1. אלה הן תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב בתאונת דרכים שארעה ביום 2.8.17.
2. סהר קורן, שנהג באוטובוס של התובעת בעת קרות התאונה, מסר בעדותו כי נסע ישר כשהוא שומר מרחק מכלי רכב שחנו מצד ימין של הכביש. לפתע שמע חבטה מאחור. הוא בדק וראה שרכב שחנה מימין פתח את הדלת, וזו פגעה בצדו הימני של האוטובוס, בחלק האחורי.
3. הנתבע מסר בעדותו, כי רכבו חנה בצד הימני של הכביש. הוא פתח את הדלת, נכנס לרכב, והספיק לסגור אותה ברובה. בשלב זה חלף על פניו האוטובוס, שנסע באלכסון לאחר שיצא מתחנה, ולא שמר מרחק מכלי הרכב שחנו מימין, פגע בדלת ומשך אותה.
4. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה ועיינתי בראיות שהוגשו, לא מצאתי סיבה להעדיף גרסה אחת על פני השניה. התמונות שהגישו הצדדים מתיישבות עם כל אחת משתי הגרסאות. ניתן לראות בתמונות כי המגע בין הדלת לבין האוטובוס הוא בחלק האחורי של הצד הימני, דבר שמתיישב עם גרסת נהג האוטובוס כי הדלת נפתחה לאחר שהחל לחלוף על פני רכב הנתבע. מאידך, ניתן לראות כי האוטובוס "משך" את דלת רכב הנתבע, דבר המתיישב עם טענת הנתבע כי הדלת הייתה פתוחה מעט והאוטובוס פגע בה.
5. אציין כי העובדה שהפגיעה היא בחלק האחורי של צד האוטובוס אינה שוללת את גרסת הנתבע. אם האוטובוס נסע מעט באלכסון, או אם צדו של האוטובוס אינו ישר לחלוטין אלא קיימים בו חלקים בולטים ולו במעט, אזי בהחלט יתכן שרוב האוטובוס יחלוף על פני הרכב, גם אם דלתו פתוחה במעט, ויפגע בדלת רק עם חלקו הצדי-אחורי.
6. התוצאה היא שאני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.
7. לפיכך ישא כל צד בהוצאותיו.
8. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ט, 21 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.