בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 11.11, לאחר שלנהג הרכב (המופיע כמבקש מס' 2) נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אביו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו לא שהה כלל בארץ במועד האירוע, אסר על שימוש ברכב בעת היעדרו, לא העלה על דעתו כי בנו יעשה שימוש ברכב בניגוד להוראתו והוא זקוק לרכב במידה רבה, כך שאיסור השימוש בו יהווה פגיעה בלתי מידתית בו ובבני משפחתו.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

המבקש טוען אמנם כי השימוש ברכב נעשה שלא בהסכמתו, אולם לא אוכל לראות זאת בצורה זו. המבקש הותיר את מפתחות הרכב בביתו, בהישג יד של בני משפחתו, אין כאן טענה כי בנו נאלץ לפרוץ ארון מפתחות או לפרוץ לרכב, ומובן כי לא הוגשה תלונה בדבר שימוש ברכב בלא רשות.

לכל היותר ניתן לראות במבקש כמי שניסה למנוע את העבירה, אך בוודאי שלא עשה "כל שביכולתו" למניעתה.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

מעבר לתנאים הנ"ל, לביטול החלטת הקצין, אשר כאמור אינם מתקיימים במקרה זה, מוסיף וקובע סעיף קטן ג':

בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת....

במקרה דנן, בהתחשב בהתרשמותי החיובית מהמבקש בדיון, בעובדה כי אכן התברר שלא שהה בארץ במועד הרלוונטי ובכלל הנסיבות, ראיתי לנכון להורות על קיצור תקופת איסור השימוש ברכב והעמדתה על 21 ימים בלבד.

אשר על כן, יש להחזיר את הרכב לידי המבקש בחלוף 21 ימים מיום השבתתו.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ח, 22 נובמבר 2017.