1. בפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת(המבקשת) מכח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, וזאת לאור העובדה כי התובע מתגורר מחוץ לתחום שיפוטה של מדינת ישראל.

2. התובע מתגורר בכפר עיזריה , תושב הרשות הפלשתינאית, הגיש תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בעת שנהג במלגזה השייכת לנתבעת ובתוך מפעל הנתבעת (להלן: "האירוע").הנתבעת חולקת על אחריותה לנזקי התובע, ומכאן בקשתה להורות על הפקדת ערובה.

3. טענת הנתבעת הינה כי התובע הינו תושב הרשות הפלשתינאית והיא סבורה כי רבים הסיכויים לדחיית התובענה כנגדה, הואיל והתובע הוא זה שהציג מצג שווא לפיו הוא מחזיק ברישיון נהיגה רלוונטי. בנוסף טענה הנתבעת כי גם אם תוכר עילה כלשהי כלפיה, הרי שסכומי הנזק נבלעים בתגמולי הביטוח.

4. בספרו של ד"ר זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 900, נאמר לעניין מקום מגוריו של התובע, כי אחד משני המקרים העיקריים בהם מוטלת ערובה, הינו כאשר התובע אינו תושב ישראל והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו.

5. לעניין זה, יש להתייחס לתושב הרשות הפלסטינאית כאל "תושב חוץ" (לעניין זה ראה בר"ע (י – ם) 3279/98 טאהה אבו חלימה ונביל נסר נ' המאגר הישראלי תק – מח (54) 550, וכן ת.א. 1330/96 עיזבון אחלייל נ' מ"י, טרם פורסם).

6. כיום אין אפשרות לאכיפה ישירה של פסקי דין ישראליים באזור הרשות הפלסטינאית, מאחר שלא קיימת תשתית מנגנונית המאפשרת גביית הוצאות או פסקי דין שנפסקו על ידי בתי משפט בישראל לזכות תושבי ישראל.

7. לאור עובדה זו, ברי כי קיים קושי מהותי בגביית הוצאות מהתובע , אם יחויב בהן (לעניין זה ראה המ' 22527/95 מ"י נ' שומאן, טרם פורסם), נראה שיש בחשש הנתבעת ממש כי אם תזכה בהוצאות תתקשה לגבות את אשר מגיע לה.

8. יחד עם את, עובדת היותו של תובע תושב האזור אין בה לבדה, כדי להוביל למסקנה כי יש לחייבו בהפקדת ערובה. מקום מושבו של התובע הינו אך אחד השיקולים אותם בוחן בית המשפט. בנוסף, יבחן בית המשפט את סיכויי התביעה, ומצבו הכלכלי של התובע והשלכתו על האינטרסים של הצדדים שניהם(ראה לעניין זה בר"ע (י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' סבאח, מצוי במאגרים משפטיים,; 26.2.08.)

9. על כפות המאזניים ניצבות, זו מול זו, שתי זכויות בסיסיות, האחת - זכות חוקתית לגישה לערכאות ולהליך הוגן, השנייה – זכות קניינית להחזר הוצאות.

10. הכלל הבסיסי הוא כי אין לערום קשיים בדרך גישתו של התובע אל בית המשפט. כך נפסק ברע"א 544/89 , אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; הטעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה" .

11. התובע לא הגיש תצהיר בנוגע למצבו הכלכלי. התגובה מטעמו הייתה מאוד מינימאלית ודלה באופן שבו מלבד טענה כללית בדבר סיכויי התביעה שאף היא כפי שהובאה בתגובתו כללית למדי, לא פורטה שום טענה נוספת אשר יש בה ממש על מנת להביאני להחלטה שלא לחייבו בערובה. התובע לא פירט את מצב נכסיו, הכנסותיו והוצאותיו.

12. באשר לסיכויי התביעה- התובע טען כי נפגע באירוע והאשם לאירוע רובץ במלואו לפתחה של הנתבעת. מנגד, הנתבעת טענה, כי התאונה הינה תאונה עצמית בעת שנהג התובע על מלגזה השייכת לנתבעת, אך הואיל והתובע לא החזיק ברישיון נהיגה מתאים הוגשה התובענה לפי פקודת הנזיקין. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי כל טענתו של התובע נסמכת על עובדה אחת ויחידה כי בעת קבלתו לעבודה, לא נבדק רישיון הנהיגה שלו ע"י גורמי הנתבעת. הנתבעת ציינהכי התובע הציג בפניהם מצג שווא והאחריות מוטלת על כתפיו בלבד.

13. אין ספק שבמקרה דנן, יש להכריע תחילה בשאלת אחריותה של הנתבעת לאירוע ורק לאחר מכן תדון שאלת הנזק וזכאותו של התובע, אם בכלל, לפיצוי בגין הנזק, כולו או חלקו. דהיינו עסקינן בתובענה שבירורה דורש תחילה דיון מעמיק בשאלת האחריות. בבואנו לאזן בין הרצון שלא לפגוע בזכותו של התובע לגשת לערכאות ולברר את תביעתו לבין זכותן הקניינית של הנתבעות, ובהסתמך על שורת החלטות בעניין הטלת ערובה על תושבי השטחים ומאחר שאין נסיבות חריגות בעניין זה, נחה דעתי כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. לא צוינו נסיבות כלכליות ולא תצהיר מטעם התובע המעיד על כך כפי שציינתי לעיל ומשכך אני מורה על התובע להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בסך 15,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת, וזאת עד ליום 20.12.18 . הערובה יכול שתומצא אף בערבות של בנק ישראלי צמודה למדד וללא מועד או בערבות של אזרח ותושב ישראל שתניח את דעת בית המשפט. אם לא תופקד הערובה במועד האמור, תדחה התביעה.

לעיוני ביום 23.12.18.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ט, 07 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.