1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כבוד הרשם הבכיר נדים מורני) מיום 21.11.17 (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשת כאן לעכב ביצוע פסק הדין שניתן על ידו ביום 25.10.17 עד להכרעה בערעור שטרם הוגש במועד שהוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה התחייבה המבקשת כאן להגיש ערעור במועד הקבוע בתקנות.

2. בהחלטה בפתקית דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, משום שלא שוכנע שמצבו הכלכלי של התובע קשה עד כדי כך שלא ניתן יהיה לגבות ממנו את הסכום שישולם לו, במידה והערעור יתקבל. בית המשפט קמא כלל לא דן בשאלת סיכויי הערעור משום שזה טרם הוגש במועד בו הוא דן בבקשה. בית המשפט כן קיבל את טענות המבקשת לעניין השתתפות עצמית, והורה כי המבקשת תהיה רשאית לקזז את סכום ההשתתפות העצמית שמגיע לה על פי הפוליסה, מסכום פסק הדין שחויב המשיב לשלם למבקשת בסך של 28,953 ₪.

3. המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא טעה משהתעלם מטענותיה כי למשיב צבורים חובות בגין אי תשלום פרמיה בסך 1,674 ₪ אשר אין ביכולתו לשלם, ובגין כך ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, וזאת למרות שלבקשה לעיכוב ביצוע צורפו כל המסמכים הרלוונטיים. עוד טענה המבקשת כי בית משפט קמא טעה משהתעלם מטענותיה לעניין סיכויי הערעור, לרבות הטענה כי בית משפט קמא לא התייחס לטענת הקיזוז ותת ביטוח. כן טענה שבית משפט קמא שגה משהתעלם מטענותיה בדבר נזק תוצאתי.

4. בתשובתו טען בא כוח המשיב כי על בית משפט זה הדן בבקשה לדון בה במשקפיים ערעוריות, ומשכך, דין הבקשה להידחות משום שהחלטת בית משפט קמא הינה סבירה ותואמת הלכות ידועות של בית המשפט העליון בעניין זה, ואין כל הצדקה להתערב בשיקול דעתו. עוד נטען כי העובדה שכנגד המשיב נפתח תיק הוצאה לפועל על סך של 1,674 ₪ בגין אי תשלום פרמיה עבור פוליסת ביטוח שהוצאה לאותו רכב שנפגע ונידון בהליך בפני כבוד הרשם מורני, אינה מלמדת דבר על יכולתו הכלכלית של המשיב. נטען כי אין בעובדה שנפתח כנגד המשיב תיק הוצאה לפועל על סכום זה כדי להוכיח יכולתו הכלכלית להשיב סכום פסק הדין שישולם לו אם תוצאת הערעור שתגיש המבקשת תחייב זאת.

5. עוד נטען כי המשיב מסכים לקיזוז הסכומים המגיעים למבקשת על פי הפוליסה. מכך שאין מקום לדון בסיכויי הערעור בשאלה זו. אשר לשאלת הנזק התוצאתי, נטען כי מדובר בטענה שהינה בלתי סבירה ושבית המשפט דחה אותה לגוף העניין תוך הנמקה סבירה.

6. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, לרבות בטיעוני הצדדים, אני סבורה שדין הבקשה להידחות. אני סבורה שהחלטת בית המשפט קמא סבירה ונכונה, וניתנה במסגרת שיקול הדעת הסביר השמור לערכאה אשר נתנה את פסק הדין. מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, והעובדה שכנגד המשיב מתנהל הליך הוצאה לפועל לגביית סך של 1,674 ₪ אשר לא שולם לטענת המשיב בגלל אי ידיעה, אינה מספיקה כדי ללמד שמצבו הכלכלי של המשיב קשה. לצורך עיכוב ביצוע של פסק דין כספי על המבקש להוכיח כי היה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, יגרם למבקש עיכוב הביצוע נזק בלתי הפיך. הטיעון לפיו עסקינן באיש חסר אמצעים משום שמתנהל נגדו הליך הוצאה לצורך גביית סך של 1,674 ₪ אינו מספיק כדי להוכיח שאכן יגרם נזק בלתי הפיך למבקשת, היה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין.

7. אשר לשאלת סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אינני סבורה כי מדובר בסיכויי ערעור מובהקים, ולאחר שהמשיב מסכים כי מהכספים שישולמו לו יקוזז המגיע למבקשת על פי הפוליסה בגין השתתפות עצמית – אינני סבורה כי הטענות שהעלתה המבקשת בבקשתה לבית המשפט קמא באשר לשאלת סיכויי הערעור מצדיקים קביעה כי מדובר בערעור שסיכויו גבוהים.

8. שילוב של כל האמור לעיל מלמד כי החלטת בית משפט קמא לעניין עיכוב הביצוע סבירה, וניתנה במסגרת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת, ואין להתערב בה.

9. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם הוצאות למשיב בסך של 2,000 ₪. סכום זה יקוזז מהסכום שעל המבקשת לשלם למשיב על פי פסק הדין קמא, אם הסכום טרם שולם. אם הסכום שולם, יועבר סך של 2,000 ₪ מהכספים שהופקדו בקופת בית המשפט למשיב באמצעות בא כוחו, והיתרה תושב למבקשת.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ח, 24 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.