התובעת הגישה תביעה כספית ע"ס של 12,061 ₪, עקב נזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 17/7/17.

על פי גרסת נהג התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה ובטופס ההודעה, נהג הנתבעים (הנתבע מס' 1), פגע באוטובוס בעוד זה עומד בתחנה, בעצירה מוחלטת, מעלה ומוריד נוסעים. הנזק שנגרם לאוטובוס הוערך בסך של 10,033 ₪, כמו כן התבקש הסך של 1,428 ₪ עבור שכ"ט שמאי וסך של 600 ₪, עבור ימי עמידה, על ראש נזק זה ויתרה ב"כ התובעת, בסיכומיה.

על פי גרסת הנתבעים, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה ובטופס ההודעה, התאונה קרתה כאשר הנתבע הגיע עם רכבו לתחנת האוטובוס לצורך הורדת נוסעים , כאשר באותה עת עמד רכב התובעת בתחנה. כאשר חלף הנתבע עם כמחצית מרכבו על פני רכב התובעת, יצא רכב התובעת מהתחנה, מבלי לוודא כי הכביש פנוי ופגע ברכב הנתבע, בעודו סוטה לנתיבו ומשכך האחריות לתאונה חלה על נהג התובעת.

עוד נטען כי התובעת לא צרפה קבלות או חשבוניות בגין ביצוע התיקון ואין כל הוכחה כי הנזק תוקן בפועל. בנוסף נטען כי אין מקום לפסוק לשמאי שכר טרחה, בעודו עובד חברה ולא הובאה כל ראיה בדבר תשלום זה בפועל .

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות , שמעתי את עדות הנהגים ואת סיכומי ב"כ הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

2. נהג התובעת ציין בטופס ההודעה מטעמו כי בעת הפגיעה עמד בתחנה והעלה נוסעים. נהג התובעת חזר על גרסתו זו גם בעדותו לפני , והצהיר באופן חד משמעי כי היה בעצירה מוחלטת:

"הוא עקף אותי. אני עדיין עמדתי בתחנה, לא זזתי" (עמוד 2 שורה 29 וכן ראו גם עמוד 1 שורות 11,16,21).

לעומתו, הנתבע מס' 1 ציין בטופס ההודעה כי "אוטובוס אגד החל לנסוע ופגע בי.." אולם בעדותו לפני ביום 11/7/18, אישר כי למעשה לא ראה כי נהג האוטובוס נסע: "כשראיתי אותו מאותת, לא ראיתיו במראה, ראיתי אותו כאשר הוא נתן לי מכה ואז הסתכלתי במראה.

לשאלה אם ראיתי אותו אחרי שמאותת נוסע, אני משיב שלא ראיתי אותו נוסע". (עמוד 7 שורות 29-31).

3. מעדותו של הנתבע מס' 1 ניתן ללמוד כי כאשר ארעה הפגיעה, הסתכל לראות מה קרה ואז ראה את נגיעת הרכבים זה בזה. הוא העיד כי בעת הפגיעה היה רכבו ישר אולם בפועל, כאשר הדגים את רגע הפגיעה, הדגים בצורה חד משמעית כי רכבו לא היה ישר אלא היה בנטייה ימינה, לכיוון המדרכה, בדרכו להיכנס לתחנת האוטובוס. עדותו של נהג האוטובוס כי היה בעצירה מוחלטת לא נסתרה, בעוד שהנתבע הודה כי למרות שטען בטופס ההודעה כי רכב התובעת החל לנסוע ולמרות שבכתב ההגנה נכתב כי רכב התובעת יצא לפתע מהתחנה (סעיף 8 לכתב ההגנה), הוא למעשה לא ראה את רכב התובעת זז, או נוסע .

4. בנוסף לכך שעדות נהג התובעת כי היה בעצירה לא נסתרה, בעוד שהנתבע חזר בו מהאמור בטופס ההודעה, גם גרסתו של הנתבע כיצד יתכן כי לרכבו שני מוקדי נזק, אינה מתיישבת עם ההיגיון.

5. גרסתו של נהג התובעת פשוטה ומתיישבת עם מוקדי הנזקים: "לפניי היה מקום לאוטובוס להיכנס. הוא עמד מאחורי. הוא החליט לעקוף אותי, נכנס לתחנה, סובב את ההגה מוקדם מדי שמאלה.

בזמן שהוא נכנס לתחנה מלפני וניסה להתיישר בתחנה הוא סובב את ההגה שמאלה מוקדם מדי וכך קרתה הפגיעה מאחור אצלו ואצלי מקדימה. ראיתיו כאשר פגע בי, אמרתי לעצמי מה האדון הזה עושה" (עמוד 2 שורות 1-5). נהג התובעת הדגים את אשר ראה וכיצד נגרמו הנזקים לשני הרכבים.

גם כאשר עומת עם גרסתו לעומת שבירת המראה, הסביר כיצד גרסתו מתיישבת עם הנזק למראה והעיד כי :" ש. אני מראה לך תמונה של האוטובוס שלך עם המראה והמראה שלך מקופלת פנימה, יש תנועה שלך החוצה לכביש ולא שלו פנימה. איך אתה מסביר שהמראה לא נתלשה החוצה?

ת. ברגע ששבר ההגה שמאלה הפינה הימנית הלכה לכיוון שלי ומחצה את המראה לכיוון הקורה.

הוא נכנס לפני, הפינה הימנית שלו פגעה במראה שלי, מחצה את המראה שלי לכיוון הקורה.

ש. כמה בולטת המראה?

ת. היא לא בולטת בכלל. היא בולטת 10, 15 ס"מ.

ש. אם הוא מושך אותה פנימה המראה מתקפלת פנימה ולא החוצה?

ת. בוודאי. היא זזה לכיוון הסיבוב ומחצה לי את המראה לתוך הקורה". (עמודים 3,4 שורות 27-3).

6. גרסתו של הנתבע לא הייתה סבירה. לטענתו פגע בו נהג התובעת פעמיים:" אני נסעתי ישר. הוא יצא מהתחנה ופגע בי. הוא טיפה התיישר בגלל המכה. אני רציתי לעשות ככה והוא שוב יצא.

הוא קיבל מכה והתיישר. הוא קיבל מכה ממני וחזר חזרה.

ברגע שנפגשנו בפעם הראשונה ראיתיו במראה. אחרי זה האוטובוס שלו חזר חזרה בגלל המכה. רציתי להיכנס לתחנה והוא שוב פגע בי". (עמוד 7 שורות 16-20).

לא ניתן להבין כיצד אירעו שתי פגיעות ואיך בדיוק גרמה המכה לנהג האוטובוס לזוז ולחזור חזרה . ראשית, אם נהג התובעת הוא זה שפגע בנתבע, פעמיים, היה מקום לראות שתי פגיעות מעיכה. אם המכה הראשונה , שהייתה לפני הדלת האחורית, גרמה למראת רכב התובעת להישבר, לא ברור כיצד במכה השנייה, עדיין יש סימני מראה על חלקו האחורי של רכב הנתבע. שנית, אם נהג התובעת הוא זה שפגע בנתבע, כיצד ,חזר חזרה" כפי שהעיד הנתבע , כששני הצדדים, לגרסת הנתבע, לא נוסעים מהר.

7. גם על רכב התובעת יש סימני שפשוף ולא מעיכה וגם על רכב הנתבע. על רכב הנתבע יש סימן שפשוף ארוך מלפני הדלת האחורית ועד לאחריה וגם בחלק האחורי (לא צורפה תמונה אחת רציפה על מנת ללמוד האם יש הפסקה בין הפגיעות). שפשוף זה מתיישב יותר עם גרסת הנהג התובעת כי הנתבע סטה ימינה לכיוון התחנה וביקש להיכנס לתחנה , מה שנתמך גם על ידי הנתבע שהעיד שלא עצר בעת הפגיעה אלא המשיך לנסוע כדי לא להפריע לתנועה, בעוד שאם אכן יצא נהג התובעת מהתחנה ופגע בנתבע בעודו נוסע ישר , הרי שבמקום בו פגע הרכב התובעת היה מצופה לראות פגיעת מעיכה וכך גם אצל רכב התובעת והיה גם מצופה מהנתבע לעצור בעת שקרתה התאונה ולא להמשיך לנסוע .

8. בשים לב לאמור לעיל, העדפתי את גרסתו של נהג התובעת , שהייתה אמינה והגיונית יותר ונתמכה שמיקומי הנזקים ולכן אני קובעת כי האחריות המלאה לתאונה חלה על הנתבע מס' 1.

9. לעניין הנזק, מצאתי מקום לקבל את התביעה רק בחלקה.

את הדרישה לשכר טרחת השמאי מצאתי מקום לדחות במלואה. ב"כ התובעת ציינה בסיכומיה כי השמאי הינו עובד חברת אגד ומקבל כסף בנוסף על עבודתו השוטפת , עבור ביצוע השמאות . התשלום הינו בדמות שעות נוספות. מה שצורף לכתב התביעה הינו חיוב שכר טרחה שלאור דברי ב"כ התובעת ברור שאין לו כל משמעות. אם מתוגמל השמאי באמצעות שעות נוספות, היה מקום לצרף תלוש משכורת נכון לחודש בו נערכה השמאות , תלוש ממנו ניתן לראות כי אכן קיבל השמאי שעות נוספות ומה היה סכומן. עוד היה מקום לצרף את רשימת השמאויות שערך השמאי באותו חודש וכן להעידו לעניין תנאי עבודתו מול התובעת , או לצרף הסכם עבודה על מנת ללמוד מהו שכרו הבסיסי של השמאי, ממה הוא מורכב ומה התגמול שהוא מקבל עבור עריכת שמאות בנוסף לעבודתו השוטפת.

התובעת לא העידה את השמאי ולא הביאה כל מסמך התומך בטענותיה לעניין חישוב שכר טרחת השמאי ולכן אין מקום לקבל חיוב זה.

10. לעניין הנזק עצמו עולות שתי שאלות. האחת, האם תוקן האוטובוס ואם לא תוקן, האם יש מקום לפסוק לטובת התובעת את מלוא הפיצוי גם אם לא תוקן הרכב.

11. יצוין כבר עתה כי לעניין טענת ב"כ הנתבעת בדבר המצאת חשבוניות תיקון, יש מקום לדחות את הטענה היות ורכבי התובעת מטופלים ומתוקנים במוסך מטעמה ולא ניתן לצפות כי המוסך של התובעת ימציא חשבוניות לתובעת, בדיוק כפי שלא ניתן לצפות כי שמאי שכיר של התובעת ימציא לתובעת חשבוניות עבור השמאויות אותן הוא עורך עבורה.

12. נהג התובעת אישר כי האוטובוס לא תוקן במלואו וכי השפשופים לא תוקנו והנזק נותר עד היום. הוא גם אישר כי ייתכן שבשפשופים לא נוגעים כי ייתכן והן מתאונות קודמות (עמוד 4 שורות 13-23). מעיון בחוות דעת השמאי עולה כי השמאי כן התייחס לפגיעות אלו (עמוד 2 לחוות הדעת) החלק שמתייחס לפגיעות אלו מסתכם בסך של 2,490 ₪ (690 ₪ עבור פחחות ו-1,800 ₪ עבור צביעה). חלקים אלו לא מצאתי מקום לאשר , לא משום שאלה לא תוקנו, אלא משום שלא שאין כל ראיה שהחלק שלא תוקן לא היה פגוע עוד קודם למועד התאונה הנוכחית. סבורני כי משנגרם נזק , גם אם זה לא תוקן, יש מקום לפצות את הנפגע עבור הנזק שגרם לו המזיק , ייתכן כי לא בגובה הנזק המלא, אולם הינו זכאי לפיצוי. אולם משהעיד נהג התובעת כי ייתכן והיו פגיעות קודמות במקום, היה מקום להתייחסות לכך בחוות דעת השמאי כגון ציון הערה אם היו פגיעות קודמות באוטובוס הנפגע, מה היו פגיעות אלו, האם אלו תוקנו ואם לא תוקנו- לצרף את חוות הדעת הקודמת ואת התמונות שצילם אז השמאי.

13. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 7,543 ₪, בצירוף המחצית הראשונה של האגרה בסך של 374 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את שכר העד מטעמם בסך של 350 ₪ , את הוצאות התובעת בסך של 500 ₪, את המחצית השנייה של האגרה בסך של 374 ₪ ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 2,500 ₪.

התשלומים ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.