בפני בקשה לאשר את מכר מניות החברה לארפל אלומיניום בע"מ (להלן: "הרוכשת") וליתן תוקף של פסק דין להסדר הנושים שהוצע לנושי החברה, בהתאם להוראות סעיף 350(ט) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") או לחילופין, בהתאם להוראות סעיף 350 יג לחוק החברות.

בנוסף, ביקשו הנאמנים, במסגרת בקשה נוספת (בקשה 21), לאשר את מכר המניות שמחזיקה החברה בשרשור (באמצעות חברה הולנדית) בחברתPVT LTD. ALUMAYER INDIA (להלן: "חברת הבת") לחברת סייפטרייד בע"מ (להלן: "סייפטרייד").

רקע והשתלשלות האירועים

1. ביום 7.12.17 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד החברה. עו"ד אמיר פלמר ורו"ח עליזה שרון מונו כנאמנים. כמו כן, ניתן צו ארעי לעיכוב הליכים כנגד בעל מניות החברה, עמית קלינגר (להלן: "בעל המניות") למשך 14 יום, אשר הוארך עד ליום 7.2.18 בהחלטה מיום 10.1.18.
2. לאחר תקופת הפעלה קצרה של החברה, הגישו הנאמנים בקשות לאישור מכר מניות החברה וחברת הבת לידי הרוכשת וסייפטרייד (בהתאמה) ואישור הסדר נושים לחברה ולבעל המניות.
3. בבקשות פירטו הנאמנים את הליכי המכר שנוהלו על ידם ואת פרטי ההצעות הזוכות. בנוסף, פירטו את עיקרי הסדר הנושים ובכלל זה חובות החברה, המקורות העומדים לחלוקה לנושים, שיעור הדיבידנד הצפוי לנושים ותוצאות ההצבעה באסיפות הנושים ביחס להסדר המוצע.

יאמר כבר עתה, כי הצעת הסדר הנושים זכתה לרוב הדרוש בדין בכל אסיפות הנושים.

1. הצעת הסדר הנושים נסמכת על מקורות החברה, שעיקרם התמורה שתתקבל מהרוכשת בסך של 4 מיליון ₪ (ובנוסף, החלפת ערבויות בנקאיות), מסייפטרייד, בגין מניות חברת הבת בסך 1 מיליון ₪, ממקורות בעל המניות בסך של כ-3.5 מיליון ₪ ומזכויות תביעה נטענות של החברה.
2. בהצעת ההסדר מוצעת חלוקת דיבידנד לנושים בשני שלבים:

בשלב א', מוצע לעובדים דיבידנד בשיעור 100% (חלופת הפירוק), לנושים בדין קדימה שאינם עובדים - דיבידנד בשיעור 50%, לנושים בעלי ערבויות אישיות - דיבידנד בשיעור 22% ולנושים הרגילים - דיבידנד בשיעור 7% בלבד בסכום כולל של 1 מיליון ₪.

בשלב ב' מוצע לנושה המובטח, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים"), 75% מתקבולי התביעה (ככל שיתקבלו) ויתר הנושים יתחלקו בהפרש, פרי פסו.

1. ביום 28.1.18 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו דווח על מחלוקת עם הרוכשת. מהודעת הנאמנים מיום 30.1.18 עולה כי הוסכם עם הרוכשת שהנוסח שהוגש במסגרת נספח "1" לבקשה, יאושר כלשונו.

לפיכך, איני נדרשת למחלוקת זו.

1. טרם הדיון בבקשה ובמהלכו, הועלו התנגדויות לאישור הסדר הנושים.

ההתנגדות העיקרית הינה של רשות המיסים, אשר לאחר שהעלתה טיעוניה בדיון, ביקשה שהות קצרה כדי למסור עמדתה הסופית להצעת ההסדר. לאחר הדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה הצעת הסדר הנושים תתוקן, באופן בו הנושים בדין קדימה (שאינם העובדים) ייפרעו את יתרת חובם (50% הנותרים) במסגרת שלב ב' של ביצוע ההסדר, טרם שיחולקו תקבולים אלה לשאר הנושים. זאת, בשונה מהצעת ההסדר המקורית, לפיה התקבולים הנ"ל אמורים להתחלק פרי פסו בין כלל הנושים בדין קדימה, הנושים בעלי ערבויות אישיות והנושים הרגילים.

לאור הגריעה בחלקם של הנושים בעלי ערבויות אישיות והנושים הרגילים, בדיבידנד שהוצע בהצעת הסדר הנושים המתוקן, נתבקשה הבהרת הנאמנים האם אין מקום לקבל את עמדת הנושים בעלי ערבויות אישיות והנושים הרגילים, לתיקון המוצע.

בהבהרה מיום 30.1.18 טענו הנאמנים כי התיקון המוצע להצעת ההסדר מאזן כראוי בין האינטרסים של הנושים בדין קדימה לבין האינטרסים של הנושים בעלי ערבויות אישיות והנושים הרגילים, אך לא ניתן מענה מפורש להבהרה שנתבקשה. הנאמנים הוסיפו כי בשל הדחיפות ו"צוק העיתים", לא ניתן לפנות לנושים לאשר את התיקון. על כן, התבקש בית המשפט לאשר את הצעת ההסדר המקורית.

יצויין, כי ניתן היה לצפות שבמסגרת בקשת הנאמנים לאשר את ההסדר המתוקן, הנאמנים יציינו ויבהירו במפורש את ההשלכות שיש להצעת ההסדר המתוקן על הנושים האחרים, אך הדבר לא נעשה.

1. לאור הודעת הנאמנים כי מבקשים הם לאשר את הצעת ההסדר המקורית, הודיעה רשות המיסים כי היא עומדת על קבלת דיבידנד בשיעור 100%, בין לפי הצעת ההסדר המתוקנת (כפי שהוסכם בינה לבין הנאמנים) ובין לפי הצעת ההסדר המקורית, כך שהלכה למעשה, התנגדותה נותרה בעינה ודורשת הכרעה.
2. כמו כן, הועלו שתי התנגדויות נוספות להצעת ההסדר המקורית:

האחת, מטעם נושה מובטח ובעל ערבות אישית - בנק מזרחי טפחות בע"מ.

השניה, מטעם נושה בעלת ערבות אישית - לסרי גלאס פלוס בע"מ.

(להלן ביחד: "הנושים המתנגדים").

1. הנושים המתנגדים חזרו על טענות שהועלו על ידם באסיפות הנושים.

התנגדותם מתמקדת בנושא תרומת בעל המניות להסדר הנושים, כאשר לטענתם, טרם מוצתה הבדיקה ביחס להיקף נכסיו.

1. לאור העובדה כי אסיפות הנושים המובטחים, הנושים בעלי ערבויות אישיות והנושים הרגילים, אישרו את הסדר הנושים ברוב הדרוש, למרות התנגדות נושים אלה, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בהתנגדותם.
2. למעלה מן הצורך יוסף כי הנאמנים וב"כ בעל המניות נתנו מענה מספק לטענות, כשטענו, בין השאר, שבעל המניות הגיש תצהיר ביחס לנכסיו כבר ביום 14.12.17. איש מן הנושים, לרבות הנושים המתנגדים, לא הביע הסתייגות ביחס לנתונים שהוצהרו בתצהיר, הגם שאין חולק כי בנק מזרחי טפחות בע"מ, כנושה מקצועי, יכול היה בנקל לבצע בדיקות מטעמו.

בעניין זה יש להפנות גם לסעיפים 17 ו-42 להצעת הסדר הנושים ולדברי ב"כ בעל המניות בדיון (עמ' 20 לפרוטוקול שו' 6-8) הנותנים אף הם מענה לחששות שהעלו הנושים המתנגדים.

1. לפיכך, אני דוחה את התנגדותם של הנושים המתנגדים.

התנגדות רשות המיסים

1. בהתנגדותה טענה רשות המיסים כי הצעת ההסדר לא קיבלה את תמיכת הרוב הדרוש על פי סעיף 350(ט) לחוק החברות, מאחר שהיה על הנאמנים להפריד בין אסיפת העובדים לבין אסיפת יתר הנושים בדין קדימה. לטענתה, מדובר בקבוצות בעלי אינטרסים שונים, כשלעובדים הוצע תשלום של מלוא דין הקדימה והם מצויים בדרגה מעל שאר הנושים בדין הקדימה, וכן יש להם אינטרס של שמירה על מקום עבודתם.

עוד נטען ע"י רשות המיסים כי אין פסול בכך שלאסיפה הנפרדת שתיוחד להם תינתן זכות "וטו" מאחר ומטרת הדין "להבטיח כי ההסדר יהיה מקובל ברוב הדרוש על כלל האינטרסים המאפיינים את הנושים".

רשות המיסים גם עמדה על כך כי ההסדר המוצע סוטה מדיני הקדימויות הקבועים בחוק, שכן ליתר הנושים בדין קדימה מוצע בהסדר דיבידנד בשיעור 50% "חלף תשלום 100% נשייה בדין קדימה כחוק".

רשות המיסים אף טענה כי הקצאת מיליון ₪ לטובת הנושים הרגילים במסגרת הצעת ההסדר, פוגעת בזכויותיה כנושה בדין קדימה.

1. הנאמנים דחו בתשובתם את טענות רשות המיסים כי יש לקיים אסיפות סוג נפרדות בתוך קבוצת דין הקדימה, וטענו כי כבר נקבע בפסיקה שריבוי סוגים של נושים באסיפות נפרדות מעניק יתר כוח לנושה היחיד (ע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נג(5) 97 (להלן: "פרשת טש"ת")). לשיטת הנאמנים, אין לפצל את רשות המיסים לאסיפה נפרדת, באופן שיעניק לה זכות "וטו" על ההסדר.

עוד נטען ע"י הנאמנים כי בנסיבות המקרה שלפנינו ניתן לחרוג מסדרי הקדימויות בדין, מאחר שגם בחלופת הפירוק, העובדים זכאים ל-100% דיבידנד ואילו נושים אחרים בדין קדימה, בחלופה כאמור, לא יקבלו דבר. לעניין זה מפנים הנאמנים לע"א 3782/09 לגין אריזות מזון בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (25.2.14).

לעניין הקצאת הסך של מיליון ₪ לנושים הרגילים, טענו הנאמנים כי הסכום האמור, מקורו בוויתור של בנק הפועלים (נושה מובטח בשעבודים קבועים וצפים) ואין המדובר בסכום הנגרע מחלקם של הנושים בדין קדימה.

מכל מקום, טענו הנאמנים כי אף אם תוגדר רשות המיסים כאסיפת סוג נפרדת, ניתן לאשר את ההסדר, מאחר שהוא עומד בכל תנאי סעיף 350יג לחוק החברות.

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התנגדות רשות המיסים ולאשר את הסדר הנושים המוצע, מהטעמים הבאים:
2. כמצויין לעיל, הסדר הנושים אושר ברוב הדרוש בהתאם לסעיף 350(ט) לחוק החברות.
3. אין בידי לקבל את טענת רשות המיסים כי יש לפצל את אסיפת הנושים בדין קדימה לשתי אסיפות סוג: האחת, של העובדים והשניה, של יתר הנושים בדין קדימה, ובכלל זה רשות המיסים.

בהתאם לסעיף 354(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") החובות המנויים בו מדורגים לפי סדר עדיפות, כמפורט בסעיף, כשכל סוגי החובות מוגדרים כ"חובות בדין קדימה".

למרות העדיפות המובנית הניתנת בפקודת החברות לקבוצת העובדים, נהוג לחלק את הנושים באופן שכל הנושים בדין קדימה יסווגו כאסיפת סוג אחת.

ייתכנו מצבים בהם קיים צורך בפיצול קבוצת נושים מסויימת לקבוצות משנה, אך זאת אם נסיבות המקרה מקימות הבדל עקרוני בין חלק מהקבוצה לחלקה האחר. הנטל להוכיח זאת, מוטל על הטוען כי יש מקום, בנסיבות המקרה, לערוך פיצול, כאמור.

כך למשל, נקבע בפש"ר (ת"א) 1553/03 בעניין ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (5.9.02):

"הפתרון שאימצה ההלכה הפסוקה, היא חלוקת הנושים למספר מצומצם של קבוצות עקרוניות, לפי שלבי "סולם הנשיה": נושים מובטחים, נושים בדין קדימה, נושים רגילים ומשתתפים, כאשר מדי פעם נעשית אף "חלוקת משנה" של אחת הקבוצות, זאת אם נסיבות המקרה מקימות הבדל עקרוני בינה לבין יתרת "קבוצת האם" שלה..."

במקרה שבפני, לא עמדה רשות המיסים בנטל המוטל עליה להוכיח כי יש מקום לפצל את הנושים בדין קדימה לשתי אסיפות סוג, בהעדר כל הבדל עקרוני בין קבוצות הנושים, ואף לא מצאתי כי בנסיבות ההסדר שבפני, יש טעם המצדיק סטיה מהנוהג לסווג את כלל הנושים בדין קדימה כאסיפת סוג אחת.

אלה גם אלה אמורים לתמוך בהצעת ההסדר שיש בה כדי להבריא את החברה, לאפשר המשך פעילותה והעסקת העובדים ולאפשר חלוקת דיבידנד, גם אם אינו אופטימלי, לכלל הנושים.

אמנם לעובדים מוצע דיבידנד בשיעור 100%, כחלופת הפירוק, בעוד ליתר הנושים בדין קדימה מוצע דיבידנד בשיעור 50% בלבד, אלא שקבוצת העובדים ממילא מצוייה בראש מדרג הנשייה בדין קדימה, וגם אם ההסדר לא יאושר ויינתן צו פירוק כנגד החברה, קבוצה זו תזכה בעדיפות על פני יתר הנושים בדין קדימה, ושיעור הדיבידנד שיחולק לה לא יפחת.

1. בבוא בית המשפט להחליט אם לאשר הצעת הסדר, אם לאו, עליו לבחון את האלטרנטיבות העומדות בפניו. בענייננו, ברי כי אם לא יאושר ההסדר, יינתן צו פירוק כנגד החברה, ובמקרה כזה, מרבית הנושים לא יזכו לדיבידנד כלשהו.
2. הצעת ההסדר מציעה לרשות המיסים דיבידנד בשיעור 50% ודיבידנד נוסף בשיעור 22% מהיתרה לגבי החוב המגובה בערבות אישית של בעל המניות. האלטרנטיבה, במקרה של פירוק, לעומת זאת, היא אפס דיבידנד.

לאור זאת, נראה כי אינטרס רשות המיסים אמור לתמוך בהצעת ההסדר ולא להתנגד לו.

1. נראה כי מטרת עמידת רשות המיסים על התנגדותה הינה הקניית זכות "וטו" בידיה, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום לב.

כבר נקבע בפסיקה, במקרה כאמור, כי קיים טעם של ממש להתעלם מהתנגדות המונעת ממניעים מעין אלה. כך למשל בדברי בית המשפט העליון בפרשת טש"ת לעיל:

"לשם מיתון כוח המיקוח המופרז של נושה יחיד עומדים לרשותו של בית^-המשפט שני אמצעים: האחד, מניעת ריבוי סוגים של נושים, והאחר, החלת עקרון תום^-הלב, כאשר סירובו של נושה נראה – על רקע מכלול הנסיבות – בלתי מוצדק בעליל. למשל, כאשר מתברר כי לנושה, המתנגד להסדר, לא היה ממילא סיכוי כלשהו לקבל דיבידנד במקרה של פירוק, הרי גלוי לפנינו כי סירובו הוא בלתי מוצדק ואינו אלא שימוש לרעה במעמדו כנושה בקבוצה נפרדת. במקרה זה, יש נטייה להתעלם מהתנגדותו של נושה כזה, וזאת כאמור על יסוד עקרון תום^-הלב".

(ראה לעניין זה גם בש"א (נצ') 95/10 ‏חרושת מתכת בית השיטה (בהח) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ - אגף אשראים מיוחדים (1.2.10)).‏

1. למעלה מן הדרוש יוסף כי אפילו הייתה מתקבלת טענת רשות המיסים כי יש לסווגה כאסיפת סוג נפרדת, לא היה בכך כדי למנוע את אישור ההסדר, וזאת לאור הסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 350 יג לחוק החברות לאשר הסדר שמטרתו הבראת החברה, אף אם לא הושג הרוב הנדרש על פי סעיף 350(ט) לחוק החברות.

גם זאת היה על רשות המיסים לשקול בטרם עמידתה על התנגדותה לאישור ההסדר.

1. סעיף 350יג הנ"ל קובע כי בית המשפט רשאי לאשר הסדר כאמור שמטרתו הבראת חברה, בהתקיים ארבעה תנאים:

האחד, יותר ממחצית מסך כל הערך המיוצג בהצבעות בכל אסיפות הסוג יחד, הסכימו להצעת ההסדר; אין מחלוקת שתנאי זה מתקיים.

השני, בית המשפט שוכנע כי ההסדר הוגן וצודק ביחס לכל אסיפת סוג שלא הסכים לו; אדון בהתקיימות תנאי זה בהמשך.

השלישי, החלופה להסדר היא פירוק החברה וחלופה זו לא תטיב עם הנושים המתנגדים; אין מחלוקת כי תנאי זה מתקיים, ואף רשות המיסים לא חלקה כי במקרה של פירוק, יתקבל בידיה אפס דיבידנד (עמ' 18 לפרוטוקול שו' 8).

הרביעי, במקרה בו הנושים המתנגדים להסדר לא מקבלים את מלוא חובם, בעלי המניות לא מקבלים תמורה כלשהי ולא נותר בידיהם נכס כלשהו בשל היותם בעלי המניות; תנאי זה מתקיים, כאמור בהצעת ההסדר.

1. באשר לתנאי לפיו ההסדר הוגן וצודק ביחס לנושים שלא הסכימו לו, שוכנעתי כי בנסיבות העניין תנאי זה מתקיים, מהטעמים הבאים:
2. הנאמנים פעלו מתחילת ההליך למציאת משקיע, ניהלו הליך מכר תקין, פעלו לשיפור הצעות הרוכשות ופעלו למקסום התמורות שניתן לקבל ממימוש החברה ונכסיה.
3. בנסיבות המיוחדות של תיק זה, נראה כי ללא "שילוב ידיים" בין החברה לבין בעל המניות, דינה של החברה היה פירוק והדיבידנד לנושים, למעט העובדים, היה נמוך משמעותית (אם בכלל) מהדיבידנד המוצע בהצעת ההסדר.
4. הטענה כי בהצעת ההסדר, הנושים הרגילים נפרעים ממקורות המיועדים לנושים בדין קדימה, נמצאה לא נכונה עובדתית, שכן מתשובת הנאמנים להתנגדות רשות המיסים ומההבהרה שניתנה על ידי הנאמנים ביום 30.1.18, עולה כי הסכום המוקצה לנושים הרגילים, מקורו בוויתור מצד בנק הפועלים מכוח נשייתו המובטחת בשעבודים קבועים, שלגביה קיימת לבנק עדיפות על פני הנושים בדין קדימה.

עוד עולה מהבהרת הנאמנים מיום 30.1.18, כי על פי הצעת ההסדר בנק הפועלים כלל אינו נפרע מכוח השעבודים השוטפים, שכן מקורות הפירעון לבנק הינם מכוח שעבודים קבועים והמקור הכספי שמעמיד בעל המניות, ולכן גם בהיבט זה ההסדר הוגן וצודק ביחס לכלל הנושים, לרבות רשות המיסים.

1. הצעת ההסדר הינה היחידה שעומדת על הפרק. ההצעה מציבה אפשרות להמשך הפעלת החברה והותרתה במעגל העשייה, כך שהחברה תמשיך לפעול ולבצע פרוייקטים, ובתוך כך יימנע חילוט ערבויות בנקאיות בהיקף של עשרות מיליוני ₪, ויישמרו מקומות התעסוקה לעובדים, דבר העולה בקנה אחד עם אינטרס כלל הנושים, לרבות רשות המיסים.

אשר על כן, נחה דעתי כי בנסיבות העניין, ובהעדר חלופות אחרות, יש להיעתר לבקשה על כל חלקיה.

לפיכך, אני מורה, כדלקמן:

1. ניתן בזה תוקף של פסק דין להסדר הנושים שהוצע לנושי החברה, שצורף כנספח "1" לבקשה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 350(ט) לחוק החברות.
2. אני מאשרת את הצעת הרכישה של הרוכשת ביחס לממכר כהגדרתו בהצעת הרכישה המצורפת כנספח "1" להצעת הסדר הנושים (נספח "1" לבקשה 20), ומורה כי הממכר על פי ההצעה יימכר לרוכשת על בסיס הצעת הרכישה שהוגשה על ידה.
3. בהעדר התנגדות, אני מאשרת גם את הצעת חברת סייפטרייד לרכישת מניות חברת הבת, כהגדרתה לעיל, המצורפת כנספח "1" לבקשה 21. בכלל זה, אני מורה כי יימחקו כל החובות של חברת ALUMAYER INTERNATIONAL ו/או של PVT LTD. ALUMAYER INDIA לחברה או לכל גורם קשור לחברה, אם וככל שקיימים.
4. צו הקפאת ההליכים יוארך למשך 30 יום מהיום, לרבות הצו האוסר על חילוט ערבויות בנקאיות שהוצאו לצדדי ג'.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ח, 31 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.