מונחת לפני תביעה קטנה ע"ס 30,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי בשנת 2008 שכר התובע באתר הנתבע דירת מגורים; מני אז ועד 2011 טיפח התובע את כל חזית הבניין עקב היותו במצב של הזנחה ; התובע השקיע מערכת השקיה , נטע עצים והציב אדניות לפרחים; התובע מעריך את הוצאותיו בסך של 50,000 ₪; בשנת 2012 נדרש התובע לשלם עבור ועד הבית; התובע שילם בגין אותה שנה תוך מחאה לאחר שהסביר לעורך דין שאול אהרון שהציג עצמו כיושב ראש הועד את גודל השקעתו בבניין . לטענת התובע, הנושא נשאר פתוח למשא ומתן בהסכמת יו"ר ועד הבית. לאחר מכן הסביר התובע לעו"ד שאול אהרון כי אם יידרש לשלם את תשלומי הועד הרי שעל הועד לשלם לתובע תמורת השקעתו בבניין. לבקשת עו"ד שאול אהרון הנפיק התובע חשבוניות בגין השקעתו; ברם , הועד לא הכיר בחשבוניות אלו ודרש ממנו לשלם את התשלומים שחלים עליו ; התובע שלח הודעת קיזוז שנדחתה על ידי הנתבע. התובע מבקש שבית המשפט יחייב את הנתבע לשם לו סך של 30,000 ₪.

לכתב התביעה צורפו הסכם שכירות, הודעת קיזוז, התכתבויות וחשבוניות מ"דוד חננאל 2000".

בכתב ההגנה נטען כי אתר הנופש אינו אישיות משפטית היכולה לתבוע ולהיתבע; לתובע אין מעמד לתבוע את נציגות ועד הבית שכן אינו בעלים של דירה אלא שוכר; אין זה מתפקידו של התובע להשקיע כספים בבית המשותף; התובע לא השקיע בבית המשותף; הועד מעולם לא פנה אל התובע ולא הזמין אצלו שירותים.

העידו לפני התובע ואיש התחזוקה של הבניין ועו"ד שאול אהרון . התובע חזר על טענותיו והוסיף כי " אני מיוזמתי, השקעתי רבות בכל החזית של הבניין. נטעתי עצים, נוי, מערכת טפטוף מים אוטומטים עם ברמד אוטומטי".

בחקירתו הנגדית אישר כי ניתנו נגדו שני פסקי דין בגין החובות לוועד . פסקי הדין הוגשו נ/1 ו- נ/2.

התובע אישר כי אף אחד לא בקש ממנו לבצע את ההשקעה אשר לטענתו ביצע אלא הוא עשה זאת על דעת עצמו.

מטעם התובע העיד איש התחזוקה נאיף חריש . חקירתו של העד התמקדה במספר שעות העבודה שלו כאיש אחזקה בבניין המדובר וביכולת שלו לבצע את תפקידו.

לבקשת הצדדים הוגשו סיכומים בכתב.

לאחר שבחנתי את העדויות והמוצגים ואת סיכומי הצדדים, באתי למסקנה ברורה כי דין התביעה להידחות על הסף ולגופה.

דין התביעה להידחות על הסף שכן הנתבע אינו אישיות משפטית.

הטענה שהתובע אינו רשאי לתבוע את הנציגות של ועד הבית משום שהוא שוכר ולא בעלים אינה צריכה הכרעה שכן התובע לא תבע את הנציגות הנ"ל.

גם לגופה של התביעה דינה להידחות –

אינני מאמין לתובע כי השקיע בבית המשותף 50,000 ₪ או כל סכום אחר. עדותו של התובע בעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין.

לא מצאתי בחומר הראיות בסיס להנמקה שתאפשר קביעת ממצא עובדתי על בסיס עדותו של התובע.

נהפוך הוא – השיהוי בהגשת התביעה שחלקה הארי גם התיישן , הוויתור כביכול על 20,000 ₪ ( התביעה הוגשה על 30,000 ₪), והעדר כל הוכחה אובייקטיבית לעצם ביצוען של העבודות הנטענות מושא התביעה – כל אלה מביאים למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל. הוסף את חוסר הסבירות בגרסה – מדוע ישקיע אדם 50,000 ₪ בטיפוח של בית משותף בו הוא מתגורר כשוכר?

התובע צירף חשבוניות של עסק של התובע עצמו. לא הוגשו חשבוניות של ספקים או בעלי מקצוע.

זאת גם זאת, החשבוניות הן משנת 2012 שעה שהעבודות הנטענות הן החל משנת 2008 ועד 2011. התובע טען אומנם כי החשבוניות הוצאו בדיעבד לבקשת עו"ד שאול אהרון אך טענה זו לא הוכחה.

מעבר לנדרש אוסיף כי על פי החשבוניות מדובר בעסק של חלקי חילוף לרכב ולא בעסק של חומרי בניין או עבודות הקשורות לשיפוץ מבנה.

דין התביעה ,אפוא, להידחות הן על הסף והן לגופה ואני דוחה אותה.

מאחר שהנתבע אינו אישיות משפטית , אין צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ט, 17 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.