התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת, ע"ס של 15,449 ₪ , בגין נזקים שנגרמו לרכבה, כתוצאה מתאונת דרכים.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי קיבלה את דרישת התובעת ביום 13/7/17. עם קבלת הדרישה פנתה הנתבעת למבוטח ולאחר שהאחרון לא הגיב, הזמינה חקירה, אשר התקבלה ביום 17/9/17.

ביום 25/9/17, כך על פי הנתבעת, שלחה אישור עקרוני לדרישה, בכפוף להמצאת דו"ח עבר ביטוחי. הדו"ח נשלח ביום 27/9/17 וביום 18/10/17, שילמה הנתבעת לתובעת את נזקיה, בחלוף החגים.

לטענת הנתבעת, התובעת מיהרה להגיש תביעה זו, למרות שהתובעת עמדה בהוראות המפקח על עסקי הביטוח והפסיקה הרלוונטית. הנתבעת המשיכה וטענה טענות שונות גם לגבי התביעה עצמה והנזק הנתבע.

לאחר הגשת כתבי הטענות, ניתנה החלטה המציעה לצדדים כי ככל והמחלוקת היחידה היא לעניין הוצאות ושכר טרחה, יוותרו על שמיעת ראיות, יגישו סיכומים ויישלח פסק דין לצדדים.

הצדדים הסכימו להצעה ומכאן פסק הדין.

התובעת טענה בסיכומיה כי כבר ביום 13/7/17 פנתה לנתבעת בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים. ביום 27/9/17 העבירה התובעת מייל, אליו צורף רישום כל הטיפולים והתיקונים שעבר הרכב, לבקשת הנתבעת.

לאחר משלוח מסמך זה (והבהרה ביום שאחרי), ומשלא שולמו לתובעת הכספים, הוגשה התביעה ביום 19/11/17. רק ביום 7/12/17, לאחר שהוגשה התביעה ולאחר שזו התקבלה אצל הנתבעת והתיק אף הועבר למשרד ב"כ הנתבעת, הגיעה המחאה לידי בתובעת, ביום 7/12/17.

התובעת המשיכה וטענה כי לא נשלח אליה כל אישור עקרוני לדרישה וכי התשלום לא בוצע לאחר החגים, ביום 18/10/17, כפי שטענה הנתבעת.

במענה לטענות התובעת השיבה הנתבעת בסיכומיה כי התובעת צרפה מסמכים לסיכומיה למרות שלא קיבלה אישור מתאים על כך והיא אף אינה תומכת את טענותיה העובדתיות כגון מתי התקבלה ההמחאה וכדומה. לטענת הנתבעת, השיק נשלח בסמוך למועד עריכתו כך שבוודאי והגיע לתובעת קודם למועד הגשת התביעה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים מצאתי כי דין דרישת התובעת לתשלום שכר טרחה, להתקבל.

2. אכן נכון כי לא ניתנה החלטה המאשרת צירוף מסמכים לסיכומים ולכן לא ניתן כל משקל למסמכים שצורפו לסיכומי התובעת. נכון הוא גם שנטל ההוכחה מוטל על התובעת, אולם התובעת הוכיחה את תביעתה ואין למעשה מחלוקת על זכותה לקבל את סכום התביעה. הנטל להוכיח כי התשלום שולם לידי התובעת לפני הגשת התביעה מוטל על הנתבעת ולא על התובעת ולה גם הכלים לעשות כן, כגון המצאת אישור מסירת השיק .

3. הנתבעת צרפה את צילום השיק ממנו עולה כי התאריך הנקוב ביום הוא 18/10/17 , אם זהו התאריך הנקוב בשיק, הרי שיש להניח כי באותו יום הונפק השיק, כך שאין זה סביר שבאותו היום השיק גם התקבל אצל הנתבעת. עצם משלוח השיק ביום 18/10/17, או בסמוך לכך, אין בו כל ראיה למועד בו התקבל השיק אצל התובעת. אין גם כל ראיה לכך כי המכתב מיום 25/9/17, אכן נשלח לתובעת בעיקר שיומיים לאחר אותו מכתב, עוד ביקשה הנתבעת מסמכים מהתובעת.

4. על הנתבעת היה, לפחות, להודיע לתובעת, באמצעות המייל או כל דרך תקשורת אחרת, כי השיק נשלח לה בדואר, כאשר הנתבעת מודעת לכך כי התובעת פנתה אליה עוד בחודש יולי 2017 ואת כל המסמכים העבירה לרשותה ביום 27/9/17.

5. משלא עדכנה הנתבעת את התובעת כי השיק נשלח למענה ומשלא הוכיחה הנתבעת כי השיק התקבל אצל התובעת קודם להגשת התביעה, הרי שבוודאי שמגיע לב"כ התובעת שכר עבור עבודתה, בסך של 2,711 ₪.

6. לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 2,711 ₪ עבור שכר טרחתה, תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.