקש במסגרת הבקשה דנן הם רק מסמכים שגילוים לא נתבע כסעד בהמרצת הפתיחה ושנזכרו בתשובת הבנק. בהתייחס לטענת החיסיון שהבנק העלה, נטען כי חוות דעת חנס ואישור המפקחת נזכרים בתשובת הבנק להמרצת הפתיחה, ולכן יש לראות את הבנק כמי שוויתר על החיסיון. המבקש אף כפר בטענת הבנק לפיה לא ניתן לקיים הליך של גילוי מסמכים בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה – וטען כי טענה זו מנוגדת להלכה הפסוקה.

תשובת הבנק

7. בתשובה שהגיש הבנק לבקשה לגילוי מסמכים, הוא טען כי המבקש מנסה במסגרתה לקבל את הסעד לו הוא עתר בתובענה עצמה. לגישת הבנק יש זהות בין המסמכים שהמבקש ביקש לקבלם במסגרת התובענה לבין אלה נושא הבקשה כאשר הדברים אמורים בפרט ביחס לחוות דעת חנס והמסמכים שהוחלפו עמו. הבנק הוסיף כי אין מקום להיעתר לבקשה בנסיבות כאלה, ויהיה מקום לבחון את זכותו של המבקש למסמכים במסגרת הדיון בתובענה לגופה.

בהתייחס לאישור המפקחת, טען הבנק כי על התקשורת עם המפקחת חלה חובת סודיות ממנה נגזר חיסיון. לכן המבקש אינו יכול להסתמך על הוראת תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי.

8. ביחס לחוות דעת חנס, נטען גם כי חל עליה חיסיון עו"ד – לקוח שהוא חיסיון מוחלט, עליו לא ויתר הבנק. עוד נטען כי חוות הדעת אינה רלוונטית לדיון בתובענה שכן היא אינה נוגעת לטענת המבקש לפיה הדירקטוריון לא היה מוסמך לפסול את עמדתה של ועדת הביקורת, ולטענה לפיה הבנק לא מסר לבעלי המניות מידע מספק ביחס למינוי רואי החשבון. חוות הדעת לא נגעה לנושאים אלה אלא לשאלת הענין האישי של כל דירקטור וכל חבר בוועדת הביקורת.

לגישת הבנק, הוא איזכר את חוות הדעת בתשובתו רק כדי לתת "תמונה רחבה", אולם הוא לא טען כי תוכן חוות הדעת מצדיק את דחיית התובענה, והוא לא הסתמך על נכונות האמור בה. הבנק ציין כי הוא נקט בקריטריונים מחמירים יותר ממה שנקבע בחוות הדעת. הבנק הוסיף וטען כי חשיפת חוות דעת חנס תפגע בפרטיותם של הדירקטורים החברים בוועדת הביקורת ובבני משפחתם, וכי גם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

בהתייחס לבקשה הנוגעת לתכתובת בין הבנק לבין פרופ' חנס, נטען כי מדובר בדרישה גורפת וכוללנית שאין להיעתר לה.

התשובה לתגובה

9. בתשובתו של המבקש לתגובת הבנק, הוא טען כי אין לקבל את הטענה לפיה חוות דעת חנס איננה רלוונטית, לאחר שהבנק עצמו איזכר אותה בתשובתו, איזכור שדי בו כדי להעיד על הרלוונטיות שלה. לגופו של ענין, הרלוונטיות של חוות הדעת נובעת מכך שהבנק טען כי בשל ניגוד העניינים של רוב חברי ועדת הביקורת, הוחלט כי המלצתה של הוועדה ביחס לרואי החשבון המבקרים תהיה כפופה לאישור הדירקטוריון. נושא זה הוא אחד העניינים בהם עוסקת המרצת הפתיחה – וזהו הנושא בו עוסקת חוות-דעת חנס.

בהתייחס לאישור המפקחת, נטען כי הבנק לא כפר ברלוונטיות של המסמך. עוד נטען כי חיסיון האישור הוא חיסיון יחסי. לגישת המבקש, אישור המפקחת איננו מצוי בליבת העבודה של המפקחת, ומול האינטרס המצומצם בחיסוי קיים אינטרס של גילוי האמת וחשיפתה. לכן יש להורות על גילוי האישור חרף טענת החיסיון.

10. בהתייחס לטענת החיסיון הן ביחס לחוות דעת חנס והן ביחס לאישור המפקחת, שב המבקש וטען כי הבנק הפנה למסמכים אלה והפנייה כזו מהווה ויתור על טענת החיסיון. עוד צוין כי גילוי תוכן המסמך לבעלי המניות בחברה אינו מפר את החיסיון, שכן בעלי המניות והמבקש בכללם, הם אלה שצריכים למנות את רואה החשבון של הבנק. בהתייחס לטענה אודות קיומו של מידע פרטי בחוות דעת חנס (מידע אודות הדירקטורים, בני משפחה וקרובים שלהם ומידע עסקי וכלכלי), נטען כי זכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת. על כל פנים אפשר להורות על גילוי חוות הדעת תוך מחיקת פרטי מידע שיש בהם כדי לפגוע בפרטיות של צדדים שלישיים.

ביחס למסמכים שהוחלפו עם פרופ' חנס, נטען כי המבקש זכאי לקבל מסמכים המתעדים את מהלך העניינים שהבנק נתלה בו בניסיון לבסס הגנה מפני התביעה.

דיון

11. מספר עניינים טעונים הכרעה במסגרת הבקשה. ראשית, יש לברר האם המבקש זכאי לגילוי המסמכים המבוקשים על ידיו מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי. אם התשובה היא שלילית, יהיה מקום לבחון את הבקשה לגופה, תוך בחינה בין היתר של שאלת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים. כן יהיה מקום לבחון את טענת החיסיון הן לגבי חוות דעת חנס והן לגבי אישור המפקחת.

אקדים ואציין כי אינני סבורה כי יש לקבל את הטענה לפיה אין להיעתר לבקשה משום שמדובר באחד הסעדים שהתבקש על ידי המבקש במסגרת התובענה לגופה. זאת מאחר שבבקשה לגילוי מסמכים, עתר המבקש לגילוי מסמכים שהם שונים מאלה שהוא ביקש לעיין בהם במסגרת המרצת הפתיחה עצמה. בנסיבות אלה, אין זה מן הנמנע כי המבקש יעתור לגילוי מסמכים שנזכרו בתשובת הבנק להמרצת הפתיחה, וכי בית המשפט יאפשר לו לעיין במסמכים אלה עוד בטרם הדיון בתובענה לגופה. עוד יש לציין כי גם במסגרת הליך של המרצת פתיחה ניתן לערוך הליך של גילוי מסמכים.

תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי

12. תקנה 75 קובעת כי "בעל דין יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו". מכוח התקנה הזו מוטל אם כן על בעל דין שהזכיר מסמכים בכתבי בית הדין שלו – לצרפם לכתבי טענותיו ולאפשר לבעל הדין שכנגד לעיין בהם ולהתמודד עם האמור בהם.

13. דומה כי אין מחלוקת כי הבנק הפנה במסגרת תשובתו להמרצת הפתיחה הן לאישור המפקחת על הבנקים (בס' 7, 123 ו-129) והן לחוות דעת חנס (בס' 5, 15 ו-77). הבנק טען כי חרף ההפניה האמורה יש לדחות את הבקשה: בהתייחס לאישור המפקחת, נטען כי לאור קיומו של חיסיון על התקשורת בין הפיקוח על הבנקים לבין הבנקים, אין יסוד להסתמכות המבקש על תקנה 75 הנ"ל, שכן אין בכוחה של הוראה דיונית בחקיקת משנה להתגבר על חיסיון מהותי שמקורו בחקיקה ראשית; בהתייחס לחוות דעת חנס נטען כי אף שהיא נזכרה בתשובת הבנק, האיזכור שלה היה הערת רקע, כאשר חוות הדעת עצמה אינה חלק מהמחלוקת בין הצדדים.

14. אני סבורה כי מכוח תקנה 75 היה על הבנק לצרף את שני המסמכים המבוקשים – הן את חוות דעת חנס והן את אישור המפקחת על הבנקים – לכתבי הטענות שלו.

כאמור, מסמכים אלה נזכרו בתשובתו להמרצת הפתיחה, ועל כך אין חולק. כפי שציינתי בעבר, לטעמי עצם האיזכור של מסמך בכתבי בית הדין מעיד על הרלוונטיות שלו בעיניו של מי שהזכיר אותו. כך נקבע על ידי כי –

"העובדה שמסמך נזכר בכתב טענות מעידה, מיניה וביה, על הרלוונטיות שלו להליך, ומצדיקה כי הטוען יצרף את המסמך, על מנת שהצד שכנגד יוכל להגיב כראוי לטענותיו" (ת.צ. (כלכלית) 21851-03-15 וינברגר נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ, 2.2.2016).

כן קבעתי במקום אחר כי -

"הכלל הוא כי בעל דין המסתמך על מסמכים מסוימים במסגרת כתבי הטענות שלו, חייב לצרף מסמכים אלה לכתבי הטענות. ההיגיון בכך הוא ברור – העובדה כי צד מבקש להסתמך על מסמך מסוים במסגרת כתבי הטענות שלו, מעידה על כך כי לשיטתו מדובר במסמך רלוונטי. אם אכן כך הוא הדבר, הרי כדי שבעל הדין שכנגד יוכל להתמודד עם המסמך, על הצד שמבקש להסתמך עליו לאפשר גם לבעל הדין שכנגד לראות את המסמך – ולכן עליו לצרפו לכתבי טענותיו" (ר' ת.צ. (כלכלית) 62018-10-13 ברנדייס נ' בבילון בע"מ, 27.4.2017).

טענת הבנק ביחס להפניה לחוות דעת חנס

15. הבנק טען כאמור כי איזכורה של חוות דעת חנס על ידיו נעשה רק כדי לתת מידע רקע שאינו חלק מהמחלוקת בין הצדדים, מידע שנועד רק כדי לתת "תמונה רחבה" שתסייע לבית המשפט להבין את הענין. לגישתו, לא כל אמרת אגב או הערת רקע המופיעה בכתבי בית הדין הופכת לחלק מהמחלוקת בין הצדדים, ולכן איזכורה של הערת רקע כזו אינו מצדיק בהכרח "פתיחת צוהר לבעל הדין שכנגד לדרוש מסמכים רבים ובלתי רלוונטיים". אין חולק כי במקרה דנן המבקש אינו עותר לגילוי של "מסמכים רבים".

מעבר לכך, אינני סבורה גם כי המסמך שהוא מבקש לעיין בו איננו מסמך "בלתי רלוונטי". כך, אני סבורה שכאשר צד להליך בוחר להפנות למסמך במסגרת כתבי בית הדין שלו, ולו כדי להציג לבית המשפט "תמונה רחבה", פירוש הדבר כי הוא היה סבור כי מסמך זה יש בו כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו (במילים אחרות – בעל הדין שהפנה למסמך סבור כי הצגת ה"תמונה הרחבה" תועיל לו). לכן, זכאי הצד שכנגד לעיין במסמך כדי להגיב לאמור בו, גם אם התגובה הזו נועדה כדי לשנות את ה"תמונה הרחבה" המוצגת בפני בית המשפט. לטענת החיסיון הנוגעת לחוות הדעת אתייחס בהמשך.

16. מעבר לרלוונטיות הנובעת מעצם איזכור חוות דעת חנס בתשובת הבנק, אני סבורה כי המסקנה אודות הרלוונטיות שלה עולה גם מהמחלוקת בין הצדדים כפי שהיא עולה מכתבי הטענות שלהם. כך, אחד הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים הוא השאלה האם היה על הבנק להביא לאישור האסיפה הכללית את המלצתה של ועדת הביקורת (שכללה כזכור המלצה על שני משרדי רואי חשבון), או שמא נהג הבנק כנדרש כאשר העביר את המלצות ועדת הביקורת לדירקטוריון, ואיפשר לדירקטוריון לקבוע אילו הצעות יובאו לאישור האסיפה.

עמדת הבנק היתה כאמור כי הוחלט כי הצעת ועדת הביקורת תובא לדיון בפני הדירקטוריון והוא שיחליט בענין ההמלצה שתובא לאישור האסיפה הכללית. בהקשר זה הפנה הבנק לחוות דעת חנס, שממנה עולה – כך הוא טען - כי רק חבר אחד בוועדת הביקורת היה בעל ענין אישי. לגישת הבנק, חרף האמור, הוא החמיר עם עצמו למעלה מהנדרש בחוק בסוגית ניגוד העניינים, ונקט אמצעים מעבר לנדרש כדי שהליך המינוי יהיה נקי מכל ספק. הבנק ציין בהקשר זה את הוראת ס' 278 לחוק החברות הנוגעת למצב בו רוב חברי ועדת הביקורת מצויים במצב של ניגוד עניינים.

17. לחוות דעת חנס עשויה אם כן להיות השלכה לצורך בחינת השאלה האם הבנק אכן "החמיר עם עצמו" בהקשר זה, והאם היה עליו לפעול בהתאם להנחה לפיה רוב חברי ועדת הביקורת מצויים במצב של ניגוד עניינים, ולהעביר את ההחלטה בשאלה אילו המלצות יובאו לאישור האסיפה להכרעת הדירקטוריון. כאמור, חיווה פרופ' חנס את דעתו בסוגיית ניגודי העניינים האפשריים של חברי ועדת הביקורת, וקבע כי רק חבר אחד בוועדה מצוי במצב של ניגוד עניינים. מכאן כי חוות הדעת על נימוקיה עשויה להשליך על אחת השאלות המרכזיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, השאלה הנוגעת להמלצתה של ועדת הביקורת, והשאלה האם היה על הבנק להביאה כמות שהיא להכרעת האסיפה הכללית.

טענת החיסיון – חוות דעת חנס

18. כפי שצוין לעיל, הבנק העלה טענות חיסיון הן ביחס לחוות דעת חנס והן ביחס לאישור המפקחת. ביחס לחוות דעת חנס נטען כי היא חסויה בחיסיון עו"ד – לקוח, וכי גם מטעם זה אין לחייב את הבנק לגלותה.

אכן, אין חולק כי מסמכים המוחלפים בין עורך דין לבין לקוחו הם בדרך כלל מסמכים הנהנים מחיסיון, וכי החיסיון הזה הוא חיסיון מוחלט. טענת המבקש היא כי הבנק ויתר על החיסיון הזה כאשר הזכיר את חוות דעת חנס במסגרת תשובתו להמרצת הפתיחה. המבקש הסתמך בהקשר זה על החלטתי בת.צ. (כלכלית) 40404-03-16 עצמון נ' אסם השקעות בע"מ (26.1.2018, להלן: "ענין אסם") שם נקבע כי –

"חיסיון עו"ד לקוח נועד בעיקרו כדי לאפשר ללקוח לשוחח בחופשיות עם עורך הדין ולמסור לו את גרסתו במלואה, בלא לחשוש כי תוכן הדברים יתפרסם מאוחר יותר על ידי בא כוחו. ואולם, משהלקוח עצמו בחר להפנות את בית המשפט לתוכן הייעוץ, הרציונל הזה אינו חל. אילו היה מדובר בדברים שהלקוח לא היה מעוניין לחשוף, חזקה עליו שהוא לא היה חושף אף חלק מהם" (שם, פיסקה 74).

הבנק התייחס אף הוא להחלטה בענין אסם וביקש לאבחן אותה מנסיבות המקרה דנן. הוא טען כי בענין אסם התייחסה המשיבה בהרחבה לתוכן הייעוץ המשפטי שניתן לה. מנגד, במקרה דנן, ציין הבנק רק את השורה התחתונה של חוות הדעת, בלא להתייחס לנימוקיה ולתוכנה המדויק, ובלי להתייחס לפסיקה או לחקיקה עליה היא הסתמכה. מעבר לכך נטען כי בענין אסם – בניגוד למקרה דנן, נכח גם צד שלישי בחלק מההתייעצויות בין עורך-הדין ללקוח. כן צוין כי בענין אסם נדונה סוגית החיסיון על רקע עסקת בעלי הענין שנדונה שם, שהכתיבה חשיפה של מלוא החומר הרלוונטי. מנגד, במקרה דנן, מדובר בבנק שאין בו כלל בעל שליטה, ולא הועלתה טענה ביחס להעדפת עניינו האישי של מאן דהוא על פני עניינו של הבנק או בעלי מניותיו.

19. ההלכה הפסוקה קבעה כי טענת חיסיון אינה יכולה להיטען באופן חלקי. כך נקבע כי "הברירה בידי הלקוח אם לשמור על החיסיון או לוותר עליו, אך לא ניתן לוותר על החיסיון לחצאים ולרביעים" (ר' רע"פ 761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ, 29.11.2012).

אכן, לא בכל מקום בו מתייחס הלקוח לעצם קבלת הייעוץ המשפטי, יהיה מקום לראותו כמי שוויתר על טענת החיסיון. כאשר בעל דין מתייחס רק לעצם קבלת הייעוץ המשפטי, מוסיף לחול הרציונל העומד בבסיס חיסיון עורך-דין-לקוח – לאפשר תקשורת חופשית בין הלקוח לעורך דינו. לכן, וכפי שנקבע בפסיקה, פרטים ועובדות הנוגעים לעצם מתן השירות המשפטי, אינם מוגנים מכוחו של החיסיון (ר' למשל רע"פ 751/15 אברג'יל נ' מדינת ישראל (9.12.2015)), ומשום כך ההפניה לכך שניתן ייעוץ משפטי אינה מהווה ויתור על טענת החיסיון.

20. ואולם, כאשר הלקוח מפנה מפורשות לתוכן הייעוץ, וחושף פרטים המשקפים את תוכן השירות המשפטי שקיבל (בין אם מדובר בחשיפה חלקית של תוכן הייעוץ או בחשיפה מלאה שלו), יש לראותו כמי שוויתר על טענת החיסיון.

אני סבורה במקרה דנן, מאחר שהבנק הזכיר את קיומה של חוות דעת חנס ואף הפנה לתוכנה, לא ניתן לקבל את טענת החיסיון. אכן, הבנק לא פירט את מכלול הנימוקים של חוות הדעת אלא הסתפק בהפניה ל"שורה התחתונה" שלה. אולם משהבנק בחר להפנות לחוות הדעת, לחשוף חלק מתוכנה ולהסתמך על מסקנתה, לא ניתן עוד לראותו כמי שמבקש כי חוות הדעת תיוותר חסויה. במילים אחרות, משהבנק בחר "לשתף" את בית המשפט ואת המבקש לא רק בדבר עצם קיומה של חוות דעת חנס אלא גם במסקנה אליה הגיע פרופ' חנס במסגרת חוות דעתו (קרי חשף לפחות חלק מחוות הדעת), עליו לחשוף את חוות הדעת במלואה בפני המבקש – כדי לאפשר לו להתמודד עם עמדת הבנק הנסמכת על חוות הדעת.

כאשר הבנק הפנה לחוות דעת חנס במסגרת תשובתו, הוא העיד על עצמו כי הוא סבור כי לחוות הדעת הזו יש השלכה למחלוקת נושא התובענה. כאשר הוא ציין את המסקנה של המומחה במסגרת חוות הדעת, הוא העיד על כך כי הוא מוכן לחשוף את המסקנה הזו המהווה את ה"שורה התחתונה" של חוות הדעת, וכי הוא מבקש להסתמך על מסקנה זו. משכך זכאי המבקש – כדי להתמודד עם הטענה – לעיין בחוות הדעת המלאה, שהבנק אינו יכול עוד לטעון כי היא חסויה.

21. לכן, אני סבורה כי על הבנק לאפשר למבקש לעיין בחוות דעת חנס. עם זאת, ככל שיש בחוות הדעת מידע אישי שעלול לפגוע בזכותו של צד ג' כזה או אחר לפרטיות, הבנק רשאי להשחיר את המידע הזה. אם יתעוררו מחלוקות בנושא זה – הן יובאו להכרעת בית המשפט לאחר שבית המשפט יעיין בחלקים המושחרים.

המסמכים שהוחלפו עם פרופ' חנס

22. אינני מקבלת את טענת המבקש ביחס למסמכים אלה.

המבקש אינו טוען כי המסמכים הללו נזכרו בתשובת הבנק להמרצת הפתיחה, ולכן לא חלה עליהם תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי. עמדת המבקש ביחס למסמכים אלה היא כי הוא זכאי לקבל מסמכים המתעדים את מהלך העניינים שהבנק נתלה בו בניסיון לבסס הגנה מפני התביעה.

23. אני סבורה כי לא ניתן להורות על גילוי המסמכים הללו בשלב הנוכחי של הדיון. מדובר במסמכים שהוחלפו בין הבנק לבין מי שהיה בא כוחו, פרופ' חנס. ככאלה הם מוגנים בחיסיון עו"ד-לקוח. משהבנק לא התייחס אליהם במסגרת תשובתו להמרצת הפתיחה, לא ניתן לראותו כמי שוויתר על החיסיון הנוגע לתקשורת הזו בינו לבין פרופ' חנס. לכן, אני דוחה את הבקשה ככל שהיא נוגעת למסמכים אלה.

אישור המפקחת

24. כזכור, הבנק טען כי אישור זה הוא חסוי. הבנק טען כי על התקשורת בין הבנק לבין הפיקוח על הבנקים חלה חובת סודיות מכוח ס' 15א לפקודת הבנקאות 1941. הסעיף קובע כי –

"לא יגלה אדם ידיעה שנמסרה לו ולא יראה מסמך שהוגש לו לפי פקודה זו או לפי חוק הבנקאות (רישוי) אולם מותר לגלות ידיעה אם הנגיד יראה צורך בכך לצרכי תביעה פלילית או אם הידיעה או המסמך נתקבלו מתאגיד בנקאי – בהסכמתו".

בפסק הדין המנחה בענין רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי (פ"ד מט(4) 54 (1995)), נקבע כי מהוראת הסודיות שבסעיף 15א הנ"ל, נגזר חיסיון מפני גילוי בהליך שיפוטי של מסמכים שהוחלפו בין המפקח על הבנקים לבנקים במסגרת הליך הפיקוח.

בית המשפט פירט באותו ענין את התכליות העומדות בבסיס יצירת החיסיון ובראשן – הבטחת הליך פיקוח יעיל של המפקח על הבנקים לצורך הבטחת יציבות הבנקים בישראל (ר' בהקשר זה גם את החלטתי בתנ"ג (כלכלית) 17542-11-15 הרפז נ' בנק הפועלים בע"מ (19.11.2017)). התכלית השנייה שצוינה על ידי בית המשפט היא עידוד שיתוף הפעולה בכל הרמות בין הבנק לבין גורמי הפיקוח עליו. "אינטרס הציבור" כך נפסק "הוא כי במסירת המידע על ידי הבנק לפיקוח יהא הבנק חופשי מהחשש כי המידע עלול לשמש כנגדו בסכסוך אזרחי בין שני פרטים. לשם כך יש להבטיח חיסיון מפני גילוי" (ר' פסק דין אזולאי).

25. יחד עם זאת, בניגוד לחיסיון עו"ד – לקוח שהוא חיסיון מוחלט, חיסיון המסמכים שהוחלפו בין הבנק לבין הפיקוח על הבנקים הוא חיסיון יחסי (ר' רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ (18.11.2009)). לכן, בבוא בית המשפט לבחון האם לחסות את המסמכים, עליו לבחון האם האינטרס שבגילוי המידע והסרת החיסיון גובר על האינטרס הציבורי העומד בבסיס החיסיון, ואם כן – הוא רשאי להורות על הסרתו.

26. המבקש טען כי הנטל הוטל על הבנק להוכיח כי הענין בחיסוי הראיה גובר על הצורך בעשיית צדק, וכי הבנק לא עמד בנטל זה, מאחר שהוא לא העלה כל טענה ביחס לאינטרס בחיסוי המידע. לגופו של ענין טען המבקש כי העובדה שמדובר בתקשורת בין גוף מפוקח לבין המפקח אינה מצדיקה כשלעצמה את קבלת טענת החיסיון. לגישתו של המבקש, אין מדובר במקרה דנן בדוח ביקורת או במסמך אחר המצוי בליבת עבודת הפיקוח של המפקחת על הבנקים. לכן, כדי להגיע לחקר האמת – יש לחשוף את תוכן האישור כדי לאפשר למבקש להתמודד עם טענת הבנק.

27. אני סבורה כי יש לקבל את עמדת המבקש. ראשית, משמדובר בחיסיון יחסי, מוטל על הבנק הנטל להראות כי "העניין שיש בחיסוי הראיה עדיף על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק" (ר' בג"ץ 844-06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז, פ"ד סב(4) 167 (2008). הבנק טען רק לתחולתו של החיסיון וכלל לא ניסה להתמודד עם משוכה זו, כך שממילא לא עמד בנטל המוטל עליו.

אף לגופם של דברים, אני סבורה כי בענייננו גובר האינטרס בגילוי המידע על האינטרס הציבורי העומד בבסיס החיסיון. המבקש עותר כאמור לגילויו של אישור המפקחת לנוסח הדיווח המשלים שהבנק פרסם ביום 28.9.2017. על פני הדברים, אין מדובר במסמך הכולל תקשורת בין הבנק לבין המפקחת, ואין בסיס לחשש כי המסמך נערך בהתאם למידע שנמסר לפיקוח על ידי הבנק (ועל כל פנים הבנק לא טען כי אלה הם פני הדברים). לכן, אחד הרציונלים שבבסיס חובת הסודיות – הרצון לאפשר לבנק למסור מידע למפקח ללא חשש מפני האפשרות כי ייעשה שימוש במידע זה במסגרת הליך אזרחי – אינו חל בהתייחס לאישור המפקחת לנוסח הדיווח המשלים של הבנק.

מכאן, שאין מניעה להורות על גילוי המסמך ועל מתן אפשרות למבקש לעיין בו.

28. סוף דבר –

לאור כל האמור לעיל, אני מורה לבנק להעביר לעיונו של המבקש את חוות דעת חנס ואת אישור המפקחת על הבנקים לנוסח הדיווח המשלים של הבנק מיום 28.9.23017 וזאת תוך 20 יום מהיום.

אני מחייבת את הבנק לשאת בהוצאות המבקש בגין הבקשה דנן בסכום כולל של 7,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ח, 04 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.