בפניי תביעה על סך של 20,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעות לטענתן כתוצאה מתקלות חשמל אשר פגעו בדירה אותה שכרה התובעת 2 ואשר לטענתן, על הנתבעת לפצות בגינן.

בהעדר מחלוקת בשאלת אחריותה של הנתבעת לתקלות החשמל האמורות בכתב התביעה, ובהעדר מחלוקת ביחס לחלק מן הנזקים שנגרמו, ניתן ביום 10.4.18 פסק דין חלקי ביחס לחלק מרכיבי התביעה וכן, הוריתי כי הנתבעת תתקן המקרר שנפגע מתקלות החשמל ותשיבו לקדמותו וזאת, בהסכמת התובעת 1.

המחלוקת אשר נותר להכריע בה היא באשר לטענות התביעה לפיצוי בגין מזון אשר היה במקרר שהתקלקל וכן לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לנתבעות בין היתר, לאור הצורך ברכישת מקרר חדש ועגמת הנפש בגין העובדה שהתקלות נגרמו בסמוך לערב חג הפסח.

לאחר עיון בתביעה על צרופותיה ולאחר שהעידה בפניי התובעת 1 וכן לאחר עיון בכתב ההגנה על צרופותיו ולאחר ששמעתי את עדויות נציגי חברת החשמל, מצאתי לנכון כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ביחס לפיצוי בגין מזון אשר היה במקרר והתקלקל, לטענת התביעה (בעמ' 3 ש' 19 לפרוטוקול) במקרר של התובעת 2 היה מזון בשווי 5,000 ₪ או 6,000 ש"ח - מוצרי בשר וכן 45 מנות אשר סיפק אולם חתונות סופיה לתובעת 2 לאחר חתונתה. ביחס למוצרי הבשר טענה התובעת 1 כי אין ברשותה קבלה על מנת להוכיח את הרכישות האמורות וכי אינה נוהגת לשמור קבלות.

ביחס למנות המזון מן החתונה, התביעה לא הוכיחה את כמות המנות שנארזו או את הרכבן ואף לא את המחיר ששולם בגין כל מנה. כל שהציגה התובעת 1 בעניין זה הוא מסמך (ת/1) מטעם מר עמי פרטוש, מנכ"ל אולם סופיה, אשר לא הגיע למסור עדות ולפיו, ביום 31.3.17 נערכה חתונת התובעת 2 והאולם סיפק לתובעת 2 ובן זוגה מנות מרובות של מזון הכולל בין היתר, בשר, דגים וסלטים. התובעת 2 טענה כי מחיר כל מנה 185 ₪ כולל מע"מ. ואולם טענה זו לא נתמכה בראיות כלשהן למעט המסמך האמור אשר אין בו כל התייחסות לסכום כספי. כמו כן, התובעת 2 לא התייצבה לדיון על מנת לתמוך בדברים האמורים על ידי התובעת 1, הימנעותה מלבוא ולהעיד, פועלת לרעת התביעה. יובהר כי קיים גם פער זמנים בין מועד החתונה (31.3.17) למועד התרחשות התקלה (10.4.17). התובעת טענה כי לא ניתן היה להקטין הנזק ולהעביר המזון למקררים אחרים של קרובי משפחה שכן אלה היו עמוסים במזון אשר נועד לארוחה לחגיגית החתונה. הטענות בעניין זה נותרו אף הן בעלמא שכן איש מהם לא הובא למתן עדות. בנסיבות אלה, התובעת לא הוכיחה במידה הנדרשת רכיב זה בתביעתה ביחס למזון אשר היה לטענתה במקרר וכי מזון זה אכן התקלקל.

יחד עם זאת, אני סבורה כי תקלת החשמל המתוארת בכתב התביעה ואשר איננה במחלוקת אכן גרמה לעגמת נפש רבה לתובעות בפרט, כאשר מדובר בתקלה המתרחשת בסמוך לערב חג הפסח ואשר בגינה נאלצו התובעות לרכוש מקרר חדש בהתאם לאסמכתא שצורפה לכתב התביעה ולפי עדות התובעת 1. כאמור גם מקרר חדש זה נפגע בעקבות התקלה ואולם, לטענת התובעת 1 הוחלף על ידי החנות ללא עלות למעט הובלתו. רכיבי עלויות הובלת שני המקררים הושתו על הנתבעת בפסק הדין החלקי שניתן על ידי זה מכבר. תקלה מהסוג האמור אשר הביאה להשבתה של מוצרים רבים בבית שנדרש לתקנם והנתבעת אמנם פעלה לתקנם ואולם, אין ספק כי הדבר גרם לקושי זמני ולאי נוחות לתובעות ועל כך יש מקום לפסוק פיצוי נוסף לטובתן. התובעות העמידו כתב תביעתן על סך של 20,000 ₪ ואולם, רכיב עגמת נפש הינו רכיב שבשיקול דעת בית המשפט.

סוף דבר

לאור האמור, תשלם הנתבעת לשתי התובעות יחדיו סך נוסף של 4000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

בנסיבות אלה ומכיוון שהוריתי בפסק דיני מיום 10.4.18 כי הנתבעת תישא באגרת פתיחת ההליך, איני עושה צו להוצאות נוספות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ח, 11 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.