רקע

1. לפניי תביעה במסגרתה מבקש התובע – הבעלים של רכב מסוג פיאט ברבה, לחייב את הנתבעים לשלם לו סך כולל של 4,501 ₪, זאת, בגין נזקי תאונה, במסגרתה נפגע רכבו על ידי רכב הנתבע 1 מסוג טויוטה. הנתבעת 2 הינה מבטחת רכבו של הנתבע 1.

2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין האחריות לקרות התאונה והמחלוקת מושא התביעה דנן, עניינה גובה הנזק שנגרם לרכב התובע.

3. הנתבעת 2 הכירה באחריות מבוטחה – הנתבע 1, לתאונה ושילמה לתובע פיצויים בגין הנזק שנגרם לרכבו עקב התאונה, אולם בקיזוז סך של 4,001 ₪ - חלק משכ"ט השמאי וחלק מעלות תיקון הנזקים. בנוסף נתבע סך של 500 ₪, בגין בזבוז זמן, הוצאות וכו', כתוצאה מהגשת התביעה.

טענות התובע

4. לא ברור לתובע מדוע החליטה הנתבעת 2 לנכות את הסך האמור לעיל, מהפיצוי המגיע לו, בגין הנזקים שנגרמו לרכבו ובגין שכ"ט השמאי, ששולם בפועל על ידי התובע. יודגש כי גובה הנזקים שנגרמו לרכבו נקבע על ידי חוות דעת של שמאי מוסמך.

5. לעניין קיזוז שכ"ט השמאי, לטענת התובע, בהסתמך על הוראת המפקח על הביטוח, בחוזר מיום 19.4.99, "אין למבטחת זכות להפעיל שיקול דעת ולקבוע מהו שכר הטרחה הראוי וזאת במידה ותומצא חשבונית כחוק".

6. לעניין הקיזוז מסך הפיצוי בגין תיקון נזקי התאונה, המדובר בקיזוז בלתי מוסבר מבלי שהוצגה חוות דעת שמאי נגדית מטעם הנתבעים.

7. המדובר בניסיון של הנתבעת לנקוט בשיטת 'מצליח', בניסיון להשאיר עוד כמה שקלים בקופתה, על חשבון התובע. נזקי התובע בגין התאונה הם כדלקמן:

- עלות תיקון הרכב – 12,368 ₪;

- שכ"ט שמאי - 900 ₪;

- ירידת ערך – 660 ₪;

בקיזוז הסכום ששולם שאינו שנוי במחלוקת – 10,197- ₪.

• הוצאות ובזבוז זמן – 500 ₪.

טענות הנתבעים

8. אכן, אין מחלוקת לגבי האחריות לקרות התאונה והמחלוקת הינה לעניין גובה נזקי התאונה בלבד. הנתבעים סבורים כי התובע ניפח את הנזקים הנתבעים על ידו, כך שבית המשפט והנתבעת נאלצים לטפל בטענות חסרות בסיס. לפיכך, דינה של התביעה להידחות.

9. לאחר קבלת דרישת התובע לתשלום פיצויים בגין נזקי התאונה ובשל הספקות שעלו לעניין גובה הנזק הנטען, כפי שהוערכו בחוות דעת שמאי התובע, חוות הדעת הועברה לצורך בחינתה על ידי שמאי בקר ובוחן תנועה מטעם הנתבעת.

10. מסקנות בדיקת השמאי ובוחן התנועה היו, בין היתר, כדלקמן:

א. ישנם שני מוקדי נזק ברכב התובע. מוקד ראשון - מעיכה מאחור לפנים בדלת תא המטען ומוקד שני – מעיכה מאחור לפנים במגן אחורי חיצוני ורצפת תא מטען.

ב. הנזק במוקד הראשון אשר מתועד במסגרת תא המטען, כאשר צורת הנזק איננה תואמת לפגיעה בחזית הרכב ואף מיקום הנזק ברכב התובע גבוה מחזית רכב הנתבעים.

11. לאור האמור לעיל, הפרידה הנתבעת את החלק של מוקד הנזק, אשר לא נפגע כתוצאה ממפגש כלי הרכב באירוע הנ"ל. לתובע שולם תשלום בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמו, על פי מוקד הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה דנן. יתר על כן, לטענת הנתבע, רכבו פגע קלות ברכב התובע

12. במהלך הדיון שהתקיים לפניי טען נציג המבטחת – מר גלעד קרמר, כי אין ברשותה חוות דעת נגדית מטעמה. אין מחלוקת כי הנזקים שהוערכו בחוות דעת השמאי מטעם התובע, הם הנזקים הנכונים שנגרמו לרכבו ולו היה נבדק הרכב על ידי שמאי מטעם הנתבעים, היה מגיע לאות ה מסקנה. הטענה היא שמדובר בשני מוקדי נזק שונים – תחתון ועליון. נוסף על כך נטען כי הסכום ששולם לתובע, לטענתו, הינו גבוה יותר, שכן, התובע נדרש להגיש אישור רו"ח והוא המציאו לנתבעת.

13. במהלך הדיון הגיש נציג הנתבעת התייחסות של בוחן תנועה מטעמה, מר רפי וולמרק. הוא חזר וציין, כי העובדה שבתמונות שהגיש התובע של רכבו ממקום התאונה נראה נזק גם במוקד העליון, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי נזק זה היה ברכב עוד בטרם קרות התאונה. נוסף על כך, העובדה שכתוצאה מטלטלה ישנה היתכנות כי נפל חלק שהיה שבור קודם לכן, אינה אומרת דבר.

בטופס הודעת נהג הנתבעת, שניתן בסמוך לאחר התאונה, הצהיר הנהג כי הבחין בנזקים קודמים ברכב התובע.

דיון והכרעה

14. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

15. כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין היקף הנזקים שנגרמו עקב התאונה. המדובר במקרה של גרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

16. בטופס הודעת הנהג, שהוגש וסומן כמוצג נ/2, הצהיר הנהג כי פגע קלות ברכב התובע מאחור, נגרם נזק קל מאוד והיו נזקים קודמים שאינם קשורים לתאונה. בנוסף, מעיון בהתייחסות בוחן התנועה מטעם הנתבעת, מר רפי וולמרק, עולה בין היתר כדלקמן.

מתמונות רכב התובע עולה, כי ישנם שני מוקדי נזק; האחד, מעיכה מאחור לפנים בדלת תא מטען, השני, נזק מעיכה מאחור לפנים במגן אחורי חיצוני, פח אחורי ורצפת תא המטען.

הנזק במוקד הראשון הינו במרכז דלת תא המטען, כשצורת הנזק אינה תואמת לפגיעת חזית רכב ואף מיקום הנזק גבוה מגובה חזית הרכב המבוטח. לפיכך, מסקנתו היא כי הנזק בדלת תא המטען של רכב התובע לא נגרם בתאונה דנן ולא נגרם מפגיעת חזית רכב הנתבעים בחלקו האחורי של רכב התובע. זאת, בניגוד למוקד הנזק השני, התואם לתאונה, ולא ניתן לשלול את היתכנות הנזקים בחלקו האחורי תחתון של צד ג'.

17. עיינתי בכובד ראש בכלל הראיות שהוצגו לפניי, לרבות כתבי הטענות על נספחיהם, והגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

ראשית, הנהג ברכב הנתבעים – הנתבע 1, לא התייצב למתן עדות לגבי נסיבות התאונה, כך שלבית המשפט לא היתה האפשרות להתרשם באופן ישיר מעדותו. בנסיבות אלו, אני דוחה את טענת הנתבעים, כי יש להתייחס להודעת הנהג למבטחת – נתבעת 2, כי המגע בין כלי הרכב היה קל. זאת, מעבר לעובדה שאין בתחושתו הסובייקטיבית של נהג הנתבעת כדי ללמד על עוצמת הפגיעה ועל מוקדי הנזק ברכב התובע.

שנית, לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים, ערוכה כדין, בהתאם לפקודת הראיות ואף בוחן התנועה מטעם הנתבעת לא התייצב לדיון כדי להיחקר על מסקנותיו. יתר על כן, התרשמותו של בוחן התנועה לא הוגשה כנדרש במצורף לכתב ההגנה אלא רק בשלב מאוחר במועד הדיון.

שלישית, מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הנתבעים לא הציגו נתונים אובייקטיביים לגבי גובה החלקים הרלבנטיים בכלי הרכב, דהיינו, חזית הטויוטה וחלקו האחורי של הפיאט. אמנם התובע צירף לכתב התביעה תמונות צבעוניות וביניהן תמונה המציגה את שני כלי הרכב המעורבים בתאונה, יחד עם זאת, הדבר תלוי גם בזווית הצילום, כך שלא ניתן להסיק מסקנה חד משמעית בעניין זה רק מצפייה בתמונה הנ"ל.

רביעית, אני מקבל את טענת התובע שלא נסתרה, כי מתמונות כלי הרכב שצולמו במקום התאונה עולה שגם מכסה המנוע של הטויוטה נפגע בתאונה וכתוצאה מכך התעקם ואילו הסמל בחלקו האחורי של הפיאט נשבר לשניים מדבר על כך שגובה הנזק וחציו נפל על הכביש ולכן ניתן ללמוד כי גובה הנזק תואם את גובה מכסה המנוע של הטויוטה.

חמישית, אני מקבל את טענת התובע כי שכר הטרחה ששולם לשמאי מטעמו בסך של 900 ₪ הינו סביר ולא הייתה הצדקה להפחתה כלשהי ממנו.

סוף דבר

18. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את ההפרש הכספי בסך כולל של 4,001 ₪ וכן החזר אגרת התביעה בסך של 50 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה – 21.11.17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות הוצאות בגין התייצבותו לדיון, בסך כולל של 600 ₪, שככל שלא תשולמנה במועד הרשום מטה, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

כל התשלומים הנקובים לעיל, ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין אצל הנתבעים 1 ו- 2.

אני דוחה את רכיב התביעה ע"ס של 500 ₪ בגין הוצאות ובזבוז זמן שלא הוכח, מה גם שמקומו של רכיב זה במסגרת הוצאות משפט ולא כרכיב תביעה.

5129371בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 ימים ממועד קבלתו, לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

54678313המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.