1. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 17.9.17 (להלן – הוועדה), אשר קבעה כי למערער נכות יציבה בשיעור של 10%, בתחולה מיום 12.9.16, לפי פריט ליקוי 9(3)(א)3 – III מותאם לרשימת סעיפי הליקוי שבתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגה נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

2. בהודעת הערעור פורטו שלושה נימוקי ערעור: אי התייחסות הוועדה לחוות דעת רפואיות שהמערער הציג בפניה, הרכב פסול של הוועדה אשר לא כללה קרדיולוג למרות שהפגימה היחידה ממנה סובל המערער היא מצב אחרי אוטם שריר הלב וטענה לגבי נוסח התקנות לפיהן נקבע שיעור הנכות (על רקע שינוי נוסחן בתיקון בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)(תיקון מס' 3), תשע"ו – 2016, להלן – התקנות החדשות).

3. עובר לדיון הראשון בערעור, שנקבע בפני כב' הרשמת שמר בגס, הודיע המשיב כי הוא מסכים שהערעור יתקבל באופן חלקי, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה אשר תיוועץ בקרדיולוג אשר יתייחס לשתי חוות הדעת שהמערער הציג (ד"ר מונקיאר מיום 27.6.16 וד"ר רסין מיום 22.8.17).

4. בשלב זה המחלוקת בין הצדדים מצומצמת לשאלה המשפטית אם היה על הוועדה לדון בעניינו של המערער לפי התקנות בנוסחן הישן או לפי התקנות החדשות (עמוד 4 שורה 10).

5. במחלוקת משפטית זו, הדין עם המשיב.

התקנות החדשות כוללות הוראת מעבר בתקנה 2 שכותרתה:" תחילה ותחולה", שם נקבע כך:

"(א) תחילתן של תקנות אלה באחד בחודש שלאחר תום שישה חודשים מיום פרסומן (להלן – יום התחילה), והן יחולו על מי שעניינו נדון בוועדה מיום התחילה ולאחריו.

(ב) מי שעניינו נדון בוועדה ערב יום התחילה, והגיש ערר על החלטת הוועדה לוועדה לערערים, תיקבע דרגת הנכות בהתאם לתקנות העיקריות כנוסחן ערב יום התחילה."

מאחר התקנות פורסמו בקובץ התקנות ביום 6.4.16, הרי שיום התחילה הוא 1.11.16. גם על כך אין למעשה חולק (ר' טיעוני הצדדים בפני הרשמת, עמוד 1 שורה 18, עמוד 2 שורות 9 – 11).

מאחר שעניינו של המערער נדון לראשונה בוועדה מדרג ראשון ביום 13.11.16, הרי שהוא נדון לאחר יום התחילה. על כן ולפי הוראת המעבר, על הוועדה לדון ולקבוע את שיעור נכותו של המערער לפי נוסח התקנות החדשות.

6. לטענת המערער, מאחר שהתביעה לקביעת דרגת הנכות הוגשה ביום 7.6.16, לא ייתכן שתחולת התקנות תקבע על פי המועד שבו המערער זומן לוועדה ולא על פי מועד הגשת תביעתו. זאת במיוחד כאשר התקנות החדשות מחמירות לעומת התקנות בנוסח המקורי.

המערער הוסיף וטען כי היה על הוועדה לדון בהפעלת תקנה 15.

7. עמדת המשיב היא שלפי לשון התקנות, המועד הקובע הוא 1.11.16 ומאחר שהמערער עמד בפני הוועדה ביום 13.11.16, עליה לדון על פי התקנות החדשות. עוד נטען שלא חלף זמן ניכר בין מועד הגשת התביעה ובין התכנסות הוועדה וכי עניין זה אינו מצוי בסמכות בית הדין, במסגרת ערעור על החלטת הוועדה.

לעניין הפעלת תקנה 15, נטען כי החלטת הוועדה בעניין זה מנומקת ואין להתערב בה.

8. לאור לשונה הברורה של הוראת המעבר שבתקנות החדשות, אין בסיס לטיעוני המערער, לפיהם יש לבחון את התחולה לפי מועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי (ולא לפי מועד הדיון בוועדה). לטיעון זה אין עיגון בלשון התקנות, המתייחסות אך ורק למועד הדיון בפני הוועדה.

9. זאת ועוד, אין כל ראיה לטענות לפיהן המשיב פעל בכוונת מכוון והשהה את הזמנתו של המערער לדיון בפני הוועדה. מדובר בסברא בלתי מבוססת. לא למותר לציין כי מהמסמכים שהוגשו עולה, כי ביום 7.6.16 המערער הגיש תביעה להכיר באירוע לבבי כפגיעה בעבודה ולדמי פגיעה (בשונה מתביעה לקביעת דרגת נכות). בנסיבות אלה, כאשר טרם זימונו של המערער לוועדה, היה על פקיד התביעות להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, יש לקבל את עמדת המשיב, לפיה לא חלף זמן ניכר בין הגשת התביעה למועד התכנסות הוועדה מדרג ראשון.

10. לסיכום האמור לעיל, על הוועדה לדון בעניינו של המערער לפי נוסח התקנות החדשות.

בהתאם להסכמת המשיב, עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתיוועץ בקרדיולוג אשר יתייחס במנומק לשתי חוות הדעת שהמערער הציג (ד"ר מונקיאר מיום 27.6.16 וד"ר רסין מיום 22.8.17), ותשקול מחדש את החלטתה.

משהוועדה נדרשת לשקול שוב את עמדתה, ממילא תצטרך לשקול את עמדתה גם לגבי הפעלת תקנה 15.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אדר א' תשע"ט, (22 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.