22 יולי 2018

בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.9.17 אשר קבעה למערער 7.5% נכות בכל יד בגין CTS דו-צדדי (תסמונת התעלה הקרפלית).

העובדות:

1. המערער, יליד שנת 1970, רפד במקצועו, הגיש תביעה להכרה בפגיעה בידיו עקב עבודה עם כלים רוטטים ותביעתו הוכרה כתאונת עבודה.

2. ועדה רפואית שהתכנסה בעניינו של המערער ביום 11.5.17 קבעה למערער נכות בשיעור 5% בכל יד.

3. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית וועדת ערר העלתה את שיעור הנכות ל-7.5% בכל יד. מכאן הערעור.

תמצית טענות הצדדים:

4. המערער טוען כי ועדת הערר התעלמה מכך שבדיקת ה- EMG שביצע ביום 7.12.2015 (להלן – הבדיקה העדכנית) הצביעה על החמרה משמעותית במצבו הרפואי, לעומת בדיקת ה-EMG הקודמת מיום 19.11.2013.

5. עוד טוען המערער כי ועדת הערר התעלמה גם מקביעתו של המומחה מטעמו, ד"ר עופר להב לפיה הבדיקה העדכנית העידה על החמרה משמעותית והעריך את נכותו ב-30% בשורש כף יד ימין ו-20% בשורש כף יד שמאל.

6. המשיב מנגד טען כי ועדת הערר התייחסה לבדיקה העדכנית בעת שקבעה כי הממצאים בשתי בדיקות ה- EMG תואמים את הממצאים בבדיקה הקלינית שנערכה למערער והוסיף כי ועדה מדרג ראשון קבעה למערער 5% נכות בכל יד וועדת הערר העלתה את שיעור הנכות ל-7.5% בכל יד ומכאן ששיעורי הנכות שקבע ד"ר להב בחוות דעתו אינם סבירים.

המסגרת הנורמטיבית:

7. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה–1995 (להלן - "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד, 213).

8. עפ"י הפסיקה, קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).

9. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה ועל ההנמקה להיות כזו המאפשרת, גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו, 60).

מן הכלל אל הפרט:

10. טרם התייצבותו בוועדת הערר הגיש המערער חוות דעת של ד"ר עופר להב, אורטופד מנתח אשר ציין כי קיימת החמרה של הממצאים בבדיקה העדכנית (עמ' 3 לחוות הדעת):

"קיימת החמרה ברורה של הממצאים בבדיקת EMG שמשום מה הוועדה לא ציינה בחוות דעתם, למרות שנמסר לי על ידי מר פינחסוב כי בדיקת ה- EMG נשלחה עם המסמכים הרפואיים. רופא הוועדה לא מצא קורלציה בין בדיקת ה- EMG לבדיקה הקלינית אך מציין בפירוש מבחני פאלאן חיוביים, שהינם קורלציה ברורה ללחץ בתעלה הקרפאלית, גם 2 בדיקות EMG המדגימות עדות לתסמונת CTS מצביעות על "הבעיה" הרפואית, וכהגדרתה פגיעה בעצב המדיאני דו צדדית.

אין ספק כי קיימת החמרה בהשוואת בדיקות ה- EMG בערכים כפי שציינתי. מכיוון שהגדרת תסמונת התעלה הקרפאלית מתארת נזק עיצבי תחושתי, ומוטורי שחומרתה באה לידי ציון בבדיקת ה-EMG, ולא תמיד מתבטאת בבדיקה קלינית בחולשה ניכרת (אך כן בירידה בתחושה) יש לדעתי להתייחס לחומרת ממצאי הלחץ העיצבי בתעלה כפי שהוא מתואר בבדיקת העזר עצמה."

11. בעת שהתייצב המערער בפני ועדת הערר, התלונן המערער כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון לא התייחסה לבדיקה העדכנית וביקש את התייחסותה הן לבדיקה זו והן לאמור בחוות הדעת של ד"ר להב. תלונת המערער אשר נרשמה בפרוטוקול ועדת הערר הינה כדלקמן:

"מבקש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר להב מ-6.6.17. הוועדה מדרג 1 לא ציינה EMG מ-7.12.15. סובל מזרמים באצבעות כפות הידיים מתקשה לבצע עבודות עדינות לפתוח בקבוקים, קושי לאחוז דברים, נופלים דברים מהידיים, מתקשה לעבוד עם מכשירים רוטטים, כאבים בשרשי כפות הידיים, קושי להירדם. "

12. ועדת הערר ערכה למערער בדיקה קלינית וציינה: "בבדיקה אין אטרוסיה של שרירי הטנר. סימן טינל שלילי. באופיזיציה בין אצבע 1 ו-2 כח 4-4.5/5 משני הצדדים. מוסר על היפואסטזיה קלה ___ האוליארי של יד שמאל. יתר הבדיקה תקינה. הממצאים ב-EMG בשתי הבדיקות תואמים את הממצאים בבדיקה".

13. ועדת הערר סיכמה את עניינו של המערער כדלקמן:

"7.5% לכל יד ס' 31 (4) א'-ב' מותאם. הוועדה לא מצאה בבדיקתה את אותם הממצאים של ד"ר להב. טינל היה שלילי דו"צ הירידה התחושתית לא תואמת את אזור המדיאני, לא היה דלדול בשרירי הטנר לא בימין ולא בשמאל".

14. על פני הדברים, החלטת הוועדה מנומקת וכוללת התייחסות לטענות המערער בפניה ולחומר הרפואי והממצאים שעמדו בפניה ובכלל זה חוות הדעת של ד"ר להב וממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה.

15. לעניין התייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר להב הוועדה ציינה, כי ממצאי בדיקתה הקלינית אינם תואמים את ממצאיו של ד"ר להב. על פי הפסיקה "משמצאה הוועדה כי התשתית העובדתית שעמדה בפני המומחה – 'הממצאים הרפואיים', שונים מאלה שנמצאו בבדיקתה-היא, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה 'העניינית והמנומקת'" (תב"ע נא/99-122 (ארצי) חיים רייזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג, 169).

16. כמו כן נפסק, כי ככלל עדיפים ממצאי הבדיקה הקלינית גם על פני ממצאים הדמייתיים לעניין הערכת יכולת תפקודית (בר"ע (ארצי) 384/09 ולרי סדיקוב – המוסד לביטוח לאומי, 10.8.2009) ועל כן אף בעניין זה לא נמצא פגם משפטי באופן התייחסות הוועדה לבדיקות ה-EMG לצורך קביעת הנכות.

סוף דבר:

17. הערעור נדחה.

18. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

19. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום שבו יומצא פסק הדין לידי הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י' אב תשע"ח, (22 יולי 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.