הבקשה וטיעוני הצדדים

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה מיום 01.12.17. לטענת המבקשת היא הזהירה את הנהג אחיה כי יקפיד על חוקי התעבורה ובפרט לבל ישתה אלכוהול וינהג ואף החתימה אותו על הצהרה בכתב אשר הוצגה לעיונו של בית המשפט. לטענתה עשתה כן מהטעם שהייתה זו הפעם ראשונה בה אחיה ביקש לעשות שימוש ברכבה. עוד הוסיפה כי היא זקוקה לרכבה לצורך הסעת ילדיה וביצוע סידורים שוטפים.

המשיבה התנגדה לבקשה. טענה לקיומן של ראיות לכאורה ולכך שהמבקשת אינה עומדת בדרישות סעיף 57(ב)(ב) לפקודת התעבורה. בנוסף טענה כי הנהג לא התייצב בבית המשפט להיחקר מסמך שחתם בפני אחותו.

דיון והכרעה

כאמור שאלת קיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת.

נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ביותר והודעת איסור שימוש ברכב בו בוצע העבירה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על ציבור המשתמשים בדרך ויש בה כדי להרתיע נהגים מביצוע עבירות דומות וכן לחייב בעלי רכבים לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכבם.

מעדותה של המבקשת עולה כי התירה לאחיה לעשות שימוש ברכב לאחר שהזהירה אותו לבל ישתה וינהג ואף החתימה אותו על מסמך בהקשר זה. אציין כי גרסת המבקשת מעוררת תמיהות ובפרט העובדה שהתקשרה בשעת חצות לעו"ד אשר יעזור לה בניסוח המסמך עליו חתם אחיה טרם קבלת הרכב. עם זאת, גרסתה התמוהה לא נסתרה ובנסיבות אלו לא נותר לי אלא לקבוע כי המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה ועומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לקצר את תקופת איסור השימוש ברכב באופן שזו תסתיים בתאריך 14.12.17 בשעה 08:00.

דו"ח מס' 11210204761.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ח, 13 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.