צד ג' איילון חברה לביטוח בע"מ

1. בפני תביעת התובעת בגין נזק שנגרם לרכב מבוטח על-ידה בו נהגה הגב' שהריאן מחאג'נה. לטענת נהגת התובעת עת נסעה בנתיבה, יצא לפתע הנתבע 1 בנסיעה לאחור מחנייה מצד ימין שלה ופגע ברכבה. מכאן לטענתה אחריות הנתבע 1 כמזיק ואחריות הנתבעת 2 כמבטחת לנזק.
2. הנתבע 1 מאשר אחריותו לתאונה.

מנגד, טוען הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי לנתבע 1. לטענתה, הנתבע 1 לא נהג ברכב במועד התאונה והסתיר מאת חברת הביטוח מידע מהותי באופן שהכשיל את הנתבעת 2 מלברר את פרטי המקרה.

הנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעת 2.

המחלוקת היא למעשה באשר לכיסוי הביטוחי של הנתבעת 2.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. הנתבע 1 אישר אחריותו לתאונה באשר העיד כי נסע לאחור ופגע ברכב התובעת (עמ' 8, ש' 10). במקביל טען הנתבע 1 כי לו היתה נהגת התובעת נוסעת מעט לאחור היתה התאונה נמנעת. ואולם אין לצפות מנהג לנסוע לאחור כדי לאפשר נסיעה לאחור של רכב אחר. לא מצאתי להטיל על נהגת התובעת אשם תורם.

הנתבע 1 אחראי אפוא לנזקי התובעת על-פי הודאתו.

1. עיון בגירסאות הנהגים המעורבים לכאורה בתאונה מעלה כי אין התאמה בין גירסאותיהם לגבי אופן קרות התאונה, באופן שלענייננו, מעלה החשד כי לא נמסרו לנתבעת 2 פרטים מהימנים. אבהיר.

בהתאם לעדות נהגת התובעת נסעה בנתיבה בכביש ובשל פקק התעכבה בהמשך נסיעתה (עמ' 1, ש' 18); או אז יצא רכב הנתבע מחניה, מימין בכיוון מאונך לכיוון נסיעתה (עמ' 2, ש' 5), בנסיעה לאחור ופגע בפגוש הקדמי של רכב התובעת.

עוד עולה מעדות נהגת התובעת שהיו כלי רכב מאחוריה (עמ' 3, ש' 12) וכלי רכב לפניה במרחק קטן (עמ' 2, ש' 28).

כן העידה כי לאחר התאונה עקפה את הרכב וחנתה משמאלה (עמ' 3, ש' 17).

בטופס ההודעה על התאונה, לא דיווחה נהגת התובעת על שעת התאונה. בפניי העידה כי התאונה התרחשה בסביבות השעה 21:00-22:00; לחוקר מטעם הנתבעת 2 דיווחה כי מדובר בתאונה בשעה 18:00 (עמ' 5 לדוח החוקר שסומן נ/1).

רכב התובעת שנפגע הוא בצבע שחור (עדות בעלה של הנהגת, בעמ' 6, ש' 8).

הנתבע 1 העיד כי התאונה קרתה בסביבות השעה 21:30-22:00 (עמ' 8, ש' 5). בהתאם לגירסתו רכבו חנה במקביל לכביש מאחר שחיכה להכנס לאחת החניות שבניצב לכביש (עמ' 8, ש' 9) ולאחר שנסע מעט לאחור פגע ברכב התובעת. את רכב התובעת זיהה כרכב בצבע לבן (עמ' 8, ש' 14).

אעיר כי גירסתו זו של הנתבע 1 לאופן נסיעתו לאחור במקביל לכביש אינה תואמת לתרשים שצירף לטופס ההודעה לחברת הביטוח, שם צייר נסיעה באלכסון מתוך מתחם החנייה.

אני מוצא כי אין התאמה בפרטים מהותיים הנוגעים לתאונה – לא לגבי שעת התאונה (18:00 למול 22:00); לא לגבי צבע הרכב הנפגע (שחור למול לבן); ובעיקר לא לגבי כיוון נסיעת רכב הנתבע 1, שעל-פי עדות נהגת התובעת יצא מחנייה בניצב לכביש ועל-פי עדות הנתבע 1 חנה במקביל לכביש ונסע לאחור.

לכאורה לא ניתן לקבוע מי מבין גירסאות הנהגים תואמת לאופן קרות התאונה. מדובר בגירסאות שונות בתכלית באופן שלפחות אחת מהן היא כוזבת. מאחר שנטל הראיה מוטל על התובעת, אני מוצא כי לכל הפחות לא עמדה התובעת בנטל להוכיח גירסתה.

1. בהנחה שגירסת נהגת התובעת היא הגירסה הנכונה לאופן קרות התאונה, הרי שגירסתו של הנתבע 1 היא גירסה כוזבת שנמסרה לנתבעת 2 באופן שיש בה להסיר כיסוי ביטוחי, באשר היא גירסה כוזבת שתכליתה הוצאת כספים במירמה וזאת גם אם הנתבעת 2 לא יודעת באופן מדוייק מהי כוונת הנתבע 1 במסירת הפרטים הכוזבים. החוקר מטעם הנתבעת 2 העלה סברות שונות (עמ' 13, ש' 7 ואילך), שלא נדרשת הכרעה בינן. ממילא הלכה כי מקום בו נמסרו עובדות כוזבות תוך מודעות של המבוטח להיותן כוזבות, עובר הנטל אליו להוכיח כי במסירתן לא היתה כוונת מרמה.

אעיר כי עדותו של החוקר אינה 'עדות שמועה', באשר העיד על אשר דיווחו לו המעורבים בתאונה. עדותו היא לעניין הדיווח ולא לגבי אירועי התאונה עצמה.

בנסיבות אלה אני מוצא שהנתבעת 2 עמדה בנטל הנדרש לצורך הסרת כיסוי ביטוחי. בנסיבות אלה יש לדחות את התביעה נגדה ואת הודעת צד ג' שהוגשה נגדה.

1. משלא נסתר הנזק, יש לאשרו במלואו כלפי הנתבע 1.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מורה על קבלת התביעה ביחס לנתבע 1. אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת 35,762 ₪ בתוספת אגרת בית משפט 447 ₪, שכר העדים (800 ₪) ושכ"ט עו"ד 6,276 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

אני מורה על דחיית הודעת צד ג'. הנתבע 1 יישא בהוצאות צד ג' סך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, א' שבט תשע"ט, 07 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.