1. התובעים, אחים, הגישו תביעה נגד הנתבעת לתשלום זכויות הנובעות מתקופת עבודתם במסעדה שבניהול הנתבעת , ופיטוריהם.

2. בפנינו העידו התובעים ומנהל הנתבעת מר חיים אסרף.

בתום שמיעת העדויות הגישו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. הנתבעת הינה חברה בע"מ המנהלת מסעדה בשם "הטאבון והמנגל" בגבעת שמואל.

ב. התובעים הינם בניה של גב' שרונה משיח, אשר היתה בעלים של החברה הנתבעת, עד חודש יולי 2016.

ג. במועד זה נרכשו 50% ממניות החברה על ידי אשתו של מר חיים אסרף.

ד. בחודש מרץ 2017 נרכשו כל מניות החברה על ידי אשתו של מר אסרף.

ה. התובע קובי משיח הועסק על ידי הנתבעת מחודש מאי 2014.

ה. התובע בר משיח הועסק על ידי הנתבעת מחודש יוני 2014.

4. התובעים טוענים כי היו עובדים שכירים בנתבעת בתקופה שאימם היתה בעלת מניות וכן לאחר שהעבירה את המניות, וכי פוטרו מעבודתם. התובעים דורשים תשלום פיצויי פיטורים וזרויות נוספות.

הנתבעת טוענת כי התובעים מעולם לא עבדו בנתבעת וכי הוצאו להם תלושי שכר, על ידי אימם, ללא שעבדו בפועל.

5. התובע קובי משיח העיד שהמשיך לעבוד במסעדה באופן רציף, גם לאחר חילופי הבעלים, וזאת עד לחודש דצמבר 2016. במועד זה היתה אימו בעלים של 50% ממניות החברה.

לטענתו:

"סמוך לסוף חודש דצמבר 2016 קיבלתי הודעה כי אני מפוטר לאלתר, ושלא אבוא יותר לעבודה.

...

תוך כדי פיטורי טען בפני הבעלים "אמא שלך קיבלה מספיק כסף על המסעדה לא מגיע לך עוד כלום".

התובע בר משיח העיד שפוטר, בחודש מאי 2017, מספר חודשים לאחר שהושלמה העברת הבעלות בחברה.

6. בעדותו העיד קובי משיח כי החל לעבוד במסעדה כחודש לפני שאמו רכשה אותה, וזאת כדי להערך להיותו מנהל המסעדה לאחר הרכישה.

בתצהיר נטען כי תפקידו היה:

"מנהל גריל וראש צוות עובדים".

לדברי קובי משיח, כל העובדים חתמו על דוחות נוכחות והוא עצמו לא חתם.

עוד העיד שלא עבד לפי שעות אלא "לפי עבודה".

לדבריו:

"אני ישבתי מול אמא שלי וסיכמנו שאני עובד שעות קבועות וזה הסיבה שקיבלתי חודשי".

עיון בתלושי השכר מעלה כי חלו שינויים בשכר מידי כמה חודשים.

התובע הופנה לתלוש חודש אוגוסט 2016, על סך 10,000 ₪ נטו. מדובר בתקופה שאימו כבר לא עבדה במסעדה. לטענתו, מדובר במקדמה שביקש וקיבל, וכי לאחר מכן עמד השכר על 4,000 ₪ לחודש.

7. הנתבעת טענה לכל אורך הדרך כי מדובר בתלושי שכר פיקטיביים, כי השכר הכתוב בהם לא שולם לתובעים מעולם וכי התובעים כלל לא עבדו במסעדה. התובע קובי משיח העיד כי הוא ער לטענה שלפיה מדובר בהעסקה פיקטיבית וכי לא נכנסו כלל לחשבונו הסכומים המופיעים בתלושי השכר. העד נשאל מדוע לא הציג מסמכים המוכיחים שהשכר הנקוב בתלושים אכן שולם בפועל. בתשובה השיב כי הוא גר בחו"ל והגיע במיוחד לדיון בבית הדין, ולכן לא הביא איתו מסמים להוכחת הפקדת סכומי המשיכות בבנק. טענתו זו תמוהה משהובהר שהוא יודע על התביעה ועל טענות הגנה של הנתבעת, מזה זמן רב.

8. התובע קובי משיח טען שפוטר על ידי חיים אסרף בסוף שנת 2016 וכי כלל לא היה במסעדה בשנת 2017.

כך הסביר את פיטוריו:

"ת. חיים שנכנס למסעדה. יש לו בעיות בגין פרוק שותפות לגבי אחיו ... שחיים נכנס לעבוד הוא הגיע עם מנהל בשם יהודה, אמי ואני היינו גם מנהלים. הוא החליט שלא צריך 4 מנהלים. אמי נשארה מתוקף תפקידה כי היו 50% מניות, יהודה נשאר כי הוא היה מטעמו והוא חשב שמסעדה של שתי משמרות בוקר וערב לא צריך 4 מנהלים.

ש. לשאלת בית הדין איפה אמך הייתה בתמונה הזאת?

ת. אמי לא התערבה מסיבה שהיא רצתה למכור 100% בחברה. הוא רצה קודם לקנות 50% כדי לחודש יותר בטוח. אמי אמרה לי שכך זה גם עניין של זמן וגם אני יוצא ואין מה להילחם". (פרוטוקול עמ' 8, ש' 22 עד 29).

התובע נשאל האם מדובר היה בעזרה משפחתית לאימו ולא בעבודה כשכיר והשיב:

"עזרה זה משהו חד פעמי ולא באמת יומיומי".

9. מעדות התובע קובי משיח עלה כי במשך שלושה חודשים, אפריל עד יוני 2016, לפני פיטוריו, לא עבד במסעדה אלא עבד אצל דוד שלו.

10. התובע הופנה לרשימה של עובדים הרשומים כעובדי הנתבעת, בינהם בן הזוג של אימו. לטענתו כל העובדים הרשומים, עבדו בפועל.

11. העד בר משיח העיד שהחל לעבוד לאחר שאימו רכשה את העסק. לדבריו, אחיו – קובי משיח, היה מנהל של המסעדה.

עוד העיד שהחל לעבוד כשהיה בן 16 ולא היה לו חשבון בנק. לדבריו, קיבל את השכר בהמחאה, היה בא עם ההמחאה לבנק ומקבל נגדה מזומן.

העד הופנה לכך שתלושי השכר שלו לשנת 2015 אין תעוד על הפרשות לביטוח בריאות או ביטוח לאומי. לדבריו:

"הייתי צעיר ואני לא יודע".

באשר למהות העבודה, העיד שעבד ככולבויניק.

לדבריו, בתחילה לא החתים כרטיס נוכחות וכשחיים אסרף נכנס לתפקיד, דרש שהתובע יחתום כרטיס נוכחות ומאז פעם חתם ופעם לא.

בתלושי השכר מופיע רכיב בונוס. בחלק מהחודשים עומד על 300 ₪ נטו ובחלקם 1,000 ₪ נטו.

כך העיד:

"כל חודש הייתי מקבל סכום קבוע, עבדתי חמש פעמים בשבוע והיו לי יומיים כפולות ובים שישי עבדתי לפי מה שרציתי ואני קורא לזה בונוסים. לא היתה לי משכרות חודשית קבועה וזה היה משתנה לפי ימי השישי או החגים. לפעמים היתה יותר עבודה ולפעמים פחות עבודה.

האם היתה המשכורת שלי לפי שעות, אני משיב שבהתחלה לא ואז נהיה עם זה בלאגן". (פרוטוקול עמ' 14, ש' 15-20).

התובע נשאל האם הגיע כדי לסייע לאמו, "לסתום חורים" ולא כעובד שכיר, אולם עמד על טענתו שהגיע למסעדה יום יום, למעט בתקופה שהיה במעצר בית.

מעדותו עלה ששהה במעצר בית במשך כחצי שנה. אמנם טען כי בתקופה זו היו לו "הקלות" אולם לא הוצגו מסמכים או ראיות בעניין זה.

12. התובע קובי משיח צירף לכתב התביעה תלושי שכר שלו לחודשים מאי 2014 עד דצמבר 2016.

בשנת 2014 עמד השכר על 7744 ₪ ברוטו לחודש.

בחודש דצמבר 2014 עלה השכר ל 8137 ₪ ברוטו.

בחודש יולי 2016 עלה השכר ל- 9664 ₪ ברוטו.

בחודש אוגוסט 2016 עמד על 12,899 ₪.

בחודש ספטמבר 2016 עמד על 4530 ₪.

תלוש השכר האחרון הוא לחודש דצמבר 2016.

13. התובע בר משיח העיד שפוטר בחודש מאי.

כך העיד:

"ש: מתי פוטרת לטענתך?

ת: במאי אני חושב. דרך טלפון. אני לא זוכר את השנה. נראה לי שנת 17'.

ש: איך אתה זוכר מאי?

ת: כי זה היה בדיוק שנגמר לי סוג של הלוואה דרך הבנק. באותו יום היה בלגאן באותו שבוע ואז חיים התקשר אלי אמר לי בטלפון לא להגיע למקום".

התובע נשאל על הפיטורים של אחיו – קובי. כך השיב:

"ש. אתה ידעת על הפיטורים של קובי אח שלך?

ת. לא.

ש. בנובמבר 16 לא ידעת על הפיטורים שלו. כמה חודשים שלכם אתה מפוטר את מנותק אחד מהשני?

ת. ידעתי שהוא פוטר ולא ידעתי מה למה ואיך.

ש. כמה זמן המשכת לעבוד אחרי שהוא פוטר?

ת. שש שבע או ארבעה חודשים.

ש. ההיגיון אומר שאח שנמצא בקשר יום יומי גם עם אמא שלו וגם אם אח שלו שלא מזמן פוטר, וברגע שעושים לו תפקיד דבר ראשון הוא מתעד את הפיטורים ואין לו ראיה. תוכיח לנו שמי שפיטר אותך אכן פיטר אותך?

ח. אין לי הוכחה יש את חיים והוא יכול להעיד". (פרוטוקול עמ' 15, ש' 21-31).

14. עד הנתבעת מר חיים אסרף העיד כי בחודש 7/16 רכשה אשתו מחצית מהחברה מאימם של התובעים. בחודש 3/17 השלימו את הרכישה ורכשו את החברה באופן מלא.

לטענתו, הגב' שרונה משיח, אימם של התובעים, המשיכה להיות בעסק ולחתום על צ'קים עד חודש אוגוסט 2017. לדבריו, למרות שרכשו חלק מהחברה, הגב' משיח התובע לא איפשרה לו לנהל את העסק, עד למצב שבו רכש את החברה במלואה, בחודש אוגוסט 2017.

העד נשאל לגבי התובעים והשיב:

"הם באו והלכו. קובי בא ל- 20 יום. גב' שרונה נסעה לחו"ל ואמרה לי להעסיק אותו כמנהל, אמרתי לה אני לא צריך מנהלים ... זה משכורת נוספת, הוא בא להיות במקומה כשהיא היתה בחו"ל ואחרי זה היא רצתה שהוא יעבוד ואני אמרתי לה מה פתאום. לא יכולתי לשלם עוד משכורת".

העד נשאל:

"ש. אם אכן לא ידעת שהם נמצאים ולא ראית אותם, לפני כן אמרת שאתה כן מכיר את קובי?

ת. הוא בא להחליף אותה ל- 21 יום בזמן שהיא היתה בחו"ל היא רצתה להעסיק אותו כל הזמן ואמרתי לה שיש לנו הוצאות. בכל זאת יכולתי לדבר אבל לא יכולתי לשלוט וזה ההבדל.

ש. האם שבאו לבקש ממך זכויות, אמרת שאמא שלהם קיבלה הכל?

ת. לא שמעתי אותם. בר בא והולך ואוכל ושותה והולך הביתה. קובי מאז שלקחתי בא ל- 20 יום ולא ראיתי אותו בעבודה. הוא קיבל משכורת בלי שאני אדע על זה. תראה כמה עובדים קיבלו משכורות בלי שידעתי עליהם. גם בהנהלת חשבונות אתה יכול לבדוק שלא ניהלתי. ". (פרוטוקול עמ' 17, ש' 21-27).

ולשאלת בית הדין השיב:

"מה זה הוצאתי את כולם, אני משיב שאני מתכוון שלא המשכתי להוציא להם תלושים והם לא המשיכה להיות ברשימה של המשכורות.

לשאלה האם מישהו הודיע להם על כך, אני משיב שאני לא יודע מי הם, אין לי טלפון ואני לא יודע מי הם. חלפה שלו אף פעם לא עבד, הוא שחקן פוקר שטס לחו"ל וקיבל משכורת עד שאני עזבתי. אפשר להוכיח את זה". (פרוטוקול עמ' 18, שורות 4-9).

העד נשאל האם בדק את החברה לפני רכישתה והשיב:

"ש: האם נכון שבהסכם מכירת מניות יש סעיף שבדקת את החברה ואת מצבה המשפטי והפיננסי ואתה מסכים שהחברה היא פיקס כמו שאתה רוצה?

ת: האמת שלא בדקתי. הייתי תמים והפסדתי הרבה כסף. הלכתי להנהלת חשבונות ושאלתי אם משלמים הכל ואמרו לי שכן. הם עבדו עליי.

ש: אחרי שידעת שעבדו עליך ובכל זאת קנית את כל החברה?

ת: כי השקעתי הרבה כסף ורציתי להוציא את כל מי שהפריע לי בניהול. איך אני אוותר על מיליון וחצי?"

לגבי התובע בר משיח העיד:

"ש. לא אמרת לו שילך הוא הלך לבד?

ת. לא אמרתי לו שילך. הוא זרק את המגש וכל הסועדים הפסיקו לאכול והלך עם קללות". (פרוטוקול, עמ' 19 ש' 7-9).

15. אימם של התובעים, גב' שרונה משיח, שהיתה במועדים הרלבנטיים בעלת מניות ומנהלת של הנתבעת, לא הובאה למתן עדות.

על פי עדות קובי משיח, אימו ניהלה את העסק בפועל, עד תחילת שנת 2017. כך אמר:

"למיטב זכרוני אמא שלי הפסיקה לנהל את העסק בתחילת 17'".

התובעים נשאלו מדוע לא זימנו את האם למתן עדות.

העד קובי משיח השיב :

"ש: לבית הדין, למה אמך לא הגיעה להעיד כאן?

ת: אף אחד לא ביקש שהיא תגיע".

16. לאחר ששמענו את העדים ועיינו בכל החומר שהוגש, אנו קובעים כי הוכח קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובע קובי משיח לבין הנתבעת. מנגד, לא הוכח קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובע בר משיח לבין העסק.

נפרט טעמנו להלן.

17. שעה שקיימים תלושי שכר לתובעים, עובר הנטל על הנתבעת להוכיח כי למרות קיומם של תלושי שכר, הרי שהתובעים לא עבדו בפועל וכי מדובר בתלושים פיקטיביים, שהוצאו למראית עין בלבד.

18. בכל הנוגע לתובע קובי משיח, עיון בתלושי השכר מעלה כי מדובר בתלושים שהופקו מידי חודש, מופיע בכולם ניכויים לביטוח לאומי ולביטוח בריאות. בחלקם (למעט התלושים לשנת 2015) מופיעות הפרשות לפנסיה.

עד הנתבעת מר אסרף אישר שהתובע עבר בעסק, לפחות במשך 20 יום, עת שהחליף את אימו נסעה לחו"ל.

משקיימים תלושי שכר לכל תקופת העבודה הנטענת, ומשהנתבעת מודה בהעסקה, ולו לפרק זמן קצר, הרי שעובר הנטל על הנתבעת להוכיח כי התובע לא עבד בפועל, אף שהונפקו לו תלושי שכר.

התובע הצהיר שהיה מנהל צוות עובדים במסעדה. העד לא נחקר על כך. הנתבעת יכולה היתה לזמן לעדות עובדים במסעדה שיעידו האם התובע אכן עבד ומה היה תפקידו, אם בכלל.

הנתבעת בחרה שלא לעשות כן. כמו כן, התובע לא נחקר על תפקידו במסעדה, והאמור בתצהיר בעניין זה נותר ללא סתירה.

19. עולה מהראיות שההסכם על רכישת המניות כולל סעיף שלפיו הרוכשת מצהירה שבדקה את החברה. כמו כן, מר אסרף העיד שדיבר עם רואה החשבון לפני הרכישה.

20. הוכח שכל עובדי החברה הדפיסו שעון נוכחות וכי התובע קובי אסרף לא עשה כן. אין בכך די כדי להוכיח שלא עבד, שעה שהנתבעת מודה, כאמור, בהעסקתו, ולו לתקופה קצרה.

21. העובדה שהתובעים לא זימנו לעדות את אימם, אכן מעוררת תמיהה. לטענת התובעים, החלו לעבוד בתקופה שאימם היתה בעלת העסק, והיא זו ששכרה את שרותיהם, שילמה להם שכר ונתנה להם הוראות. כך גם בתקופה שהאם היתה בעלים של מחצית מהמניות בלבד. לכן, תמוה שלא הזמינו אותה למתן עדות, ועובדה זו עומדת לרעת התובעים.

יחד עם זאת, כאמור, בכל הנוגע לתובע קובי משיח, הוכח שעבד בפועל ולא נסתרה טענתו באשר לתפקידו במסעדה וכן טענתו כי המשיך לעבוד גם לפני ולאחר אותם 20 ימים שבהם אין חולק שעבד.

22. שונים הדברים בכל הנוגע לתובע בר משיח.

מהעדויות עולה כי במועד שבו החלה הנתבעת להפיק לתובע תלושים, הוא היה קטין. מדובר בתלושים "ריקים" במובן זה שצויין בהם שכר עבודה אך איך אסמכתא לניכויים בגין ביטוח לאומי וביטוח בריאות.

התובע בר משיח שהה במעצר בית, ככל הנראה בתקופה של חצי שנה, ובתקופה זו הונפקו לו תלושי שכר ולכאורה שולם שכר, אף שלא עבד ולא היה רשאי לעבוד. טענתו שהיו לו "הקלות" לא הוכחה ונטענה בעלמא.

התובע טען שעבד ב"כולבויניק" אך למעט אמירה זו, לא ידע לומר מה בדיוק עשה במסעדה.

23. התובע טען שקיבל כסף במזומן או המחאות שאותם פדה בבנק, אך לא הביא כל תימוכין לכך.

בעניינו של התובע בר משיח, בשונה מאחיו קובי משיח, אין ולו ראשית הודאה של הנתבעת כי עבד בפועל, בתקופה כלשהי. אף כאן יש לתמוה מדוע אימו הגב' שרונה משיח לא זומנה להעיד כי בנה בר משיח עבד במסעדה בפועל ומה היה תפקידו.

24. סיכומו של דבר, הוכח כי התובע קובי משיח עבד במסעדה כעובד שכיר.

לא הוכח שהתובע בר משיח עבד במסעדה כעובד שכיר או כי קיבל משכורת מהנתבעת ולכן תביעתו נדחית.

25. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

התובע קובי משיח טען שפוטר על ידי מר חיים אסרף בסוף שנת 2016.

נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי התובע. לאחר ששמענו את העדויות אנו קובעים שהתובע לא הוכיח את תביעתו בעניין זה.

התובע לא הציג מכתב פיטורים. התובע הגיש את התביעה בחודש נובמבר 2017, כשנתיים לאחר המועד שבו פוטר לטענתו. התובע לא זימן את אימו למתן עדות, אף שאין חולק כי במועד שבו הופסקו יחסי עובד ומעסיק, היתה אימו בעלים של מחצית ממניות החברה ומי שניהלה את המסעדה בפועל.

לאור האמור, התביעה שעניינה פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, נדחית.

כמו כן נדחית התביעה שעניינה פיצוי בגין העדר שימוע.

26. פדיון חופש

על הנתבעת להוכיח כי התובע ניצל ימי חופש בתקופת עבודתו. הנטל בעניין זה לא הורם.

התובע זכאי לפדיון חופש עבור התקופה 5/14 עד 12/16, בניכוי החודשים אפריל עד יוני 2016 שבהם לא עבד, לפי 5 ימי עבודה בשבוע, סה"כ 24 ימי חופש.

בהתאם לשכר לרבעון האחרון – 7,530 ₪ לחודש, עומד תעריף ליום חופש על 358 ₪. התובע זכאי לתשלום פדיון חופש בסך 8,592 ₪.

27. דמי הבראה

התובע זכאי לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודה, לפי תעריף 378 ₪ ליום, סה"כ 4,536 ₪.

28. הפרשות לפנסיה

התובע דרש תשלום בסך 16,195 ₪, מחושבים לפי 32 חודשי עבודה. לפי תקופת העבודה בפועל, 28 חודשים, זכאי התובע לתשלום פיצוי חלף הפרשה לפנסיה, בסך 12,600 ₪.

מעיון בתלושי השכר עולה כי בוצעו הפרשות לפנסיה, בחלק מתקופת העבודה. הנתבעת לא הוכיח ששיחררה סכומים אלה לזכות התובע. ככל שכך עשתה, או תעשה בעתיד, הרי שיש להפחית את הסכומים שהופקדו, חלק המעסיק, מהסכומים המפורטים לעיל.

29. סוף דבר, תביעת התובע קובי משיח מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופש בסך 8,592 ₪, דמי הבראה בסך 4,536 ₪ ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 12,600 ₪.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

30. תביעת התובע בר משיח נדחית.

התובע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, ז' אדר תש"פ, (03 מרץ 2020), בהעדר הצדדים.

ק/רוניתע/