1. לפני תביעה בגין לשון הרע, על סך 141,620 ₪.
2. התביעה הוגשה על ידי תובע , הבעלים של מסעדת עלי קרוואן (אבו חסן) ביפו, בעקבות פרסום מיום 24.8.17, שאין מחלוקת שהוא פרסום כוזב, בדף הפייסבוק של הנתבע.
3. הפרסום נעשה כשהוא נחזה להיות פרסום מאתר חדשות ולשונו כדלקמן:

"חשד: עובדי מסעדה בישלו גרגירי חומוס במים מהשירותים.

פרסום ראשון: כ- 3 עובדי מסעדת חומוס הוותיקה אבו חסן בת"א נעצרו הבוקר (חמישי) בבתיהם לאחר שלפי החשד בישלו גרגירי חומוס במים שלקחו מאסלת השירותים של המסעדה. תגובת המסעדה: "זה היה אירוע נקודתי, היתה הפסקת מים והיינו חייבים לבשל מהר כמה מנות, אנשים היו רעבים" (הנרי שפיקלמן).

תמשיכו לפרנס ערבושים".

1. התובע טוען כי הפרסום קיבל תהודה רבה, ברשתות החברתיות, ועורר גל שמועות ברחבי המדינה. כתוצאה מכך מצא עצמו התובע בעין הסערה, כשהוא נאלץ להגן על שמה הטוב של המסעדה, אותו צבר בעמל רב במשך עשרות שנים.
2. נטען כי המסעדה ידועה כמוסד קולינרי ותיק ובעל מוניטין, הודות לחומוס המוכר והאיכותי אותו היא מציעה ללקוחותיה מזה עשרות שנים, וכי היא מהווה מוקד עליה לרגל לכל חובבי החומוס, יהודים וערבים כאחד.
3. נטען כי במהלך חודש אוגוסט 2017 הפיצו גורמים עלומים ברשתות החברתיות בדיחה תפלה ובה "דווח" כי עובדי מסעדת חומוס בתל אביב, ששמה לא צוין, נעצרו על ידי המשטרה לאחר שבישלו מזון במים שנלקחו מאסלת השירותים (להלן: "הפרסום המקורי").
4. בפרסום של הנתבע צוין במפורש שם המסעדה, וכן במשפט האחרון בפרסום, קרא התובע להחרים את המסעדה.
5. הפרסום נעשה כפרסום עצמאי של התובע בעמוד הפייסבוק שלו, כלומר כפרסום שנכתב על ידו, תוך ביצוע שינויים ביחס לפרסום המקורי, ולא כשיתוף (share) של פרסום אחר.
6. הפרסום אשר זכה לתגובות שיתופים ולייקים רבים, עורר סערה גדולה וגרר אחריו שיח ער ושלילי, בין היתר, בפורומים ברשתות החברתיות, והתפשט בכל רחבי הארץ.
7. בעקבות הפרסום פנו גורמים רבים לרבות כלי תקשורת ולקוחות לתובע ולבי משפחתו וביקשו לברר את פשר השמועות שהופצו. התובע ובני משפחתו נאלצו להתמודד עם השמועות.
8. למרות שהפרסום לא מופיע עוד בחשבון הפייסבוק של הנתבע, לאור העובדה שגולשים רבים שיתפו את הפרסום על דרך ביצוע צילום מסך מתוך דך הפייסבוק של הנתבע, עדיין מצויים ברשת העתקים של הפרסום. כאשר פרסום מוסר, מוסרים באופן אוטומטי גם כל השיתופים שנעשו לפרסום, אולם כאשר השיתוף נעשה באמצעות צילום מסך של הפרסום, מדובר למעשה בפרסום עצמאי, שאינו נמחק במידה והפרסום עצמו הוסר.
9. ביום 31.8.17 פנה התובע באמצעות בא כוחו לנתבע ודרש כי יפעל להסרה מיידית של כל שיתוף שנעשה לפרסום מדף הפייסבוק שלו, וכן כי יפרסם תיקון והתנצלות בגין הפרסום ויפצה את התובע בשל הנזק שגרם לו הפרסום. פניית התובע לא זכתה לכל התייחסות, ולכן הגיש התובע תביעה.
10. בכתב ההגנה (המתוקן), מכחיש הנתבע מכל וכל את הטענות בדבר גזענות או כוונת זדון מכוונת. כמו כן מכחיש הנתבע את הטענה בדבר היותו המקור לפרסום או שהפרסום הוא מעשה ידיו.
11. הנתבע טוען כי הפרסום נעשה במקור על ידי עמוד פייסבוק בשם YMET, שבזמן הרלוונטי נחזה להיות עמוד חדשות לגיטימי, ורק בדיעבד הבין הנתבע כי מדובר בעמוד סטירי. הפרסום נערך מספר פעמים על ידי בעל העמוד.
12. הנתבע טוען כי הוא נחשף לראשונה לפרסום, דרך הודעה שקיבל ממישהו אחר Gadi Kazap (להלן: "גדי"), דרך המסנג'ר של הפייסבוק, ואשר הודיע שמדובר בפרסום אמיתי. הנתבע שיתף אותו פרסום בשעות הצהרים של יום שישי ה- 25.8.17, וסמוך לאחר מכן כיבה את הטלפון מאחר והוא שומר שבת. הנתבע היה מנותק מטלפון ומהרשת עד צאת השבת, ורק כשהדליק את הטלפון, נחשף להודעה ששלח לו חליל קרוואן, מנהל המסעדה (להלן: "חליל") ערב קודם (25.8.18) בשעה 17:50, ובה כתב כי מדובר בפרסום שקרי וכי על הנתבע להסיר את הפרסום.
13. מייד עם קבלת ההודעה, הסיר הנתבע את הפרסום מחשבון הפייסבוק האישי שלו.
14. הנתבע טוען כי זמן קצר לאחר מכן הוא פרסם הודעת הבהרה בחשבון הפייסבוק האישי שלו בזו הלשון: "נא להיזהר מאתר YMET כל הידיעות החדשותיות מפוברקות – הידיעה על המסעדה חומוס אבו חסאן שפורסם כאן אינו נכון, הידיעה שקרית".
15. הנתבע טוען כי הפרסום נחזה להיות פרסום חדשותי אמין, ובשעת הפרסום הנתבע היה סבור כי כך הם פני הדברים ובשל כך עומדת לו הגנת אמת לשעתה לפי סעיף 14 לחוק והגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק.
16. לחיזוק טענותיו ציטט הנתבע מכתבה שהתפרסמה באתר החדשות של מעריב ולפיה: "עמוד פייסבוק סאטירי פרסם את הפוסט המזויף במסווה עיתונאי, הגדיר את הידיעה כ"פרסום ראשון" ואף הביא תגובה מפוברקת של המסעדה. מנהל המקום: "נכנסתי להלם. אנשים שואלים אם יש בה אמת". "הכל התחיל כשעמוד פייסבוק סטירי העלה בשבוע שעבר פוסט אכזרי על מסעדת "אבו חסן" הפופולרית". חליל העביר תגובתו לכתבה והנתבע מצטט מתוכה: "חיפשתי באינטרנט, בדקתי בכל מיני מקומות, שאלתי אנשים איפה הם ראו את זה. אני עוד לא יודע מאיפה זה הגיע".
17. בעניין ההערה הגזענית בסוף הפרסום "תמשיכו לפרנס ערבושים", טוען הנתבע, כי ההערה הנ"ל הייתה קיימת במקור שהנתבע קיבל, ורק בהיסח הדעת הנתבע פרסם את הפרסום כולל ההערה הגזענית.
18. הנתבע טוען כי הוא אינו מגדיר עצמו כימני או כשמאלני, אלא שייך למחנה המרכז המתון ודוגל בזכויות אדם. כמו כן לנתבע חברים רבים מהמגזר הערבי והוא פרסם את הפרסום אך ורק כידיעה חדשותית שיש לה השלכות על בריאות הציבור, ואשר כוונה לבני משפחתו וחבריו שהם חבריו בפייסבוק.
19. הנתבע טוען כי התובע בחר לתבוע אותו על הפרסום למרות שהנתבע אינו מקור הפרסום, ולמרות שמחק את הפרסום ופרסם הבהרה, ולמרות שרבים אחרים פרסמו אותו פרסום, ולמרות שזהות המקור ידועה לתובע.

דיון והכרעה

1. התובע טוען כי הנתבע ביצע פרסום עצמאי בפייסבוק, בו הוא הוסיף את שמה של המסעדה שלא היה בפרסום המקורי, וכן הוסיף הערה גזענית בסוף הפרסום "תמשיכו לפרנס ערבושים". כמו כן טוען התובע כי הפרסום לא הוסר במהירות הראויה, וכי הנתבע לא פרסם התנצלות או הכחשה. כבנוסף טוען התובע כי הואיל וחלק ממי שנחשפו לפרסום העתיקו ופרסמו אותו שלא בדרך של שיתוף, הרי שהפרסום עודנו קיים ברשת.
2. הנתבע טוען כי שיתף ידיעה שהוא טעה לחשוב שהיא חדשותית, ומתברר שהתיימרה להיות סטירית. לטענתו שיתף את הפרסום כפי שהוא, מבלי להוסיף לתוכן דבר. לטענתו הוא שיתף את הפרסום ביום שישי, ולאחר מכן כיבה את הטלפון הנייד בו הוא רואה ומשתף פרסומים עד למוצאי שבת, שאז קיבל פנייה מחליל, ובעקבותיה הסיר את הפרסום וכן, לטענתו, פרסם הודעה לפיה הפרסום השקרי והאתר הנחזה חדשותי אינו כזה.
3. מטעם התובע הוגשו תצהירו של מר אברהים קרוואן (להלן: "אברהים"), הבעלים של המסעדה ושל בנו, מר חליל קרווואן (חליל) המנהל את המסעדה.
4. הנתבע הגיש תצהיר שלו כן תצהיר מאת מר מוני הרוש ומאת שי אייזקוביץ.
5. הפרסום שהנתבע עשה בדף הפייסבוק שלו, הכולל את שם המסעדה, מהווה לשון הרע בהתאם לחוק, שכן יש בו כדי להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבזות אדם בשל מעשים המיוחסים לו, וכן לפגוע בעסקו כאמור בסעיף 1 לחוק, כמו גם לבזות אדם בשל מוצאו.
6. לא ניתן לראות בפרסום, על פניו, כי מדובר בפרסום סאטירי, או כי פורסם במקורו באתר או מדור סאטירי.
7. בעקבות הפרסום שלח חליל הודעה אישית לתובע בפייסבוק בה נכתב: "שלום יוסי, אני חליל מנהל את מסעדת עלי קרוואן (אבו חסן) אשר כתבת עליה פוסט לפני כ- 2 שעות. הפוסט שכתבת הוא פוסט שקי, מבזה, מסית ואין בו כל אמת. אני מבקש ממך למחוק את הפוסט מיד ולכתוב התנצלות על הפרסום השיקרי, באם הדבר לא ייעשה תוך 24 שעות, הטיפול יועבר לעו"ד".
8. לתצהירו של אברהים צורף כנספח 2 צילום מסך של הפרסום בדף פייסבוק של הנתבע, ובו מופיעים שם המסעדה וההערה שבסוף הפרסום.
9. מעיון בפרסום עצמו, על פניו, לא נערכה בו עריכה כלשהו, והוא נראה כפרסום שנעשה כמקשה אחת.
10. התובע צירף לתצהירו נספח 3, הוא, לטענתו, הפרסום המקורי מיום 24 לאוגוסט, שם לא מופיע שמה של המסעדה ולא ההערה שבסוף.
11. אין ספק שהפרסום בדף הפייסבוק של הנתבע אינו זהה לזה שבנספח 3, אולם בכך אין כדי להוכיח כי הנתבע שינה את הפרסום שראה בטרם שיתף אותו. הנתבע עמד בתוקף על גרסתו לפיה הוא לא ערך ולא הוסיף דבר לתוכן שפרסם, וכן טען כאמור, בכתב ההגנה כי הפרסום נעשה על ידי המפרסם המקורי, או מכל מקום על ידי מפרסמים לפניו, במספר גרסאות שונות.
12. מעדותו של מר מוני הרוש (להלן: "מוני") מטעם הנתבע, עלה כי הוא נחשף לפוסט שפרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק שלו, אך כי עוד קודם לכן הוא נחשף לפוסטים של אנשים אחרים בעניין זה. כך גם העיד מר שי אייזיקוביץ.
13. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח שהנתבע הוסיף לתוכן הפרסום שהוא עצמו קיבל, כאשר שיתף אותו על דרך צילום מסך ופרסום בדף הפייסבוק שלו.
14. עם זאת שיתוף פרסום המהווה לשון הרע של אחרים, מהווה אף הוא לשון הרע על פי החוק.
15. הנתבע העיד כי קיבל את הפרסום, בדק בהתכתבות במסנג'ר את אמיתות פרסום, ובסביבות השעה 15:16 עשה "העתק הדבק" של הפרסום בעמוד הפייסבוק שלו כדי להביא את הדבר לידיעת חבריו ובני משפחתו.
16. לאור העדויות שנשמעו לפניי וחומר הראיות, אני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה הוא טעה לחשוב, בזמן אמת, כי הוא מפרסם ידיעה חדשותית, ולא חשד שמדובר בפרסום כוזב שמתיימר להיות פרסום הומוריסטי. זאת, לאור עדותו החוזרת ונשנית של הנתבע, העובדה שלא הובאה כל ראייה לכך שהנתבע פרסם קודם לכן דברים גזעניים, או ראיות על גזענות מצדו. אין חולק כי אין כל היכרות מוקדמת בין הצדדים, כך שאין כל סיבה שהנתבע יבקש לפגוע בתובע או במסעדה. לבסוף, הלוגו של YMET, הדומה ללוגו של YNET, עלול להטעות, בייחוד כאשר המבט מרפרף לרגע על הלוגו, ועובר "לידיעה", מבלי לשים לב להבדל של אות אחת בשם האתר.
17. עם זאת, גם שיתוף של דבר לשון הרע מפרסום שנעשה באתר חדשותי מקים אחריות למשתף את לשון הרע. העובדה שהדבר פורסם באתר חדשותי אינה ערובה למהימנות הפרסום ואינה מהווה כשלעצמה הגנה מפני חבות על פי החוק. וודאי שלא הייתה הגנה, גם אילו נעשה הפרסום המקורי באתר חדשותי, להערה הגזענית שבסוף הפרסום.
18. לאור האמור לעיל, לא חלים בעניינינו הפטורים וההגנות על פי החוק, ולפיכך יש לבחון את שיעור הפיצוי הראוי בנסיבות.
19. אברהים צירף לתצהירו פרסום שיתופים שנעשה מהפרסום שבדף הפייסבוק של הנתבע. מעבר למספר פרסומים, לא ברור כמה שיתופים נעשו לפרסום השיתוף של התובע.
20. הנתבע, כאמור, ביצע את השיתוף ביום שיש לקראת כניסת שבת, ואז כיבה את הטלפון. במוצאי שבת נחשף להודעה ששלח לו חליל ערב קודם (ביום 25.8.18 בשעה 17:50), בה נכתב שמדובר בפרסום שקרי וכי על הנתבע להסיר את הפרסום שאחרת העניין יועבר לטיפול משפטי. בעקבות זאת הסיר הנתבע את הפרסום במוצאי שבת.
21. בנסיבות העניין, ולאחר שהנתבע ביצע את השיתוף בדף הפייסבוק שלו, הסיר הנתבע, את הפרסום, במהירות האפשרית בהתחשב בכך שהוא שומר שבת.
22. התובע טוען כי הוא פרסם בדף הפייסבוק שלו הודעה כאילו הפרסום אינו נכון וכי יש להיזהר מהאתר YMET הנחזה להיות אתר חדשות ומפרסם דברים שקריים. הנטל להוכיח כי הנתבע ביצע פרסום זה, מוטל על הנתבע.
23. בגרסתו של הנתבע בעניין זה, תמך העד מטעמו, מוני. לפי עדותו הוא עבד עם הנתבע כ- 7 שנים קודם לכן, ולאחר סיום עבודתו של הנתבע באותו מקום, נשארו השניים חברים בפייסבוק. כן העיד כי ראה את הפרסום בדף הפייסבוק של הנתבע אך ראה אותו קודם לכן בפרסומים של אחרים. בנוסף העיד כי מאוחר יותר ראה פרסום של התובע לפיו אין לתת אמון באתר YMET וכי הפוסט לגבי המסעדה אינו נכון ואין לתת בו אמון. בעדות זו תמך גם מר שי אייזיקוביץ אשר העיד כי הוא מכיר את הנתבע מספר שנים דרך חבר משותף וכי הוא חבר שלו פבייסבוק. עפ"י עדותו הוא נחשף לפוסט נשוא התביעה, ובמוצאי שבת סיפר לו הנתבע על ההודעה שקבל מחליל, ובה התבקש להסיר את הפוסט ולפרסם התנצלות. הנתבע מסר לשי כי הוא מחק את הפוסט, ושי המליץ לו לפרסם הבהרה בהקדם. כן העיד כי מספר ימים לאחר מכן ראה הבהרה שפרסם הנתבע לפיה הפרסום לא היה נכון.
24. הנתבע ועדיו נחקרו על הנוסח של ההבהרה שפורסמה ולא זכרו את הנוסח המדויק. לפי גרסת הנתבע עולה כי לא היה בפרסום משום התנצלות אך הייתה הבהרה חד משמעית שהפרסום לא היה נכון וכי יש להיזהר מה"ידיעות" של אתר YMET.
25. לא בלי התלבטות, אני מקבלת את גרסת הנתבע בדבר פרסום אותה הבהרה לאור עדותו ולאור העדויות של העדים מטעמו.
26. בסיכומים שב הנתבע וטוען כי לתובע לא נגרם כל נזק ממשי. כמו כן טוען הנתבע כי היות שהוא אינו עבריין רשת, ומעולם לא נטענו נגדו טענות דומות, והיות והוא נתפס כקורבן יחיד, למרות שרבים אחרים פרסמו אותה ידיעה, הרי שככל שיחויב, יש לחייבו בסכום סמלי בלבד. בנוסף עותר הנתבע להתחשב בעניין זה במצבו הכלכלי הקשה, עליו הגיש אסמכתאות.
27. החוק מאפשר לפצות נפגע מפרסום המהווה לשון הרע, גם מבלי שהתובע יוכיח נזק בפועל שנגרם לו. במקרים רבים קשה להוכיח את שיעורו של הנזק הנגרם מלשון הרע. יש להניח כי אילו הייתה נגרמת למסעדה ירידה חדה בסועדים ובהכנסות, היו מוגשים על כך ראיות, דבר שלא קרה. עם זאת, גם אם לא נגרמה ירידה בהכנסות, יש לקחת בחשבון כי פרסום מסוג זה יש בו מידה מסוימת של נזק, וכאמור, החוק מאפשר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק. בענייננו יש לקוות כי הכתבות האוהדות שנעשו אודות המסעדה, תוך הבהרה שמדובר בידיעות שקריות, סייעו להקטין, אם לא לאיין את הנזק שיכול היה להתרחש אלמלא כן.
28. אין ספק כי הפרסום גרם לתובע עגמת נפש, גם אם לא נגרם נזק כספי ישיר של ירידה בהכנסות, ואין לקבל, לכן, את טענת הנתבע כי אין לפסוק לתובע פיצוי שכן לא נגרם לתובע נזק או משום שלא הוכח נזק כספי ישיר.
29. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי הנתבע הסיר את הפרסום סמוך לאחר הפרסום, ובהזדמנות הראשונה שיכול היה לעשות כן, בהתחשב בכך שהוא שומר שבת. יש לקחת בחשבון כי הפרסום התקיים זמן קצר, כי נעשו פרסומים נוספים, לא של התובע, וכי לא הוכח שהתובע הוא מקור הפרסום. כמו כן, כאמור, קיבלתי את טענת הנתבע כי הוא טעה לחשוב שהוא משתף פרסום חדשותי.
30. מדובר בפרסום פוגעני על פניו. יחד עם זאת בקביעת סכום הפיצוי יש להתחשב בפרמטרים נוספים, שהעיקריים שבהם כוונת המפרסם, החשיפה של הפרסום, ההשפעה של הפרסום ומשך התקופה שבה היה הפרסום.
31. במקרה הנדון התרשמתי מעדותו של הנתבע שלא הייתה כוונה לפגוע במסעדה ובבעליה, שאותם לא הכיר, וכן כי הדבר לא נעשה ממניעים גזעניים, אלא מדובר בשיתוף פוסט שראה במקום אחר וטעה לחשוב שמדובר בידיעה חדשותית. מדובר בפרסום שהנתבע הוריד מייד עם הגעת הפנייה אליו, וזוהי המטרה של עקרון הסרת הפרסום. יש עידוד לשיתוף ברשתות החברתיות ופוסטים לעיתים מועלים ללא בדיקה ראויה, אך לשם כך קיימת פרקטיקה של הסרה, כאשר, היה ומגיעה בקשה, ניתן להסיר אותו פוסט, ובכך, לעיתים קרובות, כאשר ההסרה מיידית, יכול הדבר לבוא על סיומו. במקרה הנדון אין מחלוקת כי הפוסט הורד לאחר הפנייה. דהיינו במקרה הנדון הייתה חשיפה מאוד קצרה, והסרה מיידית. מדובר בחשיפה על ידי מי שאינו אישיות מוכרת, שאיננו מוביל חברתי, והשפעתה מעטה, אם בכלל. בנסיבות אלה, ולמרות שנעשתה הסרה של הפוסט, ראיתי לנכון לחייב בפיצוי, אם כי על הרף הנמוך, שכן גם בנסיבות אלה היה על התובע לבדוק היטב לפני שהוא מפרסם או משתף פוסט כאמור.
32. לאור כל נסיבות העניין כמפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל, חלק יחסי של האגרה, כיחס שבין סכום פסק הדין (ללא הוצאות), לסכום התביעה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ט, 14 יולי 2019, בהעדר הצדדים.