ב"כ התובע: עו"ד ירון שוואב

ב"כ נתבעת 3: עו"ד ד"ר רוי בר קהן ועו"ד קלרה פונרוב

ב"כ נתבעת 6: עו"ד אבי פנחסוב

לפניי תביעה כספית בגין חוב שלטענת התובע, חייבות לו הנתבעות מכוח ערבות שחתמו להלוואות שנטלו ה"ה חלופוביץ אירנה ויהושוע [להן ייקראו: "הלווים"].

הצדדים והמחלוקת

1. התובע, בנק אוצר החייל בע"מ, העניק ללווים מספר הלוואות כאשר הרלוונטיות לצורך הכרעה בתיק זה הן:
2. הלוואה מס' 108 בערבותה של הגב' מרים טוך, אמה של הלווה אירנה חלופוביץ [להלן: "נתבעת 3"] מיום 19.6.2014. יתרת ההלוואה נכון ליום 7.11.2017 - 9,317 ₪. [נספחים ט' – י' למוצגי התביעה].
3. הלוואה מס' 302 בערבותה של נתבעת 3 מיום 6.3.2017. יתרת ההלוואה נכון ליום 7.11.2017 - 157,633 ₪ [נספחים ז' - ח' למוצגי התובע].
4. הלוואה מס' 205 בערבותה של הגב' לינור גבאי [להלן: "נתבעת 6"] מיום 24.12.2015. יתרת ההלוואה נכון ליום 7.11.2017 - 78,731 ₪.
5. בחודש ספטמבר 2017, חדלו הלווים לשלם את התשלומים בגינן וההלוואות נכנסו לפיגורים. לפיכך, החל הבנק לפעול לגביית החוב והגיש תביעה זו הן כנגד הלווים והן כנגד הערבים השונים.
6. התביעה הוגשה במקור כנגד הלווים וכנגד ערבים נוספים שהיו להלוואות. הנתבעים 1,2,7 הפכו לחדלי פירעון וההליכים כנגדם הופסקו. כנגד נתבעת 5 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה וננקטים כלפיה הליכי הוצל"פ. נתבע 4 הגיע להסדר פשרה עם התובע ביחס להלוואה שאינה נמנית עם ההלוואות הנ"ל.

נותר אם כן לדון בטענות נתבעות 3 ו- 6 כנגד החוב הנטען בגין ההלוואות הנ"ל.

טענות נתבעת 3

1. נתבעת 3 טוענת כי יש לפטור אותה כליל מן הערבות שנתנה ללווים וזאת מן הטעמים הבאים [מתוך בקשת הרשות להתגונן]:
2. החתמתה על הערבויות נעשתה בניגוד לנוהל פנימי של הבנק לפיו אדם כשיר להיות ערב רק בהתקיים התנאים הבאים: גילו בין 21-55, הוא אינו פנסיונר והכנסתו היא 6,000 ₪ ומעלה.

נתבעת 3 הייתה בת 67 בעת שחתמה על הלוואה 108 ובת 70 כשחתמה על הלוואה 302, היא הייתה פנסיונרית והכנסתה לא הגיעה למינימום הנדרש.

1. הואיל והיא הייתה ערבה יחידה, היה על הבנק לשלוח לה הודעה על כך שהלווים לא עומדים בתשלומי ההלוואה. הודעה כזו לא נשלחה אליה ביחס להלוואה 302.
2. הבנק הפר כלפיה את חובת הזהירות, חובת הגילוי וחובת תום הלב, בכך שבזמן שחתמה על ערבות להלוואה 302, הלווים כבר היו בקשיים, והבנק לא עדכן אותה על כך.

טענות נתבעת 6

1. נתבעת 6 טוענת כי חתמה על הערבות להלוואה מתוך פחד ועקב לחצים שהופעלו עליה על ידי הלווים. נתבעת 6 עבדה אצל הלווים כסוכנת מכירות ומדי פעם מסרה להם שיקים שלה, על מנת שיעשו בהם שימוש כבטוחה, לצורך קבלת אשראי בנקאי.

נתבעת 6 חששה, כי אם לא תחתום על הערבות, לא יהיה ללווים כיצד להשיב לה את כספי השיקים שמסרה ולא יהיה להם מקור כספי לתשלום שכרה השוטף.

1. לטענתה, הבנק הסתיר ממנה את מצבם האמתי של הלווים ולא מסר לה כי הם מתקשים בהחזר ההלוואות. כל שנאמר לה הוא שהיא ערבה לסכום של 100,000 ₪.

גם כאשר שאלה את הבנקאי, כיצד מחתימים אם ל- 4 ילדים, גרושה, שלא מקבלת מזונות, עם מינוס בבנק, על ערבות, נאמר לה שהכל בסדר וכל שהיא צריכה לעשות זה לחתום על הערבות.

טענות התובע

1. התובע טוען כי, הנתבעות הוחתמו על כתבי הערבות כדין, לאחר שהוצגו להן כל הנתונים הרלוונטיים אודות ההתחייבויות שהן נוטלות על עצמן והיקף חיובי הלווים לבנק.

לטענת התובע, אין כל פסול בהחתמתן על כתבי הערבות ונהלי הבנק ביחס לנתוני הערב הם נהלים פנימיים שאין בהם כדי להועיל לנתבעות.

דיון והכרעה

1. מטעם התובע העיד מר פיני דרעי, עובד היחידה העסקית אצל התובע. מר דרעי היה זה שטיפל בחשבונם של הלווים ובין היתר היה זה שבפניו חתמו הלווים והערבים על מסמכי ההלוואות וכתבי הערבות.
2. מר דרעי מפנה בתצהירו למסמכי ההלוואה וכתבי הערבות שם צוין כי הערבות ערבות ל – 100% מההלוואה וכי יתרת התחייבות הלווים צוינה במפורש בכתב הערבות [בהלוואה 108 לא הייתה יתרת התחייבות הואיל והיא ניתנה במועד פתיחת החשבון].
3. מר דרעי העיד בתצהירו כי הסביר לנתבעות שערבות נוספת של קרן "ניו יורק ירושלים" היא ערבות שיורית כך שניתן לממשה רק לאחר מיצוי הליכי הגביה מהלווים והערבים. העד ציין בתצהירו כי הוא זוכר היטב את נתבעת 3 שהגיעה מספר פעמים לחתום ערבות לבתה.
4. בחקירתו הנגדית התייחס מר דרעי לפרמטרים הנדרשים לצורך קבלת ערב להלוואה:

"ת: אז יש מסמך שהועבר לחייבים בשביל שיוכלו להמציא ערבים, במסמך רשום שגיל הערב צריך להיות כך וכך ממשכורת כך וכך אבל זה תנאים אופטימליים שהיינו רוצים לקבל אבל בסופו של דבר שמגיע הערב אנחנו בוחנים אותו לגופו של אדם, לגופו של עניין ואם הוא מקובל עלינו בין אם הוא לא עומד בסטנדרט, בקריטריונים הריצויים והאידאליים אנחנו מקבלים אותו. "

[עמ' 10 שורות 4-7 לפרוטוקול]

מר דרעי הסביר בהמשך עדותו כי המסמך המדובר נוצר על ידי סניף הבנק על מנת להקל על הלווים להמציא ערבים מתאימים.

1. ב"כ נתבעת 3 חקר את מר דרעי ארוכות וניסה להראות כי עוד בטרם ניתנה הלוואה מס' 302, ההתנהלות בחשבון הייתה בעייתית והלוואות הקיימות נכנסו לפיגור, אולם כפי שהסביר מר דרעי, על בסיס דפי החשבון, המדובר היה במקרים נדירים, בחריגות בסכומים נמוכים עקב חזרת צ'קים של לקוחות שיצרו חריגה בחשבון שכוסתה מידית [עמ' 25-27 לפרוטוקול].
2. מר דרעי הכחיש בתוקף את טענות נתבעת 6, כי אמרה לו שאינה מתאימה לשמש כערבה:

"ש: לא יחתים אותו. אם אני אומר לך שכן ואמרה לך והגיעה ואמרה לך שהיא לא מקבלת מזונות, יש לה 4 ילדים, היא לא מקבלת תקופה ארוכה שכר, מה התגובה שלך הייתה באותה, בעת החתימה?

ת: אני יכול להגיד שזה לא נאמר לי מעולם.

ש: זה לא נאמר?

ת: לא.

ש: ואם אני אראה לך בתצהיר שלה שהיא אמרה לך את זה ואתה אמרת לה שאין בעיה עם זה, הכל בסדר, מה יש לך להגיד על זה?

ת: שזה לא נאמר מעולם.

ש: מה לא נאמר? מה שהיא אמרה או מה שאתה אמרת?

ת: מה שהיא אמרה ומה שאני אמרתי, לא קרה.

ש: לא קרה. אם זה היה קורה לא היית מחתים אותה?

ת: בוודאי.

ש: גם כשהיא אמרה לך שהיו לה עבירות בעבר והיא הייתה מוגבלת?

ת: לא נאמר לי דבר כזה מעולם. "

[עמ' 39 שורות 5-18 לפרוטוקול]

1. נתבעת 3 העידה בעצמה ומטעמה העיד גם נתבע 4, אלכס טוך, בנה, שהיה ערב ביחד עמה להלוואה נוספת שנפרעה על ידו.
2. עדותו של אלכס טוך לא תרמה תרומה כלשהי מבחינה ראייתית, במיוחד כאשר התברר בחקירתו הנגדית כי טענותיו ביחס להתנהלות העסק של אחותו [הלווה] וחשבון הבנק היו מבוססות על דעות ולא על נתונים וכי אין לו כל ידע בנוגע לדרך התנהלות עסקים.
3. נתבעת 3 שחזרה בתצהירה על טענות ההגנה שלה, נחקרה אף היא בחקירה נגדית ביחס לחתימה על מסמכי הערבות וכך השיבה:

"ש: עכשיו שאת חתמת על כל מיני מסמכים,

ת: לצערי אני לא קראתי את זה.

ש: לא קראת, הבנתי. ביקשת שהוא יקריא לך, ביקשת שמישהו יקריא לך, הבנקאי או הבת שלך או הערב הנוסף?

ת: לא.

ש: למה לא?

ת: אפילו (לא ברור) בכמה מילים סיפרה לי שיש ערבות ויש כמה כסף.

ש: אז למה לא ביקשת, בכל זאת, את ידעת שאת חותמת על ערבות של 160 אלף שקל, למה לא ביקשת בכל זאת שיקריאו לך את המסמכים?

ת: כי אני עוד פעם אומרת,

ש: סמכת על הבת שלך?

ת: כן. ואני אומרת בעיניים עצומות. "

[עמ' 50 שורות 2-13 לפרוטוקול]

1. נתבעת 6 העידה אף היא והוסיפה בתצהירה כי במעמד החתימה, בעת שהלווה יצאה לרגע, ניצלה את ההזדמנות ושאלה את מר דרעי, הכיצד היא מתאימה להיות ערבה לאור נתוניה.
2. נתבעת 6 נחקרה בחקירה נגדית בנוגע להחלטתה לחתום על ערבות להלוואה בסך 100,000 ₪:

"עו"ד שוואב: אז עוד פעם, אז חתמת כדי שהיא תוכל לשלם לך את המשכורת?

העדה, גב' גבאי: כשבאתי כדי לחתום, כן, זה כדי להמשיך לקבל משכורת, להמשיך לקבל כסף, כשבאתי והוא אמר לי שיש את ה-600,000 שקל או לא זוכרת במדויק את הסכום זה הרתיע אותי." [בפרוטוקול נפלה טעות סופר ונרשם "הרגיע" א.נ.]

[עמ' 44 שורות 23-25 לפרוטוקול]

ובהמשך -

"כב' הש' נבו: אני חייב לעצור רגע. שנייה, את חייבת להסביר לי משהו. בנקודת זמן מסוימת את מבינה שהחובות הם של 600 ומשהו אלף שקל ואת אומרת זה מרתיע אותי, אז למה בנקודת הזמן הזאת לא קמת והלכת? אומרת אני לא חותמת.

העדה, גב' גבאי: לא קמתי והלכתי.

כב' הש' נבו: למה?

העדה, גב' גבאי: שוב אני אומרת, פחדתי מהעניין שמה יהיה אם היא לא תשלם לי כסף, נכון פחדתי מזה, פחדתי מההוא, אבל נכון, בסופו של דבר חתמתי על זה. "

[עמ' 44 לפרוטוקול משורה 32 ואילך]

1. מעדות הנתבעות ניתן ללמוד כי היה להן ברור מה הסיכון שהן נוטלות על עצמן.
2. נתבעת 3 היא אמה של הלווה והייתה מעוניינת לסייע לה בפיתוח העסק, היא סמכה עליה בעיניים עצומות ולא התעניינה כלל בתנאי ההלוואות להן ערבה. היא אף לא טרחה לעיין במסמכי הערבות עליהם חתמה.
3. נתבעת 6 הייתה מונעת מאינטרס והוא להמשיך ולשמור על מקום עבודתה, על מנת שהכנסתה החודשית לא תיפגע. כפי שהתברר בחקירתה הנגדית, הנתבעת 6 הייתה בעבר בעלת העסק ומכרה אותו ללווה. כמו כן, בכל אותה תקופה המשיכה לתמוך בעסק על ידי כך שנהגה למסור ללווה צ'קים בסכומים גבוהים, על מנת שישמשו כבטחונות לקבלת אשראי בנקאי.
4. נתבעת 6 הייתה מודעת היטב למצב העסק, היא חתמה על הערבות במודע וכאמור – מתוך אינטרס אישי. בוודאי לא מתוך כפיה.
5. אינני מקבל את גרסתה של נתבעת 6 כי פנתה למר דרעי במעמד החתימה והסבירה לו כי איננה מתאימה לשמש כערבה. הדבר עומד בסתירה גמורה לטענתה כי חתמה על הערבות מתוך חוסר ברירה, על מנת להמשיך ולקבל את משכורתה.

שהרי – אם הייתה נתבעת 6 מצליחה לגרום למר דרעי לסרב לקבלה כערבה, תוצאת המעשה כמוה כסירוב לחתום על הערבות מלכתחילה - הערבות לא הייתה נחתמת, ההלוואה לא הייתה ניתנת ומשכורתה לא הייתה משולמת.

1. עיון במסמכי ההלוואה מלמד כי כל הנתונים הדרושים לצורך מתן האינפורמציה לערב מצויים בהם. במסמכי הערבות מפורטים, בין היתר - סכום ההלוואות, כי הן ניתנות לחבות שתינתן / חבות קיימת לפי העניין ומפורטים סכומי החוב של הלווים לבנק במועד מתן כל הלוואה.
2. לא עלה ביד הנתבעות להראות כי התובע הסתיר מהן מידע רלוונטי, פעל שלא כדין או כי נהג בחוסר תום לב באופן כלשהו.
3. גם לא עלה בידי הנתבעות להראות כי העסק היה בקשיים כלכליים עובר למתן כל הלוואה. ניסיון נתבעת 3 לטעון כי ההתנהלות בחשבון עובר לחודש מרץ 2017 הייתה בעייתית, לא צלח, כמפורט לעיל.
4. אף אינני מקבל את טענות הנתבעות כי מכיוון שאינן עומדות בקריטריונים שמופיעים בדף המידע, יש לפטור אותן מערבותן.

כפי שהסביר מר דרעי, וההסבר מקובל עלי לחלוטין, המדובר בהנחיה פנימית של הסניף על מנת להקל על לווים להמציא ערבים בעלי נתונים מיטביים. נתוני הערב חשובים לבנק, על מנת להגדיל את סיכויי הגביה למקרה ויהיה צורך לממש את הערבות.

החתמת ערב שאינו עומד בקריטריון מסוים, מגדיל את חשיפת הבנק לסיכון שלא יוכל לגבות את החוב, כולו או חלקו.

לערב עצמו – אין כל רלוונטיות לשאלה האם הוא "ערב מוצלח" בעייני הבנק או לא. מרגע שנטל על עצמו חיוב להיות ערב לסכום ההלוואה, האחריות ליכולת הפירעון במקרה של מימוש הערבות - היא אחריותו שלו בלבד.

1. גם טענת נתבעת 3 לפיה לא נמסרה לה כל הודעה לפיה הלווים לא עומדים בפירעון ההלוואה השנייה [הלוואה 302], נדחית. בנספח יא' למוצגי התובע, מצורף מכתבו של ב"כ התובע לנתבעת 3 מתאריך 29.10.2017 ובו מצוין במפורש כי הלווים לא עומדים בתשלומי ההלוואה. באותו נספח מצוי גם אישור מסירה לנתבעת 3 מתאריך 8.11.2017.

כמפורט לעיל, ההלוואות נכנסו לפיגור בחודש ספטמבר 2017 וההתראות נשלחו בחודש אוקטובר 2017, כך שאינני מקבל את טענות הנתבעת 3, כי יש לפטור אותה מערבותה בעקבות אי מסירת הודעה לערב.

1. הנתבעות לא הצליחו להוכיח כי עומדת להן הגנה כלשהי מפני תביעת התובע. הנתבעות חתמו על ערבות להלוואות מתוך אינטרס ותוך מודעות מלאה לסיכון שהן נוטלות על עצמן. על כן, דין התביעה כנגדן להתקבל.
2. לאור המסקנות אליהן הגעתי, אינני נדרש לדון ביתר טענות הצדדים, בעיקר אלה החורגות מחזית המחלוקת.
3. במיוחד אציין, כי במסגרת הסיכומים, העלו הנתבעות טענה שלא הועלתה במסגרת בקשות הרשות להגן והיא כי התובע החתים ערבים נוספים להלוואות [נתבעים 5 ו-7], מבלי שבדק את מצבם הכלכלי ומבלי שהתאימו לשמש כערבים. אותם ערבים נוספים חסרי יכולת החזר ולכן, למעשה , הבנק הותיר את הנתבעות כערבות בלעדיות לאותן הלוואות.

טענה זו של הנתבעות נדחית הן מן הטעם שלא הועלתה במסגרת כתבי הטענות והן לגופה. לא הוכח כי בידי הבנק היה מידע כלשהו באמצעותו יכול היה לצפות כי נתבע 7 יגיע למצב של חדלות פירעון או כי ייתקל בקשיי גביה מול נתבעת 5 [כנגדה ניתן פסק דין].

כאמור לעיל, שתי הנתבעות העידו כי היו מודעות היטב לסיכון אותו הן נוטלות והיו מודעות לכך שאם ההלוואות לא תוחזרנה, הן תידרשנה להחזירן.

התוצאה

1. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.
2. נתבעת 3 תשלם לתובע 166,950 ₪ בתוספת ריבית מרבית הנהוגה בבנק על סוג ההלוואות הנ"ל מיום 7.11.2017 עד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, נתבעת 3 תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ כולל מע"מ. סכום ההוצאות ושכה"ט יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

1. נתבעת 6 תשלם לתובע 78,731 ₪ בתוספת ריבית מרבית הנהוגה בבנק על סוג ההלוואות הנ"ל מיום 7.11.2017 עד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, נתבעת 6 תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ כולל מע"מ. סכום ההוצאות ושכה"ט יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"ב, 25 יוני 2022, בהעדר הצדדים.