1. התובעת מנויה לשירותים שונים שמספקת הנתבעת וזאת החל משנת 2014. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שגתה וחייבה תקופה מסוימת את חשבון התובעת בסכום גבוה מזה עליו הוסכם. התובעת גילה את דבר הטעות לאחר תקופת מה ונדרשה לפניות רבות לנתבעת לצורך תיקון הטעות. התובעת צירפה תרשומת ובה לא פחות מעשרים ואחת (!) פניות לנציגי הנתבעת.

2. קיימתי דיון לא קצר במסגרתו התברר כי נכון להיום זוכתה התובעת בחיובי היתר שנגבו ממה שלא כדין. כמו כן נוצל הדיון להסברים לתובעת בדבר יכולה לעבור מסלול למסלול זול יותר המתאים לצרכיה וכן הבהרה שלא נגבים עוד סכומים עבור נתב האינטרנט המצוי בדירתה (שכן היא סיימה לשלם עבורו והוא רכושה).

3. נותרה לדיון שאלת הפיצוי לו זכאית התובעת בשל גביית היתר, עליה אין חולק כאמור. הצדדים הסכימו שאפסוק במחלוקת על דרך הפשרה בהתאם לסמכות כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט.

4. שקלתי את טענות הצדדים; את סכום גביית היתר; את משכה; את פניותיה רבות של התובעת לתיקון הטעות; את תיקונה בפועל; ואת הצורך בתביעה זו. לאחר כל זאת באתי לכלל מסקנה כי ראוי לפצות את התובעת בסכום של 1,500 ₪.

5. אשר על כן אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪ בצירוף 300 ₪ הוצאות (כולל אגרה). הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית בחוק עד לתשלום המלא בפועל.

קיימת זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ח, 01 יולי 2018, בהעדר הצדדים.