בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת עינת אבמן-מולר), ביום 15.10.2017, בת"א 9532-10-14 (להלן: "פסק הדין"), עד למתן הכרעה בערעור שהגיש המבקש. בפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיבות סכום של 40,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪.

הרקע לבקשה

1. עניינו של פסק הדין בתביעה לפיצוי כספי מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א–2000 (להלן: "החוק"), שהגישו המשיבות, שתי עמותות, בגין הפעלת אתר אינטרנט על ידי המבקש בשם "לוח עבודה עברית" (להלן: "האתר"). האתר מציע שירותי פרסום של עסקים, משרות ועובדים "על טהרת עבודה עברית". האתר, הפועל ללא כוונת רווח, פונה אל הציבור היהודי ומפרסם רשימה של בעלי מקצועות יהודיים ובעלי עסק המעסיקים יהודים בלבד, במטרה לסייע ליהודים בפרנסה, כאשר בעלי מקצועות או עסקים לא יהודים מנועים מלפרסם באתר. באתר אף מצוין, כי נערכות בדיקות לוודא שהמפרסם הוא אכן עובד "עבודה עברית", קרי יהודי. במאמר מוסגר יצוין, כי נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן: "הנציבות") ביקשה לצרפה להליך כידידת בית המשפט, וצירופה הותר (בקשת רשות ערעור על ההחלטה לצרפה נדחתה בהחלטת כב' השופט ד' טפרברג מיום 9.2.2016 ברע"א 25880-01-16).
2. בפסק הדין נקבע, כי למשיבות זכות להגיש את התביעה. נפסק, כי השירות שניתן באתר מהווה הפליה על בסיס דת או לאום, שכן שירות הניתן במרחב הציבורי ליהודים בלבד ונמנע ממי שאינם יהודים (שעה שנותן השירות אף נוקט פעולות לוודא כי השירות ניתן ליהודים בלבד), מהווה הפליה כמשמעותה בסעיף 3 לחוק. בית המשפט קמא קבע, כי פרשנות המבקש לחוק "עומדת בסתירה ללשונו הברורה והחד משמעית של החוק, האוסר על הפליה במתן שירות ציבורי מחמת גזע, דת או לאום, ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק לקדם את השוויון ולמנוע הפליה במתן שירותים, כמפורט בסעיף המטרה שלו". עוד נקבע, כי למסקנה זו ניתן להגיע גם תוך שימוש בחזקות המעוגנות בסעיפים 6(1) ו-6(2) לחוק. כן נפסק, כי לא חלים החריגים הקבועים בסעיפים 3(ד)(1) ו-3(ד)(2) לחוק, המתירים הבחנה הנובעת מטעמים דתיים של קבוצה, או קידום צרכים מיוחדים של קבוצה. משכך, חויב המבקש בפיצוי בסך 40,000 ₪ בלא הוכחת נזק (כאשר התקרה הקבועה בחוק עומדת על 50,000 ₪), וכן נקבע כי המבקש יישא בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט כנאמר לעיל.
3. ביום 16.11.2017 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין. בערעור נטענו מספר טענות עיקריות. בין השאר נטען, כי האתר הוא למעשה ארגון צדקה, שכן השירות הניתן באתר הוא צדקה, ומשכך הלוגיקה של פסק הדין מובילה למסקנה כי שירות ציבורי מסוג צדקה, שאינו מצדיק ממהותו הבחנה בין יהודים למי שאינם יהודים, הוא מפלה, ואין זה משנה אם השירות הוא לוח פרסום חינמי או לחלופין חלוקת סלי מזון; כי הפרשנות שאימץ בית משפט קמא פוגעת באופן בלתי-מידתי בחירות הפרט ובחופש הביטוי וההתקשרות שלו, ואינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה; כי פעילות האתר חוסה בצל החריגים לחוק; וכי גובה הפיצוי שהושת על המערער אינו נותן משקל מספק לעובדה שהמערער הסתמך על חוות דעת מטעם רשות התאגידים, שהוגשה לבית משפט קמא.
4. בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה הבקשה שלפניי, לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה שלפניי

1. לטענת המבקש, סיכויי הערעור הם גבוהים, משום שהוא נסב על שאלות משפטיות-חוקתיות בנוגע לפרשנותו של החוק והאם יש להחיל אותו על ארגוני צדקה. נטען, כי הפרשנות שאימץ בית משפט קמא לחוק היא פרשנות תקדימית, המרחיבה את החוק גם על ארגונים ללא כוונת רווח הפועלים למטרות צדקה, והעומדת בסתירה לתשובה מפורשת שהתקבלה מרשות התאגידים ושעליה נסמך המבקש בפיתוח האתר.
2. אשר למאזן הנוחות נטען, כי דרישה מהמבקש לשנות את תכני האתר כבר בשלב זה יגרום לו נזק בלתי הפיך. זאת, כיוון שהאתר נוסד מראשיתו כדי לסייע ליהודים במציאת פרנסה, ושינוי תכניו בהתאם לאמור בפסק הדין פירושו סגירת האתר לאלתר או השעיית פעילותו, ומשכך, במציאות הדינמית העכשווית, יהפוך האתר לבלתי רלוונטי עבור קהל משתמשיו. המבקש טען עוד, כי יש משקל לעובדה שאין בענייננו נפגע ממשי הנזקק לפיצוי, שכן מעולם לא הגיעה למשרדי המשיבות תלונה של אדם כלשהו שנפגע מפעילות האתר ומעולם לא פנה ערבי כלשהו וביקש לפרסם עצמו באמצעות שירותי האתר. כן נטען, כי כיוון שהפיצוי אמור להיות משולם למשיבות ולא לאדם ספציפי שנפגע מפעילות האתר, אין ספק כי עיכוב ביצוע פסק-הדין לא צפוי להסב להן כל נזק.
3. המשיבות מתנגדות לבקשה. בתגובתן נטען, כי המקרה שלפנינו אינו מקרה חריג, וכי לא הוכחו התנאים המצטברים הדרושים לשם עיכוב ביצועו של פסק-דין. לפיכך, אין לסטות מהכלל, כי זכותו של הזוכה ליהנות מפסק-הדין בסמוך למועד נתינתו והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור, זאת בייחוד מקום שמדובר בחיוב כספי. נטען, כי די בכך שהמבקש אף לא נדרש לתנאים שנקבעו בפסיקה לשם כך, כדי לדחות את בקשתו.

עוד נטען, כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס מבחינה משפטית והערעור אינו מגלה כל עילה להתערבות בו. לטענת המשיבות, סיכויי הערעור נמוכים, שכן הוראות החוק ברורות וחד-משמעיות, והן מטילות איסור על כל מי שמספק שירות ציבורי, גם אם שלא למטרות רווח, להפלות בקבלת השירות מטעמי גזע או לאום.

כן נטען, כי המבקש עושה שימוש בדוגמאות שאינן רלוונטיות, שכן המכתב מטעם רשות התאגידים נשלח בתשובה לפנייה שנעשתה לרשם העמותות על-ידי "תנועת דרך חיים", והאמור במכתב אינו רלוונטי להליך, שכן הוא עוסק בשאלה שונה ונפרדת מתחום דיני העמותות, ואין בו כדי לשנות מכך שבית המשפט הוא הפרשן המוסמך של דבר החקיקה.

אשר למאזן הנוחות נטען, כי המבקש לא הצליח להראות כי ביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי הפיך או ייצור קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו. כך, לא הוכיח המבקש נזק כלשהו, וודאי שלא נזק בלתי הפיך, אם ביצוע פסק הדין לא יעוכב והחיוב ישולם. צוין, כי המבקש לא הביא כל נתונים המצביעים על מצבו הכלכלי, או כל נתון אחר שיש בו כדי לתמוך את טענותיו שנטענו בעלמא, וכי בענייננו מדובר בחיוב כספי בסכום נמוך יחסית. עוד נטען, כי טענת המבקש שלא ייגרם למשיבות נזק כתוצאה מעיכוב הביצוע - מבלי שיניח תשתית עובדתית לנזק שייגרם לו - הופכת את היוצרות בדבר נטל השכנוע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. משכך, לדידן, נוטה מאזן הנוחות לדחיית בקשתו.

זאת ועוד. המשיבות ציינו, כי בכתב התביעה נתבקשו הן סעד כספי והן צו עשה להסרת האתר, אולם בית משפט קמא פסק כי צו עשה אינו בגדר סמכותו העניינית ומשכך נמחק סעד זה מכתב התביעה ונותר על כנו רק הסעד הכספי.

1. בתשובתו לתגובת המשיבות חזר המבקש על טענותיו לעניין סיכויי הערעור, שלטעמו הם גבוהים. נטען, כי בניגוד לאמור בתגובת המשיבות, פסק דינו של בית משפט השלום מהווה תקדים בעניין, המרחיב את תחולת החוק, ומעורר שאלות משפטיות שראויות לדיון וליבון, שערכאת הערעור עשויה להתערב בהן.

אשר למאזן הנוחות, הדגיש המבקש, כי עבורו תשלום של 47,500 ₪ אינו דבר של מה בכך, נוכח מצבו הכלכלי, בהיותו מפרנס יחיד במשפחה בת 9 נפשות, העובד כעצמאי בתחום של פיתוח אתרי אינטרנט. המבקש צירף לתשובתו תצהיר וכן דו"ח רווח והפסד של עסקיו לשנת 2017. המבקש טען כי נוכח כל זאת, ומאחר שלדעתו סיכויי הערעור טובים, אין זה נכון להכניסו לטלטלה כלכלית בשלב זה. נטען, כי הדברים מתחזקים לאור זהות המשיבים, "גופים מבוססים הנתמכים ע"י קרנות בארץ ובחו"ל", בעוד שהמערער אדם פרטי שהשקיע מזמנו וממרצו בפיתוח האתר ללא כוונות רווח. בהקשר זה נטען, כי בעוד שתשלום החיוב יוציא את המערער מאיזון כלכלי ועלול אף לגרום לו לקריסה, המתנה של מספר חודשים לא תהווה טלטלה כלכלית עבור המשיבות.

אשר לבקשתו לעיכוב ביצוע הסרת האתר הבהיר המבקש, כי אמנם צודקות המשיבות, שבמסגרת פסק הדין לא ניתן צו עשה להסרת האתר ולשינוי תכניו, אולם פסק הדין קבע כי כל פעילות האתר היא פעילות מפלה. לפיכך, כך הטענה, ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, הרי שאם ימשיך האתר לפעול במתכונתו הנוכחית, יהא המבקש חשוף לתביעות חדשות. בקשת המבקש היא, כי נוכח טענותיו בדבר תקדימיות פסק הדין, נכון להורות על עיכוב ביצועו באופן שיגן על האתר מפני תביעות חדשות בגין הפרת החוק, כל זמן שלא ניתנה הכרעה בערעור. בהמשך לדברים אלה, חזר המבקש על טענותיו בהקשר לנזק שייגרם לו בגין סגירת האתר או השעייתו.

בסיפא לתשובתו ציין המבקש, כי "ככל שביהמ"ש הנכבד סבור כי המקרה דנן אינו חריג דיו כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסה"ד במלואו, יאות המבקש לעיכוב ביצוע חלקי באופן ובצורה שימצא ביהמ"ש לנכון".

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבות ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי.
2. אכן, בדרך כלל, לבעל דין שזכה במשפטו מוקנית הזכות ליהנות מתוצאות פסק הדין, בסמוך למועד בו ניתן, ומבלי שייאלץ להמתין להכרעה בערעור שהגיש הצד שכנגד על פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984; ע"א 3140/15 ישיר אי.דיי.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואח' (8.6.2015) והאיזכורים שם).
3. בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מוספי (10.6.2015)).
4. שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות". היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014)). עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014)).
5. אשר לדרישת מאזן הנוחות, קובעת ההלכה הפסוקה, כי ככלל אין מעכבים את ביצועו של פסק הדין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו איננו בלתי הפיך, אלא מטעמים חריגים (ע"א 3062/14 חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 294/14 איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני (9.4.2014); רע"א 2056/05 עסאליה למסחר כללי ותובלה בע"מ נ' RESHMAN WIRE INDUSTRIES L.T.D, פסקה י"א (28.3.2005); ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פסקה 8 (4.3.2007)). נקבע, כי ניתן לסטות מכלל זה אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 6961/14 עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ (19.11.2014)).
6. עם זאת, יש מקום לבחון גם את מצבו הכלכלי של המבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין, כאשר נטען על ידו, כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע על ידו. לעניין זה נפסק, כי: "התחשבות במצבו הכלכלי של המבקש ובאפשרות שיתמוטט כלכלית בעקבות ביצוע פסק הדין נעשית במקרים חריגים, ורק בתנאי שהמבקש הניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שיגרמו לו עקב מימוש פסק הדין" (ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע''מ נ' אוניפארם בע''מ (1.9.2011).
7. מן הכלל אל הפרט. אשר לסיכויי הערעור. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, הרי שהם אינם נחזים להיות גבוהים או נמוכים במידה המצדיקה מתן משקל משמעותי לשיקול זה. בית משפט קמא עמד על פרשנות החוק לאור לשונו ותכליתו. טענותיו של המבקש נדונו בפסק דין מנומק ומפורט, ונדחו. גם בקבעו את סך החיוב, התחשב בית המשפט בכך שהאתר פותח ללא מטרת רווח ובהסתמכות המבקש על תשובת רשות התאגידים, וכן בכך שהתביעה לא הוגשה על-ידי נפגע ספציפי.
8. עם זאת, מאחר שהערעור אינו נסוב על ממצאים עובדתיים, שבהן בדרך כלל אין ערכאת הערעור מתערבת, אלא על טענות משפטיות, לכן דומה, כי לא ניתן לקבוע א-פריורית שלא תיתכן התערבות כלשהי של ערכאת הערעור במסקנות המשפטיות. ראו למשל את האמור בפסקה 14 להחלטת כב' השופט י' דנציגר בע"א 94/13 מדינת ישראל נ' המנוח אל סעדי (3.4.2013) ובפסקה 23 להחלטת כב' השופטת ד' ברק-ארז בע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני (5.1.2015).
9. לאור כל האמור לעניין זה, ונוכח הפסיקה לפיה הבכורה ניתנת לשיקול מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי השיקול המכריע בענייננו הוא מאזן הנוחות.
10. המבקש צרף תצהיר, שלפיו הוא מפרנס יחיד בבית של 9 נפשות, ועובד כעצמאי בתחום פיתוח אתרי אינטרנט. בתצהיר טען, כי הוצאות תאו המשפחתי עומדות על כ-25 אלף ₪ מדי חודש, כי אין בבעלותו נכס מקרקעין שביכולתו לממש, וכי הכנסתו החודשית בשנת 2017 עמדה בממוצע על כ-14,500 ₪, כשפירוש הדבר הוא גירעון חודשי של כ-10,000 ₪. לכן, לשם תשלום החיוב שנפסק יהיה על המבקש לקחת הלוואה או לגייס כספים מצדדים שלישיים. כאמור, המבקש צרף גם דו"ח רווח והפסד של עסקיו לשנת 2017, התומך בהכנסה החודשית הממוצעת לה הוא טוען. אלו תומכים לכאורה בטענתו של המשיב לנזק שעלול להיגרם לו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ואשר יקשה עליו להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיזכה בערעור. מנגד, המבקש לא צרף ראיות נוספות שעשויות לתמוך בבקשתו, כגון תדפיס חשבון עו"ש שלו, או אישור על מצבה התעסוקתי של בת זוגו. המבקש אף שילם את האגרה ואת העירבון לצורך הליך הערעור ולא ביקש פטור מאגרה או הפחתת סכום העירבון.
11. אשר על כן, מצאתי לנכון להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש, ואני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לתשלום הפיצוי בסך של 40,000 ₪, עד להכרעה בערעור. עם זאת, סכום ההוצאות שנפסקו לו – בסך 7,500 ₪, לא יעוכב.

להבחנה בין עיכוב ביצוע של חיוב הוצאות, בכלל ובמיוחד בסכום נמוך, ובין עיכוב ביצוע של חיובים אחרים, ראו למשל את האמור ברע"א 9130/15 תם נ' אלול (24.1.2016), בפסקה 13 להחלטת כב' השופט נ' סולברג; בבע"מ 8811/12 פלונית נ' פלונית (18.12.2012), בפסקה 6 להחלטת כב' השופט נ' הנדל; בעע"מ 790/02 קריספיל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קרית גת (5.2.2002); ובע"א 6240/15 אורי לונטר נ' רו"ח זנדר פנחס ז"ל (25.1.2016), בפסקה 26 להחלטת כב' השופט ח' מלצר.

1. לעניין תפעול האתר או הסרתו, לא מצאתי לנכון לתת צו לעניין זה, שכן לא ניתן כל סעד בבית משפט קמא שלגביו אוכל להתייחס.
2. על יסוד האמור לעיל – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כאמור בסעיף 19 לעיל.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ח, 18 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.