כתבי הטענות וההליך המשפטי

1. לפני תביעה כספי על סך של 14,778 ₪ שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעים. על פי כתב התביעה, התובע הוא בעלים של בניין המורכב משלוש קומות הנמצא בשפרעם והכולל שש יחידות דיור להשכרה.
2. על פי כתב התביעה, בתאריך 1.9.15 נכרת הסכם שכירות בין התובע לבין הנתבעים לפיו שכר הנתבע מהתובע את יחידת הדיור הנמצאת בקומה השלישית בבניין (להלן: הסכם השכירות").
3. הנתבעים המשיכו להתגורר במושכר גם לאחר שהסתיים ההסכם ולפי אותם תנאים והם נשארו במושכר עד ליום 22.4.17.
4. על פי כתב התביעה, בהתאם להסכם השכירות התחייבו הנתבעים לשלם לתובע דמי שכירות חודשיים סך של 1,800 ₪ לחודש וכן את חשבון החשמל, המים והארנונה העירונית וכן עבור כל נזק שייגרם על ידיהם למושכר.
5. לטענת התובע, הנתבעים המשיכו להתגורר במושכר וזאת מבלי לפרוע את חובם על פי ההסכם.
6. זאת ועוד, טוענים התובעים בכתב התביעה כי עם עזיבתם את המושכר, נותרו הנתבעים חייבי לתובע עבור דמי השכירות לתקופה של חודשיים, סך של 947 ₪ עבור חשבון חשמל של התקופה האחרונה, סך של 231 ₪ עבור חשבון מים. כמו כן טוען התובע כי הנתבעים גרמו לנזקים במושכר אשר לא תוקנו ואשר עלותם לתובע סך של 10,000 ₪.
7. לפיכך, טוען התובע, נותרו הנתבעים חייבים סכום של 14,778 ₪.
8. הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו כי הגישו תביעה אזרחית כנגד התובע ביום 22.11.17 וכי כתב התביעה הומצא לתובע ביום 21.1.18 ולמחרת היום הוגשה תביעה על ידי התובע כאן כנגד הנתבעים (להלן: "התביעה האזרחית"). התביעה האזרחית קבוע לדיון בפני כבוד הרשם הבכיר נדים מורני (תא"מ 51631-11-17). לעניין זה אציין כי התיק בפני נפתח ביום 20.11.17. זאת ועוד, לגופו של עניין מבקשים הנתבעים לראות בכתב התביעה שהגישו בתביעה האזרחית, כתב הגנה בתיק שבפני. הנתבעים טוענים כי בין הצדדים הוסכם במפורש על תקופת שכירות בת 12 חודשים והוסכם ביניהם על תקופת שכירות נוספת בת שנה אשר תתחיל מיד עם תום התקופה הראשונה, דמי השכירות שנקבעו ביניהם בשיעור של 1,800 ₪ כאשר התשלום החודשי יבוצע בתחילת כל חודש גרגוריאני. עוד הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים מתחייבים לשלם ארנונה עירונית במשך כל התקופה וכן תשלומים ממושכים בגין צריכת חשמל, מים ושירותי טלפון. הנתבעים טוענים כי עמדו בכל תנאי השכירות וכי עמדו בתשלום דמי השכירות במועדים המוסכמים ושילמו את מלוא התחייבויותיהם בגין צריכת חשמל ומים וכן בתשלום הארנונה העירונית – כמו כן ובמהלך תקופת השכירות שמרו הנתבעים על הדירה ומעולם לא ביצעו בה שינויים כמתחייב על פי חוזה השכירות. לטענת הנתבעים תקופת השכירות הסתיימה ביום 1.9.16 ובין הצדדים הוסכם על תקופת שכירות נוספת אשר התחילה במועד זה ואמורה היתה להסתיים ביום 1.9.17 והצדדים סיכמו זאת בעל פה אך לא ערכו חוזה שכירות בכתב ביניהם בשל שהותו של התובע בחו"ל ולנתבעים הובטח כי ייערך הסכם חדש עם שובו של הנתבע ארצה ובסופו של דבר לא נערך הסכם בכתב אלא בעל פה ובהסכמה לתקופת שכירות נוספת בת 12 חודשים. עוד מציינים הנתבעים כי קרוב משפחתו של התובע ניהל את עסקי השכירות מטעמו ואולם לא היה מוסמך לחתום במקומו על חוזה השכירות.
9. הנתבעים טוענים כי בחודשים הראשונים של תקופת השכירות הראשונה החלו להבחין ברטיבות על קירות הדירה, התובע הבטיח כי יטפל בעצמו למציאת פתרון לבעיה ואולם לא דאג לסדר ולשפץ את הרטיבות ובכך גרם לנתבעים נזקים כבדים לרהיטים שלהם. עוד מציינים כי התקינו מזגן בעלות של 2,000 ₪, דוד שמש בעלות של 1,700 ₪ ומכונת כביסה בעלות של 2,000 ₪ הנמצאים במושכר עד למועד הגשת תביעתם האזרחית.
10. לטענת הנתבעים ביום 22.4.17 ניסו להיכנס לדירה לאחר שהייה של מספר שעות מחוצה לה ואולם לא הצליחו לפתוח את הדלת. לאחר בירור עם התובע התגלתה העובדה שהתובע נכנס לדירה שלא כדין והחליף את המנעול של הדלת ללא כל הודעה מוקדמת וללא הסכמה מטעם התובעים תוך פגיעה חמורה לטענתם בזכויותיהם כשוכרים. עוד טוענים הנתבעים כי נכסי המיטלטלין שלהם נשארו בדירת המגורים והם לא קיבלו אותם. הנתבעים טוענים כי עד לתאריך 15.4.17 עמדו בתשלום מלוא התחייבותם על פי הסכם השכירות וכי עזבו בפועל את הדירה ביום 22.4.17. כאמור, תבעו הנתבעים פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם לטענתם בהליך נפרד ובתביעה שלפני חרף טענותיהם לא הגישו תביעה שכנגד.
11. בדיון שהתקיים בפני ביום 7.6.18 חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע טען כי לא נכנס לדירה טרם עזיבתם של הנתבעים את הדירה. עוד טען כי ביקש מהנתבעים לתקן את הליקויים ואולם הם לא הסכימו וכי הוא זה שהיה צריך לדאוג לתיקונים. התובע הגיש הצעת מחיר לתיקונים ולטענתו אין בידו להציג קבלה על תשלום בגין התיקונים (ת/1). כמו כן הגיש התובע אסופת תמונות (ת/2). עוד טען התובע כי נמסר לו שישנה רטיבות בדירה והוא אמר שידאג לתיקון ואולם הנתבעים לא רצה. עוד טען התובע כי הנתבעים לא שילמו בעבור דמי השכירות עבור חודשיים בעודם שוהים בדירה.
12. הנתבעים חזרו על טענותיהם וטענו כי נגרמו להם נזקים וכי עמדו בכל תשלומי הסכם השכירות ואולם לא היה בידיהם קבלות וחשבוניות על כך. יחד עם זאת צרפו הנתבעים אישור תשלום לעירית שפרעם בגין יתרת חוב, עסקת אשראי ששולמה ביום 1.7.17. כמו כן צירפו קבלה עבור תשלומי ארנונה בהמחאות דחויות מיום 1.7.17. כמו כן צירפו קבלות בגין תשלום חוב ארנונה מתאריך 15.4.17. כמו כן הוגשה קבלה בגין תשלום מים נכונה למועדים הרלבנטיים לכתב התביעה.
13. לאחר ששמעתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ראשית אציין כי בניגוד לטענת התובע בכתב התביעה לפיה חרף סיומו של הסכם השכירות המשיכו להתגורר במושכר, עולה בדיון בפני כי הנתבעים המשיכו בהסכמת התובע להתגורר במושכר והתובע לא הכחיש טענה זו ואולם טען שהנתבעים לא שילמו בעבור חודשיים שהתגוררו במושכר. לא הוצגו בפני מסמכים או קבלות לעניין תשלומי השכירות שביצעו הנתבעים והנתבעים טוענים כי שילמו אך לא הציגו כל אסמכתא לכך. באשר לתשלומי חשמל, ארנונה ומים, הרי שהנתבעים הציגו קבלות וחשבוניות בגין תשלום חוב במועדים הרלוונטיים ולפיכך דין התביעה להידחות באשר לחוב שקיים בגין תשלומי הארנונה והמים. חשבון החשמל שהוגש לבית המשפט מציין חוב בגין חשבונית מספר 400202187 שנערכה בחודש מאי 2017 בסכום של 947 ₪ (ככל הנראה בגין חודש אפריל 2017 – תקופה בה התגוררו הנתבעים במושכר) . הנתבעים טוענים ששילמו חשבון זה ואולם לא הציגו כל ראיה לכך.
14. נוכח כל האמור ולאחר ששוכנעתי כי הנתבעים המשיכו להתגורר במושכר בהסכמתו של התובע ואולם לא הציגו בפני כל אסמכתא כי שילמו בעבור חודשיים להם טוען התובע אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,600 ₪ בגין 2 חודשי שכירות. כמו כן, ישלמו הנתבעים סך של 947 ₪ בגין חוב לחברת החשמל נכון לתקופת עזיבתם את המושכר. נוכח העובדה שהוצגו חשבוניות בגין תשלום ארנונה ומים אני קובעת כי התובע לא הוכיח תביעתו לעניין זה.
15. באשר לתיקונים שנעשו על ידי התובע לטענתו והיה על הנתבעים לבצעם הרי שהתובע אישר שהנתבעים פנו לתיקון הרטיבות והוא אף הסכים לכך ובסופו של דבר לא ביצע את התיקון. לפיכך, נוכח הסכמתו לבצע את התיקונים הרי שאינני סבורה שהנתבעים צריכים לשאת בעלות תיקון זה. יתירה מכך, אציין כי התובע טוען כי ביצע תיקונים ואולם לא הוגשה כל חשבונית או אסמכתא לתשלום התיקונים שביצע, לפיכך אני סבורה כי לא הרים את נטל ההוכחה ועל כן אני דוחה את התביעה באשר לנזקים שנגרמו לטענתו לתובע.
16. סוף דבר, לאחר ששוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובע סכום של 3,600 ₪ בגין 2 חודשי שכירות, סכום של 947 ₪ בגין חוב לחברת החשמל שלא שולם על ידי הנתבעים וכן סכום של 300 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכום הכולל בסך של 4,847 ₪ ישולם בתוך 30 יום מיום פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ט, 12 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.