1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים – שירותים מיוחדים, מיום 2.10.2017 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי המערער אינו תלוי בזולת במידה רבה ברוב פעולות היום יום וברוב שעות היממה, החל מיום 1.8.2017 .

2. רקע – המערער, יליד 1976, נפל בחודש 3/2016 מגובה רב ונחבל בחלקי גופו השונים. למערער נקבעו אחוזי נכות כללית זמניים והוא זכאי לקצבת נכות כללית. לפי החלטת רופא מוסמך בעניינו (נכות כללית), נקבעו למערער 69% נכות החל מיום 1.8.2017 עד ליום 31.7.2018. בנוסף, המערער קיבל קצבת שירותים מיוחדים זמנית, בשיעור של 112%.

3. עיקר טענות המערער – בדיון שנערך לפני בית הדין ביום 15.3.2018, באת-כוח המערער צמצמה את טענות המערער והבהירה כי הערעור מתייחס לקביעות הוועדה בנוגע לפעולות ההלבשה, רחצה, אכילה וקניות, בלבד. בין היתר נטען, כי המערער מתקשה בהלבשה בפלג גוף תחתון, מאחר והינו סובל מכאבי גב עזים ומהגבלה בתנועות רגל שמאל. לאור האמור לעיל, המערער טוען כי הוא זקוק לסיוע במידה רבה בהלבשה. כך הוא הנכון באשר לרחצה ואכילה, הואיל וברחצה הוא נעזר בהוריו, בעיקר בפלג גוף תחתון, וכן הוא אינו מסוגל להכין ו/או להגיש אוכל לעצמו. עוד נטען, כי יש לקבוע למערער ניקוד גבוה יותר בסעיף הקניות.

4. המערער הוסיף וטען, כי גם בפני הוועדה הרפואית אשר קבעה את אחוזי נכותו, וגם בפני הוועדה נשוא הליך זה, הוא התלונן על כאבים חזקים בגב ועל הגבלה בתנועות, ואילו הוועדה לא התייחסה לליקויו ותלונותיו. עוד נטען, כי אחוזי הנכות האורתופדיים אשר נקבעו לו הינם לצמיתות, והם בעלי אופי תפקודי המשפיעים על תפקודו בחיי היום יום בבית ומחוצה לו.

5. עיקר טענות המשיב – המשיב טען, בין היתר, כי הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, ערכה לו בדיקה מקיפה אשר העלתה כי הוא עצמאי בניידות ובהיגיינה אישית, וכי הוא גם זקוק לסיוע מועט בהלבשה, רחצה ואכילה. הוועדה נימקה את החלטתה, כפי שעולה בבירור בסעיף 9 לפרוטוקול, תוך שהיא מציינת כי השברים החלימו ואין הגבלה משמעותית בגב. בנוסף, בעבר נקבעו למערער אחוזי נכות רפואית גבוהים יותר, ומכאן שהוא קיבל גמלת שירותים מיוחדים באופן זמני בלבד.

6. עוד טוען המשיב, כי מסעיף 5 לפרוטוקול עולה, כי ממצאי בדיקת הוועדה לא תאמו את תלונות המערער בפניה, כשהוועדה קבעה כי לא נמצאה כל הגבלה בתנועות גפיים עליונות, ומכאן עולה הרושם כי המערער מפריז בתלונותיו. הוועדה בדקה את תלותו של המערער בזולת בעניין ההלבשה, רחצה ואכילה, וקבעה את ממצאיה בהתאם. בעניין הקניות, נקבע כי המערער מסוגל לבצע קניות של מספר מועט של פריטים, דבר המקנה נקודה אחת בגין סיוע מועט. זאת ועוד, מעיון במכלול הפרוטוקול, עולה כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

7. החלטת הוועדה – המערער הופיע בפני הוועדה והעלה את התלונות הבאות, כדלקמן:

"מתגורר בבית הוריי. מתהלך עם קב, הבעיה העיקרית הינה בגב, קשה לי להתכופף. לא יכול לשים ידיים על הראש, כואב לי. לא יכול לעמוד על הרגל, אין בעיה ברגל ימין. מתקלח בישיבה, אבא שלי עוזר לי. אני צריך עזרה בלנקות את הגב, את הרגליים. אני שם תחתון ואמא שלי רוחצת אותי. מתגורר בקומה שניה עם מעלית, יוצא קצת לשכונה. משתמש בכדורים תחליף סם, מקבל קלונקס, ווליום, טרמדקס. לשירותים מגיע בכוחות עצמו ומסתדר. הגב כואב כל היום. יש לי דלקת בגב, גילו במיפוי העצמות. אני רוצה להביא מטפלת שתעזור לי, אני רוצה לעשות פיזיותרפיה כדי להשתקם."

8. בפרק "ממצאי הבדיקה הרפואית הנוכחית", רשמה הוועדה את הדברים הבאים, כדלקמן:

"ב- 03/2016 נפל מגובה עם שבר בקלקנאוס, שבר בטאלוס ומטטרזוס שעבר קיבוע פנימי. בהמשך פיתח אוסטאומיאליטיס של הקרסול וכף הרגל, טופל באנטיביוטיקה. קיימת גם חבלת גב, שבר בע"ש מותני. לדבריו מועמד לניתוח. כמו כן, מציין טיפול קבוע בתרופות נרקוטיות והרגעה עקב כאבים ניכרים ושימוש בתחליף סם – סבוטקס. בבדיקה: נכנס לחדר שעון על קבים קנדיים, התיישב בכוחות עצמו, בעת סיום הבדיקה ביקש מאביו לתמוך בו בעת קימה, נועל סד לקיבוע קרסול שמאל, אין הגבלה בתנועות גפיים עליונות. לבקשת הוועדה להרים את ידיו מעל ראשו, טען כי לא מסוגל אך לבסוף הרים אותו מעל ראשו, לבקשת הוועדה, הצליח להרים את ירכו הימנית במצב ישיבה על ירכו השמאלית, טען כי אינו מסוגל לעשות פעולה דומה עם ירך שמאל, אין כל תיעוד של פגיעה במפרקי הירכיים, כתפיים, שיש בהם בכדי להסביר את טענות אלו."

9. הוועדה בדקה את רמת תלותו של המערער בפעולות היום יום (ADL), ולפי ממצאיה הוא צבר 12 נקודות בפרק זה, וזאת בהתאם לממצאים הבאים, כמפורט להלן:

א. ניידות בתוך הבית – "נכנס לחדר בתמיכת קביים קנדיים, התיישב על כיסא בעצמו, בקימה, ביקש את עזרת אביו, אך לפי תנועותיו, יכול לקום בכוחות עצמו". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער עצמאי בניידות בתוך הבית.

ב. הלבשה – "הרים ידיו מעל ראשו, הגיע לקרסולי רגליו בכיפוף, יכול להרים רגליים, זקוק לעזרה בנעילת מגף קרסול". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער זקוק לסיוע מועט בהלבשה.

ג. רחצה – "רוחץ ידיים ופנים בכוחות עצמו, מתרחץ בישיבה, בגלל תלותו בקביים, זקוק לנוכחות. מסוגל להגיע לכל אברים גופו בצורה עצמאית". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער זקוק לסיוע מועט ברחצה.

ד. אכילה – "אוכל ושותה בכוחות עצמו, זקוק לעזרה בחימום בגלל תלותו בקביים". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער זקוק לסיוע מועט באכילה.

ה. היגיינה אישית – "לדבריו, שולט על שני הסוגים ביום ובלילה, עצמאי בניידות, הלבשה והיגיינה אישית". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער עצמאי בהיגיינה אישית.

10. בהתייחסותה לסוגיית היזקקותו של המערער להשגחה, הוועדה קבעה כי הוא אינו מהווה סכנה לעצמו או לסביבה. ואילו בבדיקת תלותו בזולת בפעולות משק בית (IADL), הוועדה קבעה כי המערער צבר 6 נקודות, בהתאם לממצאים הבאים, כמפורט להלן:

א. הכנת מזון – "לא מסוגל לבשל, מסוגל להרכיב לעצמו ארוחה מהקיים בבית". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה בהכנת מזון.

ב. הפעלת מכשירים – "מסוגל להפעיל את כל סוגי המכשירים". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער עצמאי בהפעלת מכשירים.

ג. אחזקת בית – "אינו מסוגל לבצע כל פעולה יעילה במשק הבית". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער תלוי לחלוטין באחזקת הבית.

ד. טיפול תרופתי – "מתמצא בתרופותיו ובמינון, נוטל בכוחות עצמו". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער עצמאי בטיפול תרופתי.

ה. קניות – "מסוגל לבצע קנייה של מס' מועט של פריטים". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער זקוק לסיוע מועט בקניות.

ו. סידורים מוסדיים וכספים – "מסוגל לבצע סידורים כספיים בכוחות עצמו ולהגיע למוסדות בכוחות עצמו". מכאן, שהוועדה קבעה כי המערער עצמאי בסידורים.

11. הוועדה סיכמה את מסקנותיה, והחליטה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה, כמפורט להלן:

"סה"כ 18 נק'. מצב אחרי שברים, כמתואר, השברים החלימו. קיים סיפור של אוסטאומטליטיס בכף הרגל, שהחלימה. בפני הוועדה, מציג תשובת מיפוי עצמות המדגימה קליטות בחוליות ע"ש מותני, אולם, אין כל קליניקה מתאימה של אוסטאומיאליטיס של ע"ש מותני. התלונות הינן של כאב, אולם בפועל, אין כל הגבלה משמעותית בתנועה למעט תנועת קרסול בכף רגל שמאל, נעזר בקביים קנדיים. אין הגבלה בתנועות ידיו ואין הגבלה בניידות, שיש בהן בכדי להשפיע בצורה משמעותית על התפקוד היום יומי. בסה"כ קיימת כנראה, הטבה ניכרת במצבו ביחס למצבו בסמיכות לתאונה שאירעה לפני כשנה וחצי."

12. התשתית הנורמטיבית – בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

13. באשר לגמלת שירותים מיוחדים – סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי שירותים מיוחדים הינם שירותים הניתנים לאדם לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו. המבחנים לקביעת הזכאות לקצבת שירותים מיוחדים, וכן שיעור הקצבה, נקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(מתן שירותים מיוחדים), תשל"ט-1978.

14. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר הקיים בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה ולפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

15. תחילה נציין, כי יש לדחות את טענות המערער בכל הנוגע למידת תלותו בעזרת הזולת בפעולת האכילה. המערער מסר לוועדה באופן מפורש כי הוא אוכל ושותה בכוחות עצמו, וכי הוא זקוק לעזרה אך ורק בחימום האוכל, וזאת בשל השימוש בקביים. על בסיס דברים אלה ניתנה קביעת הוועדה ולפיה המערער זקוק לסיוע מועט בלבד בפעולה זו, והמדובר בקביעה סבירה, התואמת את רמת תלותו של המערער בזולת בעניין זה.

16. בכל הנוגע לטענות המערער לעניין עזרה בהכנת מזון, הרי שהמערער נמצא כמי שזקוק לסיוע במידה רבה בהכנת מזון, במסגרת פעולות ה-IADL, קביעה התואמת אף היא את טענותיו, ומכאן שלא מצאתי שנפל פגם כלשהו בהחלטת הוועדה לעניין האכילה.

17. המערער ממקד את טענותיו ביחס לרמת תלותו בעזרת הזולת, בפעולות ההלבשה והרחצה, ומתייחס גם לתלונות שהוא העלה בדבר כאבים בגב ומוגבלות בתנועה. בהקשר זה, מעיון בהחלטת הרופא המוסמך מיום 27.7.2017, עולה כי למערער נקבעו 20% נכות צמיתה בגין הגבלה בינונית בעמוד שדרה מותני, לאחר ניתוח קיבוע, לפי פריט 37(7)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

18. מעיון בפרק 5 לפרוטוקול הוועדה, אשר בו צוינו ממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה, עולה כי הוועדה כלל לא בדקה את סוגיית תנועות עמוד השדרה המותני של המערער. מכאן, שלא ברור כיצד הגיעה הוועדה למסקנה לפיה המערער מסוגל להגיע לכל איברי גופו ברחצה, כאשר למערער ישנה הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני. בנוסף, לא ברור כיצד מתיישבת קביעת הוועדה בהלבשה, ולפיה המערער "הגיע לקרסולי רגליו בכיפוף", כאשר הוא נמצא בעבר כמי שמוגבל בתנועות אלה, וכפי שעולה בבירור מהחלטת הרופא המוסמך.

19. זאת ועוד, מסקנת הוועדה, כפי שעולה מסעיף 9 לפרוטוקול הוועדה, ולפיה המערער אינו סובל מכל הגבלה משמעותית בתנועה, למעט בתנועת קרסול וכף רגל שמאל, אינה מתיישבת עם הקביעות הרפואיות בעניינו של המערער וכפי שעוד עולה מהחלטת הרופא המוסמך שבנדון.

20. בכל הנוגע להחלטת הוועדה בעניין הקניות – החלטת הוועדה לפיה המערער מסוגל לבצע קנייה של מספר מועט של פריטים אף היא אינה ברורה, וזאת נוכח העובדה לפיה המערער משתמש בקביים. מכאן, שלא ברור כיצד יש ביכולתו של המערער לשאת בכוחות עצמו את הקניות – הגם שלעתים מדובר במספר מועט של פריטים – ומשעה כשפריטים אלה יכולים להיות במשקלים שונים ואף כבדים.

21. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים – שירותים מיוחדים, על מנת שזו תפעל כדלקמן:

הוועדה תשוב ותבדוק את המערער, לרבות בעניין מוגבלות התנועה בעמוד השדרה המותני, ותדון מחדש בשאלת ההזדקקות לסיוע מהזולת בפעולות ההלבשה והרחצה, וזאת תוך התייחסות לעובדה לפיה נקבעו למערער אחוזי נכות, כמפורט בהחלטת הרופא המוסמך ביום 27.7.2017.

בנוסף, הוועדה תנמק את החלטתה באשר לרמת הסיוע אשר לה זקוק המערער בביצוע קניות, וזאת גם בהתחשב בעובדה לפיה הוא משתמש בקביים קנדיים.

22. הואיל והמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

23. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק הדין, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח (28 מרץ 2018), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.