לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות להגן, בתצהיר הנלווה לה, לאחר חקירת המבקשת ולאחר שהתרשמתי כי המחלוקת כרוכה בבירור עובדתי, מצאתי כי יש ליתן למבקשת רשות להגן.

מקור המחלוקת שבפניי בתובענה לסכום קצוב, אשר הוגשה בגין הפרה לכאורה של הסכם שכר טרחת עורך דין אשר נחתם בין הצדדים. לטענת המבקשת היא אכן חתמה על הזמנת שירותי עבודה אך לטענתה, המשיבה לא סיימה את הטיפול בתיקים ולכן לא עמדה בהסכם. מדובר בשאלות עובדתיות שיש לבררן וכן יש לבחון ההסכם על סעיפיו ולהתחקות אחר אומד דעתם המשותף של הצדדים.

כידוע, על נתבעת שעותרת למתן רשות להתגונן, מוטל נטל קל יחסית. הנתבעת אינה נדרשת להוכיח את גרסתה, אלא רק להראות הגנה אפשרית, ולוּ בדוחק, מפני התביעה. בשלב זה של בירור ההתנגדות, בית-המשפט אינו נדרש לבחינת טיב גרסת הנתבעת, מהות הראיות, או מהימנות גרסת ההגנה. די בכך שהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן יגלה הגנה לכאורה, שאינה בבחינת "הגנת בדים", כדי שתינתן רשות להתגונן. אני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל קל זה.

ברי כי בשלב בירור ההתנגדות, ככל שהמבקש מציג הגנה לכאורה, ואפילו הגנתו דחוקה, יהא מקום ליתן רשות להגן, ונעילת דלתו של בית המשפט תהא רק אם ברור ונעלה מספק שאין למבקש כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה : ע"א 544/81 קיהל בע"מ נ' סוכנות למכוניות הים התיכון, לו 3, 518).

לאור האמור, ניתנת בזאת רשות להגן.

ביחס לבקשה להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה כספית ובשים לב להלכות שנקבעו בשאלת הפעלת סמכותו של בית המשפט בהתאם לתקנה 210 לתקנות, וכפי שנקבע גם ברע"א 384/17 קלמו סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (כב' השופט רובינשטיין (1.2.17)), הדבר ייעשה במקרים בהם ההגנה נראית על פניה קלושה וכאשר בית המשפט עושה חסד עם המבקש כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן. לא שוכנעתי כי זה המצב במקרה שלפניי ולכן לא מצאתי להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה כספית.

המשך סדרי הדין ייקבעו בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב' תשע"ט, 23 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.