1. העורר, רפאל שטרנין, הגיש ערר נגד שתי המשיבות, בו הוא ביקש להורות כדלקמן:

2. למי חדרה בע"מ לחתום על אישור ספק מים הנדרש לו לצורך הגשת בקשה לקבלת הקצאת מים; לרשות המים לעדכן עבורו הקצאת מים שנתית רטרו-אקטיבית מהיום בו מי חדרה משמשת כספק המים של העיר חדרה עד לשנת 2007, (הכוונה כפי הנראה הינה לתקופה רטרו-אקטיבית מ-2008 2017); להורות על עיכוב הליכים משפטיים שמי חדרה הגישה נגדו בגין אי תשלום צריכת מים בבית משפט השלום בחיפה, ת"א 34705-08-14 עד להכרעה בערר; להורות כי הצו הזמני שניתן ביום 13.11.17 בבית משפט השלום בחדרה בת"א 29701-11-17 יעמוד על כנו עד להכרעה בערר.

3. נטען שהעורר הינו חקלאי במקצועו המגדל סוסים, כבשים, עזים ועופות בקרקע חקלאית באזור חדרה הידועה כחלקה 5 בגוש 10047 (להלן: "הקרקע") שמצויה בחזקת משפחתו מאז 1910, מזה 107 שנים. ביחס למשיבות נטען שמי חדרה הינו תאגיד מים שהוקם בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, המשמשת כספק המים של תושבי העיר חדרה. התובע טען שעד שנת 2007 או מעט קודם לכן, אספקת המים לקרקע נעשתה מבאר מים שנמצאת בבעלות מושב ריחן הממוקמת על חלקת אדמה הגובלת בקרקע, כאשר מכסת המים של הקרקע נקבעה ברישיון הפקה של מושב ריחן שהוצא על שם אביו של העורר (ראו נספח 1 לערר). נטען עוד שלפני כעשר שנים- ועוד קודם להיווסדותה של מי חדרה- מושב ריחן הפסיק להפיק מים מהבאר והעורר פנה לעיריית חדרה בבקשה שתספק לו מים לצרכי חקלאות על בסיס הרישיון שהיה בידיו באותם ימים. נטען שעיריית חדרה חיברה את הקרקע לזרם המים והעורר שילם עבור צריכת המים בתעריף של חקלאות, בהתאם למכסה שהייתה בידו (נספח 2). נטען שמצב הדברים השתנה בסמוך לאחר הקמת תאגיד מים חדרה, שאז עיריית חדרה או תאגיד המים לא עדכנו את רשות המים או לא דיווחו לה שמדובר על צריכת מים חקלאית ועל קיומם של המכסה והרישיון בידי העורר ונרשם שהוא צרכן אישי, דהיינו, ללא ציון שלקרקע מגיעים מים חקלאיים. בעניין זה הוסיף העורר וטען שאין לו מעמד לפעול ישירות מול רשות המים ושרק הספק, קרי, תאגיד המים, יכול לעשות כן. העורר טען שעם קבלת חשבונות הצריכה הראשונים מאת תאגיד המים התברר לו שהוא מחויב עבור חקלאות ללא הקצבה, למרות המכסה שבידיו, בתעריף הגבוה באופן משמעותי מהתעריף שהוא אמור לשלם. נטען שהוא פנה מיד לתאגיד המים ובתגובה הגורמים המוסמכים אליהם פנה, עיריית חדרה ותאגיד המים, הבטיחו לו שהם מטפלים בעניין.

4. בין השנים 2009-2013 טען שהעורר שהוא פקד את משרדי תאגיד המים לפחות אחת לחודש כדי לוודא שהעניין טופל והוסדר, ובכל מספר ביקורים שילם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת תוך הבטחה שההפרש יוסדר על ידי תאגיד המים. העורר טען שבכל פרק הזמן האמור שארך כארבע שנים, לא נאמר לו שצריכת המים בקרקע לא רשומה כצריכה חקלאית, והוא לא העלה על דעתו שרישיון המים שהיה בידיו לא הועבר מעיריית חדרה לנציבות המים (הגוף שהוחלף על ידי רשות המים לאחר מכן). הוא טען שבכל ביקור נאמר לו שעניינו בטיפול. העורר טען שלמרות שבידיו רישיון הפקה או מכסה של 7,700 מ"ק לשנה ולמרות שהוא צורך בפועל 1,500 מ"ק בשנה הוא מחויב כאילו צרך פי שישה (10,000 מ"ק). הוא ציין עוד שמחיר מטר מעוקב לצרכן פרטי עומד על 10.5 ₪, ואילו לצרכן חקלאי המחיר עומד על פחות מ-3 ₪. עוד נטען שההקצבה שניתנה בשנות השמונים לאביו ז"ל, הינה הקצבה שניתנה לקרקע, וכאמור, לאחר פטירת האב היא שימשה אותו, עד אשר תאגיד המים במעשה או במחדל, לא העביר הדיווח לרשות המים, אודות קיום הרישיון והמכסה, ואלה "אבדו". העורר הוסיף וטען שבהעדר עילה לשלול הקצבה זכאי צרכן להמשיך ולקבל אותה משנה לשנה. נטען שמעשיו ומחדליו של תאגיד המים גרמו לאובדן מכסתו ושתאגיד המים ממשיך להערים עליו קשיים בקבלת הקצאה- דרך בה הוא נאלץ לנקוט לאור אובדן הרישיון. העורר טען שתקנה 6(ב) לתקנות המים (אמות מידה להקצאות מים לחקלאות לשנת 2017) (הוראת שעה), התשע"ז-2017 מחייבת את מבקש ההקצאה לקבל את אישור ספק המים שהוא מי חדרה בע"מ. העורר טען שלמרות פניות חוזרות ונשנות אל תאגיד המים לקבל את אישורו כספק המים, הוא לא זכה לקבל את האישור הנדרש והבקשה להקצאת מים לטובתו כלל לא הוגשה (צורפו כנספח 3 מספר פניות משנת 2017 לתאגיד המים ובאי כוחם).

העורר צירף אישור של משרד החקלאות המעיד על היותו זכאי לקבלת מים בתעריף מופחת- נספח 4- מזכר מאת משרד החקלאות לשכה וטרינרית חדרה, לפיו לעורר חוות סוסים עם 40 סוסים שיש לאפשר לו שימוש במים מוזלים.

5. העורר הוסיף וטען שגם בשנים קודמות ל-2017 הוא פנה באותו עניין ללא שנענה והוא טען שלא שמר העתקים של אותן פניות כיוון שלא העלה בדעתו שלא יזכה לאישור או התייחסות. הוא עוד ציין שבחודש אוגוסט 2014 הגיש תאגיד המים תביעה נגדו בגין אי תשלום צריכת מים והתיק תלוי ועומד וצוין עוד שהעורר הפקיד עד כה 10,000 ₪ על חשבון הסכומים שאינם במחלוקת. העורר הוסיף עוד שבסמוך לאחר שהגיש תצהירי עדות ראשית בתיק, תאגיד המים ניתק לו את אספקת המים שאז הוא פנה לביהמ"ש השלום בחדרה בצו עשה זמני שנענה בחיוב.

6. מטעם הרשות הממשלתית למים הוגשה תגובה לפיה אין העורר יכול לערור בדיעבד על אי קבלת הקצאת מים לחקלאות ומשכך דין התובענה להידחות על הסף מחמת שיהוי כבד. נטען לחילופין שדין התביעה להידחות לגופה. נטען שהעורר לא פעל על פי דין או לפי הנחיות מפורשות שניתנו לו שאותן הוא לא פירט במסגרת הערר ושהוא מנסה בחלוף שנים רבות, לגלגל את אחריותו למחדלים, לפתחה של הרשות. נטען שבהתאם לסעיף 31 לחוק המים, ערר על רישיון או על התנאים בו (וכמות המים המוקצים למטרה חקלאית היא בבחינת מים ברישיון) יש להגיש תוך 21 ימים מיום מסירת הודעה על החלטת מנהל הרשות לגבי הרישיון. נטען עוד שרישיון הפקה והספקה מוצא לכלל המפיקים והספקים במדינה מדי שנה ותוקפו לאותה שנה. נטען שבעניין הנידון העורר לא הגיש כל ערר ביחס לאיזה מהרישיונות שהוצאו בתאגיד המים חדרה במהלך השנים מאז שנת 2008 ואילך וכי די בכך כדי לדחות את הנטען על ידו. למעלה מהצורך נטען כי גם אם נלך לשיטת העורר כי אילו עם קבלת חשבונות הצריכה הראשונים מאת תאגיד המים התברר לו שהוא מחויב עבור חקלאות ללא הקצבה, הרי שגם אז חלפו למעלה מ-21 יום, ומשכך עילת הערר נגועה בשיהוי כבד.

7. נטען שהלכה ידועה היא כי צרכן אינו זכאי לערור על הקצאה שניתנה לו לאחר שצרך את המים ושילם את תמורתם שאז הוא לא יכול לתקוף רישיון הפקה במסגרת הליך כנגד חיוב בגין המים שסופקו (ו"ע 60707 גן הדרום אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב (13.8.08)).

8. נטען שבהקשר הנוכחי מבקש העורר תיקון הרישיונות שהוצאו למי חדרה על דרך מתן הקצאות לחקלאות באופן רטרו-אקטיבי החל משנת 2008 ושבהתאם לתקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות) בקשה להקצאת מים לחקלאות נבחנת מבעוד מועד עם הגשתה על ידי משרד החקלאות שרשאי להמליץ לרשות המים למתן ההקצאה. נטען שהמלצת משרד החקלאות נבחנת על ידי רשות המים וככל שהאחרונה נענית לה היא מוצאת ביטוי ברישיון ההפקה בגין אותה שנת רישוי. נטען שלא ניתן לנקוט באותו הליך בדיעבד משום שהשיקולים המובאים בחשבון נכונים למועד בחינתם ולא ניתן לקבוע כעת אם הייתה ניתנת המלצה של משרד החקלאות לגבי כל אחת מהשנים ואם זו הייתה מתקבלת על ידי מנהל רשות המים במלואה או בחלקה. נטען ששיעורי הקצאת המים מושפעים מהמטרה הספציפית בגינה היא נדרשת וכן מהמצב ההידרולוגי בכל שנת רישוי, ביחס לכל אזור וביחס לכל אקוויפר. נטען שתיקון רטרו-אקטיבי אינו רצוי מבחינה מקצועית ומבחינת מדיניות כללית, בלשון המעטה. נטען שלא ברור מדוע העורר שחטא פעם אחר פעם באשר לחובותיו והתעלם מההנחיות שניתנו לו, ראוי ליחס מיוחד מעבר לתנאים שקבועים בדין.

9. נטען עוד שעל פי מידע שבידי הרשות במהלך שנות השמונים והתשעים הייתה לאביו של העורר הקצאת מים, נושאת רישיון הפקה מספר 2210 שתופעלה על ידי מושב ריחן. בשנת 1992 בוטלו כל ההקצאות בבאר האמור והועברו על שם המושב. נטען שלא נעשתה לרשות (נציבות המים) כל פניה בעניין זה על ידי אביו של העורר לרבות על ידי המושב. הוסבה תשומת הלב לכך שמכתבו של העורר הינו משנת 2013- קרי, למעלה מעשור לאחר ביטול ההקצאות. נטען שרק ביום 10.7.13 פנה העורר לראשונה במכתב אל הרשות והלין על התעריף בו חויב במועד לא ברור ועל כי ספק המים לא דיווח אודותיו לרשות. בעניין זה עוד טענה הרשות שבניגוד לטענת העורר לא הספק אלא המבקש עצמו היה זה שאמור לפנות לספק ולגורמי הפיקוח ולוודא כי ניתנה לו הקצאת מים מתאימה. נטען שבאותו מכתב שצורף כנספח א' הודה העורר שמעולם לא דיווח לגורם כלשהו כל דיווח מכל סוג. נטען שהעורר ציין עוד במכתבו שהוא מתעתד להגיש בקשה לקבלת הקצאה חקלאית למשרד החקלאות ולרשות המים בגין משק בעלי החיים שברשותו, במסגרת זו הוא צירף אישור מאת תאגיד המים מיום 9.7.13 בו היא מסכימה לספק לו מים ברשת האספקה שלה בכפוף להמצאת האישור על הקצאת מים לחקלאות לשנת 2013. ביום 12.8.13 נענה העורר על ידי הרשות כי הואיל והבקשה היא בגין בע"ח חלף המועד להגשת בקשות כאמור. על כן לטובת קבלת הקצאה לשנת 2014 התבקש העורר לפנות למשרד החקלאות בראשית שנת 2014. הרשות הפנתה לתקנה 7 לתקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות) (הוראת שעה), תשע"ד-2013 המתווה את ההליך להקצאת מים למיזמים חקלאיים הכוללים בעלי חיים ונטען שתקנה משנה ד' מבהירה את המועד להגשת בקשות מכוח התקנה, שהוא עד ליום 9.5.13. נטען שחרף העובדה שהעורר פנה במועד מאוחר יותר, לפנים משורת הדין, הוצע לו לפנות בדחיפות למשרד החקלאות ולבקש ניוד של ההקצאה שלו מהישוב ריחן לתאגיד המים והובטח לו שככל ותוגש בקשה כאמור היא תאושר וזאת באופן חד פעמי. נטען שהעורר אכן פנה למשרד החקלאות ואושר לו ניוד של 1,000 מ"ק חד-פעמים לשנת 2013. נטען עוד שבניגוד להנחיה המפורשת שניתנה לו העורר לא פנה בראשית 2014 להסדרת הקצאת מים קבועה בחקלאות, כנדרש על פי תקנה 9 לתקנות, ותחת זאת פנה אל הרשות באמצעות דואר אלקטרוני רק ב-6.11.14 והלין על כך שאינו רשום כצרכן חקלאי ועל גובה החיוב בגין מים שקיבל. הרשות השיבה לו ב-9.11.14 ומסרה לו שעליו לפנות למשרד החקלאות על מנת להסדיר את עניינו (נספח ג' לתגובה). נטען עוד שבראשית 2015 פנה תאגיד המים לרשות ומסר כי העורר פנה אליו בבקשה להכרה בתעריף חקלאות ונענה בחיוב. נטען שבניגוד להנחיות שנמסרו לו העורר לא הגיש כל בקשה למשרד החקלאות או לרשות בין השנים2015-16'. נטען עוד שחרף כל האמור רק ביום 16.1.17 פנה העורר למשרד החקלאות לראשונה במועד הקבוע בתקנות, בקשתו נבחנה, נשקלה ואושרה ומשכך רישיונו של תאגיד המים תוקן על דרך הוספת הקצאה של העורר. המשיבה ביקשה לומר בכך שכאשר פעל העורר בהתאם להוראות הדין בקשתו נבחנה ואושרה ללא דיחוי (נספח ה' לתגובה, שם אושרו 4,000 מ"ק לשנת 2017). כך טענה הרשות שישנה הוכחה שאין היא משיבה את פניו של העורר ריקם אך שעליו לפנות בהתאם לדין על מנת לזכות ברישיון. נטען שאין לעורר להלין אלא על עצמו בגין השנים האמורות. הוספו טענות בקשר להעדר סמכות בית הדין בנוגע לחלק מהסעדים. הוסף עוד שהקצאתו מעולם לא נשללה אלא שהוא לא ביקש הקצאה במועדים הקבועים בחוק ועל פי ההנחיות המפורשות שנמסרו לו ולכן היא לא ניתנה לו. הובהר שלעורר אין זכות קנויה להקצאת מים למטרת חקלאות וכי מדובר בהקצאה שנתית בכל מקרה.

10. בתגובת תאגיד המים נטען כי הערר נגוע בשיהוי והתיישנות ונטען עוד שהתאגיד ממילא אינו הגורם האמון על מתן ההקצאה לעורר אלא רשות המים. עוד צוין שבהעדר הקצאה העורר חויב באגרת מים לפי תעריף של צריכה ביתית ושמזה שנים הוא אינו משלם ולו שקל אחד עבור צריכת המים ובשל כך הוא חב בתאגיד למעלה מ-200,000 ₪ בתשלומי אגרות מים וביוב. נטען שסעיף 31(א) לחוק המים קובע מועד מוחלט להגשת ערר על סירוב מנהל הרשות הממשלתית לתת רישיון או על תנאים לרישיון. נטען שהעורר עצמו הודה שלא הגיש עררים כאמור. נטען שלאחר נתינתן הופכות ההקצאות השנתיות לחלוטות ושלא ניתן להעניקן באופן רטרו-אקטיבי. נטען עוד לחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים מטעם העורר כיוון שהוא סרבן תשלום בגין המים שהוזרמו לו בעבר. נטען שחלה עליו חובת תשלום אף אם הוא חולק על החוב כולו או מקצתו.

11. במישור העובדתי הוזכר שתאגיד המים בע"מ הוקם לפי חוק תאגידי מים וביוב ועל פיו הינו הגורם האמון על תשתיות המים והביוב הציבוריות בעיר חדרה ונתונה לו הסמכות לגבות את התשלומים המגיעים בגין שירותיו. נטען שתאגיד המים מקבל מדי שנה רישיון מאת רשות המים להפקת מים ובמסגרתו הקצאת מים למטרות חקלאות שנעשית על פי רשימת צרכנים בתחום שיפוטו שאושרו על ידי רשות המים כבעלי זכאות להקצאה. נטען שהמבקש אינו נמנה בין בעלי הזכאויות לגבי השנים הרלבנטיות. נטען שרשות המים היא הגורם אשר מקצה את המים למטרות חקלאיות ושבסמכותה בלבד לקבוע אם צרכן כזה או אחר זכאי להקצאת מים חקלאיים מכוח חוק המים. נטען שהעורר, לכל הפחות ממועד הקמת התאגיד ואילך, לא קיבל הקצאת מים חקלאית מאת הרשות ולפיכך חויב באגרת מים לפי תעריפים הקבועים בכללי התעריפים לצריכה ביתית. נטען עוד שהעורר נמנע מזה שנים לשאת בכל תשלום עבור המים אותם הוא צורך ובשל כך הוגשה תובענה נגדו במסגרתה הוא נדרש לשלם 103,793 ₪ נכון למועד הגשת התובענה, בגין אי תשלום אגרות מים וביוב עד ליום 19.8.14. נטען עוד שלא הייתה בתביעה האמורה כדי להרתיע אותו וגם לאחר הגשת התובענה הוא ממשיך לצרוך מים מן התאגיד ולא לשלם עבורם וצבר חוב נוסף בגין התקופה שבין 19.8.14-15.1.17 בסך 100,856 ₪. נטען שכצעד האחרון פעל התאגיד להפסקת הספק המים לנכס בהתאם לדין וכאשר העורר פנה בבקשה לצו ביניים עשה הגיעו הצדדים לפשרה זמנית.

12. הוספו טענות לדחיית התובענה לגופה בעניין אי פניית העורר לקבל הקצאת מים חקלאית מאת רשות המים ונטען שהעורר היה זה שהתרשל ולא פעל בהתאם לדין. נטען עוד שהוא קיבל הסברים ברורים מאת נציגי תאגיד המים שהסבירו לו שעליו לפעול לפי הפרוצדורה הקבועה בחוק אך הוא לא עשה כן.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

דיון

13. אין בידינו לקבל את המצג העובדתי של העורר כאילו הרשות ותאגיד המים בע"מ מתעללים בו, מעין עינוי בירוקרטי ארוך שנים. העיון בתכתובת הרלבנטית מעלה שמשך שנים רבות כלל לא פנה העורר לקבל הקצאת מים חקלאים וכאשר פנה הוסבר לו כיצד עליו לפעול.

למרבה הצער הוא פעל כך רק עבור שנת 2017 שאז קיבל הקצאה חקלאית.

14. אין לעורר להלין אלא על עצמו בגין כך שלא פעל כהלכה בשנים הקודמות ואנו מקבלים את טענת רשות המים שבמקרה כגון זה בפנינו, לא ניתן להקצות מים חקלאיים בדיעבד.

מכל מקום, התובענה נדחית לגופה מהטעמים שפורטו.

על העורר לשלם שכר טרחת עו"ד לכל אחת מהמשיבות בסך 5,000₪.

ניתן היום, י' אייר תשע"ח, 25 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.