1. לפניי בקשה לעיון בחומר החקירה מכוח סעיף 74 לחוק חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן : "הבקשה" ו"חסד"פ", בהתאמה).

הרקע

2. כנגד המבקש ואחרים הוגש כתב אישום, המייחס לו (ולאחרים) את העבירות הבאות: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 בצירוף סעיפים 382(א) ו-29 לחוק העונשין וחבלה במזיד לרכב לפי סעיפים 413ה ו-29 לחוק העונשין.

3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.8.2017, עובר לשעה 02:20 הגיעו המבקש ואחרים, כשחלקם לא זוהו על ידי המשיבה (להלן: "הנאשמים") אל מחוץ למועדון ברח' מוזס בתל אביב, כששלושה מביניהם מצוידים בסכינים. בה בעת הגיעו למקום י.א., י.מ ו-ט.א (להלן גם: "המתלוננים") ברכבו של י.א. מסוג מאזדה לאנטיס ועצרו את הרכב בסמוך לכניסה למועדון (להלן: "הרכב"). משהבחינו הנאשמים ואחרים ברכב וביושביו, הם רצו לכיוון הרכב, כשהם אוחזים בסכינים, בקבוקי זכוכית ומכלי תרסיס גז מדמיע. במשך מעל חצי דקה, הנאשמים ואחרים תקפו והכו את המתלוננים בידיהם וברגליהם באגרופים, בבעיטות, בדקירות סכין ובבקבוקי זכוכית. הנאשמים ואחרים ניפצו את שמשותיו של הרכב וניקרו את צמיגיו באמצעות סכין. נטען כי כל העת הנאשמים והאחרים עודדו זה את זה במעשיהם ובנוכחותם.

נטען כי במהלך האירוע האלים המתואר, אחד מהנאשמים או מהאחרים שזהותם אינה ידועה דקר באמצעות סכין את ט.א בחזהו, במותנו ובידו; אחר ניקר את צמיגי הרכב באמצעות סכין; אחר ניפץ את שמשות הרכב באמצעות בקבוק וודקה. בנוסף, נאשם שזוהה הכה את י.מ. בראשו באמצעות בקבוק וודקה ונאשם אחר, שאף הוא זוהה, ריסס בגז מדמיע את פניו של י.מ. ונטל עמו את מיכל הגז.

לאחר מכן, כך נטען, ברחו הנאשמים ואחרים והותירו את המתלוננים פצועים וחבולים, וביניהם ט.א. כשהוא מתבוסס בדמו.

4. עיקר התשתית הראייתית הלכאורית כנגד המבקש, הקושרת אותו לזירה ומקימה פוטנציאל לכאורי להרשעתו, מתבססת על זיהוי שתי טביעות אצבע של המבקש, שנמצאו לכאורה על הרכב (מעל גבי קורה שמאלית אחורית, בין דלת שמאלית אחורית לשמשה אחורית, מצדה החיצוני; ומעל גבי שמשה אחורית מצדה החיצוני של חלקה השמאלי). המבקש בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירתו ולא נתן הסבר להימצאות טביעת אצבעו על הרכב.

5. לימים, שינתה המשיבה את גרסתה, ואישרה כי לא נמצאו טביעות אצבעות של המבקש על גבי הרכב, אלא על גבי בקבוק שנמצא מתחת לרכב, ואשר לשיטת המשיבה נעשה בו שימוש ככלי נשק קר לפגוע במי מהמתלוננים. לטענת המשיבה אין בשינוי האמור כדי להמעיט מעצמת התשתית הראייתית הלכאורית, המבססת סיכוי סביר להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו (ראו דברי ב"כ המשיבה במ"ת 2127-09-17, פרוטוקול הדיון מיום 15.2.2018)).

טענות הצדדים

6. המבקש עתר לקבל לעיונו נוהל משטרתי שעיקרו "תיחום זירה" ונהליי מז"פ של משטרת ישראל הנוגעים להליכי בדיקת טביעות אצבעות, וזאת הן על בסיס טענתו כי נהלים אלה הם חלק מחומר החקירה והן על יסוד חוק חופש המידע.

נטען כי מחומר החקירה עולה כי רכבם של המתלוננים נשאר במקום האירוע "חשוף לכל", משעה 02:20 ועד לשעה 09:00 לערך, עת הגיע איש מז"פ לזירה כדי ליטול את הראיות וטביעות האצבע מהרכב. לטענת המבקש, זירת האירוע נחשפה לשיבוש, לזיהום ולחשיפה לכל אדם שעבר במקום, במשך כ-7 שעות לכל הפחות, מבלי שהמשטרה תחמה את זירת האירוע או שמרה על הראיות.

לטענת המבקש כל שיש בידיו לעשות להגנתו הוא להוכיח לבית המשפט כי אין לקבל את ממצאי טביעות האצבע כראיה יחידה לחובתו, אלא לפסול אותה, משום שזירת האירוע לא נשמרה כראוי בניגוד לנהלים ולהנחיות משטרת ישראל, ולצורך ביסוס טענתו זו ביקש לעיין באותם נהלים.

ב"כ המבקש ציינה כי בתחילה הופנתה הבקשה למותב הדן בהליך העיקרי בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ, אך לאחר דיון בבקשה, ובהמלצת בית המשפט, הוגשה הבקשה מחדש בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ, על מנת שתובא לפניי, ותמנע מהמותב הדן בהליך העיקרי להיחשף לפרטים מתיק החקירה בטרם עת.

במקביל, כך מסרה ב"כ המבקש, הועברה בקשה מטעם המבקש לקבלת החומר המבוקש לממונה על העמדת מידע לרשות הציבור מכוח חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998.

7. מנגד, המשיבה בתגובה תמציתית הביעה התנגדות לבקשה, בטענה כי החומר המבוקש אינו חומר חקירה רלוונטי בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ. נטען כי על אף שבפסיקה ננקטת גישה מרחיבה באשר להיקף חומר חקירה, הרי שגישה זו אינה חסרת גבולות.

8. בדיון שהתקיים בבקשה, במעמד הצדדים, שבה ב"כ המבקש על טענותיה והדגישה כי לא נשמע מטעם המשיבה כל טענה כי מדובר בנהלים סודיים ביותר שהמשטרה מסרבת לאפשר עיון בהם.

ב"כ המשיבה מסר כי משטרת ישראל לא מעבירה נהלים של מז"פ או נהלים בכלל מפני שאלו הם נהלים פנימיים, וחלק על הרלוונטיות של הנהלים להגנת המבקש. נטען כי דין הבקשה להתברר בהתאם להוראות חוק חופש המידע.

בתחילה, ב"כ המשיבה לא הציג לבית המשפט את הנהלים, וכשנשאל על כך השיב: "לשאלת בית המשפט אני משיב שאין לי את הנוהל הזה וגם לא ביקשתי אותו מהמשטרה. לא מדובר במשהו שהוא חלק מחומר החקירה".

9. בהמשך, בהתאם להחלטתי, נדרשה המשיבה להציג לבית המשפט את הנהלים שבמוקד המחלוקת במעטפה חתומה. ב"כ המשיבה הבהיר כי מבדיקה שערך עלה כי אין נוהל כתוב בכל הנוגע לתיחום זירה, ואילו נוהל הנוגע לתיעוד וסימון טביעות אצבע קיים והוא הובא לעיוני בלבד.

דיון והכרעה

10. משהבהירה המשיבה כי אין נוהל כתוב בכל הנוגע ל"תיחום זירה", תתמקד החלטה זו בדרישת המבקש לעיין בנוהל מז"פ, הנוגע ל"תיעוד וסימון טביעות אצבע".

11. סעיף 74 לחסד"פ מעגן את זכותו של נאשם לקבל מהתביעה כל מסמך הנכלל ב"חומר החקירה". כנגד זכות זו קמה חובה על התביעה למסור לעיונו של נאשם חומר כאמור. זכות העיון בחומר חקירה הינה אחד מביטוייה של זכות היסוד המוקנית לנאשם למשפט הוגן והיא מאפשרת לנאשם הזדמנות ראויה להתמודד כנגד האישומים המיוחסים לו. לצד זאת, באה זכות העיון לקדם את גילוי האמת במשפט. המבחן לפיו מתפרש "חומר חקירה" הוא מבחן הרלבנטיות של החומר לאישום, וכבר נאמר לא אחת כי מדובר במבחן רחב. זכות העיון, ככל זכות, הינה יחסית ולא מוחלטת, בהקשר זה נאמר כי:

"כלל ידוע הוא כי כל חומר שיש לו זיקה ישירה או עקיפה לאישום בגינו הועמד הנאשם לדין הוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לקבוע זאת על-סמך בחינה פרטנית של טיב החומר המבוקש ומידת הקשר ... כדי לשמור על זכות הנאשם להליך הוגן, כמו גם על האינטרס הציבורי בבירור האמת, הפסיקה נוקטת בגישה מרחיבה באשר לסיווגם של חומרים כ'חומר חקירה'. ואולם, זכות זו אינה בלתי-מוגבלת, ועל הנאשם המבקש להגדיר חומר כזה או אחר כ'חומר חקירה' להראות 'יסוד של ממש להשערה או לתקווה ... כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו' ... לפיכך, נתונים שזיקתם לאישום רחוקה, ומבוססת על השערות בלתי-ממוקדות באשר לקיומם של חומרים אשר קשורים לעניינו של הנאשם, לא ייחשבו 'חומר חקירה'" (בש"פ 6856/16 ביטון נ' מדינת ישראל (15.11.2016).

על תכליתה של זכות העיון של הנאשם נאמר עוד בבש"פ 4157/00 עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד'(3) 625, 633-634, כדלקמן:

"תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק...

...

אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסנגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי".

12. לעניין הנוהל שמוקד המחלוקת, העוסק בתיעוד וסימון טביעות אצבע, ראוי להפנות לדברי כב' השופט ח. מלצר בבש"פ 9051/08 אליהו ליברטי נ' מדינת ישראל (23.11.2008), שם התייחס למשקלה של טביעת האצבע, אשר יכולה להכריע את משפטו של נאשם גם בהיותה ראיה נסיבתית יחידה ואימץ את נימוקיו של כב' השופט (כתוארו אז) ר. שפירא בעניין ע"פ (חי') 3149/08 מדינת ישראל נ' דהן אליאור (26.6.2008). הגם שדברי כב' השופט ח. מלצר התייחסו באופן ספציפי לאופן נטילת מעתקי טביעות אצבע מזירת עבירה ולא לנוהל הנדון המסדיר את אופן תיעוד ורישום הממצאים, סבורני שאין מקום לערוך באבחנה מהותית בין השניים ודבריו של כב' השופט ח. מלצר יפים גם לענייננו, ובלשונו:

"יש הגיון רב בקביעותיו של אב"ד שם, השופט ר. שפירא, ובטיעוני הסניגור בערר שלפניי. אכן, ראוי לה למשטרה שתקבע כללים ברורים (אם אלה אינם בנמצא), כיצד בדיוק יש ליטול מעתקי טביעת אצבעות מזירת עבירה, ואילו תנאים צריכים להתקיים. ראוי גם שנוהל כזה יתפרסם לשם מתן הזדמנות אמיתית לנאשם להוכיח את חפותו בהליך הוגן, שכן הוא נותן בידיו כלים של ממש להתגונן מפני היותה של טביעת האצבע ראיה נסיבתית אחת ויחידה העלולה להביא להרשעתו.

עמידה זו על דרישותיו של נוהל מדוקדק תעצים גם את כוחן הראייתי של טביעות אצבע, ותקל על התביעה לבסס את אשמתו של חשוד או נאשם שטביעותיו יימצאו בזירת עבירה כלשהי, מבלי שנתן הסבר מספק להימצאן שם. מאידך גיסא, היא תאפשר כאמור אף לנאשם להתגונן כראוי. לפיכך, טוב תעשה המשטרה אם תקדים ותעבד לעצמה נוהל כזה, וייתכן ורצוי כי גם המחוקק יקדיש מחשבה לעניין זה, כפי שמצא לעגן בחקיקה ראשית דרישות מסויימות לגבי דרכי ביצוע של חיפוש ותפיסת חפצים (השוו: סעיפים 29-26 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969)".

13. מעיון בנוהל שהובא לפניי, אשר כותרתו: "תיעוד וסימון ט.א.", עולה כי מטרתו: "לקבוע את דרך התיעוד והסימון של מעתקי/תצלומי טביעות אצבעות הנאספות מעל מוצגים/זירות עבירה".

הנוהל קובע נהלים באשר ייעשה לאחר העתקת או צילום טביעות האצבעות. הנוהל קובע כללים באשר למילוי טפסים. בין הפרטים שיש למלאם, שם היחידה החוקרת, שם עורך הדו"ח, זמן ביקור בזירה, שם היחידה המזמינה, הערכת שיטת ביצוע העבירה אם הדבר ניתן, טבלת ריכוז בטביעות אצבעות שהועתקו או צולמו, מיקום הימצאה המדויק של טביעת האצבע, אמצעי הפיתוח, סך כל המעתקים, שמות החשודים אם ידועים ותאריך העברת הדוח למטה הארצי. כן מפרט הנוהל החובה בדבר פירוט מדויק של כתובת הזירה והשימוש בה. בדוח תיעוד טביעות אצבע בבדיקת המוצגים, יש לתאר את המוצגים שעליהם נמצאו הטביעות, ושרשרת הטיפול. בהמשך, קובע הנוהל כי יש לתן מספר סידורי לטביעת האצבע, תאריך סימון המעתק או הצילום, פרטי מבצע הפעולה ובהתאמה גם לגבי צילום טביעת האצבע. בסעיף 3 לפרק סימון מעתקים/צילומים של טביעות אצבע נקבע כי מקום בו הועתקה טביעה פעם נוספת, יש לציין זאת במפורש.

הוראות עבודה נוספות שהובאו לעיוני קובעות הנחיות עבודה לתהליכי קליטה, חיפוש והשוואה של טביעות אצבעות בלתי מזוהות מזירת עבירה אל מול מאגר טפסי ט.א. במערכת האוטומטית לזיהוי טביעות אצבעות.

14. הדעת נותנת כי הנוהל והוראות העבודה נוצרו על מנת להבטיח כי לא תצא תקלה תחת ידי החוקרים בפיענוח התוצאות הן באשר לזהות בעל טביעות האצבע והן באשר למיקום הימצאן לרבות מסקנות מפלילות אפשריות.

ויובהר, הגם שנוהל הנזכר אינו מסדיר כשלעצמו את אופן ההעתקה של טביעות האצבע מזירת העבירה, אין מקום לומר כי אין ולא יכולה להיות לנוהל השלכה לעניין הגנת המבקש או שהרלבנטיות של הנוהל לתביעה המתבררת כנגדו הינה רחוקה ושולית עד שאין להחיל את הוראת סעיף 74 לחסד"פ בעניינו.

למעשה, השינויים בגרסת התביעה באשר למיקום הימצאן של טביעות האצבעות של המבקש, כפי הנטען, כאשר בתחילה נטען כי נתגלו על הרכב ובהמשך המשפט נטען כי הן נמצאו על גבי בקבוק שנמצא מתחת לרכב ולא על הרכב עצמו, מחזקות את הצורך לאפשר להגנה עיון בנוהל המדובר כדי לבחון ולבסס את טיעוניה בהקשר זה.

15. הנה כי כן, בנסיבות דנא שוכנעתי כי תוכנו של הנוהל, בפרוצדורה ובמהות, רלוונטי להגנת המבקש. הפרטים המופיעים בטפסים מהווים חומר חקירה גולמי המשמש לחוות הדעת. כך למשל, "מיקום הטביעה בזירת העבירה/משטח". אין ולא יכולה להיות מחלוקת באשר לחשיבות פרט זה בנוגע להגנת המבקש. אין ולא יכולה להיות שאלה באשר לזכותה של באת-כוח המבקש לבדוק האם הפרטים בחוות הדעת הועתקו כדבעי מהטופס.

16. מנגד, לא נשמע כל טעם ראוי לסירובה של התביעה להציג את הנוהל המדובר לעיון ההגנה. כפי שנקבע לא אחת, חלק בלתי נפרד מניהול הליך הוגן הינו שקיפות ההליך, ו"אל לה לתביעה להפעיל שיקול דעת במה ראוי לו לסנגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא" (ראו בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פדי נ"ד(3) 625, 633-634).

"לא הובהר מתוכנו של המסמך ו/או מדברי ב"כ המשיבה הטעמים בעטיים ראוי להקנות חיסיון לנוהל ולמנוע את זכותו של הנאשם מלעיין בהן, ושעה שלא ניתן להכחיש כי הנוהל אינו בגדר תרשומת פנימית ו/או כי לנוהל ולאופן ביצועו במקרה הקונקרטי קיימת רלבנטיות לעניין הגנתו של הנאשם והוא עשוי להיות בעל ערך ראייתי להגנת הנאשם, אם יתגלו מחדלי תיעוד ורישום של ממצאים כמתחייב על פי הנוהל" (ראו פסיקת כב' השופטת בטינה טאובר בע"ח (חי') 23852-06-10 יגאל גבלי נ' מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל (11.7.2010)).

ועוד יצוין כי "במתח המתמיד שבין רצונה של התביעה להימנע מהכללת נהלים בגדר 'חומר חקירה', קביעה שאפשר שתחייב את התביעה לצרף את הנהלים לכל תיק חקירה - ואין הדבר בטוח כלל ועיקר - לבין רצון ההגנה לדלות פרטים רבים ככל האפשר מנהלי המשטרה, שמא יימצא בהם דבר היכול להועיל לה, על בית המשפט להחיל את מבחן הרלוונטיות ומבחן 'הזיקה' שבין הנוהל המבוקש לבין חומר החקירה (ראו פסיקת כב' השופט ציון קאפח בע"ח (ת"א) 23748-09-12 משטרת ישראל / מדור תביעות פלילי ת"א נ' אבי חנוני (15.10.2012)).

17. יתר על כן, מעיון בפסיקה עולה כי בתי המשפט הורו לתביעה, לא אחת, להעביר לידי ההגנה את הנוהל המדובר בהיותו "חומר חקירה" רלוונטי, כך שהיה מצופה מהתביעה גם כאן כי תנהג באותה מידה עם המבקש, או למצער תמקד טיעוניה בעילה מדוע יש לאבחן את המבקש שלפני מיתר המקרים שהובאו בפני הערכאות השונות, שבהם חויבה התביעה להציג את הנוהל לעיון ההגנה, אך לא נעשה כן. כך למשל ראו: ע"ח (ת"א) 23748-09-12 משטרת ישראל / מדור תביעות פלילי ת"א נ' אבי חנוני (15.10.2012); ע"ח (חי') 23852-06-10 יגאל גבלי נ' מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל (11.7.2010); ת"פ (חד') 9655-10-10 מדינת ישראל נ' חרזאללה ע/רחמן אחמד (8.3.2011); בע"ח (שלום ת"א) 35550-07-12 חנוני ואח' נ' משטרת ישראל / מדור תביעות פלילי ת"א (6.9.2012)).

18. לנוכח כל האמור, הבקשה מתקבלת. הנני מורה למשיבה למסור את נוהל "תיעוד וסימון ט.א." והוראות העבודה שצורפו לנוהל, כפי שהובאו לעיוני, לידי ב"כ המבקש, עד ליום 26.4.2018.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ח, 22 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.