1. התובעת, ילידת 1985, נפגעה בשתי תאונות דרכים. הראשונה התרחשה ביום 15.1.17, בעת שנהגה ברכבה ופגעה ברכב שלפניה (להלן – התאונה הראשונה). התאונה השנייה התרחשה ביום 28.4.18, בעת שנהגה ברכבה ופגעה בעמוד חשמל (להלן – התאונה השנייה). הנתבעת היא המבטחת בשתי התאונות.
2. בשל התאונה הראשונה פנתה התובעת לבית החולים למחרת היום והתלוננה על כאבים בחזה וברגל ימין. התובעת נבדקה ונמצא שהיא סובלת מחבלה קלה בשוק ימין והיא שוחררה לביתה. בהמשך התלונה התובעת על כאבי גב, צוואר וסחרחורות, והיא עברה בדיקות וטיפולי פיזיותרפיה. בעקבות התאונה נעדרה התובעת מעבודתה למשך כשבועיים וקיבלה את עיקר שכרה על דרך של פדיון ימי מחלה. בשל התאונה השנייה, פונתה התובעת באמבולנס לחדר המיון, כשהיא מתלוננת על חבלה בחזה וכאבי ראש. בבדיקה לא נמצאו ממצאים דחופים והתובעת שוחררה לביתה. בהמשך התלוננה על כאבי צוואר וגב תחתון. בעקבות התאונה נעדרה התובעת מעבודתה למשך כשבועיים ושוב קיבלה את עיקר שכרה באמצעות פדיון ימי מחלה.

1. לבקשת התובעת מונה מומחה אורתופד מטעם בית המשפט אשר קבע כי לא נותרה לה נכות צמיתה עקב התאונות. עם זאת קבע המומחה נכויות זמניות בשיעור 100% מיום 15.1.17 ועד 31.1.17 (תאונה ראשונה), וכן מיום 28.4.18 ועד יום 15.5.18 (תאונה שניה).
2. הצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד.
3. התובעת טוענת כי בעקבות התאונות היא סובלת מכאבים בגב, בצוואר וברגל ונאלצה לעבור מספר רב של בדיקות וטיפולי פיזיותרפיה וכי נגרמו לה בשל כך הוצאות נסיעה מרובות וכן נזקקה לעזרת צד ג'. ביחס להפסדי שכר ופנסיה עתרה התובעת לפיצוי בסך 7,000 ₪. ב"כ התובעת טען כי ההפסד בפועל היה 2,350 ₪ בלבד, אך התובעת ניצלה ימי מחלה רבים ובכך נפגעה מכסת הימים, דבר שחייבה להגיע לעבודה חולה. התובעת טענה עוד כי פוטרה ביום 24.6.18 אך לא תלתה את פיטוריה בתאונות. ביחס לכאב וסבל, ביקשה התובעת פיצוי מרבי, בשיעור של 35,000 ₪, בגין שתי התאונות.
4. הנתבעת הדגישה כי לא נותרה לתובעת נכות וכי מדובר היה בתאונות קלות יחסית. לאור כך הוצע פיצוי בראש הנזק של כאב וסבל בסך 5,000 ₪ עבור כל תאונה. ביחס להפסדי השכר בעבר, הוצע פיצוי כולל בסך 2,350 ₪ בגין שתי התאונות וסך של 500 ₪ כהחזר הוצאות. בצד זאת, ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת בהחזר שכרו של המומחה שמונה.
5. כאמור, ההכרעה היא על דרך הפשרה. נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, למהות החבלות, לחוות דעת המומחה, למסמכים הרפואיים שהוגשו וליתר הנסיבות, והחלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 21,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בסך 3,270 ₪, וכן את האגרה ששולמה. נתתי דעתי לטענת הנתבעת בדבר קיזוז שכרו של המומחה ולא ראיתי לעשות כן, בשים לב למהות תלונותיה וגם בשים לב להתנהגות הנתבעת כמתואר בהחלטה מיום 2.12.18

ניתן פטור מיתרת אגרה לאור אופן סיום ההליך.

המזכירות תמצא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.