1. לפני בקשת התובעים לחייב את נתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת) בהוצאות בגין ניהול ההליכים בתיק זה.

רקע עובדתי

2. המנוח הועסק בנתבעת מס' 1 (להלן: המועצה) החל משנת 1997 והיה מבוטח אצל הנתבעת החל משנת 1999.

3. המנוח הגיש תביעה לתשלום קצבת נכות ביום 20.3.2017.

4. ביום 26.6.2017 הודיעה הנתבעת למנוח כי תביעתו הועברה לעיון ועדה רפואית לצורך דיון בשאלת קיומה של מחלה קודמת וזאת עקב אי חלוף תקופת האכשרה הקבועה בקרן הפנסיה, ולצורך כך, על הנתבעת לאסוף את החומר הרפואי הנדרש מן המוסדות השונים.

5. המנוח נפטר ביום 15.7.2017.

6. ביום 29.11.2017 הגישו התובעים את כתב התביעה וטענו כי קיבלו הודעה מהנתבעת כי המנוח לא זכאי לקצבת נכות באשר טרם חלפה תקופת האכשרה הדרושה לפי תקנון קרן הפנסיה. עוד טענו הנתבעים כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום קצבת נכות, וככל שלא בוצעו הפרשות רצופות, הרי שיש לחייב את המועצה בתשלום.

7. ביום 7.1.2018 הגישה הנתבעת את כתב הגנתה וטענה כי התביעה לפנסיית נכות אושרה וביום 1.1.2018 שולמה לעיזבון המנוח פנסיית הנכות לה נמצא המנוח זכאי עד למועד פטירתו. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה כי נמסרה הודעה כלשהי לתובעים בדבר העדר זכאות לקצבת נכות.

8. ביום 26.2.2018 הגישה המועצה את כתב ההגנה וטענה להעדר יריבות בינה לבין התובעים, וזאת מאחר והנתבעת אישרה את זכאות העיזבון לפנסיית הנכות.

9. ביום 16.5.2018 התקיים דיון בתיק, במסגרתו הודיעו התובעים כי הם מסכימים למחוק את התביעה כלפי המועצה. עוד טענו התובעים כי נותרה על הפרק רק שאלת פסיקת הוצאות וזאת נוכח העיכוב בבירור תביעתו של המנוח לפנסיית נכות. בהתאם לכך, ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש בכתב את טיעוניהם ביחס לפסיקת ההוצאות.

טענות הצדדים

10. לטענת התובעים הם נדרשו להגיש את התביעה בתיק נוכח התמשכות הליכי הבירור בהם נקטה הנתבעת, אשר היו בלתי סבירים וללא כל צידוק. טיפול הנתבעת בתביעת המנוח נמשך כשמונה חודשים, וזאת ללא שהוצג כל טעם ממשי והגיוני להתמשכות הטיפול. עוד טוענים התובעים כי לא ניתן ללמוד מהנתונים שהציגה הנתבעת כיצד פעלה, אם בכלל, כדי לזרז את איסוף החומר הרפואי, אשר עיכב לטענתה את הטיפול בעניינו של המנוח.

11. מנגד, טוענת הנתבעת כי משך הטיפול בתביעת המנוח היה סביר, שכן המנוח השלים את המסמכים החסרים בחודש מאי 2017, וכי בחודש יוני 2017 הודיעה לו כי איתור התיק הרפואי הינו הליך ממושך. עוד טוענת הנתבעת כי איסוף החומר הסתיים בחודש נובמבר 2017 שאז התכנסה באופן מיידי ועדה רפואית קבעה את זכאותו של המנוח לפנסיית נכות. על כן, הנתבעת טוענת כי פעלה באופן תקין ובמסגרת לוחות זמנים שאינם בשליטתה אלא בשליטת מוסדות רפואיים מהם היה צורך לקבל את החומר הרלוונטי.

דיון והכרעה

12. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת  כך:

"בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון".

13. בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל – בית הורים בית  אורה בע"מ (מיום 2.11.06) נקבע כדלקמן:

"... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה."

אם כן, עולה כי סוגיית פסיקת הוצאות משפט ושיעורן הינה סוגיה הנתונה לשיקול דעתו של בית הדין, אשר בבואו לפסוק הוצאות עליו לשקול את מגוון השיקולים הרלבנטיים אליהם הפנתה ההלכה הפסוקה.

14. במקרה הנדון עולה כי קיים פער זמנים של כשישה חודשים בין המועד בו הגיש המנוח לנתבעת את מלוא המסמכים הנדרשים, בחודש מאי 2017, לבין המועד בו הועבר עניינו לוועדה הרפואית ביום 28.11.2017.

אכן, הנתבעת נדרשה לאסוף חומר רפואי על מנת לברר את זכאותו של המנוח והאם הנכות מקורה במחלה קודמת, ולצורך כך היה על הנתבעת לפנות לבתי חולים וקופות חולים ולבקש מהם את החומרים המצויים אצלם בגינו. ואכן, גופים אלו אינם בשליטתה של הנתבעת. יחד עם זאת, הנתבעת אינה מציגה תיעוד כלשהו המלמד מתי פנתה אל המוסדות השונים ומתי התקבל אצלה החומר הרפואי המבוקש, כך שלא ניתן כלל לאמוד האם היה שיהוי בלתי מוצדק בהתנהלות הנתבעת. הנתבעת גם לא הציגה את המסמכים הרפואיים שהתקבלו אצלה, כך שלא ניתן ללמוד האם מדובר היה בכמות מסמכים גדולה במיוחד אשר נדרש פרק זמן רב לאסוף, וגם לא ידוע מכמה מוסדות רפואיים התקבלו בסופו של יום המסמכים. במילים אחרות, הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא המלמדת על אופן איסוף התיעוד הרפואי, ואין כל הסבר מניח את הדעת מדוע נדרשה חצי שנה על מנת לקבץ את המסמכים הנדרשים.

15. במקביל, יש לקחת בחשבון גם כי ההליכים בתיק הסתיימו באופן מהיר יחסית, ללא צורך בשמיעת עדויות או הגשת תצהירים וסיכומים.

16. על כן, בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי במכלול החומר שבתיק, לרבות טיעוני הצדדים, ושקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים בהתאם להלכה הפסוקה, תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ח, (21 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.