לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

בתצהירה של האדריכלית רבקה עמרם, אשר צורף לבקשה, נטען כי לשם הכשרת הבנייה נפתחה ביום תב"ע במערכת המקוונת , התכנית נבדקה על ידי לשכת התכנון, ולאחר קבלת אישור בדבר פתיחת התכנית, תשובץ התכנית לדיון בפני הוועדה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לנוכח הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה, ולנוכח העובדה שטרם נפתחה תב"ע בעיריה והיתר הבנייה אינו בהישג יד, אין מקום למתן ארכה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2012, וטרם הוכשרה.

חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, המבקש לא הראה התקדמות ממשית בהליכי התכנון. מתצהירה של האדריכלית עולה, כי הליכי התכנון הם בשלב ראשוני בלבד, טרם נפתחה תכנית בוועדות התכנון, ובוודאי שלא ניתן לומר כי ההיתר הוא "בהישג יד".

לנוכח הוותק של העבירה, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור שעשוי להכשיר את המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ח, 11 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.