1. תאונה רבת משתתפים ארעה ביום 26.1.16 בנתיבי איילון בואכה חולון- בת ים.

נהג התובעת נהג ברכב מסוג פז'ו שהיה רביעי בשיירה המונה חמישה כלי רכב שהתנהלה לאיטה בפקק עובר לתאונה ונפגע מפגיעת רכבו של הנתבע 1 מסוג פורד סטיישן.

2. לגרסת התובעת פגע רכב הנתבעים ברכב הפג'ו והדפו לעבר כלי הרכב שלפניו. הנתבעים מנגד שוללים את טענת ההדיפה ומודים בפגיעה מאחור.

3. נהג התובעת העיד על תחושת חבטה עצמתית שהביאה להדיפתו לרכב שלפניו שאף הוא נהדף לרכב שנסע לפניו. לדבריו הנתבע 1 נסע במהירות גבוהה מאד, שוחח בטלפון ואף לא השתהה ארוכות לאחר החלפת הפרטים, אלא נסע מהמקום. לעומתו כל כלי הרכב שנפגעו נותרו במקום והחליפו פרטים ביניהם.

וכך תיאר את הפגיעה (עמ' 4 לפר'):

" סביר להניח שהוא נסע מהר כי קבלתי את ההדף קדימה ואחורה, היא קיבלה את המכה ולדעתי היא קיבלה שתי מכות זו שלפניי, כי אני ניסיתי לבלום, לא הצלחתי, היא קיבלה מכה ראשונה והרכב שלפניה הזיז אותה אחורה."

הנתבע 1 הודה בעדותו כי פגע ברכב התובעת אלא שלדבריו לנוכח בלימתו של עד התביעה לא הספיק גם הוא לבלום ופגע ברכב בו נהג. בניגוד לעד התביעה טען הנתבע 1 כי נסע במהירות נמוכה ,לאיטו ,לנוכח הפקק ואף לא הדף רכב כלשהו לעבר רכב העומד לפניו. כמו כן לא נותר לעמוד במקום היות שמדובר היה בכביש סואן, אלא הזיז את רכבו לשוליים על מנת לפנות את הנתיב האמצעי בכביש בו נותרו לעמוד שאר כלי הרכב.

נהגת ברכב סיאט שחור - כלי הרכב השלישי בשיירה העידה מטעם הנתבעים.

לדבריה נסעה במהירות סבירה ולא מופרזת בפקק תנועה ולפתע חשה בשתי פגיעות תכופות "שני בומים כאלה נדחפתי קדימה ופגעתי ברכב שהיה לפני".

4. לאחר העדויות שהובאו בפני ביהמ"ש, תמונות המקום והנזק ,לרבות המסמכים שצורפו לכתב התביעה הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

תרחיש התאונה שהתברר ממסכת הראיות מלמד כי תחילה פגע רכב התובעת ברכב שלפניו ולאחר מכן ארעה פגיעה נוספת מאוחרת לכך ע"י הנתבע 1 ברכב התובעת לאחר בלימתו של עד התביעה.

אני נותנת אמון בעדות עדת ההגנה -נהגת הסיאט, שלא הייתה בעלת אינטרס בתביעה דנן, ואיני רואה בה עדות כבושה, כטענת ב"כ התובעת. לא רק שעדותה מתיישבת עם כלל הראיות אלא שגם עד התביעה אישר כי לדידו היא חשה בשתי פגיעות ולכן עדותה מהימנה עלי. לעומת זאת עדותו של עד התביעה כי הרכב שלפניה הדף חזרה את רכבה של העדה הנ"ל, היא עדות סברה בלא בסיס ראייתי, וגם בעלת משקל סגולי נמוך. גם עדותו על פיה המכה מאחור הייתה חזקה יותר מזו שבחזית לא הוסיפה נדבך לחיזוק משקלה של העדות, באשר בחוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה הנזק לחזית נישום בסך של 17,035 ₪ ואילו הנזק לאחור נאמד בסך של 13,618 ₪.

אינני מתעלמת מטענת ב"כ התובעת כי מתמונת מנח כלי הרכב עולה לכאורה שרכב הפורד נמצא במרחק מרכב התובעת לעומת כל כלי הרכב שלפניו "הדבוקים" זה אל זה, והדבר מצביע לשיטתו על הדיפתה של הפג'ו. אולם שני עדי כלי הרכב העידו שהנתבע 1 הזיז את רכבו לאחר התאונה לכן לא ניתן לקבל את התמונה הנ"ל כמכרעת לצורך כך.

יתר על כן, נהג התובעת העיד כי מתנהל רישום צבאי במערכת ממוכנת המספקת נתונים על אודות הנהיגה ברכב בזמן אמת, לרבות נתונים על אודות מרחקי בלימה. ברם, נתונים אלו לא הוצגו ועל כן הימנעות מהצגתם פועלת לחובת התובעת.

על כן ככל שחלה אחריות על הנתבעים יש לצמצמה לנזק שנגרם לרכב התובעת מאחור, ככל שלא פוצתה.

5. לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 13,618 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. לסכום זה יתווספו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,400 ₪.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.