תביעה שטרית על סך של 95,499 ש"ח, לביצוע שטר חוב שנחתם על ידי הנתבע (עושה השטר) להבטחת חובות חברת י.ש. חממות בע"מ, שהוא בעל מניותיה ומי שערב לחובותיה כלפי התובעת.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1. התובעת היא חברה לאספקת בטון וחומרי בניין; הנתבע הוא בעל המניות היחידי והדירקטור של חברת י.ש. חממות בע"מ (להלן: "החברה").
2. ביום 30.6.16 חתמו התובעת והחברה על הסכם לאספקת חומרים, כשהנתבע חתם על שטר חוב להבטחת תשלום חובות החברה על פי הסכם זה (נספח 1 לתצהיר התובעת).
3. החברה הזמינה מהתובעת במשך כשנתיים, באופן שוטף בטון, טיח, חול וחומרי בניין אחרים.
4. לטענת התובעת, החברה נותרה חייבת לה סך של 95,098 ש"ח, בגין מוצרים שסיפקה לה וזו לא שילמה עוברם. זאת, כמפורט בכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת (נספח 2 לתצהיר התובעת) ובחשבוניות מס מרכזות (נספח 3 לתצהירה).
5. משלא פרעה החברה את חובותיה, הגישה התובעת את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, נגד הנתבע, כעושה השטר וכמי שערב לחובות החברה.
6. ביום 30.11.17 הגיש הנתבע התנגדותו, במסגרתה לא הכחיש את חוב החברה, את ערבותו או את תוקפו של שטר החוב, אך טען כי עומדת לחברה טענת קיזוז. לטענתו, במקום לספק לחברה "טיט חלק" סיפקה התובעת לחברה טיט המעורב ב- "שומשום" (אבני חצץ בקוטר קטן מאוד), אשר ניתן לגלותם רק לאחר 'מריחת' הטיט ולא ניתן לגלותם בשלב התזת הטיט על הקיר.
7. לטענת הנתבע, בשל אספקת המוצר "הפגום" נגרמו לחברה נזקים בסך כולל של 127,515 ש"ח: עלות החומר - 21,600 ש"ח; עלות שכר הפועלים ל"גירוד הטיח הפגום מהקירות והכנת הקירות לעבודה חדשה" – 33,800 ש"ח; ניקיון ופנוי – 16,500 ש"ח; "עיכוב בשכירות הפיגום" – 1,625 ש"ח; "עבודה חוזרת" – 15,360 ש"ח; "נזקים שנגרמו למכונה ופיצוי קבלן המשנה" – 33,800 ש"ח. בנוסף סיפקה התובעת לחברה גם בטון פגום ("מיימי וללא מלט") וגרמה לחברה בשל כך לנזק נוסף של 4,830 ש"ח.

כל זאת, כמפורט בחוות הדעת מיום 14.12.16, שנערכה על ידי מהנדס אזרחי מטעם הנתבע – מר מרדכי אדלר, וכן בקבלות המעידות, לטענת הנתבע, על התשלומים ששילמה החברה בעקבות הנזק שגרמה לה התובעת (נספח 2 לתצהיר הנתבע).

1. לתמיכה בטענותיו, צירף הנתבע גם תמונות, שלטענתו צילם בנו "בזמן אמת" והמתארות, לשיטתו, את הטיט הפגום שסיפקה התובעת (נספח 3 לתצהיר הנתבע). כן, צירף הנתבע תמלילי שיחות מהן עולה (לטענתו) כי עובד התובעת, מר בנצי מיכאלי (להלן: "מר מיכאלי") אישר שהתובעת הסבה לחברה נזק (נספח 4 לתצהיר הנתבע).
2. התובעת מכחישה את טענות הנתבע לנזקים כלשהם. לטענתה, היא סיפקה לחברה מוצרים ללא פגם, טענות הנתבע לא הועלו בזמן אמת, בניגוד למתחייב בהסכם שנחתם בין הצדדים, והחברה אף שילמה עבור הסחורה שלטענתה הייתה פגומה והחוב הוא בגין סחורה אחרת, שסופקה לחברה לאחר מכן. החברה אף המשיכה להזמין ממנה מוצרים נוספים, לאחר האירוע. הנתבע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ולא הוכיח את שיעורו של הנזק הנטען ועל כן יש לדחות את הגנתו.
3. ביום 23.4.18 התקיים דיון בהתנגדות, בו נחקר הנתבע על תצהירו, ובהחלטתי מיום 11.7.18 ניתנה לנתבע הרשות להתגונן, בכפוף להפקדת סך של 20,000 ש"ח. משהופקד הסך האמור ניתנה הרשות להגן והתיק עבר להתברר בסדר דין רגיל.
4. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר גילי מיכאלי – סוכן מכירות של התובעת (להלן: "מר מיכאלי"), של גב' אפרת אביטבול (הדר) - מנהלת הכספים בתובעת (להלן: "הגב' אביטבול"), של הגב' אלוירה שטרן - חשבת החברה (להלן: "הגב' שטרן"), של מר מיכאלי, של מר שמואל ברוש – בעל המוסך בו בוצעו העבודות (להלן: "מר ברוש") וכן חוות דעת מומחה של המהנדס, מר ניסן שוורץ (להלן: "המומחה מטעם התובעת"). מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע וכן חוות דעתו של המהנדס, מר מרדכי אדלר (להלן: "המומחה מטעם הנתבע"). משנחקרו העדים והוגשו סיכומי הצדדים, בשל התיק להכרעה.

דיון והכרעה

1. כמפורט להלן, דין התביעה להתקבל במלואה. אנמק, בתמצית, תוך שאדרש אך לטענות הנחוצות להכרעה.
2. הנתבע אינו מכחיש את החוב ואת אחריותו לחוב ואינו מעלה כל טענה לעניין שטר החוב עליו חתם. טענת ההגנה היחידה של הנתבע היא, כי הוא רשאי לקזז את החוב כנגד הנזקים שגרמה לו התובעת.
3. לפיכך, על מנת להכריע בתיק יש לבחון האם קמה לנתבע טענת קיזוז בגין נזקים שגרמה לו התובעת, והאם הוכיח את שיעורם של נזקים אלו. ככל שהנתבע לא הוכיח טענותיו בעניינים אלו, עליו לשלם את מלוא סכום התביעה.
4. על הטוען לקיזוז לפרט בתצהירו את טענותיו ולהוכיח בהליך את טענת הקיזוז ברמת ההוכחה הנדרשת להוכחת תביעה (ע"א (י-ם) 2053/01 מינבר הנדסה אזרחית בע"מ נ' נגה חברה לביטוח (27.11.01) וכן ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ (2.8.92)). זאת, כמפורט להלן, הנתבע לא עשה, ועל כן מצאתי לקבל התביעה במלואה.

הנתבע לא הוכיח את טענת הקיזוז

1. מחומר הראיות, מניתוח כרטסת הנהלת החשבונות, תעודת המשלוח, והעדויות שנשמעו בתיק התרשמתי כי גרסת התובעת קוהרנטית, עקבית ונתמכת בראיות ובאסמכתאות המאמתות את גרסתה. מאידך, התרשמותי מעדות הנתבע היא כי הנתבע אינו עקבי בעדותו ואף סתר עצמו פעמים מספר, בעיקר עת נשאל על הנזק שנגרם לו, לטענתו. הנתבע לא הוכיח את שיעורו של הנזק הנטען ומצאתי לדחות את חוות דעתו של המומחה מטעמו. אפרט:
2. מעדות אנשי הכספים של התובעת התרשמתי כי סכום החוב הוכח (הגם שהנתבע אינו חולק על כך), כי אכן תועדו התקבולים מהנתבע על חשבון אספקת הסחורה וכי הנתבע אף שילם לתובעת עבור המוצרים שסיפקה לו (ושלטענתו הסבו לו נזקים) ואף המשיך להזמין מהתובעת מוצרים לאחר האירועים מושא הליך זה. טענותיו של הנתבע על נזקים לא פורטו בזמן אמת – הוא לא שלח לתובעת את חוות הדעת או את הקבלות המעידות על תשלומים ששילם בגין נזקים אלו (לטענתו) עד להגשת כתב התביעה, הגם שעל פי סעיף 11 להסכם שנחתם בין הצדדים (נספח 1 לתצהיר התובעת) במקרה של תלונה על אי התאמה באיכות המוצרים שסיפקה התובעת על הנתבע למסור הודעה בכתב לתובעת תוך שלושה ימים ממועד האספקה.
3. טענת התובעת, כי לאחר שדרשה מהנתבע לפרוע החוב, הנתבע לא טען לנזקים, אלא ביקש ארכה לפירעון החוב, לא הוכחשה על ידו. משנשאל בחקירתו בהתנגדות: "אני אומרת לך שישבת אצלי במשרד וביקשת ארכה, אמרת לי שיש לך בעיה עם בנק מזרחי אם אני לא טועה, טענת שאתה רוצה לבקש סחורה ולסגור את החוב?" השיב המבקש: "אמרתי נסתדר ובמקביל שלחת להוצל"פ ולעיקול חשבון" (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 23.4.18, שורות 26-24). הנתבע לא כפר בכך שהכיר בחוב (חרף טענותיו עתה לנזקים) אלא שלטענתו ביקש להגיע להסדר לגבי חוב זה. אם, כטענתו, כבר ידע שנגרם לו נזק העולה על סכום החוב, מדוע לא טען שאינו חייב דבר? מדוע ביקש להגיע להסדר?
4. לכך יש להוסיף, כי מהתמליל שצירף הנתבע (נספח 4 לתצהירו) עולה, כי הנתבע מודה שאם מר ברוש (בעל המוסך) היה משלם לחברה את כל התמורה המגיעה לה בגין עבודתה, הוא לא היה מלין על התובעת ולא היה טוען לקיזוז (עמוד 9 לתמליל). זאת, מבלי להסביר מדוע במצב דברים זה לא היה תובע את התובעת על הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין הצורך לשלם לעובדים ביתר והצורך לתקן את המכונה – נזקים שאינם קשורים לתשלום התמורה ממר ברוש. עוד עולה מהתמלול, כי הנתבע הציע לשלם מחצית מהחוב ולא טען, כי מכיוון שנגרמו לו נזקים העולים על סכום החוב, לא רק שאין הוא חייב בתשלום החוב, אלא שעל התובעת לפצותו בסכום נוסף. כן עולה מהתמליל, כי במועד בו נערכה השיחה, הנתבע לא ידע מה גובה הנזק שנגרם לו (לטענתו) הגם שכיום הוא טוען, כי במועד השיחה הוא כבר שילם את סכום הנזקים (המפורטים בקבלות) וכבר הייתה בידו חוות דעת מומחה המפרטת את שיעור הנזק.
5. הנתבע לא ידע לציין מתי בדיוק סופקה לו הסחורה הפגומה ומתי בדיוק נגרם לו הנזק וגרסתו לעניין זה מעלה תהיות. בהתנגדותו לא פירט הנתבע תאריכים ומשנשאל על כך בחקירתו (בדיון בהתנגדות) השיב תשובות שונות: בתחילה טען, כי " אספקת הסחורה הפגומה הייתה בסביבות דצמבר 2016 בערך, שבועיים לפה ושבועיים לפה" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 19-18). לאחר מכן טען, כי הסחורה הפגומה סופקה עובר ליום 15.1.17 ויתכן כי שטר החוב נחתם לאחר מכן (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 11-10), משנשאל: "זאת אומרת שכל יתרת סכום החוב מחברת יורו בטון בסכום של מעל 90,000 ש"ח סופקה לפני ינואר 2017?" השיב: "לא. זה במהלך..." (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 12-14) ולאחר מכן, משנשאל: "זאת אומרת הסחורה שקיבלת בינואר 2017 הייתה פגומה?" השיב: "לא זוכר, או שדצמבר או ינואר, בין דצמבר לינואר, יכול להיות" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 18-17).

עוד הוסיף, כי: "יש תאריך תסתכלי בתמונה. אני אומר בין דצמבר לינואר" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 1). אולם התמונות שצירף, צורפו ללא תאריך, הגם שעסקינן בתמונות ששלח בנו, לטענתו, "בזמן אמת" כהודעות "וואטסאפ" לנציג התובעת ולא היה כל קושי לצרפן במלואן, בצירוף התאריך בו נשלחו, על מנת לראות מתי בדיוק נשלחו.

1. המועדים הנטענים על ידי הנתבע, לא רק שאינם ברורים, אלא שהם אף אינם מתיישבים עם העובדה, שחוות הדעת מטעמו נערכה ביום 14.12.16. כיצד נערכה חוות הדעת במועד זה אם הסחורה סופקה (והנזק נגרם) לאחר מכן?
2. הגם שהנתבע היה מודע לכך שלא הצליח להבהיר בחקירתו בהתנגדות מתי בדיוק סופקה לו הסחורה הפגומה, מתי נגרמו לו הנזקים (כטענתו) וכיצד יתכן שחוות הדעת נערכה קודם למועדים אלו, גם בתצהיר העדות הראשית לא ציין הנתבע את המועד בו סופקה לו הסחורה ולא צירף את כל ההודעות ששלח בנו לתובעת, מהן ניתן ללמוד באיזה תאריך שלח הודעות אלו.

גם בחקירתו הנגדית, לא הצליח הנתבע לומר באיזה תאריך סופק החומר הפגום ("לא יודע במהלך החודש הזה, חודש דצמבר" – עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 8). מהקבלות שצירף לראשונה לתצהירו (נספח 2 לתצהירו) עולה, כי תיקן את המכונה – לטענתו בשל הנזק שנגרם מהשימוש בחומר הפגום שסיפקה התובעת – כבר ביום 11.12.16 (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 18-12) היינו, אספקת הסחורה הייתה עובר למועד זה, ולא במהלך שנת 2017 ואף לא במהלך חודש נובמבר, כפי שטען לראשונה בסיכומיו.

1. לעניין זה אציין, כי עדותו של המומחה מטעם התובעת, לפיה "יש למכונה רשת הגנה כפולה המונעת חדירת האבנים למכונה ולגרום נזק" וכי "במקרים נדירים אם אבנים חדרו את הרשת הרי שלכל היותר הם יכולות לגרום נזק לרכיב במערבל שנקרא רוטור בלבד שהינו עשוי מגומי שניתן להחלפה ועלותו הינה ככמה מאות שקלים בלבד ולכל היותר כ- 2000 ₪ לכל היותר", לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתו הנגדית (ראו עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 24). בנסיבות אלו לא הובהר, כיצד יתכן שהמכונה התיזה על כל הקיר טיט עם אבנים (שומשום) וכיצד התקלקלה המכונה באופן המצריך תיקון בסך של – 30,654 ש"ח.
2. כן לא הובהר כיצד קרה שהמכונה התקלקלה בדיוק לאחר שהחברה סיימה להתיז על הקיר את כל החומר (24 קוב) ולא קודם לכן או לאחר מכן. הנתבע לא הציג דוח של תיקון המכונה, לא הציג חוות דעת מומחה או כל מסמך אחר שיש בו להעיד מה גרם לכך שהמכונה ניזוקה ואף לא זימן את מי שתיקן את המוכנה לעדות. כל שצירף הנתבע לעניין זה הוא קבלה עליה נכתב "ע"ח טיפול מכונה טיח והחלפת חלקים ומנוע" מבלי שהובהרה מהות הטיפול, מדוע נדרש ומבלי שהוכח שהתיקון נדרש בשל חדירת אבנים למכונה.
3. לכך יש להוסיף, כי מר ברוש, בעל המוסך בו בוצעה העבודה, הצהיר, כי החברה הגישה נגדו תביעה והוא הגיש נגדה תביעה שכנגד והוסיף, כי לא הייתה לו כל טענה לעניין החומרים שסיפקה התובעת, אלא אך לעניין טיב העבודה (סעיף 6 לתצהירו), כי מעולם לא דרש מהחברה לפרק עבודה שביצעה בשל בעיות בטיט או בבטון (סעיף 7 לתצהירו) וכי "החברה מעולם לא גירדה ו/או פירקה את הטיט ו/או הבטון במוסך ברוש" (סעיף 7 לתצהירו). עדותו זו של מר ברוש, שלכאורה מנוגדת לאינטרס שלו, לא נסתרה ומצאתי אותה מהימנה.
4. בנוסף, על מנת להסביר טענתו בדבר הנזק שנגרם לו, טען הנתבע כי כל הטיט הפגום שסיפקה התובעת (24 קוב), התקבל אצל החברה בפעם אחת, כי החברה עשתה בטיט שימוש בפעם אחת, וכי רק לאחר שסיים לפזר את כל הטיט (24 קוב) על הקיר, גילתה החברה כי בטיט יש חצץ וכי נגרם הנזק למכונה: "החברה ביצעה את העבודה ורק בסיום מריחת הטיט שסופק לה נתגלה כי יש חצץ בטיט ולא ניתן לבצע מריחה ולהחליק את הקיר..." (סעיף 8 לתצהירו). דומה, כי בכך ניסה הנתבע להבהיר מדוע לא הפסיק את העבודה מיד כשגילה שהטיט מכיל אבנים ומדוע המשיך להתיז על הקיר, חומר שלטענתו היה פגום.
5. אולם מהראיות שהציגה התובעת עולה, כי היא לא סיפקה לנתבע את כל החומר בפעם אחת (נספח 2 לתצהירה, כרטסת הנהלת החשבונות המפורטת שצורפה כראיית הזמה ועדותה של הגב' שטרן). גם מחקירתו הנגדית (והחוזרת) של הנתבע עולה, כי הוא לא קיבל את כל הטיט בפעם אחת וכי לא פיזר את כל החומר על הקיר ביום אחד: "לא ביום אחד. זה מיקסר מיקסר" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 31) וכן: "24 קוב. לא זכור לי אם זה ביום אחד, אני לא מאמין אבל אפשר" (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 1). עוד העיד הנתבע, כי הוא אינו ממתין עד להתזת כל החומר על מנת להתחיל "למרוח" אותו, אלא: "... לא את ה- 24 [קוב], אתה מורח מתקדם, מורח מתקדם. כשזה מתייבש אתה מגרד אותו" (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 3-2).
6. גם המומחה מטעם הנתבע העיד, בניגוד לטענת הנתבע, כי לא מחכים עד לגמר התזת כל החומר על מנת "לגרד" אותו, אלא בכל פעם מתיזים 6 קוב וכעבור "שעה שעתיים" מתחילים "לגרד אותו" (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 24-14):

"ש. אני סבורה שאם אנחנו משפריצים את התיק על הקיר הוא מתייבש. צריך לגרד אותו. אי אפשר לחכות יום-יומיים כי הוא יתייבש.

ת. נכון, אבל לא מיד. צריכים לחכות כמה שעות.

ש. כמה זמן להשפריץ את החומר?

ת. לא יודע בערך. יודע שבא מיקסר ושופך את זה למכונה. פועל לוקח את הצינור ומתחיל להתיז. כל מיקסר זה שישה קוב.

ש. אז למעשה מגיעה משאית עם שישה קוב, ישר מתחילים להתיז את החומר ואחרי כמה זמן מתחילים לגרד אותו?

ת. כעבור שעתיים-שלוש. זה תלוי בקיץ או חורף.

ש. אם הזמנו 24 קוב – מתיזים את כל החומר על הקיר ואז מגרדים אותו?

ת. לא".

1. גרסת הנתבע לעניין זה מעלה קשיים ואף אינה מתיישבת עם עדותו ועם עדות המומחה מטעמו. מהאמור עולה, כי אם אכן הייתה התובעת מספקת לחברה טיט פגום (עם אבנים) החברה הייתה יודעת על כך לכל המאוחר לאחר התזת ה"מיקסר" הראשון (לאחר התזת 6 קוב) או אף במועד בו שפכה את הטיט למכונה. אם כן מדוע המשיכה החברה להתיז את הטיט עם האבנים שלוש פעמים נוספות? יש באמור ללמד, כי התובעת לא סיפקה לחברה טיט פגום, המכיל אבנים (שומשום), ומכל מקום, לא הוכח שטיט כאמור סופק ובאיזו כמות.
2. המומחה מטעם התובעת אף הבהיר, כי לו הייתה התובעת מספקת לחברה טיט המכיל אבנים, היה ניתן לראות זאת עוד בשלב בו הוכנס החומר למיכל ובטרם הוכנס למכונה לשם התזתו (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 30) וכן, שאם היו בטיט אבנים, ניתן היה לראות זאת מיד בשעת ההתזה, שכן "לא כל החומר נדבק על הקיר" (שורות 32-30).
3. עדות זו לא נסתרה ומצאתי לקבלה. טענת הנתבע, כי לא ניתן היה לראות את האבנים בשלב בו הוכנס החומר למכונה לא הוכחה. טענה זו אף אינה מתיישבת עם טענתו, כי התמונה שצירף כנספח 3 לתצהירו, בו נראה החומר במיכל, היא תמונה של הטיט. "זה הבטון שהגיע גליל עם מים במקום מלט. זה לא הטיט. אני מפנה אותך לתמונה אחרת שזה הטיט" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 21-20). מעדות זו עולה, כי ניתן לראות את החומר טרם התזתו. הטענה כי תמונה אחרת היא של הטיט (ולא של הבטון) אינה מתיישבת עם עדותו, כי: "זה מיכל סגור לא רואים אותו. מיקסר מגיע ושופך לתוך המיכל והמיכל יוצא לתוך המכונה..." ( עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 14-13) אם לא רואים, כיצד צילם את התמונה?
4. גרסת הנתבע לעניין התמונות מעלה אף קשיים נוספים: ראשית, כאמור, התמונות צורפו ללא התאריך בהן צולמו; שנית, התמנות שצולמו על ידי בנו של הנתבע ונשלחו על ידו, צורפו מבלי לזמן את הבן לעדות. אך יותר מכך, כששלח בנו של הנתבע את התמונות, הוסיף הבן הודעה בה כתב: "אחי 5 קוב אחרונים שלחו לי בטון של כלונסאות נראה לי... נתקעה לו המשאבה לא סוחבת קדימה ולא אחורה". היינו, בנו של הנתבע כתב שהתמונות הן של הבטון ולא של הטיט ואף טען שרק 5 הקוב האחרונים של הבטון היו עם פגם, מבלי שטען דבר לעניין הטיט.
5. המומחה מטעם הנתבע טען כי לא צילם תמונות של הנזק (טענה תמוהה כשלעצמה) ומעדותו (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 22-18) עולה, כי הסתמך על התמונות שצילם בנו של הנתבע. מעדות זו עולה, כי המומחה סבר שבתמונות מצולם הטיט עם אבנים (שעל כך ניתנה עיקר חוות דעתו) ולא הבטון. גם מסעיף 11 לתצהיר הנתבע עולה, כי התמונות נועדו לתמוך בטענתו בדבר אספקת בטון פגום, ולא להוכחת טענתו בדבר הטיט הפגום. אציין לעניין זה כי טענת הנתבע בדבר פגם בבטון לא הוכחה ולא נתמכה באף ראיה.
6. מכל מקום, משנשאל על כך הנתבע השיב: "זה הטיט יכול להיות שהבן טעה. אני מראה לך תמונה של הבטון. יכול להיות שהוא טעה בכתב" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 32-31). הבן כאמור, לא זומן לעדות, וה"טעות" לא הוכחה.
7. המומחה, בהמשך חקירתו, לא הצליח להסביר מה רואים בתמונות (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 20-12):

"ש. אני מציגה לך תמונה שהציג הנתבע מה אתה רואה פה ?

ת. אני רואה פה חומר עם אבנים קטנות זה כנראה השומשום. זה צולם אחרי שגירדו את זה.

ש. אני מציגה לך גם את התמונה של המיכל?

ת. התמונה או של בטון חלק או טיח חלק, לא רואים פה כלום. זה יכול להיות עם שומשום. זה תמונות של אחרי גירוד רואים את הטיח עם שומשום. התמונה השנייה זה של בטון חלק. אני לא מכיר את התמונות אבל זה לא משנה את העדות שלי.

ש. אני אומרת לך שבתמונות הנתבע כתב שזה בטון?

ת. אני אומר שזה יכול להיות כל דבר אבל נראה לי טיח עם שומשום אבל אי אפשר לדעת. הבטון והטיח הם אותו דבר, אבל הטיח צריך להיות חלק".

1. בנסיבות אלו, לא הוכח כי התמונות מעידות על כך שסופק טיט עם אבנים וגרסת הנתבע לעניין זה (או שמא גרסאות) מעלה קשיים. כן לא הובהר על אילו תמונות הסתמך המומחה מטעם הנתבע בחוות דעתו, אם כעדותו הוא אינו מכיר את התמונות.
2. לאור כל האמור, אף מצאתי לבכר את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת על פני חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע. אוסיף כי חוות הדעת מטעם מומחה הנתבע, אינה מפורטת, היא נסמכת בעיקרה על נתונים שמסר לו הנתבע ולא על נתונים ובדיקות שערך בעצמו (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 26-13), אין בה צילומים של הנזק הנטען, לא צורפה לה תוצאות בדיקת מעבדה המצביעה על טיב, איכות וסוג הטיט והבטון שסופקו. טענת המומחה, כי ראה את הנזק בעיניו לא נטענה בחוות הדעת ובחקירתו טען כי לא ראה את כל הקיר, אלא חלק ממנו, מבלי לתת טעם לכך (עמוד 18 לפרוטוקול, שורה 18) ולעניין הבטון טען: " אני זוכר שכן ראיתי איזה בטון ואמר לי אבי שהוזמן בטון לא טוב, שהיה דליל מדי אז כתבתי את זה גם" (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 9-8).
3. המומחה מטעם הנתבע אף אינו מתמחה בתחום בו ניתנה חוות הדעת (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 30-17) הוא אינו מומחה למכונות התזת בטון והציוד הנלווה להן. ולא מצאתי כי הנתבע או המומחה מטעמו פנו למי שתיקן את המכונה על מנת לקבל ממנו דוח על התיקון, תמונות של הנזק ואף לא תיאור של התקלה בגינה נדרש הנתבע לתקן את המכונה. כאמור, מי שתיקן את המכונה אף לא הוזמן להעיד בתיק.
4. כל האמור מוביל למסקנה כי אין לתת משקל ראייתי לחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע וממילא הנזק הנטען על ידי הנתבע לא הוכח. אוסיף לעניין זה, כי הסכומים המפורטים בחוות הדעת אף אינם מתאימים לחשבוניות המס שצירף הנתבע ושלטענתו מעידות על כך ששילם את הסכומים המפורטים בהן בעקבות הנזקים שנגרמו לו. בחקירתו אף הבהיר הנתבע, כי החשבוניות כוללות גם עבודות נוספות שאינן קשורות לנזק הנטען: "ש. ... כתוב 50,000 ₪ אתה פראייר? ת. הוא עשה עוד קירות ועוד עבודה" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 16-14)
5. ועוד לעניין החשבוניות שצורפו: לא ניתן ללמוד מחשבוניות אלו, כי הן הונפקו עבור תיקון הנזקים הנטענים. לא הוכח כי מדובר בתשלומים ששילמה החברה (ככל ששילמה) עבור העבודה הנוספת ולא עבור העבודה המקורית (שכן הקבלות הנוספות ששילמה לא צורפו), ולא הובהר מדוע לא ציין בפניי התובעת או בפני בנצי סכומים אלו עובר להגשת התצהיר מטעמו, ובפרט מדוע לא ציין סכומים אלו בשיחה שתומללה, בה טען כי נגרם לו נזק של הוצאות בפועל בסך של כ- 40,000 ש"ח (" 40,000 ש"ח ויותר" - עמוד 38 לתמלול).
6. למעלה מן הצורך אציין, כי התובעת הטילה ספק בדבר אמתות חשבוניות אלו, הן לעניין איכות הצילום של החשבוניות (והיות מספרי חלק מהחשבוניות מחוקים), הן לעניין המועד בו הוצגו לראשונה והן לעניין העובדה שחשבוניות אלו הופקו על ידי חברת מ.ע.ד. ביצוע עבודות בנייה ופיתוח בע"מ, הגם שרואה החשבון של חברה זו הבהיר, כי תיק החברה במע"מ סגור וכי שתי החשבוניות שצורפו לא נמצאו בתיק הנהלת החשבונות של החברה ומסיבה זו לא דווחו למע"מ. משדחיתי טענות הנתבע, לא מצאתי להרחיב בעניין זה ודי אם אציין, כי טענות התובעת לעניין זה אכן מעלות תהיות.
7. אשר לתמליל השיחה, בה מר מיכאלי מודה לכאורה כי נגרם לחברה נזק: מעבר לכך שלא ברור מתי נערכה השיחה, לא מצאתי שיש בשיחה זו כדי לשנות את מסקנתי. גם אם אצא מנוקדת הנחה כי השיחה הוקלטה בסמוך למועד בו נערך תמליל השיחה (הווי אומר עובר ליום 17 בדצמבר 2018) אין בכך ללמד כי הנתבע התריע בזמן אמת על הנזקים שנגרמו לו.

מעיון בתמליל השיחה, עולה, כי הנתבע מנסה שוב ושוב לחלץ ממר מיכאלי אמירה לפיה הוא מודה בנזק שנגרם לחברה. התרשמתי ממכלול השיחה כי מר מיכאלי מנסה להגיע להסכמה בדבר הפחתת החוב על מנת להסדירו ועל מנת להימנע מהליך משפטי, מבלי לקבל את טענות הנתבע בדבר הנזקים הנטענים. גם אם בשיחה זו מודה מר מיכאלי בנזק מסוים, לא מצאתי שיש בכך ללמד שהוא אכן הכיר בנזק הנטען ולבטח שלא הכיר בשיעור הנזק הנטען. מר מיכאלי הסכים להפחית מהחוב בגין טענות הנתבע אלפי שקלים בודדים ולא יותר מכך. בתצהירו הבהיר מר מיכאלי, כי לא ראה כל נזק בפועל ולא אישר נזק כלשהו, אך מכיוון שהיה מדובר באספקה של מיכל אחד שעלותו בין 300 ל 1,800 ש"ח, הוא הסכים לפצות את החברה בסכום נמוך על מנת להגיע להבנות ולמנוע הליך משפטי. מכל מקום, משלא הוכח הנזק על ידי הנתבע, ממילא אין בהקלטה כדי להוות הוכחה לנזק שנגרם ודין טענת הקיזוז להידחות.

1. כאמור, הנתבע לא תמך טענותיו בדבר הנזק שנגרם לחברה בראיות מספיקות ולא נתן הסבר לכך שלא צירף עדים וראיות שהיה בידו להציגן על מנת להוכיח את הנזק הנטען. הנתבע לא צירף לתביעתו כרטסת הנהלת חשבונות, תמונות של הנזק ואף לא זימן לעדות את בנו, את העובדים שלטענתו תיקנו את הנזק, את מי שתיקן את המכונה או כל עד אחר שהיה בידו לתמוך בטענתו. הנתבע אף לא צירף תדפיס מחשבון הבנק או כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד כי אכן שילם את הסכומים שטען כי שילם, הגם שהתובעת הטילה ספק באמתות הקבלות שצירף.
2. כידוע, מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית משפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היא הייתה פועלת נגדו. ככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני (15.5.80). לנפקות ההימנעות מהעדת עד ראו: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ (14.11.90); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח' וערעור שכנגד (8.1.90)).

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את טענת הקיזוז של הנתבע ולקבל התביעה במלואה. לפיכך:
   1. תיק ההוצאה לפועל מספר 507515-07-17 ישופעל;
   2. בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח;
   3. הסכום שהפקיד הנתבע בתיק בית המשפט (20,000 ש"ח) בצירוף פירותיו, יועבר לידי התובעת, באמצעות ב"כ ויתרת סכום זה, לאחר תשלום ההוצאות ושכר הטרחה, תופחת מתיק ההוצאה לפועל.

ניתן היום, ב' אייר תש"פ, 26 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.