ע"י ב"כ עוה"ד אורי תבור ואח'

רקע

1. רכב פרטי מסוג יונדאי סונטה של התובעת שהיה נהוג ע"י מר ישראל וונצובסקי ומיניבוס הסעות מסוג פולקסווגן של נתבעת 2 שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 מר דוד נקסון, היו מעורבים בתאונה. במסגרת התביעה דנן מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לה פיצויים בסך כולל של 38,895 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה. כל אחד מהנהגים טוען כי הנהג האחר הוא זה שאחראי לתאונה, עקב סטיית רכבו אל נתיב נסיעתו. לכן, על בימ"ש לבסס את הכרעתו בתביעה על סמך התרשמותו מאמינות העדויות וסבירותן כפי שהובאו לפניו מטעם הצדדים. (מטעמי נוחות יכונו הנהגים להלן, בשמותיהם הפרטיים בלבד). בעניין התאונה קיימת תביעה מקבילה תא"מ (הרצ') 3076-11-17, אמצע הדרך הסעות בע"מ נ' פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ.

גרסת התובעת

2. במועד התאונה בשעה 07:00 בבוקר לערך, ישראל נסע בפרטית ברח' הירמוך לכיוון מערב בכפר יונה. לפני רכבו נסע מיניבוס הסעות תלמידים. בשלב מסוים, המיניבוס נעצר בצד ימין, באמצע הנתיב עם נטייה מעט ימינה. תחושתו הייתה שהמיניבוס נעצר כדי לאסוף תלמידים להסעה. לכן, הוא עצר מאחוריו והמתין במשך מס' שניות, כשהבחין שהמיניבוס לא זז, הוא הסיק מכך שהוא עדיין ממתין לאיסוף נוסעים. לכן, הוא אותת ויצא באיטיות לעקיפת המיניבוס מצדו השמאלי, או אז, כשכבר חצה את קו הנהג, ישראל הבחין שהמיניבוס נכנס בצד הימני של רכבו. להערכתו, דוד -נהג המיניבוס לא הבחין ברכבו. באותה עת הרכבים היו במקביל זה לזה כשחרטום רכבו היה מעט קדימה ביחס למיניבוס.

גרסת הנתבעים 1-2

3. במועד התאונה, דוד נהג במיניבוס הסעות תלמידים, בנסיעה רציפה בכפר יונה, כדי לאסוף תלמידים לבית ספר בקדימה. הוא התכוון לפנות שמאלה, אותת, הביט במראות, והחל בביצוע הפנייה באיטיות. או אז, הבחין שהפרטית סוטה פעם לצד ימין ופעם לשמאל. הוא לא יכול היה להמשיך בנסיעתו שכן הפרטית נסעה "בספיד". לכן, הוא החליט לעצור כדי לא לסכן את הנוסעים. הוא לא הספיק לעמוד ואז הפרטית באה מאחוריו במהירות, נצמדה למיניבוס וכל הצד הימני של הפרטית נשרט מהפגוש הקדמי של המיניבוס ואז הפרטית נעצרה.

4. הכביש במקום התאונה הוא דו סטרי ובו נתיב אחד לכל כיוון. לצורך ביצוע הפנייה שמאלה, היה עליו להיצמד לחלק השמאלי בתוך הנתיב הימני. לפתע, תוך מס' שניות הגיעה הפרטית במהירות. (העד תאר מנח בו לאחר העקיפה הנטענת, הרכב הפרטי נמצא למעשה בניצב למיניבוס). להערכתו, ישראל כנראה פחד מפגיעת רכב שיבוא מהכיוון הנגדי ולכן נצמד למיניבוס, עקף אותו ולאחר מכן סטה בחדות ימינה. לשאלת בית המשפט הבהיר דוד כי התאונה קרתה לפני הכניסה לצומת כשעמד לפני קו העצירה בכוונה לפנות שמאלה לצומת. זאת, בניגוד להודעתו לתובעת שצורפה לכתב ההגנה לפיה, התאונה קרתה בעת עקיפת הפרטית בתוך הצומת.

חקירת מומחה הנתבעים -בוחן תאונות הדרכים מר אלעד רונן

5. מסקנות חו"ד של המומחה שצורפה לכתב ההגנה הייתה, כי מהנזקים בפרטית עולה כי בעת "האימפקט" -ההתנגשות בין הרכבים, הפרטית הייתה במהירות גבוהה יותר מהמיניבוס. מתנאי הדרך ומהנזקים בפרטית עולה כי עדיפה גרסתו של נהג המיניבוס על פני גרסת נהג הפרטית. במהלך חקירתו בדיון , הבהיר המומחה שמסקנת חוות דעתו לא תשתנה גם במצב בו התאונה לא הייתה קורית באמצע הצומת, אלא בתוך הנתיב. זאת, מכיוון שעדיין מדובר בשכונת מגורים, בה המרחק בין הצמתים קצר וביניהם פסי האטה (במפרים). לכן, במקרה של ביצוע עקיפה כאשר ישנו הבדל משמעותי בין מהירות הרכב העוקף לבין מהירות הרכב הנעקף, עדיין עקיפה בצורה כזו מסוכנת ולא מתאימה למקום עצמו.

6. המומחה הסביר כי קביעתו לגבי הבדל משמעותי במהירות נסיעת כלי הרכב המעורבים, מבוססת על כך שבמקרה כזה, הנזקים גדולים יותר באופן משמעותי. לטענתו, בתמונה שצילם השמאי ניתן לראות כי ישנה תלישה וקריעה של הכנף הימנית אחורית בפרטית. לעומת זאת, לו היה מדובר במקרה בו ההבדל בין מהירויות כלי הרכב היה קטן, אזי היה מצופה לראות נזק בצורה של "שפשוף עם מעיכה".

7. המומחה שלל את האפשרות שהנזקים הנראים בתמונות, היו יכולים להיגרם גם כאשר מדובר בתאונה בה המיניבוס הוא זה שפגע בפרטית. לדבריו, הנזק איננו מושפע מגודל הרכב הפוגע, אלא ממיקום הפגיעה ומהבדלי המהירויות בין כלי הרכב. המומחה הבהיר כי לא צפה בתמונות הנזק במיניבוס וחוות דעתו מבוססת על סמך עיון בתמונות הפרטית בלבד.

לטענתו, צורת הנזק כפי שמופיעה בדו"ח השמאי של הפרטית, מציגה את התמונה של הפרש המהירויות הגדול. לכן, הנזקים במיניבוס לא יהוו משקל משמעותי למסקנותיו.

דיון

8. ההוראות הרלוונטיות למקרה שלפנינו, מוסדרות בתקנה 47 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961: " 47. (ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר

לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא

סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון

שהוא...

(ה) נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה

כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה:

(4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו

לצומת;.."

גדר המחלוקת בין הצדדים

9. לטענת התובעת, המיניבוס של הנתבעים סטה שמאלה, לאחר שהפרטית כבר הייתה בעקיפה ולמעשה חסם את נתיב נסיעת הפרטית והתנגש בה. מנגד, לטענת הנתבעים, המיניבוס היה בעת פנייה שמאלה ולמעשה הפרטית התפרצה לנתיב לא פנוי ופגעה במיניבוס. במקרה שלפנינו מדובר "בגרסה מול גרסה". לא הובאו ראיות חיצוניות –ניטרליות לתאונה כדוגמת עדות של אדם נוסף שהיה עד ראייה לתאונה ויכול היה לתאר את אופן התרחשותה. אף לא הוצגו תמונות שצולמו בעת התרחשות התאונה.

בחינת עדויות הצדדים

10. עדותו של ישראל נהג התובעת הייתה מבולבלת ומהוססת ועמדה בסתירה להודעתו על

התאונה :

"ש. כל מה שנאמר בדיווח שלך אמרת להם הפוך. רשמת בדיווח ואני מצטטת שהרכב שלפניך האט ויצאת לעקיפה.

ת. מי כתב את זה? לא יודע מי כתב את זה.

ש. זה מוקלד.

ת. זה לא אני כתבתי. אני לא יודע.

ש. מה שרשום בטופס זה לא מה שאמרת לתובעת?

ת. אמרתי פה מה שאני זוכר שקרה, שהוא נעצר.

ש. ואם אתה מספר לנו היום שהעברת דיווח באותו יום, יכול להיות שבאותו יום זכרת יותר טוב מהיום?

ת. הכל יכול להיות.

ש. אתה יודע לומר אם בדיווח שהעברת מסרת שהוא עצר ונעמד בצד?

ת. לא זוכר את פרטי הדיווח. אמרתי והם רשמו. " ( ש' 15-26 ע' 4 לפרוטו') (הדגשות שלי, א.ד )

מנגד, אף עדותו של דוד נהג המיניבוס בדיון עמדה בסתירה להודעתו על התאונה בה טען כי התאונה התרחשה בעת עקיפת המיניבוס בתוך הצומת, בניגוד לעדותו בדיון כי התאונה קרתה לפני הכניסה לצומת. למרות זאת, אני מקבל את גרסתו בדיון לגבי מיקום התאונה , שכן גרסה זו תואמת את גרסת ישראל נהג הפרטית בדיון ואף את תמונות מקום התאונה, ראה עדותו של דוד:

" מדובר בצמתים מאוד קטנים הצומת הוא קטן. ברגע שהוא מגיע ועוקף אותך בתוך צומת, איך יכול להיות שלא נפגע מרכבים שהגיעו ממקומות אחרים, היות ומדובר בכביש דו סטרי? המרחק בין הצמתים התאונה קטן כ-100 מ' בלבד." ( ש' 10-11 ע' 8 לפרוטו')

הימנעות נהג הפרטית מצפירת אזהרה לנהג המיניבוס

11. גם לו סבר ישראל -נהג הפרטית כי הוא מבצע עקיפה כדין, היה עליו לצפות את האפשרות כי המיניבוס עלול לסטות שמאלה אל הנתיב הנגדי –נתיב העקיפה. יש לזכור כי מדובר במיניבוס המשמש להסעת תלמידים. מטבע הדברים, התלמידים משוחחים ביניהם במהלך השהייה במיניבוס ועובדה זו יש בה כדי להפריע לנהג ההסעות להתרכז ולצפות בכלי רכב המנסה לעקוף אותו. במענה לשאלה, מדוע בעת ביצוע העקיפה, הוא לא הביט לעבר דוד וצפר לו כדי להסב את תשומת לבו לכך שהוא עוקף אותו, השיב ישראל:

" אני בזמן עקיפה לא נוהג לצפור למכוניות שאני עוקף אותן. אם מישהו

תוך כדי מחליט להיכנס בי, אין מה לעשות." (ש' 1-2 ע' 5 לפרוטו')

סבורני בכל הכבוד הראוי שתשובתו של ישראל נוגדת את "השכל הישר". האם יעלה על הדעת כי נהג רכב הסעות יחליט במזיד להתנגש ברכב אחר, ברור שהתשובה לכך שלילית. ישראל העיד כי לא היה בטוח מה הייתה כוונתו של נהג המיניבוס כשנעצר בצדו הימני של הכביש וסבר כי הוא ממתין לתלמידים שיגיעו להסעה. יחד עם זאת, היה עליו לצפות את האפשרות האחרת, שנהג המיניבוס מתכוון לפנות שמאלה לצומת וכמי שנוהג ברכב גדול ורחב, עליו לתכנן את הפניה שמאלה בקשת רחבה. מכל מקום, אופן התנהלות זה, נזקף לחובת נהג התובעת –ישראל.

הימנעות התובעת מהבאת ראיה לטובתה

12. במהלך עדותו בדיון השיב ישראל לשאלה, האם התמונות שצילם לאחר התאונה עדיין ברשותו ? "ת. צילמתי תמונות במקום והעברתי אותן לתובעת.

ש. האם יש לך עותקים נוספים מהן?

ת. לא כאן ברשותי. לשאלת בית המשפט, אני יכול לחפש."

( ש' 6-8 ע' 4 לפרוטו')

"ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).

וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו]).

לפיכך, אני קובע כי מחדל זה נזקף לחובת התובעת ומכרסם באמינות גרסתה לתאונה.

חו"ד מומחה הנתבעים

13. לתמיכה בגרסתם הגישו הנתבעים חו"ד של בוחן תאונות דרכים, מנגד, התובעת לא הגישה חו"ד נגדית מטעמה. במהלך הדיון בתביעה, נחקר המומחה על חו"ד והבהיר באריכות כי מסקנת חו"ד לא תשתנה גם במקרה בו התאונה קרתה לפני הכניסה לצומת. לפיכך, אני קובע כי חו"ד לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

הכרעה

14. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, לאחר שבחנתי בכובד ראש את כתבי הטענות, הראיות שהציגו הצדדים, התרשמתי באופן ישיר מעדויות הנהגים לפני בדיון וקיבלתי את מסקנת חו"ד מומחה הנתבעים, אני מחליט לקבל את גרסת הנתבעים המהימנה בעיני על פני גרסת התובעת. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע 1 בגין התייצבותו לדיון בסך של 500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד הנתבעים 1-2 יחדיו, בסך כולל של 4,659 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור על פסה"ד בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' אדר תש"פ, 02 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.