1. ביום 24/7/16, אירעה למערערת, ילידת 1988, תאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2. המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות, וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לה את הנכויות הבאות: 25% נכות זמנית מיום 13/8/16 עד ליום 31/12/16, 20% נכות זמנית מיום 1/1/17 עד ליום 28/2/17, 10% נכות זמנית מיום 1/3/17 עד ליום 31/7/17 ו- 0% נכות צמיתה החל מיום 1/8/17 .

כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, הגישה המערערת ערר.

3. וועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 15/10/17 (להלן: "הוועדה") החליטה לדחות את הערר. כנגד החלטת הוועדה הוגש הערר אשר לפניי.

עיקר טענות המערערת

4. המערערת טוענת כנגד קביעת הוועדה בתחום הנפשי בלבד. לטענתה, החל מיום התאונה היא החלה לסבול מחרדות אשר בגינן היא מטופלת. בנוסף טענה כי לא ניתנה לה אפשרות להביע את עצמה בפני הוועדה, על אף שניסתה להסביר לפסיכיאטר ממה היא סובלת, כשראוי היה בבדיקה אשר מטרתה לבחון נכות נפשית, כי יתאפשר לה לציין ממה הא סובלת, וכי דבריה יישמעו ורק לאחר מכן לקבוע את דרגת הנכות. עוד טענה כי המסמכים הרפואיים באשר למעקב הפסיכיאטרי לא הונחו בפני הוועדה, הואיל ועל אף דרישתה הם לא נתקבלו אצלה.

עיקר טענות המשיב

5. אין בנימוקי הערעור טעמים המציגים טעות משפטית בהחלטת הוועדה. אין לקבל את טענת המערערת לפיה לא ניתן לה להביע תלונותיה שכן הפרוטוקול מגלה את ההפך הגמור. לפי הפרוטוקול עולה כי המערערת טענה את טענותיה באריכות, הוועדה התייחסה אליהם ופירטה את ממצאיה, כשהנטל להוכחת תביעה רובץ על כתפיו של זה המבקש להוכיחה. אין להטיל על הוועדות את האחריות להמצאת מסמכים כאלה או אחרים, כשהוועדה פוסקת בהתאם לממצאים הקליניים.

החלטת הוועדה – דיון ומסקנות

6. המערערת הופיעה בפני הוועדה, אשר הרכבה כלל פסיכיאטר, ומסרה את הדברים הבאים: "הפנו אותי לטיפול אצל פסיכיאטר, נמצאת בטיפול פסיכיאטרי בעפולה, פעם אחרונה לפני חג סוכות ולא נתנה לי מכתב, הייתי אצלה כ- 6 פעמים. יש לי כאבים בגב העליון וצוואר ובשינה נרדמות לי הידיים וקצות האצבעות. לא עברה בדיקת EMG . לא עברתי CT ו- MRI . לוקחת תרופות להרגעה. מצב שאני לא יכולה לנהוג זה מגביל אותי.".

הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית באשר לתלונותיה בתחום האורטופדי, הכירורגי והפסיכיאטרי. הואיל והליך זה עניינו רק קביעותיה ומסקנותיה של הוועדה בתחום הנפשי בלבד, אפרט להלן את ממצאי בדיקתה הקלינית הפסיכיאטרית של הוועדה אשר קבעה-

"מבחינה פסיכיאטרית – התמצאות תקינה, אפקט תואם ללא סימני חרדה, חשיבה מאורגנת, בתוכן אין תכנים דכאוניים וחרדתיים, לא נצפו מחשבות שווא והפרעות בתפיסה, קוגנציה תקינה, שיפוט ושיקול יום יומי תקינים, קיימת תובנה למצבה.

התובעת מוסרת שנמצאת במעקב פסיכיאטרי ולא הציגה אף מכתב רק התחייבות מקופ"ח על מימון של מעקב ע"י הקופה, מוסרת שלא מטופלת ע"י תרופות להרגעה ונוגדי דיכאון רק בטיפולי ויטמינים, חזרה לנהיגה....".

הוועדה קבעה שלא נותרה נכות פסיכיאטרית, ולאור מסקנותיה גם בתחום האורטופדי והכירורגי, דחתה את הערר.

דיון והכרעה

7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

מעיון בפרוטוקול עולה, כי קיימות אי התאמות בין הדברים אשר נרשמו מפיה של המערערת בפרק התלונות (פרק 5 לפרוטוקול), לבין העובדות אליהן מפנה הוועדה בפרק ממצאי בדיקתה הקלינית (פרק 7 לפרוטוקול).

המערערת מסרה מפורשות כי היא נוטלת תרופות הרגעה וכי לא יכולה לנהוג, מה שמגביל אותה, כך שלא ברור על מה נסמכת קביעת הוועדה בפרק 7 לפרוטוקול לפיה המערערת חזרה לנהוג וכי היא מסרה שלא מטופלת בתרופות להרגעה. מדובר ברישום הפוך ממה שהמערערת בעצמה מסרה, כפי שעולה בבירור מתלונותיה, כשהוועדה אינה מסבירה את קביעתה לעניין זה ועל מה היא נסמכת ובכך נפל לטעמי פגם משפטי בהחלטתה.

בנוסף, אין ספק שהמערערת מסרה לוועדה באופן ברור ומפורש כי היא מטופלת ונמצאת במעקב פסיכיאטרי ואף מסרה את מספר הביקורים ואת העובדה לפיה לא ניתן לה "מכתב" (מן הסתם הכוונה לסיכום רפואי של אותו מעקב). יחד עם זאת, הוועדה החליטה לקבוע מסקנות בתחום הנפשי, תוך שהיא מציינת כי לא קיבלה את מסמכים רפואיים, מבלי לבקש לקבל לידיה את כרטיסה הרפואי הנפשי המלא של המערערת. למותר לציין, כי ברור שמדובר במסמכים רלוונטים לצורך בחינת מצבה הנפשי של המערערת אשר יש בהם כדי לסייע לוועדה לקבל תמונה עובדתית ורפואית מלאה בטרם תקבע מסקנותיה.

סיכום

8. לאור כל האמור לעיל, עניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

א. בפני הוועדה יונח כרטיסה הרפואי הפסיכיאטרי המלא של המערערת.

ב. המערערת תוזמן להופיע בפני הוועדה, באמצעות בא כוחה, על מנת להשמיע את תלונותיה.

ג. לאחר שהוועדה תשמע את תלונות המערערת, תרשום אותן במלואן, וכן תעיין בכרטיסה הרפואי הפסיכיאטרי, תדון מחדש ותקבע אם למערערת נכות נפשית כלשהי, תוך שהיא מנמקת את החלטתה.

9. אין מקום לקבל את טענת המערערת לפיה יש להחזיר את עניינה לוועדה בהרכב אחר. בנסיבות העניין, אין מקום לסטות מדרך המלך, אותה התוותה ההלכה הפסוקה, ולפיה יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב.

10. בנסיבות העניין, על המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

11. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ח, (23 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.