מונחת לפניי תביעה שטרית שתחילתה בבקשה לביצוע שטר אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ובמסגרת התנגדות, שהתקבלה, עברה להליך של סדר דין מהיר. יוער כבר בפתח הדברים, כי הנתבע 2 לא התגונן מפני התביעה ולא התייצב לדיון ובכפוף להצגת אישור מסירת כתב התביעה לידיו, יהא התובע זכאי לפסק דין נגדו. לפיכך, המחלוקת הטעונה בירור הינה אך זו הנוגעת לנתבעת 1.

רקע

1. עניינה של התביעה שלפניי בארבעה שיקים בסך כולל של 63,500 ₪, המשוכים מחשבונה של הנתבעת 1, פיינשטיין דיזיין בע"מ (להלן: הנתבעת), לפקודת הנתבע 2, מר משה גולובנציץ (להלן: הנתבע), אשר מועד פירעונם הינו בין יום 31.3.17 לבין יום 12.5.17 (להלן: השיקים).
2. לטענת התובע, מר יוסף בוסקילה, הינו עוסק בתיווך אשראי וניכיון שטרות בין לקוחות נזקקים לבין נותני אשראי ומנכים מורשים ב"צ'יינג". על פי הטענה, השיקים נשוא ענייננו הינם מני רבים אשר הועברו בין הנתבעת, שהינה נותן שירותי מטבע, ניכיון שיקים והמרות מטבע ומתן אשראי והלוואות חוץ בנקאיות, לבין הנתבע. זאת, במסגרת מערכת יחסים שבגדרה הנתבע, שהינו קבלן בנייה שנזקק מדי פעם לגישור על תזרים מזומנים, היה מקבל מהנתבעת שיקים לפקודתו, בתמורה לשיקים שלו, שמועד פירעונם הינו כ-3 ימים טרם מועד פירעון השיקים של הנתבעת. את השיקים שקיבל הנתבע מהנתבעת היה הוא מוסר לתובע ואילו התובע היה מוסר את השיקים לחברת גבי ברכה בע"מ (להלן: ברכה), שאף היא בעלת עסק מהסוג שאותו מנהלת הנתבעת, ומקבל תמורה בעדם, שאותה היה מעביר לנתבע, אשר ביצע את העסקה באמצעותו. ברכה, מצדה, הייתה מעבירה את השיקים לחברת ציקורל בע"מ (להלן: ציקורל), שאף היא בעלת עסק מהסוג שאותו מנהלת הנתבעת, אשר הייתה מצדה מנכה השיקים ומוסרת תמורה בעדם. לטענת התובע, במסגרת מערכת היחסים העסקית שתוארה לעיל הועברו בין הצדדים סכומים המסתכמים לסך 300,000 ₪.
3. לטענת התובע, השיקים נשוא ענייננו, שאף הם נמסרו לנתבע על ידי הנתבעת בתמורה לשיקים נגדיים שלו, בוטלו על ידי הנתבעת, וזאת לאחר שהשיקים שהנתבעת קיבלה מהנתבע, אשר כאמור מועד פירעונם הינו 3 ימים טרם מועד פירעון השיקים של הנתבעת, חוללו. כיוון שהשיקים של הנתבעת נוכו אצל ברכה ואצל ציקורל, נאלץ התובע, כך לטענתו, לשלם תמורתם לברכה, והאחרונה מצדה שילמה תמורתם לציקורל, כאשר לאחר תשלום תמורת השיקים לברכה, קיבל התובע את השיקים לידיו, והגיש אותם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

1. התנגדות הנתבעת לשיקים התקבלה וניתנה לה רשות להתגונן מפני התביעה.

תמצית טענות הצדדים

1. הנתבעת טוענת, כי דינה של התביעה דנן דחייה על הסף, וזאת מקום שלתובע אין כל מעמד לתבוע מכוח השטר: שמו של התובע כלל אינו מופיע על גבי השיקים, לא בחזית ולא בגב השיקים, היינו אין חתימת הסב מהנמשך, הוא הנתבע, לתובע. הנתבעת טוענת עוד, כי דינה של התביעה דנן דחייה על הסף גם מהטעם שהתובע, אשר מעיד על עצמו כמי שעוסק בתיווך אשראי וניכיון שטרות, כלל אינו מחזיק בתעודת נש"מ ואינו מורשה לעסוק בתחום הסחר במטבע. נטען, כי בנסיבות האמורות, יש מקום להחלת הכלל שלפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה."

1. הנתבעת טוענת עוד, כי דינה של התביעה דחייה גם לגופה, וזאת מקום שגם לפי גרסת התובע, הוא איננו בגדר אוחז כשורה, שעה שאת התמורה בעד השיקים נתן לאחר חילול השיקים, וכאשר גם לגרסת התובע, הנתבעת לא קיבלה כל תמורה בעד השיקים. רוצה לומר, התובע נטל השיקים לידיו אך ורק לאחר כישלון התמורה, לאחר ביטול השיקים ולאחר חילולם, תוך ידיעה מפורשת כי כל הנ"ל אירע. נטען, כי מכל מקום, גם במועד נטילת השיקים בפעם הראשונה נטל על עצמו התובע סיכון, עת ידע כי מדובר בשטרות שניתנו על תנאי וממילא התובע כלל לא הוכיח כי נתן לנתבע תמורה בעד השיקים במועד נטילתם בפעם הראשונה.

1. התובע טוען, כי טענת הנתבעת לחוסר יריבות אינה מחזיקה מים, וזאת בנסיבות שבהן הנתבע הינו נמשך ומסב ואילו התובע הינו נסב.
2. התובע טוען עוד, כי יש לראות בו אוחז כשורה, וזאת מאחר שהמועד הרבלנטי לעניין זה הוא מועד ביצוע עסקת הניכיון, היינו בעת שניתנו השיקים לברכה ולציקורל. במועד זה, כך נטען, השיקים היו שלמים וכשרים. נטען גם, כי עסקת ניכיון השיקים יצאה אל הפועל רק לנוכח התחייבות התובע כלפי ברכה, כי היה והשיקים יחוללו ישלם אותם התובע תחת הנתבע, וכי גם לנוכח התחייבות זו יש לראות בתובע כמי שאוחז בשיקים כשורה.
3. התובע מוסיף וטוען, כי גם אם אין לראות בו, בנסיבות, אוחז כשורה, הרי שהוא בבחינת אוחד בעד ערך. זאת, באשר בהתאם להוראות סעיף 26(ב) לפקודת השטרות, משניתן ערך בעד השיקים, על ידי ברכה ו/או ציקורל, הרי שיש בכך ליתן אף לתובע מעמד של אוחז בעד ערך, לא כל שכן כאשר התובע נתן התמורה בעד השטרות כאשר שטרות אלה חוללו בסופו של יום.

דיון והכרעה

1. לאחר שמיעת העדים ועיון בטענות הצדדים, ובהינתן המכלול הראייתי כפי שהובא בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות, מן הטעמים שלהלן.

התובע אינו אוחז כשורה

1. כידוע, "תקנת השוק" השטרית הינה חריג לעקרון היסוד לפיו אין אדם יכול להעביר לזולתו יותר זכויות משיש לו בעצמו. האחיזה כשורה שעליה מבוססת "תקנת השוק" השטרית מותנית בהתקיימות התנאים העיקריים הבאים: האוחז נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו; הוא נעשה אוחז השטר לפני מועד הפירעון הנקוב בו; והוא נטל את השטר בתום לב ובעד ערך (ראו סעיף 28(א) לפקודת השטרות; שלום לרנר, דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007) בעמ' 243-240).
2. התובע טוען, כי קיבל את השיקים מהנתבע, העביר אותם לברכה, שהעבירה אותם מצדה לציקורל, והשיבה לו אותם לאחר שחוללו, בעקבות הוראת ביטול שניתנה על ידי הנתבעת. לאחר הדברים האלה, הגיש התובע את השיקים לביצוע בהוצאה לפועל. מסכת עובדתית זו נתמכת גם בשוברי השבת שיק ללקוח אשר צורפו כנספח ת/2 לתצהיר התובע.
3. בנסיבות בהן קיבל התובע את השיקים לאחר מועד הפירעון הנקוב בהם, ביודעו כי השיקים מחוללים, לא מתקיים התנאי לאחיזה כשורה בסעיף 28(א)(1) לפקודה, של קבלת השיק לפני שעבר זמנו, ואי-ידיעת האוחז בדבר חילולו בטרם נטלו.
4. טענת התובע בסיכומיו, לפיה המועד הקובע לצורך בחינת מעמדו כאוחז כשורה הינו מועד קבלת השיקים מידי הנתבע לצורך ניכיונם אצל ברכה, אינה יכולה לסייע לתובע שכן בשלב זה כלל לא היה בגדר אוחז בשיקים. לעניין זה אין לי אלא להפנות להגדרה שבסעיף 1 לפקודת השטרות, לפיה "אוחז הינו מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז". מכל מקום, התובע לא הביא כל ראיה לכך שנתן תמורה בעד השיקים במועד המקורי שקיבל אותם לידיו מהנתבע, כאשר גם לגרסתו, שימש אך ורק כמתווך בעסקת ניכיון השיקים בין הנתבע לבין ברכה (ראו, לעניין זה, גם את חקירתו הנגדית של התובע, פרוטוקול הדיון מיום 24.6.19, עמ' 15 ש' 13-30). רוצה לומר, כל תמורה שנתן התובע בעד השיקים – ככל שנתן – ניתנו רק לאחר חילולם.
5. גם בטענת התובע בסיכומיו, לפיה יש לראות בו כמי שנתן תמורה בעד השיקים בעצם מתן התחייבותו לברכה, כי יפרע השיקים במידה ויחוללו, אין כדי לסייע לתובע, בנסיבות בהן לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה כאמור ועת כלל לא צוין על גבי איזה מבין השיקים כי התובע ערב לפירעון השיקים וכאשר ממילא, בשלב זה, כלל לא היה התובע בגדר אוחז בשיקים.
6. המסקנה לפיכך היא, כי התובע איננו בעל מעמד של אוחז כשורה.

הנתבעת הוכיחה כישלון תמורה מלא

1. את טענת הנתבעת בדבר כישלון תמורה מלא בעסקה בינה לבין הנתבע אני רואה לקבל מן הטעמים שלהלן.
2. ראשית, אף התובע, בתצהירו, מאשר האמור, בזו הלשון (סעיף 9 לתצהיר):

"בפעם האחרונה המקרה נשוא כתב התביעה, הצ'קים של הנתבע 2 חוללו בחשבונה של הנתבעת 1 ולפיכך הנתבעת 1 נתנה הוראת ביטול לצ'קים שמסרה לנתבע 2 אשר נוכו כאמור אצל "ברכה" ו"ציקורל"..".

1. שנית, הנתבע הגיש תגובה לתיק בית המשפט, ביום 4.7.18, שבגדרה אישר כי הנתבעת לא קיבלה התמורה בעד השיקים. מסמך ברוח דומה, נושא תאריך 5.6.17, בגדרו אף התחייב הנתבע להשיב לנתבעת השיקים נשוא ענייננו, צורף כנספח א' לכתב ההגנה מטעם הנתבעת. ברם, התובע בחר שלא לזמן את הנתבע לעדות מטעמו. כידוע, "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4), 651, 658 (1991)). כך גם בענייננו.
2. טענת התובע בסיכומיו, לפיה יש לראות בנתבעת כמי שקיבלה תמורה בעד השיקים בנסיבות שבהן קיבלה שיקים נגדיים מהנתבע, אין בה ולא כלום, שעה שאין חולק כי השיקים של הנתבע חוללו.
3. הנה כי כן, מתקיים כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד, בין הנתבעת לבין הנתבע.
4. המסקנה הינה, איפוא, כי התובע אינו נהנה מתקנת השוק השטרית, שעה שאינו אוחז כשורה והוכח כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד.
5. טענת התובע, לפיה קיבל את השיקים בעד ערך, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו, זאת לנוכח ההלכה לפיה אוחז שאינו עונה על תנאי האחיזה כשורה, גם אם הוא אוחז בעד ערך, אינו יכול להתגבר על הטענה בדבר כישלון תמורה מלא (ראו: דנא 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ (11.9.17)). לפיכך, אף אם אצא מנקודת הנחה שהתובע קיבל את השיק בעד ערך, ואף בתום לב – מה שאינו כך, לנוכח גלגול השיקים כמפורט לעיל – אין בכך כדי להתגבר על טענת כישלון תמורה מלא העומדת לנתבעת.
6. אציין בהקשר אחרון זה, בבחינת למעלה מן הצורך, כי התובע כלל לא הוכיח כי נתן ערך בעד השיקים, וזאת בנסיבות שבהן לא העיד מטעמו נציג מחברת ברכה ו/או את הנתבע. ויובהר. התובע מבקש להשליך יהבו, לעניין תשלום התמורה בעד השיקים, על שוברי השבת שיק ללקוח, שניתנו מחברת ברכה לנתבע, בהם צוין, לכאורה על ידי מי מטעם חברת ברכה, ביחס לכל אחד מהשיקים נשוא ענייננו, כי "הצק הוחזר לבוסקילה יוסף ת.ז .. כנגד תשלום סכומו על ידי בוסקילה" (השוברים צורפו כנספח ת/2 לתצהירו של התובע). דא עקא, כיוון שהשוברים הנופקו על ידי חברת ברכה ומוענו אל הנתבע, הרי שקבלתם כראיה לעניין אמיתות תוכנם טעונה הגשתם בידי עורכם. בנסיבות שבהן לא הביא התובע למתן עדות מטעמו נציג מחברת ברכה, ולכל הפחות את הנתבע, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נתן תמורה בעד השיקים.
7. מכל מקום, העובדה שהתובע קיבל מברכה את תמורת השיקים ללא עמלה תומכת במסקנה שהעסקה הראשונה בין הצדדים הושלמה במסירת השיקים מהנתבע לידי ברכה ומתיישבת הגיונית עם טענת הנתבעת, כי יש לראות בתובע כמי שקיבל את השיקים לידיו לאחר שחוללו לשם גביה, זאת גם בנסיבות בהן חתימת התובע אינה מופיעה על השיקים.

סוף דבר

1. לנוכח כל המפורט לעיל, התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. אני מורה בזאת על סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 513718-07-17.

אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

הסכום שהופקד בקופת בית המשפט על ידי הנתבעת 1 יושב לה, באמצעות בא כוחה.

התובע רשאית לעתור לקבלת פסק דין כנגד הנתבע 1 בהעדר הגנה בכפוף להצגת אישור מסירה המלמד על המצאתו לידי הנתבע 1.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.