לפניי תביעת הפסדים, בגין הפעלת הביטוח של התובע לתיקון נזק לרכבו.

הנזק נגרם בתאונת דרכים, בה נפגע רכב התובע מאחור על ידי הנתבע מס' 1, נוהג ברכב פרטי, והאחרון נפגע מאחור על ידי הנתבע מס' 2, נוהג במשאית של הנתבעת מס' 3.

בתום הדיון ניתנה לתובע הארכת מועד להגשת אסמכתא להפסד הנחת העדר תביעות, אך הזמן חלף, ולא הוגש דבר.

לאחר ששמעתי את התובע, את הנתבע מס' 1 ואת קצין הבטיחות של הנתבעת מס' 3, אני קובעת כי הנתבע מס' 2 הדף את רכב הנתבע מס' 1 לעבר רכב התובע, ומחייבת את הנתבעת מס' 3, בעלת המשאית, ומעבידת הנתבע מס' 2 בזמנים הרלוונטיים, לפצות את התובע בגין רוב נזקיו.

אני מחייב את הנתבע מס' 1 בגין תרומתו לנזק, בשיעור נמוך יותר.

כאמור בדיון, נגד הנתבע מס' 2 ניתן צו כינוס נכסים, על כן עוכבו ההליכים נגדו, ואין בסמכותי ליתן נגדו פסק דין.

הנתבעים מס' 2 ו-3 לא הגישו כתב הגנה אף שהוזמנו כדין, וכראיה שלחה הנתבעת מס' 3 נציג, שהחזיק בידיו את כתב התביעה. הנתבע מס' 2, הנהג, לא התייצב למסור גרסתו, אף שהוזמן כדין.

נציג הנתבעת מס' 3 הקריא טופס הודעה על תאונה, שמילא הנתבע מס' 2, שם הוא טוען כי הנתבע מס' 1 עצר בצורה פתאומית, והנתבע מס' 2 פגע בו מאחור.

התובע העיד כי נפגע קודם בחוזקה על ידי הנתבע מס' 1, ואז קיבל מכה שניה. הנתבע מס' 1 טען כי לא פגע ברכב התובע לפני שנהדף על ידי המשאית.

השוויתי בין הנזק לחלק האחורי של רכב הנתבע מס' 1 לזה הקדמי. ניתן לראות כי ככל שהיתה פגיעה של הנתבע מס' 1 ברכב התובע לפני פגיעת המשאית בו, היתה זו פגיעה זניחה, שנבלעה בפגיעה המשמעותית של המשאית ברכב הנתבע מס' 1 מאחור. עלות העבודות בחלק האחורי, הינה פי יותר משלושה מעלות העבודות בחלק הקדמי. בודדתי את עלות החלקים, שהיקרים שבהם מצויים בחלק הקדמי. רכב הנתבע מס' 1, רכב פרטי קטן יחסית (פז'ו 3008) ניזוק משמעותית בחלקו האחורי, שמשותיו נופצו והוא "התקמט", והוכרז כ"אובדן גמור". בהתאמה, למשאית, שמשקלה מעל 4 טון (תעודת החובה צורפה לכתב ההגנה של הנתבע מס' 1), נגרם נזק בחלק הקדמי, בעיקר נצפתה שבירת חלקי פלסטיק.

לפי התמונות, שצירף הנתבע מס' 1 לכתב ההגנה מטעמו ניתן לראות כי רכב הנתבע מס' 1 צמוד לרכב התובע בעוד שהמשאית מרוחקת. הדבר תואם את טענת ההדיפה, ולא שולל פגיעה מוקדמת או אי שמירת מרחק.

הסיכום הינו כי אני מחייבת את הנתבעת מס' 3 לשלם לתובע 75% מנזקיו.

הנתבע מס' 1 אחראי לנזקו של התובע בשיעור 25%, בין אם בשל פגיעה קודמת, ובין אם בשל אי שמירת רווח מספיק.

הפסדי התובע, שהוכחו הינם: השתתפות עצמית, 1,981 ₪, השתתפות עצמית בירידת הערך, 1,074 ₪ וכינון, 309 ₪. כאמור לא הוכח הפסד הנחת העדר תביעות, הסכום אינו ממולא באישור מיום 26/7/17 והתובע לא ניצל את ההזדמנות להוכיחו לאחר הדיון.

בנוסף לסכומי הנזק המצטברים לסך 3,364 ₪, זכאי התובע לפיצוי בסכום 50 ₪ בגין אגרת המשפט ו-250 ₪ הוצאות משפט, סך הכל 3,664 ₪.

הנתבע מס' 1 יפצה את התובע בסכום 916 ₪, והנתבעת מס' 3 בסכום 2,748 ₪.

הסכומים ישולמו לתובע על ידי כל אחד מהנתבעים, תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ח, 27 יוני 2018, בהעדר הצדדים.