לפני בקשת הנתבעת, אשר הועלתה כטענה מקדמית במסגרת כתב ההגנה מטעמה, לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ולחלופין העברתה לבית הדין האזורי לעבודה לו הסמכות הייחודית לדון בתובענה .

1. במסגרת התובענה בסדר דין מהיר שלפני, עתר התובע להורות לנתבעת, לשלם לתובע במסגרת גמלה חודשית סך של 30,502 ₪ שנצברו לזכותו בפוליסה בשם "יותר" שמספרה 322617249 וכן לחייבה בסך נוסף של 10,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים.

2. הנתבעת בכתב הגנתה העלתה כאמור טענה מקדמית לפיה בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. לטענתה, עניינה של התובענה הוא בקבלת גמלה או פדיון פוליסה שהנה קופת גמל וסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה- התשכ"ט 1969 קובע כי בתביעה כנגד קופת גמל, הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה מסורה לבית הדין העבודה. כן מפנה הנתבעת לפסקי דין אשר קבעו כי הסמכות העניינית לדון בתביעה של מבוטח/עמית כנגד קופת גמל מסורה לבית הדין לעבודה.

3. התובע בתגובתו טוען כי יש לדחות את טענת חוסר הסמכות העניינית. לטענתו, התביעה מתייחסת למרכיב מסוים הכלול במסגרת ביטוח החיים של הפוליסה שהתנאים לגביו מצויים בפרק הראשון של הפוליסה הנקרא "תנאים כלליים לביטוח חיים". לטענתו, ככלל עניינים הקשורים לפוליסת הביטוח הם בסמכותו של בית משפט זה. לטענתו עיון בסעיפי הפוליסה, בדו"חות השנתיים ששלחה אליו הנתבעת ובאישורי המס שצרפה הנתבעת לכתב הגנתה רק מחזקים את טענתו כי מדובר בפוליסת ביטוח. לטענת התובע, אם אכן היה מדובר בקופת גמל היה על הנתבעת לצרף לכתב הגנתה את אישור נציב מס הכנסה לפיו פוליסת הביטוח "יותר" היא בעצם קופת גמל.

4. לטענת התובע, טענת הנתבעת לחוסר סמכות עניינית נטענה על ידה בחוסר תום לב שכן במסגרת משא ומתן שניהלו הצדדים עובר להגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת, הסכימה הנתבעת למתן פסק דין בהסכמה על ידי בית משפט זה.

5. הנתבעת בתשובתה טוענת, כי ההלכה הפסוקה קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענות נגד קופת גמל מסורה לבית הדין לעבודה זאת ללא תלות באופי המחלוקת או בסוג הקופה. לטענתה, התנאים הכללים של הפוליסה (חוזה הביטוח) קובעים במפורש כי מדובר בקופת גמל, התובע ביקש בטופס ההצעה לקבל ניכוי תשלומים בעד הפקדות לקופת גמל, מדי שנה קיבל אישור מס לצורך זיכוי במס בגין הפקדות לקופת גמל ובהודעות מצב הביטוח אשר נשלחו אליו מדי שנה צוין כי מדובר בקופת גמל. לטענתה, העובדה כי מדובר בפוליסת ביטוח אינה שוללת את העובדה שמדובר בקופת גמל.

6. לטענת הנתבעת, טענת התובע לסמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתובענה נעדרת כל בסיס ומנוגדת להלכה הפסוקה. לטענתה, האבחנה שעושה התובע בין עניינים הקשורים לפוליסת ביטוח לבין עניינים הקשורים לקופת גמל היא אבחנה שאין לה כל תימוכין בחוק או בפסיקה. לטענתה מדובר בתובענה אשר עיקרה נובע מחוזה הביטוח (הפוליסה) שעיקרו קופת גמל, שבין התובע לבינה. לטענתה, טענת חוסר הסמכות עניינית הועלתה על ידה בהזדמנות הראשונה ובתום לב ואין בעובדה שעובר להגשת כתב ההגנה נוהל עם התובע משא ומתן לפשרה כדי לשלול ממנה את הזכות לטעון לחוסר סמכות עניינית ולהקנות לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה.

7. לפנים משורת הדין ניתנה לתובע הזכות להשיב וזה הגיש תחילה מטעמו בקשה למחיקת תגובת הנתבעת ולחלופין מחיקת טיעונים מטעמה ומסמכים אשר צורפו לתשובתה, לטענתו שלא כדין. לבקשת בית המשפט, הבהיר התובע כי זוהי תשובתו לתשובת הנתבעת אשר במסגרתה עתר למחיקת התשובה והוצאת המסמכים מתיק בית המשפט.

דיון:

8. סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע:

"(א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות-גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, או תובענות של קופות-הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה".

ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (21/03/2016) נדונה והוכרעה שאלת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתביעות עובדים נגד קופות גמל. נקבע כי פרשנות המאפשרת הכללת כלל תביעות עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל בלא תלות באופי המחלוקת או בסוג הקופה בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, תעצב כלל משפטי אחיד ומתיישבת הן עם החוק ועם תכלית בתי הדין לעבודה האמונה על הגנה על זכויות ורווחה סוציאלית במובן הרחב. עם זאת, קבע בית המשפט כי הקביעה העקרונית תחול אך על תביעות המוגשות מעתה ואילך וכן על תביעות שהוגשו אך טרם נערך בהן קדם משפט.

9. בענייננו, מהראיות שלפני ומטיעוני הנתבעת אשר לא נסתרו על ידי התובע עולה, כי עניינה של התביעה שלפני הוא קבלת גמלה או פדיון בפוליסה שהנה קופת גמל. לעניין זה מפנה הנתבעת לס' 1ג' לתנאים הכללים של הפוליסה כלהלן: "הפוליסה הוצאה על פי תוכנית ביטוח שאושרה על ידי נציב מס הכנסה על פי תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד- 1964 להלן ("ההסדר התחיקתי") ותנאי הפוליסה יהיו כפופים להוראות הכלולות בהסדר התחיקתי, ובכל שינוי בו, ולהנחיות המוצאות על פיו" (נספח מס'1 לתשובת הנתבעת). תקנה 1 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) התשכ"ד- 1964 מגדירה "קופת ביטוח" כ- "קופת גמל המתנהלת בידי מבטח ושאושרה לפי תקנה 42". תקנה 42 לתקנות מס הכנסה קובעת בין היתר "קוימו כל ההוראות הקבועות בתקנות אלו, רשאי הנציב לאשר כקופת גמל כאמור בס' 47 לפקודה (להלן- קופת ביטוח) כל אחת מתוכניות הביטוח האלה: (4) תוכנית ביטוח תגמולים או קצבה לעמית עצמאי- כקופת ביטוח לתגמולים או לקצבה, לפי העניין".

10. הנתבעת הציגה לעיון בית המשפט ואיני רואה כל עילה, כנדרש בידי התובע, להתעלם ממסמך זה אשר עשוי לסייע בידי בית המשפט לצורך קביעת גדר המחלוקת בשלב זה את טופס ההצעה מיום 21/4/86 שהעביר אליה התובע. במסגרת טופס ההצעה, ביקש התובע פוליסת מנהלים "יותר" הכוללת הפרשה לתגמולים לפי סעיפים 45 ו- 47 לפקודת מס הכנסה. סעיף 47(א)(7) לפקודת מס הכנסה, "ניכוי תשלומים בעד תגמולים או קיצבה", מגדיר "עמית מוטב" כ- "יחיד שבשל הכנסתו שולמו בעדו, בשנת המס, סכומים לקופת גמל לקצבה, בסכום שלא פחת מ–16% מסך כל השכר הממוצע במשק באותה שנת מס". בענייננו, בדו"ח מצב ביטוח אשר נשלח אל התובע לאחר הנפקת הפוליסה צוין כי הפרמיה הכוללת תשולם בשעורים חודשיים לפני סעיפים 47 וס' 45 לפקודת מס הכנסה (נספח 3 לתשובת הנתבעת).

11. כן, הציגה לעיוני הנתבעת הודעות מצב הביטוח שקיבל התובע מדי שונה במסגרתן צוין בפרק "ריכוז נתונים למבוטח בפוליסת הביטוח" כי המדובר "בקופת גמל לתגמולים לעמית עצמאי" (נספח 2 לתשובת הנתבעת). די באמור לעיל כדי לקבוע כי מדובר בפוליסה שהיא קופת גמל. לפיכך, בשים לב להלכה לעיל אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

12. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף אשר ממילא נטענה כטענה חלופית. הלכה היא כי סילוק תובענה על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, הוא אמצעי שאינו ננקט כדרך שבשגרה, ובדרך כלל יעדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את באמצעי הקיצוני של דחיית התביעה בטרם דיון ענייני בתובענה פן תיפגע, יתר על המידה, זכותו הבסיסית של נפגע לפניה לערכאות (ת"א (מחוזי ת"א) 2111/01 חלקה 90 בגוש 6747 בע"מ נ' עיריית חולון, תק-מח 2003(4), 6276, 6278 (2003) ,ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, תל אביב-יפו, פ"ד מ(2), 668. סילוק על הסף של תביעה הוא הליך הננקט רק כאשר: "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, מהדורה שביעית, 1995), 384). בית-המשפט, בבואו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג אפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי שבית-המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף. ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124, ע"א 510/99 ראובן ולעס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5), 826. בענייננו אין מקום להורות על מחיקת או דחיית התביעה על הסף, הליכים קיצוניים הננקטים בלית ברירה.

13. סוף דבר,

הבקשה בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה מתקבלת. אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך עניינית לדון בתביעה, הוא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות, לאחר העברת מלוא התיק, תסגור התיק בבימ"ש זה.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.