1. המערער, יליד 1962, הגיש למשיב תביעה לקצבת נכות כללית.

2. וועדה רפואית מדרג ראשון, קבעה למערער נכויות זמניות בשיעורים הבאים: 100% נכות החל מיום 1/11/14 עד ליום 30/6/15, ו- 60% נכות החל מיום 1/7/15 עד ליום 31/12/15 .

3. תביעתו של המערער לקצבת נכות כללית אושרה עד ליום 31/12/15, ונקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 100% עד תום הנכות הרפואית הזמנית שלעיל.

4. עם תום הנכות הרפואית הזמנית, וועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 12/4/16, קבעה למערער 44% נכות החל מיום 1/1/16 וזאת לפי הפירוט הבא: 20% בגין מחלת ריאות ו- 30% בגין הגבלה קשה בע"ש מותני. בהמשך להחלטה זו, למערער נקבעה דרגת אי כושר חלקית בשיעור של 60%, החל מיום 1/1/16.

5. המערער הגיש ערר הן כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 12/4/16 והן כנגד החלטת פקיד תביעות בעניין אי כושר.

6. וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 26/1/17 וביום 11/7/17 (להלן: "הוועדה"), החליטה כי למערער 28% נכות החל מיום 1/1/16, ובכך דחתה את עררו תוך הפחתת אחוזי הנכות אשר נקבעו על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

כנגד החלטת הוועדה הוגש הערעור אשר לפניי.

7. להלן עיקר טיעוני המערער:

א. טעתה הוועדה עת לא קבעה למערער נכות בשיעור של 60% בגין מחלת הריאות, וזאת לפי פריט 5(1) ד' ו- ג' לתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת"), שהוא הפריט הנכון אשר יש ליישם בעניינו של המערער.

ב. הוועדה התעלמה מהנתונים אשר עמדו לפניה והמצביעים על פגיעה קשה בריאות.

ג. טעתה הוועדה עת קבעה למערער 10% נכות בגין הגבלה קלה בע"ש במקום להפעיל פריט 37(7)(ג) לתוספת המקנה 30% נכות.

ד. נשמט מעיני הוועדה כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערער 100% נכות ו- 50% נכות.

ה. הוועדה התנהלה באופן מגמתי ונתנה את החלטתה באופן שרירותי. הוועדה שקלה שיקולים זרים שמקורן בהנחיות של המשיב.

8. להלן עיקר טיעוני המשיב:

א. היועץ הרפואי בתחום הריאות, בדק את המערער, ציין את ממצאיו אשר רחוקים מטענות המערער כפי שהועלו בערעורו. היועץ קבע כי למערער 20% נכות בגין הליקוי בריאות, כפי שנקבע בוועדה הרפואית מדרג ראשון. הוועדה החליטה לקבל את חוות דעת יועץ הריאות.

ב. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית אורטופדית והודיעה לו על כוונתה להפחית את אחוזי הנכות בגין הנכות בגב. המערער עמד על ערעורו וצירף מסמכים רפואיים להודעתו.

ג. הוועדה שבה והתכנסה ביום 11/7/17, ציינה כי עיינה במסמכים וכי היא מממשת את כוונתה ומפחיתה את אחוזי הנכות האורטופדיים ומעמידה אותם על- 10%.

ד. החלטת הוועדה מבוססת על ממצאיה הקליניים ולא נפל בה פגם משפטי כלשהו.

9. החלטת הוועדה מושא הערעור

כאמור, הוועדה אשר על חבריה נמנה אורטופד, פנימאי ומומחה א.א.ג. התכנסה בשני מועדים. בהתכנסותה מיום 26/1/17, המערער הופיע יחד עם אשתו אשר טענה כי- "נתנו לו 44% בסך הכל ואני לא יודעת איך לחיות – הוא לא יכול לעבוד, לא מסכימים עם האחוזים. ". ואילו המערער מסר: "יש כאבים כל הזמן בגב תחתון, הרגל שלי צריך ניתוח בברך שמאל.".

10. בפני הוועדה הונחה חוות דעת יועץ מומחה בתחום הריאות. הוועדה ציינה כי היא מקבלת את מסקנותיו, לפיהן למערער 20% לפי פריט 5(1)(ב) לתוספת.

11. מעיון בחוות דעתו של פרופ' פולק, היועץ בתחום הריאות, מיום 8/1/17, עולה כי המערער הופיע בפניו והתלונן כדלקמן: "כל הזמן נחנק, לא לוקח תרופות כרגע, איננו מטופל בטענה שהתרופות אינן עוזרות. נשימה קשה בלילה.". פרופ' פולק בדק את המערער וציין בממצאיו כדלקמן:

"סובל ממחלת ריאות כרונית עקב עישון כבד, כקופסא ליום, עד לאחרונה.

תפקודי נשימה 84% 1FEV מתאריך 15.2.16 .

בבדיקה: אין קשיי נשימה, כניסת אוויר תקינה לשתי הריאות, קולות נשיפה מאורכים אך לא נשמעים צפצופים (ללא כל טיפול).

שיעול קל בעת הבדיקה.

על סמך הנ"ל נקבעת נכות בשיעור של 20% לפי 5 1 ב' מתאריך 1.10.11".

12. בישיבתה מיום 26/1/17, ולאחר שקיבלה כאמור לעיל את חוות דעתו של יועץ הריאות, הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית וקבעה בממצאיה:

"בבדיקה אורטופדית: בבדיקת גב תחתון אין ספאזם שרירי תנועות הגב: יישור מלא, כיפוף 90 מעלות, הטייה לצדדים 30 מעלות לכל צד ללא הגבלה בתנועות סיבוביות. SLR שרירי דו"צ כח שרירי שמור בגפיים תחתונות. ברכיים אין עיוות, אין רגשיות מקומית תנועות מלאות מיישור לכיפוף של 140 מעלות, ברכיים יציבות. לפי תיועד רפואי, עבר פעמיים דיסקטומיה L5,S1, וגם ייצוב בין החוליות L5,S1. בדיקת הברכיים תקינה אין נכות בברכיים לא נמצאה הגבלה בגב תחתון וגם סימני גירוי שורשי. אך עצם ביצוע שני הניתוחים מסביר קיום כאבים כרוניים והוועדה מפחיתה את שיעור הנכות 10% לפי סעיף 35 (1)ב.

הוועדה מבקשת לעצור את הדיון כדי ליידע את התובע על כוונתה להפחית אחוזי הנכות מ 30% לפי 37 7 ג לסעיף 35 1 ב.".

13. לאור הודעת הוועדה על כוונה להפחית את אחוזי הנכות של המערער בתחום האורטופדי, ביום 13/2/17 נשלחה למערער הודעה על כך ובין היתר הודע לו כי הינו רשאי לבטל את עררו.

14. במכתבו למשיב מיום 2/4/17, המערער הודיע על רצונו להמשיך בהליך הערר אותו הגיש. למכתבו הנ"ל צירף המערער מסמכים רפואיים.

15. הוועדה שבה והתכנסה ביום 11/17/17, ושוב הופיע בפניה המערער יחד עם אשתו, אשר טענה: "הבאתי מסמכים ממרפאת כאב, הבנאדם עבר שני ניתוחים ולא יכול להתכופף גם מבחינת ריאות אין לו נשימה, יש לו אימפזמה בריאות יש לו נשימה קשה לא יכול לעלות לא יכול הרבה. ברג שהוא רוצה ללכת לעבודה כמו בנאדם רגיל שואלים את המסמכים הרפואים ולא מקבלים אותו, ממשיכה בערעור. ".

16. הוועדה סיכמה את ממציאה כדלקמן: "הועדה התכנסה בשנית על מנת לסכם דיון רפואי מיום 26.01.17. הוועדה עיינה בכל המסמכים ומממשת את כוונתה ומפחיתה את הנכות בגין ע"ש מותני מ30% ל 10%. ", כך שלמערער נקבעו 28% נכות החל מיום 1/1/16.

דיון והכרעה

17. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

18. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק ביחס לכך, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213).

19. עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ר' עב"ל 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006).

20. יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה, אשר מטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

21. אין בטענות אותם העלה המערער כדי להצביע על פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת הוועדה. בכל הנוגע לקביעת הוועדה בתחום הריאות, למערער נערכה ע"י היועץ בדיקה קלינית מקיפה, בסופה סוכמו הממצאים ונקבעו לו 20% נכות, כשטענת המערער היחידה בנוגע לליקוי זה הינה כי יש לקבוע לו נכות בשיעור של 60% בגין מחלת הריאות. מדובר בטענה רפואית אשר דינה להידחות.

22. באשר לקביעת הוועדה בתחום האורטופדי, כפי שעולה בבירור מפרוטוקול הוועדה, למערער נערכה בדיקה קלינית יסודית ומקיפה אשר בסופה הוועדה החליטה כי נכותו אינה מתאימה לנכות אשר נקבעה בתחום זה על ידי הוועדה מדרג ראשון (30%). הואיל והמערער הוא זה אשר הגיש את הערר, הוועדה פעלה בהתאם להלכה הפסוקה, הודיעה למערער על כוונתה להפחית את אחוזי הנכות האורטופדית אשר נקבעו לו, נתנה לו הזדמנות לשכנע אותה מדוע אין להפחית את הנכות או לחילופין לחזור בו מעררו.

23. המערער החליט להמשיך בעררו תוך שהוא מצרף מסמכים רפואיים, אשר לאחר שהוועדה עיינה בהם החליטה שאין בהם כדי לשנות את מסקנתה. הוועדה קבעה למערער 10% נכות בגין הליקוי בגב, ובכך לא נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטתה.

24. באשר לטענת המערער שכביכול הוועדה התעלמה מכך שנקבעו לו בעבר נכויות בשיעור 100% ו- 50%, יש להדגיש כי מדובר בנכויות זמניות אשר נקבעו ביחס בסמוך לניתוח בגבו.

25. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה את התערבות בית הדין.

אי לכך, דין הערעור להידחות.

הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

26. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ח, (23 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.