לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

עיינתי בבקשה ובאמור בה, בתגובה לבקשה ובאמור בה ובתיק שבפניי על כל המצוי בו.

הגישה הכללית של בתי המשפט כלפי ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כבענייננו, הינה גישה ליברלית והדבר נכון במיוחד בבית משפט לתביעות קטנות, בו הצדדים אינם מיוצגים.

בשל נימוקי הבקשה, אין להסיק ממחדל המבקש כי הוא מזלזל בהליכים המשפטיים.

בכתב הטענות שהוגש, פורטו הטענות ובשלב זה אין לומר שסיכויי המבקש קלושים.

כפי שפסק בית המשפט המחוזי ברת"ק 12626/12/11 אליהו גרבי נגד יעל בן משה "אי ביטול פסק דין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני המבקש, זאת תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח, שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בתי המשפט נזהרים ב"נעילת שערי המשפט", במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש".

בנסיבות אלו, מאחר ואין זה ראוי לסגור את דלתות בית המשפט בפני המבקש ויש לאפשר לו "את יומו" בבית המשפט, אני מחליטה לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אך עם זאת לחייב את המבקש בהוצאות המשיב שהתייצב לדיון, הגיב לבקשה וכעת בירור התביעה נדחה למועד נוסף.

פסק הדין שניתן במעמד צד אחד מבוטל.

אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות הבקשה ובזבוז זמן בסך של- 500 ₪.

סכום זה ישולם על ידי משלוחו בדואר רשום למשיב תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה.

אם לא ישולם הסכום במועד האמור, יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן ההחלטה ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תקבע מועד לדיון בתיק זה בהתאם ליומנו של בית המשפט ותזמן את הצדדים לדיון שייקבע בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ההחלטה תישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ח, 12 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.