לפני: כב' השופטת רחל גרוס

נציג ציבור (עובדים) מר אריק חדד

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אילנה מסד

פסק דין

1. מר פאיז עלי אלקשח'ר (להלן: "התובע") עתר באמצעות אביו, מר עלי סלימאן אלקשח'ר, המשמש כאפוטרופס שלו, להכיר באירוע מיום 12.1.16 במהלכו נחבל באופן קשה בראשו ומאז הינו מחוסר הכרה, כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

טענות הצדדים

1. עיקר טענות התובע

בזמנים הרלוונטיים לתביעה, התובע עבד בתפקיד שומר בג.ד.ש הר חברון (להלן:"ה-ג.ד.ש"). בדרך כלל, התובע היה מבצע את משמרת השמירה הראשונה בג.ד.ש, אשר החלה בשעה 16:00 לערך והסתיימה בחצות; ואחיו, מר ראג'י אלקשח'ר (להלן: "מר ראג'י") היה מחליף אותו ומבצע את משמרת השמירה השניה, מחצות עד הבוקר. בעת הצורך, גם האח הנוסף של התובע, מר מאהר אלקשח'ר (להלן: "מר מאהר") היה מחליף את התובע^[1].

ביום 12.1.16, התובע החל את משמרת העבודה שלו בשעה 16:00 לערך, כאשר בסביבות השעה 19:00 אירעה תאונת דרכים בכניסה ל"ג.ד.ש". בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב. הרכב האחד, היה רכב מסוג סקודה ובו נהג דודו של התובע, מר מוחמד אלקשח'ר (להלן: "מר מוחמד"). הרכב השני, היה רכב מסוג טויוטה קורולה ובו נהג מר סאמי חסוני (להלן: "מר סאמי"). מר מוחמד היה בדרכו למכולת בכסייפה וכאשר פנה לכיוון צומת הג.ד.ש "נכנס בו" רכב הטויטה, אשר היה נהוג על ידי מר סאמי. הפגיעה הייתה בדלת הנהג של רכב הסקודה וכתוצאה מכך, רכב הסקודה "עף" לתוך השטח, נעצר בסמוך לעצי הדקל, ומר מוחמד נלכד ברכב. הן מר מוחמד והן מר סאמי היו לבדם ברכב בעת התאונה (להלן: "התאונה" או "תאונת הדרכים").

בזמן התאונה, התובע שהה במשמרת העבודה שלו וביצע סיור רגלי מסביב למתחם הג.ד.ש. תוך כדי הסיור, רכב הסקודה שעף לכיוון השטח, פגע בתובע בהיותו הולך רגל, וכתוצאה מכך התובע נחבל באופן קשה בראשו^[2]. התובע פונה ממקום התאונה על ידי אמבלונס לבית החולים סורוקה ומאז התאונה, התובע לא שב להכרתו.

אין בעובדה כי מר מוחמד ומר סאמי טוענים כי לא ראו את התובע במקום התאונה כדי להוכיח שהתובע לא היה מעורב בתאונה, שכן פצוע אחד לא צריך לדעת על פצוע אחר וכל אחד מהפצועים פונה ממקום התאונה בצורה נפרדת.

אמנם, נוכח הפגיעה הקשה, לא ניתן לקבל את גרסתו של התובע לתאונה. עם זאת, הראיות הנסיבתיות ובכללן, העובדה כי התובע פונה על ידי אמבולנס ממקום התאונה כשהוא פגוע ראש; העובדה כי המעסיק, מר משה לוי (להלן: "מר משה"), אישר כי התובע נהג לבצע את משמרת השמירה שלו בשעות בהן אירעה התאונה ובשטח בו אירעה התאונה; והעובדה כי הרכב של התובע עימו הוא היה מגיע לעבודה שהה בחניית העובדים בזמן התאונה ופונה משם לאחר התאונה על ידי קרובי משפחתו; מובילות למסקנה כי התובע היה מעורב בתאונת הדרכים במסגרת שהותו בעבודה ואף נפגע במהלכה.

התובע מוסיף וטוען, כי המשטרה עשתה עבודה רשלנית בכך שלא חקרה את המקרה לעומק והביאה לפגיעה ראייתית קשה בממצאי החקירה האפשרית.

בנסיבות העניין, יש לראות בתאונת הדרכים כתאונת עבודה ביחס לתובע.

1. עיקר טענות הנתבע

התובע לא הוכיח כי ביום 12.1.16 ארעה לו תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק.

התובע לא הוכיח כי שהה בעבודה או ביצע משימה כלשהי הקשורה לעבודה בזמן שנפגע. דו"ח הנוכחות שהתקבל מהמעסיק (נ/5) הינו דו"ח משוחזר, לא מהימן ולא ניתן להסיק ממנו כל מידע אובייקטיבי אודות עבודת התובע.

זאת ועוד, הנתבע חקר באופן מעמיק את תיקו של התובע ולא נמצאה כל עדות לכך שהתובע היה מעורב או נפגע בתאונת הדרכים. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב בלבד: רכב מסוג סקודה, בו נהג דודו של התובע, מר מוחמד, ורכב מסוג טויוטה בו נהג מר סאמי, כפי שאף עודכן בדיווח המשטרתי בסמוך לתאונה. גם בחקירת המשטרה אשר בוצעה מספר ימים לאחר התאונה, לא עלה צל של אזכור לכך שהתובע היה מעורב או נפגע כהולך רגל בתאונה, ואף לא עלה צל של אזכור לקיומו של הולך רגל או מעורב אחר בתאונה (מלבד שני הנהגים של שני כלי הרכב המעורבים).

רק בטופס מידע על תיק תאונת דרכים (נ/3), אשר הוצא ביום 20.7.2016, כחצי שנה לאחר מועד התאונה, צויינה לראשונה מעורבותו של התובע כ"הולך רגל" בתאונה.

בנסיבות העניין, ועל רקע מכלול הראיות והעדויות בתיק, אין ללמוד מדו"ח המשטרה המתוקן על היות התובע מעורב בתאונה.

אשר לטענת התובע שלפיה יש ללמוד מכך שהוא פונה עם חבלת ראש קשה מזירת התאונה שהוא היה מעורב בתאונה עצמה, טוען הנתבע, כי מהעדויות בתיק עולה, שהן הנהגים המעורבים, הן כוחות השיטור והן כוחות הפינוי וההצלה, לא הבחינו בקיומו של מעורב נוסף בתאונה בעת ההגעה לזירת התאונה. כוחות השיטור וההצלה אף לא היו אלה שהשכיבו את התובע על מיטת האמבולנס. בפועל, התובע הובא למקום על ידי עוברי אורח שנשאו אותו על ידם ושמו אותו על מיטת האמבלונס כשהוא פצוע במצב קשה.

עוד טוען הנתבע, כי מהעדויות בתיק עולות מספר אינדיקציות לכך שהתובע נפגע בתאונה נפרדת עת נסע על טרקטורון, ללא כל קשר לעבודתו ולא בזמן עבודתו, והובא על ידי אנשים למקום התאונה, כאשר המלווה שלו אף לא שיתף פעולה עם מד"א (נ/13).

בנסיבות העניין, יש לתת משקל רב לעדויות הראשוניות מזירת התאונה ולאחריה. גם אם המשטרה לא עשתה עבודתה נאמנה בחקירת האירוע כנטען על ידי התובע, הרי שבהתאם לכל העדויות בתיק, הן של הנהגים המעורבים והן של כוחות השיטור וההצלה, קיימת הכחשה גורפת לכך שהתובע נפגע במסגרת התאונה. ישנו נרטיב חוזר במכלול העדויות והוא- כי לאף אחד מהמעורבים בתאונה ולאף אחד מגורמי השיטור וההצלה, לא ברור כיצד התובע קשור לתאונה, אלא להיפך- מעורבותו של התובע בתאונה מוכחשת מכל וכל.

לאור האמור, התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא הביא ראשית ראיה להוכחת טענתו שלפיה נפגע בתאונת עבודה ביום 12.1.16. על כן, מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר, כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומה של "תאונת עבודה" בה היה מעורב ביום 12.1.16. לעניין זה, התובע לא הוכיח כי שהה בעבודה או ביצע סיור שמירה או משימה אחרת כלשהי הקשורה לעבודתו בזמן שנפגע; ואף לא הוכיח כי פגיעתו התרחשה עת היה מעורב כהולך רגל ב"תאונת הדרכים". להלן נפרט את הטעמים להחלטה זו.
2. האם הוכח כי התובע שהה בעבודתו או ביצע משימה הקשורה לעבודתו בזמן שנפגע?
3. כפי שפורט לעיל, התובע טוען כי פגיעתו התרחשה בזמן שביצע סיור שמירה רגלי מסביב למתחם הג.ד.ש., במהלך משמרת השמירה הראשונה ביום 12.1.16, עת אחד הרכבים שהיה מעורב בתאונה פגע בו כהולך רגל (בזמן הסיור באזור צינורות ההשקייה).

את הטענה כי התובע היה מצוי בעבודה בזמן תאונת הדרכים מבסס התובע על מספר ראיות:

האחת, דו"ח הנוכחות שצירף המעסיק למכתבו מיום 22.1.17 (נ/5) וממנו עולה כי התובע התחיל את משמרת עבודתו ביום 12.1.16 בשעה 16:30.

השניה, עדות המעסיק, מר משה, שלפיה על אף שהמעסיק לא ניהל רישום נוכחות מסודר בתקופה בה התרחשה התאונה (ובכלל זה ביום התאונה עצמו), וכי בפועל השומרים היו מסדרים ביניהם את משמרות השמירה, "סביר בעיניו" שהתובע היה הולך רגל או נסע במקום התאונה; שכן, התובע היה שומר בדרך כלל במשמרת הראשונה, והתאונה התרחשה באזור השטחים החקלאיים בהם התובע נדרש לסייר במסגרת עבודת השמירה^[3].

השלישית, עדותו של אביו של התובע, מר עלי אלקשח'ר (להלן: "אביו של התובע" או "האב") שלפיה הוא שוחח עם התובע בטלפון בשעה 16:00 לערך והתובע אמר לו שהוא בדרך לעבודה היות והוא צריך להיות בעבודה בשעה 16:30^[4].

הרביעית, העובדה כי הרכב של התובע, עימו הוא היה מגיע לעבודה, שהה בחניית העובדים בזמן התאונה ופונה משם רק כשבוע לאחר התאונה על ידי קרובי משפחתו. התובע הגיע לבית החולים סורוקה ללא תעודות והמשטרה נסעה לרכב שלו, שהיה מצוי בחניית העבודה, ולקחה את התעודות מהרכב.

החמישית, עדותו של מר אקרם אלקשח'ר (להלן: "מר אקרם") בן דודו של התובע, שלפיה ביום 12.1.16 הוא שוחח עם מר סאמי בשעות הערב ומר סאמי סיפר לו שקודם לשיחה עמו, הוא שוחח עם התובע והתובע מסר לו שהוא נמצא בעבודה^[5]. לעניין זה, התובע מפנה לעדותו של מר אקרם בבית הדין שלפיה בשיחה טלפונית שהתקיימה בינו לבין מר סאמי, ביום 12.1.16, לפני התאונה, הם קבעו להיפגש "בשמירה אצל פאיז במקום העבודה שלו".

1. לאחר בחינת מכלול הראיות המפורטות בסעיף 5 לעיל, שוכנענו, כי אין בהן כדי להוכיח את נוכחותו של התובע במשמרת עבודה בזמן הפגיעה, מהטעמים שיפורטו להלן.
2. אשר לדו"ח הנוכחות שנערך על ידי המעסיק, מדובר בדו"ח נוכחות שנערך בדיעבד ואשר נסמך, לטענת המעסיק, "על דברי המשפחה" של התובע (ראו סעיף 3 ל-נ/5). ויודגש, אין המדובר באמירה ברורה וחד משמעית של המעסיק שלפיה הוא יודע כי התובע נכח בעבודה בזמנים המפורטים בדו"ח הנוכחות ובכלל זה ביום התאונה (12.1.16). יתירה מכך, כאשר מר משה נשאל במסגרת חקירתו הנגדית אודות דו"ח הנוכחות, מר משה העיד כי הוא מעריך שמדובר בדו"ח שיצא מהנהלת החשבונות; וכי בפועל, בתקופה הרלוונטית לתביעה ובכלל זה ביום הפגיעה, המעסיק לא היה עוקב אחר הימצאות השומרים בעבודה:

"ש. אתה מסרת דו"ח שעות שחברי הפנה אותך אליו, על פי מה מולא הדו"ח ומתי?

ת. באותה תקופה אני לא זוכר איך עשינו. סמכנו. מה שאני זוכר שהיו שלושה שומרים. הם היו מחלקים את השעות לפי מה שנראה להם. אני מעריך שזה יצא מהנהלת חשבונות.

ש. על פי מה אתם ממלאים את הדו"חות האלה? לפי דו"חות שאתם מקבלים בדיעבד?

ת. היום כן. אז היינו מחלקים את השעות אבל לא בדקנו ביניהם ולא ווידאנו שהם עובדים. אני מוכרח להגיד שתאכלס אני לא ראיתי אותו באותו ערב בעבודה כי לא הייתי שם. אבל ערבים קודמים ובדרך כלל הוא היה ראשון בשמירה"^[6] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

נציין, כי אמנם, במסגרת עדותו בבית הדין, העיד מר משה שהוא לא אמר את שמצויין בסעיף 3 למכתב מיום 22.1.17 (נ/5); ואולם, מר משה אישר שהוא חתום על המכתב: "סעיף 3 ב-נ/5 לא אני אמרתי. אני מבין שאתה אומר שזו החתימה שלי. זו אכן החתימה שלי"^[7] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

1. ונוסיף, מחומר הראיות שהובא לפנינו, התרשמנו, כי המעסיק ניסה לסייע לתובע, וכפועל יוצא מכך, מסר גרסה בדבר שעות נוכחות של התובע בעבודה, על אף שאין לו כל ידיעה ברורה שהתובע אכן נכח פיזית בעבודה בזמנים המפורטים בדו"ח ובכלל זה ביום 12.1.16.

בעניין זה, יש לציין, כי על אף שמר משה העיד שהתובע בדרך כלל היה השומר במשמרת הראשונה, ועל אף שמר משה העיד כי הוא האחראי על השומרים בג.ד.ש. וכי "השומרים שומרים אצלנו כבר הרבה מאוד שנים"^[8] (ההדגשה הוספה- ר.ג.), מר משה לא ידע לציין ולו שם אחד של שומר נוסף מלבד התובע:

"ש. אמרת שבשמירה עבדו 3 שומרים, מי הם?

ת. יש לכם את הרשימה, אני לא זוכר את השמות שלהם אבל פאיז בדרך כלל הוא הראשון. מידי פעם מתחלפים השומרים לכן אני לא כל כך זוכר את השמות"^[9] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

לאמור לעיל יש להוסיף, כי גם בעת חקירת מר משה על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי, מר משה לא ידע לענות מי השומרים שעבדו ביום התאונה (12.1.16) ועל מנת להשיב לשאלה "מי השומרים שעבדו ביום שעבדו ביום 12/1/16?" נאלץ להיעזר בבדיקה במחשב על ידי מנהל הכספים והשיב: "לפי בדיקה שעורך מנהל הכספים במחשב באותו חודש 1/16 עבדו כאן השומרים אלשחאר פהמי, ת.ז. 208903930, אלקשחאר מהאר 312201734 ואחרי שפאיז נפצע בתאונה לקחנו את פהמי והוא למעשה החליף את פאיז ויש שומר בשם ראג'י אלקשחאר 203156823"^[10]. דעתנו היא, כי העובדה שמר משה לא ידע לציין מי הוצב לעבודה ביום 12.1.16 ומי השומר הנוסף שהיה אמור להחליף את התובע במשמרת השנייה ביום 12.1.16, יום כה משמעותי, בו אחד השומרים נפגע באופן כל כך קשה עד כי הוא מחוסר הכרה עד היום, מעמידה בספק את אמינות גרסתו לעניין הערכתו כי דו"ח הנוכחות משקף נכונה את הימצאות התובע בעבודה בזמן הפגיעה. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח טענת מר משה שלפיה רק בבוקר שלמחרת נודע לו כי התרחשה תאונה^[11]. לעניין זה נדגיש, כי אין חולק שתאונת הדרכים התרחשה בסביבות השעה 19:00 בערב, והגרסה שלפיה על אף שהתאונה אירעה תוך כדי הימצאות התובע בעבודה, אף אחד לא מצא לנכון לעדכן בזמן אמת את המעסיק בדבר התרחשות התאונה וכי השומר שהיה במקום פונה במצב קשה לבית החולים, אינה סבירה. לא נעלמה מעיננו טענת מר משה שלפיה "ההתנהלות של השומרים היא לא תמיד התנהלות רגילה, אין להם טלפון, גם אם יש להם הם לא תמיד מודיעים מה קורה" וכי "בנושא של השמירה בלילה החיבור הוא לא אונליין"; ואולם, לא מצאנו בטיעונים האמורים הסבר המניח את הדעת. ראשית, הטענה כי לשומרים אין טלפון אינה טענה סבירה לכשעצמה, שכן כיצד אמור השומר לדווח על התרחשות אירוע בשטח אם הוא בלי טלפון? מה גם, שאין חולק כי לתובע עצמו היה טלפון שהרי אביו טוען כי שוחח עימו בטלפון ביום הפגיעה. שנית, הפגיעה לא הייתה בלילה, אלא בשעות הערב, והטענה כי ההתנהלות של השומרים היא כזו שהם לא מדווחים למעסיק אודות המתרחש בעבודה גם בזמן אירוע כה חריג של פגיעת ראש קשה של אחד העובדים שמפונה מחוסר הכרה באמבולנס מהמקום, מטילה ספק ביחס לכל גרסת המעסיק לעניין המשמרות של התובע ואחיו בעבודה.

1. על העובדה כי המעסיק ניסה לסייע לתובע, וכפועל יוצא מכך, מסר דו"ח נוכחות המתאים לטענת התובע בדבר נוכחותו בעבודה ביום 12.1.16 ניתן ללמוד גם מטופס ב"ל 250 שהנפיק המעסיק (ראו נ/2). בטופס ב"ל 250, אשר נחתם ביום 10.10.16, כעשרה חודשים לאחר תאונת הדרכים, ציין המעסיק כי "בהתאם לדו"ח המשטרה שנמסר לנו התאונה התרחשה בכביש 80 בכניסה ליקב יתיר" וכי "לטענת המשפחה ובהתאם לדו"ח המשטרה העובד נפגע בתאונת דרכים ברכבו הפרטי/ טרקטורון. בהתאם לדו"ח המשטרה והמשפחה, התאונה הייתה בעבודה או בדרך לעבודה" (ההדגשות הוספו- ר.ג.). מהאמור עולה, כי חרף קיומו של דו"ח נוכחות שלפיו התובע, לכאורה, החל את משמרת העבודה שלו בשעה 16:30, המעסיק מציין כי התאונה שהתרחשה בשעה 18:56, הייתה "בעבודה או בדרך לעבודה". מכאן, שלא ניתן לבסס ממצאים עובדיים על דו"ח הנוכחות שלפיו התובע שהה בעבודה בזמן התאונה. ונוסיף, העובדה כי לצורך דו"ח הנוכחות המשפחה מסרה כי התובע שהה בעבודה בזמן תאונת הדרכים, ואילו לצורך הנפקת טופס ב"ל 250, המשפחה מסרה כי התובע היה "בעבודה או בדרך לעבודה", מלמדת על קיומן של סתירות גם בגרסאות שנמסרו למעסיק על ידי המשפחה באופן הפוגם במהימנות גרסת התובע. כבר כאן ייאמר ועל כך יורחב בהמשך, כי גם הטענה הרשומה בטופס ב"ל 250 שלפיה התובע נפגע בתאונת דרכים ברכבו הפרטי או בטרקטורון, אינה עולה בקנה אחד עם טענות התובע בהליך דנן, שלפיהן הוא נפגע בהיותו הולך רגל שביצע סיור בשטח העבודה במסגרת העבודה.
2. זאת ועוד, השעות המפורטות בדו"ח הנוכחות אינן תואמות את שעת תחילת המשמרת ושעת סיום המשמרת כפי שנטענה על ידי מר משה בעדותו בבית הדין ועל ידי אביו של התובע.

כך, מר משה העיד כי השמירה מתנהלת משעה 16:00 אחה"צ עד 07:00 בבוקר^[12] ואביו של התובע הצהיר בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית כי "המשמרת של פאיז מתחילה בשעה 16:00 לערך ומסתיימת בחצות" וכי "מדובר בדר"כ במשמרות קבועות". חרף האמור, עיון בדו"ח הנוכחות שנערך בדיעבד מעלה, כי נרשם שביום 1.1.16 התובע התחיל את משמרת העבודה בשעה 17:30 ובכל יתר הימים בחודש התובע החל את משמרת העבודה בשעה 16:30. מהאמור עולה, כי בהתאם לדו"ח הנוכחות המשוחזר, באף אחד מימי החודש התובע לא התחיל את העבודה בשעה 16:00, שעת תחילת המשמרת בהתאם לעדותו של מר משה ולהצהרת האב. יתרה מכך, בהתאם לדו"ח הנוכחות, באף אחד מימי החודש, התובע לא סיים את המשמרת בחצות. עיון בדו"ח הנוכחות מעלה, כי בימי שישי, ה- 1.1.16 וה- 8.1.16, התובע סיים את משמרת העבודה בשעה 00:30, בימים ראשון עד חמישי שחלו בין ה- 3.1.16 ל- 8.1.16, התובע סיים את משמרת העבודה בשעה 22:30, ובימים ראשון ושני, שחלו ב- 10-11.1.16, התובע סיים את המשמרת בשעה 23:30.

לכך נוסיף, כי בהתאם לעדותו של מר משה, משמרות השמירה מתנהלות גם בימי שבת, דבר שמאלץ את המעסיק להשתמש בשלושה שומרים ביום שבת^[13]. חרף האמור, מדו"ח הנוכחות עולה, כי בימי שבת התובע לא עבד כלל. לעניין זה נבהיר, כי נוכח גרסת המעסיק שלפיה באותה תקופה הועסקו בסך הכל שלושה שומרים, הרי שבהתאם לדו"ח הנוכחות בו התובע אינו מופיע כעובד בשבת, לא יכול להיות מצב שהועסקו בשבת שלושה שומרים.

מהאמור עולה, כי הדו"ח שנערך בדיעבד, אינו תואם את עדות מר משה ועדות האב לעניין שעות המשמרת הקבועות.

1. לאמור לעיל יש להוסיף, כי התובע נמנע מלהביא לעדות מטעמו את אחיו, מר מאהר, אשר בהתאם לתצהיר האב, היה אמור להחליף אותו במשמרת ביום הפגיעה ואף לא הביא לעדות את אחיו, מר ראזי, אשר בהתאם לעדויות מטעם התובע היה אחד משלושת השומרים ב"ג.ד.ש". הימנעות התובע מהבאת אחיו, אשר יכלו להעיד מכלי ראשון אודות משמרות השמירה, ובפרט ביחס למשמרת הערב ביום 12.1.16 במהלכה נטען כי התובע נפגע, יש בה כדי ללמד כי לו הובאו האחים לעדות, היה הדבר פועל לחובת התובע. לאמור לעיל נוסיף, כי בבקשה שהגיש התובע ביום 19.8.18, הוא ביקש לזמן לעדות את אחיו, מר ראג'י, אך בבקשה חוזרת שהגיש ביום 30.1.19, הוסר מר ראג'י מרשימת העדים אותם ביקש התובע לזמן, וזאת מבלי לתת הסבר כלשהו. ונוסיף, הימנעות התובע מזימונם לעדות של אחיו, מר מאהר ומר ראג'י, אינה ברורה גם לנוכח העובדה כי האב הצהיר בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית, כי מר מאהר שמע על התאונה והגיע למקום וגם אחיו, מר ראזג'י, "הגיע להיות איתו ליד האמבולנס". הימנעות התובע מהבאת אחיו, אשר נטען כי נכחו במקום התאונה בסמוך להתרחשותה, כאשר אחד מהם "הגיע להיות איתו ליד האמבולנס", מלמדת אף היא כי לו הובאו העדים לעדות, היה הדבר פועל לחובת התובע. הדברים מקבלים משנה תוקף, נוכח הנסיבות החריגות של האירוע, במסגרתו נהג האמבולנס מצא על מיטת האמבולנס פצוע קשה שהונח על המיטה על ידי עוברי אורח ולא על ידי גורמי ההצלה.
2. בנסיבות העניין ועל רקע מכלול הראיות הנוספות שהובאו לפנינו ואשר יפורטו להלן, לא מצאנו מקום לבסס ממצאים עובדתיים בדבר נוכחות התובע בעבודה ביום 12.1.16, על דו"ח הנוכחות המשוחזר "בהתאם לדברי המשפחה" ועל עדותו של מר משה, אשר לא נכח במקום בזמן התאונה ושלפיה הוא מעריך שסביר מאוד שהתובע נכח בעבודה בזמן הפגיעה, עת ביצע סיור רגלי בשטחי החקלאות של הג.ד.ש.
3. לא מצאנו לקבל גם את עדותו של אביו של התובע, שלפיה הוא שוחח עם התובע בטלפון בשעה 16:00 לערך והתובע אמר לו שהוא בדרך לעבודה היות והוא צריך להיות בעבודה בשעה 16:30^[14]. תחילה נציין, כי עדות של האב לעניין שיחה שניהל עם התובע בדרכו לעבודה ביום 12.1.16 נשמעה לראשונה במסגרת חקירתו בבית הדין ולא מצאה ביטוי כלשהו בתצהיר עדותו הראשית או בהודעותיו לחוקר המוסד לביטוח לאומי. יתירה מכך, עדות זו לא נתמכה בראיה אוביקטיבית כלשהי. כך, למשל, אביו של התובע לא הציג פלט פירוט שיחות מיום התאונה בינו לבין התובע. זאת ועוד, עדותו של אביו של התובע שלפיה הוא שוחח עם התובע בטלפון בשעה 16:00 לערך, אינה עולה בקנה אחד עם הצהרתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי שלפיה הוא לא ידע אודות התרחשות התאונה ביום האירוע (12.1.16), היות ובאותו היום לא היה לו פלאפון^[15]. לא נעלמה מעיננו עדות האב שלפיה הוא "עלה על ההר" וכך הייתה לו קליטה על מנת לשוחח עם התובע^[16]; ואולם, עדות זו אינה מתיישבת עם טענת האב בפני חוקר המוסד כי באותו יום לא היה לו פלאפון ולא כי לא הייתה קליטה. לאמור נוסיף, כי בהמשך ההליך ולאור קשיים שהתגלו בעדותו של מר סאמי לעניין שיחה שניהל לטענתו עם התובע טרם התאונה, טען התובע כי לא הצליח לאתר את הטלפון בו אחז ביום התאונה, שעה שהוא החליף תדיר טלפונים וחלקם מסוג טוקמן שעליהם אין רישום בעלות. לא מצאנו לקבל טענה זו מפאת חוסר הסבירות שבה. אין כל הגיון בטענה כי אביו של התובע לא יודע מה היה מספר הטלפון של התובע ביום התאונה, היום שעל פי טענתו הוא שוחח עימו בפעם האחרונה, לאחר שהוא עצמו יצר קשר עם התובע. מכל מקום, הרי שלא יכול להיות חולק, כי אביו של התובע יכול היה להנפיק את פלט השיחות היוצאות מהטלפון הנייד שלו ולהפנות לשיחה אותה ניהל עם התובע בסביבות השעה 16:00 בהתאם לטענתו.
4. גם הטענה כי הרכב של התובע, עימו הוא היה מגיע לעבודה, שהה בחניית העובדים בזמן התאונה ופונה משם רק כשבוע לאחר התאונה על ידי קרובי משפחתו, נטענה בעלמא על ידי אביו של התובע ולא הוכחה על ידו. התובע לא צירף אסמכתא כלשהי שלפיה התובע הגיע לבית החולים סורוקה ללא תעודות והמשטרה נסעה לרכב שלו, שהיה מצוי בחניית העבודה, ולקחה את התעודות מהרכב. ונוסיף, חרף הטענה כי דודו של התובע, מר סאלם אלקשח'ר (להלן: "מר סאלם") "הלך עם המשטרה ביחד, לקחו את הפרטים מהאוטו"^[17], התובע נמנע מלזמן את מר סאלם למתן עדות בבית הדין. הימנעות התובע מהבאת עד חשוב זה, אשר לטענתו, היה זה שמסר למשטרה את התעודות שלו לאחר שנפגע, מלמדת כי לא הובא מר סאלם לעדות היה הדבר פועל לחובת התובע. לעניין זה נוסיף, כי לא הוגש דו"ח פעולה משטרתי המלמד כי גורם שיטור כלשהו נסע עם מר סאלם לרכב של התובע שחנה בחניית ה"ג.ד.ש" על מנת להוציא ממנו את התעודות של התובע. מכל מקום, אין כל ראיה ביחס למועד בו הובא, ככל שהובא, הרכב של התובע לחניית הג.ד.ש. לעניין זה, יש לזכור כי לאחר התאונה בני משפחתו של התובע נסעו למקום התאונה.
5. לא מצאנו לקבל גם את עדותו של מר אקרם שלפיה בשיחה שניהל עם מר סאמי בשעות הערב ביום 12.1.16, מר סאמי סיפר לו שקודם לשיחה עמו, הוא שוחח עם התובע שמסר לו שהוא נמצא בעבודה^[18] וכי בשיחה הנוספת שיזם מר סאמי, הם שוחחו על דברים נוספים, כולל אפשרות כי יפגשו^[19].

מר סאמי טען בעדותו כי הוא והתובע חברים עוד מהשירות בצה"ל וכי ביום התאונה (12.1.16) הוא שוחח עם התובע טלפונית פעמיים. הפעם הראשונה, כשעה לפני התאונה והפעם השנייה, כרבע שעה- עשרים דקות לאחר התאונה, כשמטרת השיחה השנייה הייתה להודיע לתובע אודות התרחשות התאונה, והתובע אמר לו באותה שיחה שהוא נמצא בעבודה^[20]. על מנת לאמת את הדברים, הסכים מר סאמי כי בית הדין יתן צו להנפקת פלט השיחות ממספר הטלפון שלו ביחס ליום התאונה, ואף מסר את מספר הטלפון הנייד שלו ואת מספר הטלפון הנייד של התובע^[21]. לאחר שניתן צו כאמור, והתברר כי לא קיים בפלט השיחות תיעוד לקיומן של שיחות טלפון בין מר סאמי לבין מספר הטלפון הנייד של התובע כפי שנמסר על ידי מר סאמי, עלתה גרסה חדשה על ידי התובע ולפיה לפני התאונה מר סאמי שוחח טלפונית עם מר אקרם ומסר למר אקרם כי קודם לשיחה עמו הוא שוחח עם התובע שסיפר לו שהוא נמצא במשמרת בעבודה.

מעבר לעובדה כי מדובר בטענה חדשה אשר לא עלתה בתצהירי התובע ובדיון ההוכחות הראשון שהתקיים בתיק; ומעבר לקושי שעולה מהטענה כי מר אקרם זוכר בחודש יוני 2020 מה אמר לו מר סאמי בשיחה שהתנהלה ארבע וחצי שנים קודם לכן ביום 12.1.16, הרי שעדותו של מר אקרם בבית הדין לא עלתה בקנה אחד עם עדותו בתצהיר עדותו הראשית. ונסביר- על אף שבתצהיר העדות של מר אקרם, מר אקרם טען לשיחה שהתקיימה עם מר סאמי טרם התאונה ואשר במהלכה מר סאמי סיפר לו כי שוחח עם התובע וכי התובע סיפר לו שהוא נמצא בעבודה ולשיחה נוספת במסגרתה הוא ומר סאמי שוחחו על דברים נוספים כולל על אפשרות להיפגש; בעדות בבית הדין טען מר אקרם כי השיחה התקיימה "בזמן התאונה" וכי מר סאמי התקשר אליו על מנת לספר לו על התאונה:

"ש. השיחה הזו עם סמי הייתה בעצם בזמן התאונה שהוא מספר לך שהוא עשה תאונה עם בן משפחה שלך?

ת. כן.

ש. זה מה שמסרת לעורך הדין?

ת. כן.

ש. וזה מה שנכתב בתצהיר שלך?

ת. כן.

ש. איך נזכרת בשיחה שהתרחשה לפני ארבע שנים?

ת. זה מה שהוציאו מהטלפון.

ש. אני אומרת לך שבתצהירך אתה מספר על שיחה שלכאורה סמי מתקשר אליך ואומר לך שהוא דיבר עם פאיז ושפאיז אמר לו שהוא נמצא בעבודה. איך הדברים האלה שכתובים בתצהיר מסתדרים עם הדברים שאתה אומר עכשיו שכתבת בתצהיר וטענת? מדובר על שתי שיחות שונות לחלוטין.

ת. סמי דיבר איתי על התאונה"^[22] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

מהאמור לעיל עולה, כי כל הגרסה לעניין השיחות של מר אקרם עם מר סאמי טרם התאונה, נולדה אך ורק כדי ליישב את הקושי העולה מעדותו של מר סאמי שלפיה הוא שוחח עם התובע לפני התאונה והתובע מסר לו כי הוא נמצא בעבודה, כאשר פלט השיחות אינו מתעד שיחה כאמור.

1. לכל האמור לעיל נוסיף ונדגיש, כי התובע מבקש לבסס את הוכחת תביעתו, בין היתר, על סמך עדותו של מר סאמי לעניין שיחה שקיים עמו טרם התאונה; זאת, על אף, שבפועל, גרסתו של מר סאמי מקעקעת את כל גרסתו של התובע בדבר פגיעתו בתאונת הדרכים, שכן על פי גרסתו של מר סאמי, הוא עצמו התקשר לתובע גם לאחר התאונה ודיווח לו כי אירעה תאונה עם אחד מבני משפחתו:

"...ירדתי צמוד לכביש, הלכתי למוחמד, שאלתי אותו, ניסיתי להשאיר אותו בהכרה, דיברנו, שאלתי אותו מאיפה אתה, הוא אמר לי אלקשחר. אני מכיר את פאיז אלקשחר אז התקשרתי לפאיז זה לקח אולי רבע שעה. אמרתי לו שאחד מהמשפחה שלכם קרתה תאונה והזעיקו אמבולנס והכל. פינו אותנו, עשינו את הבדיקות ובאותו יום שיחררו אותנו. אני מופתע, אחרי יומיים כשבאנו לחקירה במשטרה בעיר מופיע בן אדם שלישי, מעורב בתאונה והוא לא היה"^[23] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

ויובהר, בהתאם לגרסתו של מר סאמי, הוא עצמו שוחח עם התובע לאחר התאונה ודיווח לתובע אודות התרחשותה. גרסה זו לא יכולה לעלות בקנה אחד עם גרסת התובע שלפיה הוא נפגע באורח קשה בתאונה ומאז הוא מחוסר הכרה.

1. המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי כל הראיות הנסיבתיות עליהן מבקש התובע להתבסס לצורך הוכחת תביעתו, לוקות בסתירות רבות ומעלות קשיים אשר אינם מאפשרים את הקביעה כי הראיות האמורות יוצרות את המארג הראייתי הנדרש לצורך הוכחת הטענה כי התובע היה בעבודה או ביצע משימה הקשורה לעבודה בזמן התרחשות התאונה.
2. האם הוכח כי התובע נפגע כהולך רגל בתאונת הדרכים?
3. כאמור לעיל, שוכנענו, כי אין בחומר הראיות שהובא לפנינו כדי להוכיח שהתובע שהה בעבודה וביצע סיור שמירה בזמן הפגיעה; בנסיבות העניין, כבר מטעם זה יש לדחות את התביעה בהעדר הוכחה לכך שהפגיעה התרחשה "תוך כדי העבודה". עם זאת, ועל מנת שהדיון לא יהיה חסר, נבהיר, כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות בתיק, שוכנענו, כי גם טענת התובע לעניין מעורבותו בתאונת הדרכים כהולך רגל לא הוכחה על ידו, ומכאן מתחזקת המסקנה שלא הוכח כי נפגע במהלך סיור שמירה רגלי במסגרת העבודה. להלן נפרט את הטעמים להחלטה זו.
4. תחילה נציין, כי שני הנהגים שהתובע טוען כי היו מעורבים בתאונה בה הוא נפגע כהולך רגל, טוענים באופן חד משמעי, כי הם לא היו עדים לקיומו של מעורב נוסף בתאונה:

כך, מר מחמד, אשר העיד מטעם התובע, העיד כדלקמן:

"ש. בזמן התאונה אתה פגעת במישהו או במשהו?

ת. לא.

ש. אתה יודע אם הרכב השני שפגע בך אחרי שפגע בך הוא פגע בעוד מישהו או במשהו?

ת. לא. אני מדבר על הרכב שלי. אני לא פגעתי בכלום. מיליון אחוז...

ש. אתה לא זוכר שראית את פאיז שם?

ת. לא...

ש. נכון שנחקרת במשטרה?

ת. כן.

ש. נכון ששם לא נשאלת על פאיז?

ת. שאלו אותנו, כן. שאלו אותנו בקשר לטרקטורון ואמרנו שאנחנו לא יודעים.

ש. מה שאלו אותך על טרקטורון?

ת. לא זוכר. שאלו אותנו עליו ואנחנו אמרנו שרק אני והוא היינו מעורבים בתאונה. רק אני וחוסני.

ש. יש חוקר שאומר ששוטר אמר לו שאחרי התאונה, באו אנשים והביאו את פאיז פצוע כדי שיפנו אותו משם, אתה יודע על זה משהו?

ת. אני לא יודע. אני רק יודע שלא פגעתי בפאיז ובאף אחד"^[24] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

וכן: "... אני לא נכנסתי בכלום. רק אני וחוסני מעורבים בתאונה הזו, באלף אחוז^[25]... אני הייתי במצב עצירה ואני לא נגעתי באף אחד. זה בטוח^[26]" (הדהגשה הוספה- ר.ג.).

בדומה, מר סאמי העיד:

"...נכנסתי בכנף הקדמית בצד שמאל של הנהג. עצרתי, אני הייתי בהכרה מלאה. ירדתי צמוד לכביש, הלכתי למוחמד, שאלתי אותו, ניסיתי להשאיר אותו בהכרה, דיברנו, שאלתי אותו מאיפה אתה, הוא אמר לי אלקשחר. אני מכיר את פאיז אלקשחר אז התקשרתי לפאיז זה לקח אולי רבע שעה. אמרתי לו שאחד מהמשפחה שלכם קרתה תאונה והזעיקו אמבולנס והכל. פינו אותנו, עשינו את הבדיקות ובאותו יום שיחררו אותנו. אני מופתע, אחרי יומיים כשבאנו לחקירה במשטרה בעיר מופיע בן אדם שלישי, מעורב בתאונה והוא לא היה"^[27] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

וכן: "אני הייתי מופתע אחרי שלושה ימים בתחנת המשטרה שאומרים לי שיש עוד בן אדם שלישי. לא היה בן אדם שלישי^[28]... אני זוכר שבן אדם שלישי לא היה בתאונה. אני גם באתי למוחמד. דבר ראשון הסתכלתי אצלו וראיתי שהוא לבד^[29]" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

1. נוסיף, כי עיון בהודעותיהם של מר מוחמד ומר סאמי בחקירת המשטרה שנערכה בסמוך לאירוע (ביום 18.1.16) מעלה, כי גם בהודעות במשטרה לא עלתה כל טענה לעניין מעורבות של הולך רגל בתאונה^[30].
2. נציין, כי אנו ערים לבעייתיות ולקשיי המהימנות שבעדויותיהם של מר מחמד ומר סאמי. לעניין זה נדגיש, כי עדותו של מר מחמד שלפיה הוא לא יודע אודות טרקטורון שהיה באזור התאונה, אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של הפארמדיק הראשון שהגיע לזירת התאונה, מר אל נדב יוסף חיים (להלן: "מר אל נדב") ולפיה מר מחמד דיווח לו אודות טרקטורון חשוך בלי אורות שעבר וברח ממנו^[31] (ראו להלן). אשר לעדותו של מר סאמי, הרי שטענתו כי הוא התקשר לתובע לאחר התאונה, נמצאה כלא אמינה, שעה שפלט פירוט השיחות בין מספר הטלפון שלו לבין מספר הטלפון של התובע כפי שנמסר על ידו, סתר את גרסתו.

עם זאת, העובדה כי התובע לא היה מעורב כהולך רגל בתאונה, נתמכת אף בראיות שהתקבלו מטעם גורמי השיטור וההצלה ובעדויות השוטרים ואנשי מד"א אשר העידו לפנינו, כפי שיפורט להלן.

1. בשיחות הטלפון המתעדות את השיחות עם מוקד מד"א ביחס לתאונת הדרכים, אין כלל אזכור לקיומו של נפגע נוסף, הולך רגל, מלבד שני הנהגים. כך, באחת השיחות בהן מדווח למד"א אודות התאונה מציין המדווח כדלקמן:

"מדווח: תאונה, תאונת דרכים.

מד"א: מה זה שני כלי רכב?

מדווח: כן, כן, שני רכבים.

מד"א: ויש נפגעים? מה קורה איתם?

מדווח: כן, הם עדיין באוטו, הם תקועים באוטו.

מד"א: הם לא יכולים לצאת?

מדווח: לא, הם לא יכולים לצאת, הדלת עליו.

מד"א: הבנתי, כמה יש באוטו?

מדווח: יש פה, אחד, אחד.

מד"א: וכמה בשני?

מדווח: בשני... אחד בסדר, רק אחד מהרכבים, לא יודע מה יש לו שם, יכול להיות...

מד"א: הוא מדבר איתך?

מדווח: איך?

מד"א: הוא מדבר איתך הפצוע?

מדווח: לא, כן, הוא מדבר אבל אהה...

מד"א: הבנתי, הוא לא יכול לצאת מהאוטו? הדלת לא נפתחת?

מדווח: לא נפתחת, האוטו עקום, אתם בדרך כרגע?

מד"א: כן, בדרך, בסדר..." (ההדגשות שלי- ר.ג.).

בשיחה נוספת למוקד מד"א, דווח כדלקמן:

"...מד"א: תאונה בין מה למה?

מדווח: תאונת דרכים, לא יודע.

מד"א: בין שתי מכוניות? משאית? מה היה שמה?

מדווח: לא, שתי מכוניות נראה לי".

1. גם חובש מד"א, מר אל נדב, אשר היה הראשון מבין כוחות ההצלה והשיטור שהגיע לזירת התאונה, לא ראה בשטח הולך רגל פצוע. מר אל נדב תיאר סיטואציה יוצאת דופן שלפיה הוא היה עסוק במתן טיפול ראשוני למר מוחמד ולאחר כ- 10 דקות, רבע שעה, קראו לו אנשים, עוברי אורח, לבוא לכיוון האמבולנס ואמרו שיש שם פצוע קשה. כשהוא הגיע לאמבולנס, הוא מצא אדם שוכב על מיטת האמבולנס במצב רפואי קשה מאוד:

"...הגעתי לאירוע, זה היה בכניסה, בכביש הגישה ליקב יתר, ראיתי בצד ימין של הדרך בין עצי הדקל רכב שנכנס בעץ, רכב מסוג סקודה אפורה. הרכב נכנס חזק בעץ והנהג היה לכוד. ניגשתי לנהג שהיה פצוע, התחלתי לתת לו טיפול ראשוני. תשאלתי אותו מה בדיוק היה, הוא סיפר שהוא נסע בכביש, בחושך ועבר איזה שהוא טרקטורון חשוך בלי אורות והוא ברח ממנו. הטענה הייתה שהנהג של הרכב שהיה תקוע בעץ ברח מאיזה טרקטורון שהפריע לו בכביש. נתתי לו טיפול ראשוני בשטח עד שהגיעו כוחות הכיבוי. לאחר כ-10 דקות, רבע שעה, קראו לי אנשים, עוברי אורח לבוא לכיוון האמבולנס, אמרו לי יש לך שם פצוע קשה. הפצוע קשה לא היה באזור של הרכב שפגע בעץ ולשאלת בית הדין גם לא היה טרקטורון באזור לפי מה שאני ראיתי. כשהגעתי לאמבולנס ראיתי אותו פתוח עם המיטה בחוץ, ועל המיטה שכב אדם, אני לא יודע מי השכיב אותו במצב רפואי קשה מאוד. הכנסתי אותו לאמבולנס שלי, ביקשתי מחובש מתנדב שהיה במקום שילווה אותי בתוך האמבולנס לכיוון טיפול נמרץ בזמן הזה עשינו עליו החייאה. קריטי. מכאן ואילך סיימנו את האירוע"^[32] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

מר אל נדב הוסיף והסביר, כי לאחר שהוא התחיל לטפל במר מוחמד, הגיע נהג אמבולנס נוסף מדימונה ושניהם טיפלו יחד בתובע, ורק אז קראו לו לטפל בבחור שהיה ליד האמבלונס. מר אל נדב הבהיר, כי בהתחלה כשהוא הגיע לזירת התאונה אותו בחור לא היה שם: "בהתחלה כשהגעתי הבחור הזה לא היה שם כי הייתי רואה משהו"^[33] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). מר אל נדב הוסיף, כי הוא שאל מאיפה הביאו את הפצוע הנוסף ואמרו לו "שמצאו אותו בשטח. זו גזרה של אזור בדואי וברגע שיש תאונה באים עשרות אנשים ואתה לא יודע מי נגד מי"^[34]. עוד העיד מר אל נדב, כי הוא ציין בפרק "פרטי תאונת דרכים" ב"דו"ח הרפואי (צוות BLS)", כי מדובר בתאונה בה "נפגע עף מרכב", היות ו"זה בעצם מה שאנשים אמרו". מר אל נדב הסביר כי "במקרה הספציפי הזה לא היה לנו רכב שבו אנחנו יודעים שממנו הוא הגיע, אז כתבנו שהנפגע עף מהרכב כמו שאומרים עוברי האורח. גם הנהג של הסקודה אמר שהיה לו טרקטורון וגם האנשים בשטח אמרו שהוא עף מטרקטורון, המולה מסוימת"^[35] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

1. יש לציין, כי עדותו של מר אל נדב, אכן נתמכה בדו"ח הרפואי (צוות BLS)^[36] שמילא ביום התאונה, 12.1.16, שם צוין בפרק האנמנזה:

"הגענו לפצוע כבן 29 במצב קשה לא יציב המודינמית הסובל מפגיעת ראש ופציעה רב מערכתית. הובא אלינו על ידי אזרחים שהתגודדו במקום כשהוא מחוסר הכרה. אישונים לא שווים פונה לכיוון חבירה עם אט"ן 98 כשהוא מקבל סיוע נשימתי. בזירה היוו עוד שני נפגעים אחד קשה ואחד קל שפונו ע"י 939 ו-856" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

1. מהאמור לעיל עולה, כי בהתאם לעדותו של מר אל נדב, אשר היה גורם ההצלה הרפואי הראשון שהגיע לזירת התאונה, התובע לא היה באזור רכב הסקודה בו נלכד מר מוחמד או באזור האמבולנס בעת שהאמבולנס הגיע לזירת התאונה, והוא הובא לאמבולנס רק בשלב מאוחר יותר, על ידי עוברי אורח שטענו כי הוא נפצע כתוצאה מכך שהוא "עף מטרקטורון".

בנסיבות העניין, הרי שבהתאם לעדותו האובייקטיבית של מר אל נדב, לא הוכח כי התובע נפצע כהולך רגל כתוצאה מפגיעת רכב הסקודה.

1. זאת ועוד, גם מדו"ח הפעולה שמילא רס"ר דניאל אלוס ביום 12.1.16 בשעה 20:35 אין אינדיקציה לכך שהתובע נפגע כהולך רגל מרכב הסקודה, אלא להיפך, לפי הדו"ח, רס"ר דניאל אלוס התבקש לבדוק אם הגיע פצוע שלא קשור לתאונה, וכאשר בדק זאת מול מד"א (מר אדיר), נמסר לו שאכן הובא פצוע שלא קשור לתאונה:

"דווח לי ע"י ערד 5 לבדוק אם הגיע פצוע שלא קשור לתאונה ומצבו קשה. בבדיקה מול מד"א, אדיר מסר שכן בזמן טיפול בפצועים בתאונה אנשים הביאו אדם נוסף שזוהה על פי ת"ז 301565982 בן 27 ע"י מד"א אלקח'ר פאיז כתובת גנאביב שמו אותו באמבולנס במקום התאונה. אף אחד לא מסר מהיכן הגיע ולדברי מד"א זה לא הבחור שפונה מהרכב שהיה לכוד ברכב. יש לו מלווי (צ"ל: "מלווה"- ר.ג.) שהיה איתו אך לא שיתף פעולה עם מד"א. נמצאים בסורוקה. מצבו קשה מונשם פגיעת ראש. לבחור יש אלבום תמונות"^[37] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

1. נציין, כי עדותו של מר אל נדב והאמור בדו"ח הפעולה שמילא רס"ר דניאל אלוס, עולים בקנה אחד גם עם הדו"ח הרפואי^[38] שמולא על ידי צוות אמבולנס הטיפול הנמרץ שחבר לאמבולנס בו נהג מר אל נדב. בדו"ח זה, מציין הפארמדיק, כי התובע נמצא בשטח וכי קיימת שאלה האם הוא היה מעורב בתאונת דרכים: "נמצא בשטח. מעורב בת.ד?" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). בפרק פרטי תאונת הדרכים מצוין: "אין פרטים". כמו כן, מצוין כי קיים "בן משפחה מלווה".
2. כאן המקום לציין, כי העובדה שהאנשים שהביאו את התובע למיטת האמבולנס לא מסרו מהיכן הגיע התובע ואף פינו את הפצוע למיטת האמבולנס בעצמם (על אף שנהג האמבולנס היה בזירה); והעובדה כי המלווה שהיה עם התובע באמבולנס לא שיתף פעולה עם מד"א; מחזקות את טענת הנתבע שלפיה התובע לא נפגע כהולך רגל בתאונה, שכן ככל שאכן הדברים היו כך, על פניו, לא הייתה כל סיבה להסתיר מהצוות המטפל מהיכן הובא הפצוע. לעניין זה נדגיש, כי בהתאם לנטען בתצהיר עדותו הראשית של האב, מי שהגיע להיות עם התובע ליד האמבולס היה אחיו, מר ראג'י, ובנסיבות העניין, לא ברור גם מדוע המלווה של התובע לא שיתף פעולה עם מד"א. כאן נזכיר, כי התובע בחר שלא להביא לעדות מטעמו את מר ראג'י והימנעותו מהבאתו לעדות פועלת לחובתו. ונוסיף, לא סביר בעיננו כי בני משפחתו של התובע לא קיבלו מידע כלשהו אודות האנשים שסייעו בהבאת התובע לאמבולנס והניחו אותו על מיטת האמבולנס. הרושם הוא, כי גם בני המשפחה ובכלל זה אביו של התובע, עשו מאמץ להסתיר את הנסיבות בהן נפגע התובע, מטעמים השמורים עימם.
3. זאת ועוד, גם בהתאם לגרסה שנמסרה לחוקר המוסד לביטוח לאומי על ידי שוטר התנועה, רס"מ פרץ איצקוביץ (להלן: "מר פרץ"), אשר היה הגורם השיטורי הראשון מתחנת ערד שהגיע לזירת התאונה, התובע לא היה מעורב בתאונה כהולך רגל:

"...ציין כי זכור לו שהבחין בתאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים ותוך כדי הטיפול, הגיעו מספר אנשים שנשאו על ידם אדם שהיה במצב קשה, שזוהה לאחר מכן כשם התובע, האנשים שהביאו אותו ציינו בפניו כי הוא נפגע לאחר שרכב על טרקטורון, ללא קשר לתאונה בין שני הרכבים הפרטיים ותוך כדי העמיסו אותו על האמבולנס שהגיע למקום"^[39].

מר פרץ אף ציין בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי "כי הוא לא ראה טרקטורון במקום התאונה אך ציין כי זכור לו בבירור שהאנשים שהביאו את התובע ציינו בפניו שהוא נפגע לאחר שרכב על טרקטורון"^[40].

1. מר פרץ חזר על הגרסה כפי שמסר לחוקר המוסד לביטוח לאומי גם בעדותו בבית הדין והעיד, כדלקמן:

"...קיבלנו את האירוע של התאונה בכניסה לגד"ש בתל ערד שבתאונה הזאת הייתה מעורבת מכונית מסוג סקודה... הגעתי למקום והפעלתי את כוחות המשטרה בהתאם לאירוע תאונת דרכים... ואז במקביל קיבלתי הודעה מהמשל"ט (מרכז שליטה) שמקבלים ממנו את האירועים ממוקד 100, כדי לקבל פרטים על אדם שנמצא בתוך האמבולנס שלא יודעים מי הוא. הוא נפגע ועף מטרקטורון. לא ידעתי בהתחלה לקשר את האירוע וניגשתי לאמבולנס וחיפשתי את הטרקטורון ולא מצאתי אותו, אבל היה אדם לא מזוהה שלא ידעתי מי הוא ומה הוא. אמרתי לבוחן ערן ברכה שבתיק התעבורתי שיבדוק, כי בהתחלה חשבנו שהוא קשור לאירוע הזה של התאונת דרכים שהייתה. מה שאני יכול להגיד זה שהתאונה, מהראיות בשטח, היא תאונה שלא היה מעורב בה.. זה כנראה רכב שאיבד שליטה, בפנייה שמאלה לכיוון הגד"ש יש כמו מתקן מים כזה, שהוא התנגש בו. האוטו היה ממש בשולי הדרך בפנייה שמאלה. ככה שלא היה לנו קשר בכלל, אני לא ידעתי שאפילו יש אירוע נוסף, רק יותר מאוחר נודעתי לזה שהיה אירוע נוסף שמעורב בו טרקטורון. רק באמבולנס ידענו שיש אדם שהעלו אותו לאמבולנס, אפילו לא ידענו שהוא קשור לאירוע הספציפי הזה. לשאלת בית הדין אני לא יודע אם האדם הזה קשור ספציפית לתאונה הנוכחית של הרכב כי לא היינו במעמד התאונה"^[41] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

1. גם מעדותו של מר ערן ברכה (להלן: "מר ברכה"), אשר היה בוחן התנועה אשר חקר את התאונה בין רכב הסקודה לרכב הטויוטה, לא עולה כל אינדיקציה למעורבותו של התובע בתאונה כהולך רגל. מר ברכה הסביר בעדותו כי הוא קיבל דיווח על תאונה בכביש 80 בכניסה ליקב יתיר, עם "שני מעורבים קשה ואחד קל או בינוני"^[42]. הוא יצא לזירה, ומצא בה שני כלי רכב, סקודה וטויוטה. לאחר שסיים את הטיפול בזירה עצמה, הוא נסע לבית החולים סורוקה על מנת לבדוק מה מצב הפצועים. בסיום הבירור מר ברכה תיאר את התאונה כדלקמן: "רכב מסוג טויוטה קורולה שנסע על כביש 80 הבחין שהרכב שלפיו (צ"ל: "שלפניו"- ר.ג.) מסוג סקודה אוקטביה פונה שמאלה ובכדי לא לפגוע בו ברח נהג הטויוטה שמאלה עלה על רמפה מבטון (מעבר מים) והצתנגשה (צ"ל: "והתנגש"- ר.ג.) חזית בדופן שמאל הסקודה יתכן והיה מעורב נוסף עם טרקטורון שנפגע בתאונה הנ"ל אולם הדבר אינו וודאי"^[43] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). מר ברכה הוסיף והעיד, כי בהמשך הוא חקר את הנהגים המעורבים, שבהתאם לעדותם היה רק נוסע אחד בכל רכב וכי הוא לא מצא טרקטורון בזירת התאונה, או משהו שקושר את התובע לזירה. בנסיבות אלה, מאחר ולא ניתן היה לחקור את התובע, התובע לא הוסף כנפגע בתאונה האמורה וכי ובתאריך 25.2.16, חודש וחצי לאחר התאונה, התיק נסגר "כחוסר ראיות".

מר ברכה הוסיף והעיד כי כעבור מספר חודשים, פנו אליו וביקשו שיוסיף את התובע כנפגע בתאונה וכי הוא סירב מאחר ולא הייתה לו שום אינדיקציה לכך שהתובע היה מעורב באותה תאונה. עקב סירובו, הייתה פניה נוספת לאחד ממפקדיו והוא קיבל הנחיה לצרף את התובע כנפגע בתאונה "ולתת לו אישור שהוא כביכול היה מעורב בתאונה"^[44] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). לאור האמור, הוצא ביום 20.7.16, חמישה חודשים אחרי שהתיק נסגר, "טופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים" בו נכלל התובע כ"הולך רגל" בתאונה.

מר ברכה לא ידע להעיד מי ספציפית היה הגורם שפנה למשטרה בבקשה להוסיף את התובע כמעורב בתאונה, אך טען כי "יש איזו משפחה של יהודים שהם מהאזור שם שמלווה את משפחת אלקשחר לא רק בגלל התאונה אלא בכלל"^[45] ונאמר לו כי הם אלו שפנו למשטרה בעניין.

מר ברכה הדגיש, כי הוא תיקן את טופס המידע בהתאם להנחיה שקיבל, אך אין לו "שום מושג איך הוא (כלומר- "התובע"- ר.ג.) קשור לתאונה הזו"^[46]. מר ברכה הוסיף וציין כי לא ניתן היה לחקור האם התובע היה מעורב עם טרקטורון בתאונה וזאת עקב מצבו הרפואי של התובע שהיה מחוסר הכרה, והעובדה כי שני הנהגים המעורבים (מר מוחמד ומר סאמי) הכחישו את מעורבותו של טרקטורון בתאונה, מה גם שבזירת התאונה לא נמצא טרקטורון.

עם זאת, מר ברכה הסביר, כי הוא לא מצא על אף אחד מהרכבים המעורבים סימני פגיעה בטרקטורון - "לא מצאתי שום משהו שיכול לקשור את הטרקטורון לאחד הרכבים"^[47]. מר ברכה הוסיף והעיד כי לו היה רואה סימנים של רמיסת הצמחיה או של עפר, הוא היה מציין זאת בדו"ח שלו והעובדה כי הדברים לא נרשמו מלמדת כי לא נצפו על ידו. בהתאם, העיד מר ברכה כי לו היה רואה סימנים של צמיגים של הטרקטורון או משהון חריג אחר, היה רושם זאת. וכי "בגלל הסיפור עם הטרקטורון אז בדקתי לעומק את הרכבים ולא מצאתי שום קשר של אחד מכלי הרכב לטרקטורון או משהו כזה. לא מצאתי פגיעה נוספת שיכולה להשליך על פגיעה בכלי נוסף"^[48] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). מר ברכה סיכם והעיד: "אין לי שמץ של מושג מאיפה הגיע האדם השלישי"^[49]. כאשר נשאל מר ברכה על ידי ב"כ התובע האם המשטרה כגוף חוקר לא תחקרה מה התובע עשה במקום, מר ברכה השיב: "אני רוצה להגיד משהו, אבל אני לא רוצה שזה ישמע חס וחלילה גזעני, יש לנו בעיה קשה מאוד עם המגזר. הדיווחים שלהם לרוב אינם נכונים. הם משקרים לנו... לא חקרנו כי לא מצאתי טרקטורון ולא מצאתי עם מי לקשור את הפגוע השלישי לתאונה... לא חקרנו מעבר. נאמר לי שהיה נוסע אחד בכל רכב. מבחינתי הטרקטורון הזה לא היה שייך לזירת התאונה"^[50].

1. חשוב לציין, כי מר ברכה הסביר כי הוא לא בחן אפשרות לפגיעה בהולך רגל בתאונה היות ולא עלתה בזמן אמת כל טענה לפגיעה בהולך רגל ומה שהוזכר היה טרקטורון:

"לשאלת בית הדין אם מצאתי סימן לפגיעה שיכולה להשליך על פגיעה בבן אדם נוסף אני משיב שלא חיפשתי פגיעה בבן אדם נוסף, חיפשתי פגיעה בטרקטורון כי יש שוני בין פגיעה של רכב בטרקטורון לפגיעה של רכב בהולך רגל. טרקטורון זה גומי, מתכת, פלסטיק, משאיר סימנים אחרים מאשר הולך רגל שהוא יותר רך ויותר סופג אנרגיה. מכיוון שנאמר לי טרקטורון וכך גם כתבתי במברק, בדקתי לעומק את הרכבים, בתמונות ובזה, ולא מצאתי שיוך של אחד הרכבים לטרקטורון"^[51].

עם זאת, מר ברכה הבהיר, כי לו היה רואה סימן של פגיעה בבן אדם נוסף ודאי שהיה רושם זאת בדו"ח שהוציא^[52]. בפועל, בסיכום נסיבות התאונה, לא הוזכרה כל פגיעה בהולך רגל.

1. כאן המקום לציין, כי מר ברכה הבהיר בעדותו, כי מדובר במקרה הראשון בו ביקשו ממנו להוסיף מעורב נוסף לתאונה:

"... פעם ראשונה שקרה דבר כזה. אני 21 שנים בוחן, מעולם לא קרה לי דבר כזה של אדם שלא קשור לתאונה שהתווסף ובטח שלא הגיעו לאחר מכן וביקשו לצרף אותו באישור של קצין משטרה. לי באופן אישי לא קרה דבר כזה 21 שנה. מתוך המקצוע שלי והניסיון שלי לא הייתה מעורבות של הפגוע השלישי בתאונה הספציפית הזו. אין לי מושג מאיפה הגיע הפצוע השלישי. אני כתבתי במברק שיתכן שמדובר ברוכב טרקטורון שהביאו אותו פצוע לשמה או משהו כזה. אין לי מושג... אני אומר שאני בדקתי את הרכבים, בדקתי את הזירה, לא מצאתי שום קישור לטרקטורון ולכן גם במסקנות שעשיתי אותן ב-8.2.16 לא הזכרתי בכלל את הטרקטורון. מבחינתי הפצוע השלישי לא היה חלק מהתאונה אני לא יודע להגיד איך הוא הגיע לזירה. אולי הוא היה מעורב בתאונה אחרת והביאו אותו לאמבולנס. אין לי מושג איך הוא הגיע לשם"^[53].

1. מהאמור לעיל עולה, כי מעדותו של מר ערן ברכה, בוחן התנועה שבחן את נסיבות התאונה מושא התביעה, עולה, כי אין כל אינדיקציה לכך שהתובע היה מעורב כהולך רגל בתאונה, כנטען על ידו במסגרת הליך זה.
2. לכל האמור לעיל נוסיף, כי כאמור לעיל, בטופס ב"ל 250 אשר מולא על ידי המעסיק צוין כי "לטענת המשפחה ובהתאם לדו"ח המשטרה העובד נפגע בתאונת דרכים ברכבו הפרטי/ טרקטורון. בהתאם לדו"ח המשטרה והמשפחה, התאונה הייתה בעבודה או בדרך לעבודה"^[54] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

מהאמור עולה, כי גם בהתאם לפרטים שנמסרו על ידי המשפחה למעסיק בעת מילוי טופס ב"ל 250, לא נטען כי התובע נפגע כהולך רגל.

1. בנסיבות העניין, ועל רקע מכלול הראיות שהובאו לעיל, הרי שאין ולו ראשית ראיה למעורבותו של התובע כהולך רגל בתאונה הנדונה. בנסיבות העניין, אנו קובעים כי התובע לא השכיל להוכיח את טענתו בדבר היותו מעורב בתאונה כהולך רגל בעת שביצע סיור שמירה רגלי בשטח העבודה.
2. בשולי הדברים נציין, כי אמנם קיימות אינדיקציות לקיומו של גורם נוסף- נהג טקטורון- באזור התאונה (זאת בעיקר לאור עדותו של הפאראמדיק- מר אל נדב- שהעיד, כאמור לעיל, כי כשהגיע לטפל במר מוחמד, מר מוחמד סיפר לו כי "עבר איזה שהוא טרקטורון חשוך בלי אורות והוא ברח ממנו"^[55] וכי גם האנשים בשטח אמרו לו שהפצוע עף מטרקטורון^[56]. עם זאת, משהתובע טוען שהוא נפגע כהולך רגל ולא בנסיעה על טרקטורון, הרי שכאמור לעיל, אין כל ראשית ראיה להוכחת גרסתו.
3. בעניין זה, חשוב לציין, כי בהתאם להצהרת האב בפני חוקר הנתבע, גם האב פנה לברר עם המעסיק האם ניתן לתובע טרקטורון במסגרת העבודה והמעסיק הבהיר שלא:

"ש. האם יש בעבודה טרקטורון?

ת. כן בעבודה יש. יש להם 4 גלגלים והשומרים לא משתמשים בזה. אני גם שאלתי בעבודה את בעל הבית והוא אמר לי שהטרקטורון סגור במחסן וזה רק לעובדים שלהם"^[57] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

יש לציין, כי עצם העובדה שהאב הצהיר כי שאל את המעסיק אודות קיומו של טרקטורון בעבודה, מלמדת כי גם בהתאם לגרסה ששמע האב ביחס לאופן בו נפגע התובע, התובע רכב על טרקטורון; שכן, אחרת, מדוע שיפנה האב למעסיק וינסה לברר האם קיים טרקטורון בעבודה? כשנשאל אביו של התובע בעניין זה במסגרת עדותו העיד, כדלקמן:

"ש. אמרת מקודם שלא נכחת במקום ושאנשים סיפרו לך. אתה אומר ב-נ/9 שאתה שאלת וביררת אם פאיז הגיע לשם עם טרקטורון. (מפנה לשורות 27 ו-36). למה בדקת אם נתנו לו טרקטורון?

ת. אני צריך לברר את זה עם העובדים, עם מנהל העבודה, אם נתנו לו משהו. זה הבן. אני יודע שיש לנו טרקטורונים בעבודה ואמרתי לו תשמע, תקשיבו, דיברתי עם המנהל אם הוא נתן לו טרקטורון והוא אמר לי שהוא לא נתן.

ש. למה ביררת דווקא על טרקטורון?

ת. אני רציתי לברר אם באמת נתנו או לא נתנו.

ש. למה? מישהו אמר לך שהיה לו טרקטורון?

ת. אני חשבתי בראש שלי. למה? כי בדרך כלל כשמסיירים לא נותנים להם טרקטורונים. לשאלת בית הדין אם לא נותנים טרקטורונים למה חשבתי שהוא היה עם טרקטורון אני משיב שאני בדקתי אם לא נתנו טרקטורון כי אני בודק אולי קרה במקרה דבר כזה.

ש. אם סיפרו לך שפאיז נפגע כתוצאה מתאונה שארעה לו בעבודה, שאח שלך היה מעורב בתאונה, איך חשבת בכלל לבדוק על כלי רכב אחר מהרכבים שהיו מעורבים בתאונה?

ת. אני ברגע שאח שלי אמר לי שהוא לא ראה אותו, אני הלכתי גם לבדוק בעבודה. אני שאלתי איך בדיוק פאיז היה בתאונה ואם נתנו לו טרקטורון בעבודה והוא אמר שלא היה טרקטורון.

ש. אמרת ב-נ/9 שאמרו לך שהבן שלך נפל, מה זאת אומרת?

ת. לא יודע. אני לא יודע אם הוא נפל. אני לא יכול לתת הסבר על משהו שאני לא יודע. אני לא מבין. אני שואל את הבן שלי מה קרה איתו, הוא היה במסגרת העבודה. זכותי לשאול איפה הבן שלי, האוטו שלו לא פגוע. אני לא מבין את העניין. אחרי יומיים אני לא יודע עליו. הלוואי אני יודע בדיוק מה היה. אני לא יודע מה היה. אני לא מרוכז על הדברים האלה. אני לא ידעתי בדיוק מה קרה. הייתה תאונה ואני שאלתי אם נתנו לו טרקטורון או לא נתנו לו טרקטורון"^[58] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

לא מצאנו לקבל את עדותו של האב שלפיה הוא "חשב בראש שלו" שאולי התובע נפגע בעת נפילה מהטרקטורון וכי הוא "בדק בכל מקרה אולי קרה דבר כזה". מדובר בגרסה לא סבירה, שכן אין כל סיבה לכך שהאב יבדוק "סתם" אם התובע נסע בטרקטורון, בשעה שהוא יודע כי לא נותנים לשומרים טרקטרונים בעבודה ובשעה שהוא סבור כי התובע היה במהלך משמרת עבודה בזמן הפגיעה.

1. לכל האמור לעיל נוסיף, כי גרסתו של אביו של התובע ועדיו לקו בסתירות נוספות באופן הפוגם במהימנות גרסת התובע. כך למשל, בהודעתו הראשונה לחוקר המוסד טען האב כי נמסר לו מהמשטרה "שהבן שלי היה במעבר חצייה ושם הוא נפצע"^[59] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). הגרסה לעניין פגיעה במעבר חצייה אינה מקבלת ביטוי באף אחד מדו"חות המשטרה, מה גם שבהתאם לגרסת התובע, הפגיעה הייתה בעת סיור בשטח החקלאי. זאת ועוד, גרסתו של מר מוחמד שלפיה הוא הגיע לג.ד.ש על מנת לשתות קפה עם אחיו^[60], אביו של התובע, אינה עולה בקנה אחד עם עדות האב שלפיה באותה תקופה הוא כלל לא היה בג.ד.ש, שכן הוא נמצא בשטח הג.ד.ש בעונת הקיץ ולא בעונת החורף^[61]. נציין, כי לאביו של התובע לא היה כל הסבר מניח את הדעת לסתירה האמורה והוא הסתפק באמירה שלפיה "לפעמים אני כן בא לשם בחורף" וכי מר מוחמד בא לבקר אותו "פעם בחודש, פעם בחודשיים... לא כל יום. מתי שאני נמצא. הוא מתקשר ואם אני שם הוא בא"^[62], אלא שאין חולק כי אביו של התובע לא היה שם באותו יום וכי מר מוחמד לא התקשר אליו. ונוסיף, גם למר מוחמד לא היה כל הסבר לחוסר הסבירות שבגרסה שהלך לשתות קפה עם אחיו מבלי לתאם איתו, בשעה שאחיו אינו נמצא כלל באזור בתקופה האמורה^[63]. לאמור נוסיף, כי בהתאם להצהרת אביו של התובע בפני חוקר המוסד, מר מוחמד בכלל בא לשתות קפה עם התובע ולא עם אביו ^[64]. זאת ועוד, בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של האב הוא העיד כי "לעיתים, אחי, מוחמד מגיע לשתות קפה עם פאיז בג.ד.ש", אך מר מוחמד סיפר לו כי "ביום שקרתה התאונה הוא לא היה שם, ולכן הוא לא יודע אודות התאונה". ונדגיש, גרסה שלפיה גם מר מוחמד לא היה באזור התאונה מקעקעת את כל גרסת התובע שלפיה הוא נפגע כהולך רגל בזמן שהרכב של מר מוחמד עף לשטח בו סייר.
2. המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי התובע לא הוכיח את גרסתו שלפיה הוא נפגע כהולך רגל בזמן סיור שמירה בשטח החקלאי בעבודה. לא נעלמה מעיננו טענת התובע לעניין רשלנותה של המשטרה בחקירת האופן בו נפגע התובע. ואולם, על אף שגם לבית הדין עולה השאלה מדוע הוחלט להפסיק את החקירה ולא לברר לעומק את האופן בו נפגע התובע, כשמדובר בפגיעה כל כך קשה, עד כדי אובדן הכרה עד לעצם היום הזה, הרי שאין בהפסקת החקירה כאמור, כדי להקים ראשית ראיה להיותו של התובע נפגע כהולך רגל בתאונה בזמן העבודה, כמפורט לעיל.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, לא הוכח כי התובע נפגע במסגרת אירוע בעבודה ולפיכך דין התביעה להידחות.
2. משמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי ונוכח מצבו הרפואי הקשה של התובע, אין צו להוצאות.
3. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אלול תשפ"א, (18 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

1. ראו הודעת אביו של התובע, מר עלי סלימאן אלקשח'ר (נ/6), עמ' 2, ש' 19-23. ↑

2. ראו פרוטוקול מיום 22.5.18, עמ' 1, ש' 18-22. ↑

3. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 16, ש' 9-13, ש' 21-26, ש' 30-31 וכן עמ' 16, ש' 33- עמ' 17 ש' 2, ש' ; ↑

4. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 12, ש' 18-23. ↑

5. ראו תצהיר עדות מטעם מר אקרם- הוגש ביום 16.6.20. ↑

6. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 19, ש' 12-15. ↑

7. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 15, ש' 28. ↑

8. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 16, ש' 21. ↑

9. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 16, שק 30-31. ↑

10. ראו הודעתו המודפסת של מר משה (סומנה נ/8)- עמ' 1, ש' 21- עמ' 2 ש' 2. ↑

11. פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 20, ש' 7. ↑

12. פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 15, ש' 31. ↑

13. פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 15, ש' 31. ↑

14. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 12, ש' 18-23. ↑

15. ראו הודעת האב- נ/9, עמ' 1, ש' 3-4. ↑

16. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 12, ש' 25-26. ↑

17. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19,עמ' 9, ש' 21-22. ↑

18. ראו תצהיר עדות מטעם מר אקרם- הוגש ביום 16.6.20. ↑

19. ראו סעיף 1(ד)לתצהירו של מר אקרם. ↑

20. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 15, ש' 32-34. ↑

21. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 40, ש' 12-15. ↑

22. ראו פרוטוקול מיום 4.8.20, עמ' 43 ש' 1-14. ↑

23. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 35, ש' ↑

24. ראו פקוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 23, ש' 28- עמ' 24, ש' 30. ↑

25. ראו פקוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 24, ש' 11-12. ↑

26. ראו פקוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 24, ש' 19. ↑

27. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 35, ש' 10-16. ↑

28. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 37, ש' 26-27. ↑

29. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 38, ש' 16-17. ↑

30. ראו הודעת מר סאמי במשטרה- סומנה נ/10 והודעת מר מוחמד- סומנה נ/11. ↑

31. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 26, ש' 1-2. ↑

32. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 25 ש' 32- עמ' 26, ש' 11. ↑

33. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 26, ש' 26-27. ↑

34. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 26, ש' 29-30. ↑

35. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 26, ש' 32- עמ' 27, ש' 2. ↑

36. הדו"ח הוגש לתיק במסגרת בקשת התובע מיום 13.12.18. ↑

37. ראו נ/13. ↑

38. ראו נ/4. ↑

39. ראו נ/12. ↑

40. ראו נ/12. ↑

41. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 29, ש' 11-26. ↑

42. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 52, ש' 4. ↑

43. ראו מברק דיווח על תאונה קשה בתחום מחוז דרום- יחידת בוחנים אתן מרחב נגד- הוגש על ידי התובע ביום 18.3.21. ↑

44. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 52, ש' 17. ↑

45. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 52, ש' 19-20. ↑

46. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 52, ש' 22. ↑

47. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 52, ש' 26-27. ↑

48. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 54, ש' 19-21. ↑

49. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 52, ש' 31. ↑

50. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 54, ש' 5-11. ↑

51. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 54, ש' 21-26. ↑

52. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 54, ש' 27-28. ↑

53. ראו פרוטוקול מיום 16.3.21, עמ' 55, ש' 14-30. ↑

54. ראו נ/3. ↑

55. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 26, ש' 1-3. ↑

56. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 27, ש' 1-2. ↑

57. ראו הודעת האב- נ9, עמ' 2- ש' 23-25. ↑

58. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 12, ש' 27- עמ' 13, ש' 14. ↑

59. ראו הודעת האב- נ/6, עמ' 3, ש' 43. ↑

60. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 23, ש' 5-11. ↑

61. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 13, ש' 22. ↑

62. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 13, ש' 24-27. ↑

63. ראו פרוטוקול מיום 3.12.19, עמ' 23, ש' 13-16. ↑

64. ראו הודעת אביו של התובע- נ/6, עמ' 3, ש' 45. ↑