1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים. למען הנוחות יכונו הצדדים על-פי מעמדם בתביעה העיקרית.

לטענת התובע עת נסע ברחוב פיקא בפתח תקווה שהוא רחוב חד סטרי, זיהה מקום חנייה פנוי בצד שמאל של הדרך, נצמד לשמאל וביקש להתחיל בכניסה לחנייה, אלא שאז הגיחה הנתבעת 2 ופגעה ברכבו מאחור. מכאן לטענתו אחריותה של הנתבעת 2 לתאונה.

את התביעה נגד הנתבע 1 הגיש מאחר שהוא הבעלים הרשום של הרכב.

1. מנגד, טוענת הנתבעת 2 שהתובע חנה בצד שמאל של הדרך ותוך כדי שיצא מחניה, לא נתן לה את זכות הקדימה כמי שנוסעת ברחוב פיקא, ונגרמה התאונה. מכאן לטענתה אחריות התובע לתאונה.

המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. בהתאם לגירסת התובע נסע ברחוב פיקא, זיהה מקום חנייה פנוי משמאל, נעמד לפני מקום החניה הפנוי (עם כיוון הנסיעה) בסמוך לרכב החונה שלפני מקום החנייה הפנוי (עמ' 6, ש' 2) ועוד לפני שהחל בביצוע רוורס לצורך כניסה לחנייה (עמ' 6, ש' 3) קרתה התאונה.

יושם לב שלפי גירסה זו התאונה קרתה לפני שנכנס רכב התובע לחניה.

עוד הוסיף התובע שכתוצאה מהתאונה נהדף כמה מטרים קדימה (עמ' 2, ש' 12).

גירסה זו של התובע אינה תואמת לעדותו של העד הנייטרלי מר הלפר, שניגש לעזרתו של התובע לאחר התאונה.

בהתאם לעדותו של מר הלפר לאחר התאונה רכב התובע עמד (עמ' 4, ש' 5) כשחזית רכבו מול החניה (עמ' 4, ש' 10). העד הבהיר שכשהגיע לסייע לתובע הרכב שלו היה כבר בתוך החנייה בין שתי מכוניות (עמ' 4, ש' 13).

מר הלפר הבהיר בעדותו שלא ראה את רכב התובע נוסע בדרך פיקא קודם לתאונה (עמ' 4, ש' 8), אלא רק את רכבה של הנתבעת, אשר נסעה לפני רכבו של מר הלפר (עמ' 4, ש' 2).

ממיקום רכב התובע לאחר התאונה, כפי שהעיד העד הנייטרלי מר הלפר, המסקנה היא שהתובע לא עמד בכביש בכוונה להכנס לחנייה ברוורס כפי שטען, שהרי אם כך היה הדבר רכבו לא יכול היה להיות לאחר התאונה עם חזית הרכב בין 2 המכוניות החונות כפי שהעיד מר הלפר. לא יתכן שהתובע עמד לצד המכונית החונה לפני מקום החנייה הפנוי ועוד לפני שנכנס לחניה נפגע ואף נהדף קדימה לטענתו, מצוי רכבו אחרי התאונה עם החזית בתוך מתחם החנייה.

4. גירסתו של העד הנייטרלי מר הלפר תומכת בגירסתה של הנתבעת 2 לאופן קרות התאונה.

בהתאם לעדותה התאונה נגרמה מאחר שהתובע יצא מחניה בצד שמאל (עמ' 2, ש' 30), לא היה לפני כן בנתיב (עמ' 2, ש' 31) ולא נתן לה זכות קדימה בכביש.

מכל האמור אני מוצא שגירסת הנתבעת לאופן קרות התאונה סבירה יותר בנסיבות העניין. לפיכך אני מוצא שהתאונה קרתה עת ביקש התובע לצאת מחניה בצד שמאל אל הנתיב, אלא שאז עברה הנתבעת וכך נגרם נזק לפינה ימנית אחורית של רכב התובע.

מאחר שהתובע הוא מי שיצא מחניה אל הכביש, אני מוצא אחריות של התובע לתאונה.

5. בצד האמור מצאתי לקבוע אחריות משותפת של הנתבעת לתאונה.

הנתבעת העידה שראתה את רכבו של התובע יוצא מהחניה (עמ' 2, ש' 30) וראתה כי הוא לא נותן לה זכות קדימה לעבור בכביש (עמ' 5, ש' 25). בנסיבות אלה היתה יכולה למנוע את התאונה לו היתה עוצרת כשראתה שהתובע יוצא ללא כוונה לעצור.

יתרה מזאת אופי הפגיעה בשני כלי הרכב לפי תמונות הנזק מעיד על עוצמת פגיעה משמעותית שיש בה כדי להעיד על מהירות נסיעה גבוהה של הנתבעת.

בחלוקת האחריות שבין הנהגים אני מוצא לייחס לתובע אחריות של 70% ולנתבעת אחריות של 30% וזאת ביחס לנזקי שני כלי הרכב.

גובה הנזק ברכב התובע:

6. על-פי חוות דעת השמאי מטעם התובע נזקו של התובע בתוספת שכ"ט שמאי עומד על 9,920 ₪. אם נעדר התובע מעבודתו בשל פגיעה גופנית עליו להפעיל את ביטוח החובה של רכבו משמדובר בנזק שהוא נזק גוף. לא מצאתי גם לפסוק לתובע פיצוי נוסף בגין האילוץ לרכוש רכב אחר או בגלל שהשקיע על הרכב שניזוק, מאחר שמדובר ברכיבי נזק שאינם בני פיצוי.

מכל האמור לאור היקף אחריותה של הנתבעת לנזקי התובע הפיצוי יעמוד על 2,976 ₪.

גובה הנזק ברכב הנתבעת:

7. הנתבעת הציגה אישור על תיקון רכבה במוקד קדמי, בעיקר בצד השמאלי באופן שתואם למוקדי הנזק בתאונה. הנתבעת הציגה קבלות על 7,000 ₪ (נספחים לכתב התביעה שכנגד).

התאונה קרתה ביום 22/5/17 והתיקון בוצע כבר ביום 29/5/17.

עיון בתמונות הנזק מרכב התובעת שצורפו לכתב התביעה, מעלה כי הפגוש הקדמי של הנתבעת היה פגוע גם בחלק מרכזי וגם בחלק ימני אשר אינם קשורים בתאונה. לפיכך לא מצאתי לאשר את הנזק לגבי הגריל המצוי במוקד קדמי ולא בצד שמאל הקשור בתאונה (109 ₪) וכן לא כיסוי לוו גרירה (99 ₪). יש אפוא להעמיד את הנזק הרלוונטי לתאונה על סך של 6,792 ₪.

בהתאם להיקף אחריותו של התובע לנזקי הנתבעת, הפיצוי עומד על 4,754 ₪.

תוצאה:

8. אשר על כן בתביעה העיקרית, אני מחייב את הנתבעת, הגב' סלהוב לשלם לתובע 2,976 ₪ בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט.

מאחר שלא היה מקום להגיש את התביעה נגד הנתבע 1 ו/או היה מקום לתקן את התביעה לאחר שהובהר כי הנתבע 1 מסר את פרטי הנתבעת 2 והיה ברור כי הוא לא מי שגרם לנזק, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבע 1 שהתביעה נגדו היתה מיותרת, סך של 300 ₪.

אני מחייב את הנתבע שכנגד, מר בללי לשלם לתובעת שכנגד, הגב' סלהוב סך של 4,754 ₪ בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ח, 09 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.