מונחת לפני תביעה קטנה ע"ס 2,500 ₪ לפיצוי בגין עוגמת נפש.

בכתב התביעה נטען כי התובעת הזמינה מהנתבעת טיול מאורגן לפראג , בודפסט ווינה ; לא נאמר לה כי הטיול הוא ל"מטיבי לכת" ; לא קיבלה רשימת המלצות כגון מזג אוויר וכו' למעט שער החליפין של המטבע בערים נשוא הטיול, רק לאחר שכעסה קיבלה הנחיות למפגש בשדה; כשבוע לפני הטיול התקשר אליה יובל שי והזמין אותה למפגש קבוצה שהתקיים בתל-אביב אך מאחר שהיא מתגוררת בטבריה לא התאפשר לה; בפגישה בערב הטיסה בנמל אמר המדריך כי הטול הוא למטיבי לכת, ; התובעת מחתה על כך ואמרה לו כי בחברה לא מסרו לה כי הטיול הוא למטיבי לכת ( שכן לא הייתה יוצאת מלכתחילה) הוא טען כי יברר בחברה מדוע לא מסרו לה על כך. בשבת ב המלון היה מרוקח מהמסעדה כך שנאלצו ללכת לכל כיוון 40 דקות.

לכתב התביעה צורפה תגובת הנתבעת בה נטען כי כל חברי הקבוצה היו מרוצים ולא היו תלונות מאף אחד . ההליכה למסעדה בשבת לא עלתה על 20 דקות ; המדריך עשה הכול על מנת לרצות את התובעת והמתין לה במקומות שנעצרה כי היה לה קשה.

למכתב הנ"ל השיבה התובעת כי אין לה בעיות הליכה ועובדה שהיא השתתפה בטיל בירושלים שכלל הליכה מרובה כמו כן העלתה טענות לגבי בקיאות המדריך :

"לגבי הבקיאות שלו בחומר .. לא נפלתי.... ההסבר היה ממש מועט והוא לא הפגין בקיאות מרובה , היה קורא מתוך החוברת שלו ומתמצת לנו בכמה מילים ... והייתה גם הצעה מצדו תלכו לישון ... לגבי זמן חופשי – את הזמן הוא נתן לנו בערים מרכזיות עם חנויות יוקרתיות כך שגם אם רצינו לקנות לא היה ניתן בגלל המחירים הגבוהים ומיעוט מבחר.... כמה שביקשנו שייקח אותנו לאיזה בזאר או מקום מרוכז שיש בו דברים שכן נוכל לקנות הבקשות שלנו נפלו על אוזניים ערלות שגרמו לנו מפח נפש". התובעת העלתה במכתבה הנ"ל עוד כהנה וכהנה טעונת נגד המדריך.

הנתבעת טענה בכת ההגנה כי מילאה את כל התחייבויותיה כלפי התובעת. הטיול הנדון אינו מוגדר כטיול למטיבי לכת ועובדה היא שהשתתפו בו זוג מבוגרים וזוג מוגבלים ומסלול ההליכה בטיול מתבצע על ידי מאות אלפי מטיילים, הנתבעת השתתפה בכל הסיורים הרגליים למעט אחד .

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ושמעתי את העדויות באתי למסקנה כי עלי לדחות את התביעה.

טענת התובעת לפיה הטיול היה כרוך בהליכה בהיקף נרחב מהסביר או מזה שהובטח לא הוכחה בראיה כלשהי. לא הוכח מהי הגדרת "טיול למטיבי לכת" ולא הוכח היקף ההליכה שהובטח בטיול והוקף ההליכה שהיה בפועל. מעבר לכך התובעת עצמה טענה כי זומנה למפגש קבוצה לפני הטיול אך בחרה לא להשתתף בו.

ואם לא די בכך אלה הרי שהתובעת עצמה מציינת במכתב התגובה כי אין לה בעיות עם הליכה תוך שהפנתה לטיול בירושלים בו השתתפה ושכרוך היה לדבריה בהליכה מרובה.

עוד אוסיף כי ממכתב התגובה הארוך והמפורט ביותר ששלחה הנתבעת לתובעת ושהעתקו צורף לכתב התביעה וחלקים ממנו צוטטו לעיל, עולה כי גם אם מבודדים את נושא ההליכה עדיין הנתבעת לא כלל לא נהנתה מהטיול וכל זאת בשל טענות כליות נגד הבקיאות של המדריך ואי מתן הזדמנות מספקת לעשות קניות. אלו הן טענות סובייקטיביות שלא הוכחו.

אדם יכול ליהנות מטיול ברמה כזו או אחרת וזהו עניין סובייקטיבי. אותו טיול יכול לגרום לאדם מסוים הנאה רבה ולאדם אחר הנאה רגילה ולאדם שלישי סבל ועוגמת נפש.

לא הוכח לפני כי הנתבעת הבטיחה הבטחה מסוימת ולא עמדה בה. חוסר שביעות הרצון של התובעת מהטיול היא עניין סובייקטיבי.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 800 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ח, 07 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.