רקע

1. ביום 12.12.2010 קרסה התקרה בדירת המגורים בה התגורר התובע בשכירות, בבניין שברחוב ז'בוטינסקי 85 ברמת גן (להלן – "הדירה" ו – "הבניין", בהתאמה).
2. הנתבעים 1-2, ה"ה מנשה ויוסף נעמה (להלן – "הנתבעים") ביצעו עבודות בניה ושיפוץ בדירה הסמוכה לדירה בה התגורר התובע, כאשר עבודות השיפוץ כללו בניית קומה נוספת.
3. לטענת התובע, הנתבעים אחראים לקריסת התקרה בדירתו והוא דורש מהם פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין נזקי הרכוש שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מקריסה זו.
4. במאמר מוסגר יצוין, כי במקור הוגשה התביעה גם כנגד שלושה נתבעים נוספים שנמחקו במרוצת הזמן מטעמים שונים: נציגות הבית המשותף באמצעות מר משה כליף, ומר זכרי אפרים וגב' זכרי מרינה רות, בעלי הדירה בה התגורר התובע בשכירות (ר' החלטות בית המשפט בפרוטוקול הדיון מיום 15.11.18 ומיום 5.5.19, בהתאמה). התביעה דנן מכוונת אפוא כנגד הנתבעים ה"ה נעמה בלבד.
5. על אף שאירוע קריסת התקרה הוכחש באופן גורף בכתב ההגנה, לאחר דיון ההוכחות אין עוד חולק על כך שתקרת הדירה אמנם קרסה ביום 12.12.10. לצד זאת קיימות מחלוקות בשאלה האם התרשלו הנתבעים בביצוע עבודות הבנייה בדירתם, בשאלת הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבעים או מחדליהם לבין אירוע הקריסה ונזקיו הנטענים של התובע, ובשאלת הנזק שנגרם – ככל שנגרם - לרכושו של התובע כתוצאה מקריסת התקרה.
6. בהליך דנן לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם בעלי הדין, והעדויות נשמעו לפניי בעל-פה במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 9.7.19. בדיון זה העידו לפניי התובע בעצמו, והעדים מטעמו - מר יוסי מזרחי שהיה מפקח על הבנייה בעיריית רמת גן בתקופה הרלוונטית; וגב' אירנה קוזלוב שהיתה שכנתו של התובע אותה עת. מטעם הנתבעים העיד מר משה כליף - דייר שהתגורר בבניין בתקופה הרלוונטית ועודנו מתגורר שם, כמו גם מר מנשה נעמה, הנתבע 1. בסיום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל-פה.
7. הראיות בתיק הוגשו על ידי הצדדים יחד עם כתבי הטענות מטעמם ואף צורפו בהמשך, "טיפין טיפין", לכל אורך ניהולו של ההליך (כך למשל, בהמשכו של ההליך הגיש התובע תצהיר בנוגע לנזקי הרכוש שנגרמו לו; מסמך החתום בידי המהנדס מר רן מועלם מיום 15.2.11; מסמך חתום בידי מר יוסי מזרחי מיום 14.12.10, והסכם אירוח בדירה עליו נאלץ לחתום לטענתו לאחר קריסת התקרה ועזיבת הדירה. מטעם הנתבעים צורפה לתיק תעודה ציבורית אודות תנאי מזג האוויר במועד האירוע).

עיקר טענות הצדדים

טענות התובע

1. לטענת התובע בכתב התביעה, הוא שכר דירה ברחוב ז'בוטינסקי 85 ברמת-גן והתגורר בה עד ליום קריסת התקרה בתאריך 12.12.2010.
2. לטענתו, הנתבע 1 (מר מנשה נעמה) קנה את הדירה הצמודה לדירתו, הוסיף לה קומה ובנה דופלקס. תהליך העבודה החל על פי היתר בניה מחודש 5/2009, במסגרתו בוצעה בניה מסיבית, ובמהלך חודשים 9-10/2010 הפועלים דרכו על התקרה וביצעו עבודות, וכתוצאה מכך אף נוצרו חורים או סדקים בתקרת דירתו של התובע.
3. טוען התובע, כי עקב העבודות שבוצעו במהלך חודשי הקיץ – תקרת דירתו קרסה ביום 12.12.2010, וזאת בשל רשלנות הנתבעים 1-2 ומחדליהם, לרבות העסקת פועלים בלתי מקצועיים.
4. מוסיף וטוען התובע, כי כתוצאה מקריסת התקרה נגרמו לו נזקי רכוש רבים כפי שפורטו על ידו בתצהיר, ואשר כוללים ארון בגדים, מחשב, בגדים שהושחתו, מדפסת משולבת, כיריים חשמליות, כלי פסח, ספרי קודש וחול, מיטה וכלי מיטה, מקרר, מזכרות וכלים שונים, שולחן וכסאות, תנורי חימום וארון ספרים. עוד טוען התובע לעוגמת נפש רבה שנגרמה לו ואומד את נזקיו בסך כולל של 60,000 ₪.
5. במסגרת סיכומיו בעל-פה הוסיף וטען ב"כ התובע, כי הדירה בה נאלץ התובע להתאכסן לאחר אירוע קריסת התקרה היתה מרוהטת, כך שאת כל החפצים שליקט מהדירה ההרוסה "אם היו ראויים" כדבריו – נאלץ לאחסן במקלט ומחסן, אך חפציו פונו ונזרקו משם על ידי ועד הבית שדרש לקבל מקלט נקי, כך ש"כל החפצים שהיו לו בדירה – אם היו שלמים ואם היו ראויים לשימוש אפילו במקצת – הושמדו לחלוטין ונזרקו לפח." (עמ' 49 שורות 11-7 לפרוטוקול).
6. בסיכומיו הודה ב"כ התובע כי מעדותם של עדי התובע "לא הצלחנו להבין מהם מה גרם לנזק, משום שאינם מהנדסים, אולם לאחר העדויות והמשפט שהתנהל...אנו טוענים שיש לפצות את התובע בשיעור הרכוש שהיה לו והושלך." (עמ' 49 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מ.ר.א.).
7. ב"כ התובע אף ציין כי לדעתו גם בעלי הדירה (הנתבעים 4-5 שנמחקו) נושאים באחריות לשלומו ולרכושו של התובע וגם הם צריכים היו לשאת בתשלום נזקיו.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים לעומת זאת, טוענים בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות וזאת ממספר טעמים: על התביעה כנגדם להידחות מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות ומשום כך שלא צורף לה מסמך מהותי – חוות דעת ערוכה כדין להוכחת הנזקים הנטענים על ידי התובע ולהוכחת הקשר בין עבודות הבניה שביצעו הנתבעים לבין האירוע הנטען (לפי דרישת תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "תקנות סדר הדין האזרחי") ולפי ס' 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן – "פקודת הראיות")). עוד טוענים הם, כי התביעה הוגשה ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות תוך שיהוי וגרימת נזק ראייתי של ממש.
2. לגופו של עניין לא מכחישים הנתבעים כי ביצעו בדירתם עבודות שיפוץ מכוח היתר בניה אך מכחישים את טענות התובע כלפיהם, לרבות את אירוע התאונה ואת הנזקים להם טוען התובע. עוד מכחישים הם סדקים בתקרת חדרו של התובע, או כל קשר בין הופעת הסדקים לבין העבודות שביצעו הנתבעים.
3. לטענתם, ככל שהופיעו סדקים בתקרת חדרו של התובע וככל שנגרם, אם נגרם, נזק לגג – היה הדבר כתוצאה מאחזקה ירודה של הגג, כתוצאה מקיומו של גג ישן ותקרת רביץ שלא תוחזקה ולא חוזקה במשך עשרות שנים ואין להם כל קשר לעבודות הנתבעים.
4. לטענת הנתבעים, העבודות שנעשו בדירתם נעשו בהתאם להיתר הבניה שקיבלו, בפיקוח הנדסי כנדרש ובמקצועיות ראויה.
5. הנתבעים מכחישים כי נגרם לתובע נזק כלשהו ומכחישים קשר סיבתי כלשהו בין העבודות שביצעו בדירתם לבין הנזק המוכחש. לטענתם התובע לא צירף חוות דעת מומחה בעניין זה ולחלופין גם לא צירף העתקי קבלות רכישה של הרכוש הנטען, כאשר אי הצגתן מעלה ספק באשר לעצם קיומו של הרכוש הנטען.
6. לחלופין טוענים הנתבעים כי לא בוצעה כל רשלנות מצדם כלפי התובע, האירוע לא נגרם על ידי הנתבעים או מי מטעמם, האירוע היה בלתי צפוי או בלתי נמנע בנסיבות נוכח תנאי מזג האוויר ותנאיו הפיזיים של הגג, הנתבעים או מי מטעמם לא יכולים ולא צריכים היו לצפות את האירוע או את הנזק, הם ביצעו את העבודות בזהירות הנדרשת, בהתאם להוראות היתר הבניה שהוצא בהתאם להוראות כל חוק ובפיקוח הנדסאי ופעלו כפי שבעל מקרקעין סביר היה פועל בנסיבות.
7. כטענה חלופית הוסיפו והפנו הנתבעים בכתב הגנתם לרשלנותם של הנתבעים האחרים (שכאמור נמחקו בינתיים) – הם ועד הבניין ובעלי הדירה בה התגורר התובע, בכך שלא תחזקו את הגג, לא תחזקו את תקרת הרביץ מעל דירת התובע ולא נהגו כפי שבעלי מקרקעין סבירים היו נוהגים בנסיבות.
8. במסגרת סיכומיה בעל-פה הפנתה ב"כ הנתבעים לס' 64 לפקודת הנזיקין המחייב הוכחת קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. לטענתה, היה על התובע להגיש חוות דעת הנדסיות לגבי סיבת ההתמוטטות שתתמוכנה בקשר שבין העבודות לקריסת התקרה, ולאור העדויות לא ניתן לטעון שזה המצב. אדרבה, לטענתה הוכח שמדובר בבניין ישן שמשך שנים לא נעשה כל תיקון בגג הרעפים שלו, היו נזילות בחדר המדרגות שהצריכו תיקון, ואף נזילות בדירה שהנתבעים החלו בשיפוצה. לטענתה, מהתעודה הציבורית שצורפה לתיק עלה כי במועד האירוע היתה סערה חריגה בעוצמתה, ובאותה מידה של סבירות - אם לא למעלה מכך, ניתן לטעון שהסערה בצירוף מצבו הירוד של הבניין הובילו לקריסה. לטענתה, לו היו פועלים הנתבעים שלא כשורה – סביר כי היה מוצא נגדם צו הפסקת עבודות על ידי הרשות המקומית – והדבר לא נעשה.
9. לחלופין טענה ב"כ הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה גם בהיעדר כל ראיה לנזק. לא די בטענה כי היו בדירה חפצים מבלי להציג ראיה לקיומם או לשווים. הנזק במקרה דנן ניתן היה להוכחה בין באמצעות חוות דעת שמאי ובין באמצעות הצגת קבלות על רכישה ושום דבר שכזה לא הוצג.
10. אשר לחפצים שלטענת התובע פונו למקלט – לטענת ב"כ הנתבעים הדבר מלמד על תקינותם שאם לא כן מדוע יש לאחסנם? ומכל מקום, מעדותו של התובע כי העירייה פינתה את החפצים, למדה ב"כ הנתבעים על קיומו של גורם מתערב זר המנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען והמוכחש לבין הנזק שנטען כי נגרם לרכוש.

דיון והכרעה

1. ככלל, על תובע מוטל נטל השכנוע להוכחת עילת תביעתו. ככל שניתן לזקק מכתב התביעה עילת תביעה ספציפית כנגד הנתבעים, הרי שמדובר בעילת תביעה נזיקית שעניינה טענה להתרשלות הנתבעים בביצוע עבודות הבניה בדירתם, באופן שהוביל בסופו של יום לקריסת תקרת הדירה בה התגורר התובע ולנזקים לרכושו אשר נמצא בדירה.

המסגרת המשפטית לדיון – כללי

1. הטלת אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין") מחייבת הוכחתם של ארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; התרשלות – קרי, הפרה של חובת הזהירות שהייתה מוטלת על המזיק; קיומו של נזק; וקיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לבין הנזק (ר' למשל  ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, לז(1) 113 (1982), להלן – "עניין ועקנין"); ע"א 3518/16 פוגל נ' עיריית טבריה (25.10.2018); ע"א 6970/15 פלוני נ' בי"ח בני ציון (29.11.2017); ע"א 3757/13 בורנשטיין נ' עיריית חיפה (21.7.2016); וכיו"ב).
2. על מנת לעמוד בנטל השכנוע לעניין זה, על התובע הנטל להוכיח שהנתבעים התרשלו בביצוע עבודות הבניה, על התובע להוכיח שקיים קשר סיבתי - עובדתי ומשפטי - בין ההתרשלות הספציפית לבין אירוע קריסת התקרה; על התובע הנטל להוכיח שקריסת התקרה הסבה נזק לרכושו ועל התובע לתחם נזק זה ולכמתו.
3. כפי שאראה להלן, בהליך שלפניי לא עלה בידי התובע להרים את נטל השכנוע המוטל עליו ביחס לאף אחד מהנדבכים שלעיל ודין תביעתו להידחות, ואפרט.

האם עלה בידי התובע לשכנע בכך שהנתבעים התרשלו בביצוע עבודות הבניה בדירתם?

1. דומה כי קשה יהיה לחלוק על קיומה של חובת זהירות מושגית של אדם המבצע עבודות בניה בדירתו (כדוגמת הנתבעים), כלפי בעלי הדירות הסמוכות לו מצדדיו או מתחתיו וכלפי המתגוררים בהן. בענייננו נראה שגם התקיימה חובת זהירות קונקרטית, שכן הנתבעים יכולים וצריכים היו לצפות כי אם לא יבצעו את עבודות הבניה בדירתם (ובתוך כך גם את העבודות להוספת קומה) בזהירות ובאחריות המתבקשות – עלולים להיגרם נזקים לשכניהם, ובהם התובע (ר' עניין ועקנין לעיל) .
2. לצד זאת, השאלה העיקרית בענייננו היא האם חובת זהירות זו הופרה על ידי הנתבעים בפועל.
3. אפתח בכך שהתובע לא צירף לתביעתו חוות דעת מומחה שיכולה היתה לאפיין את טיבן של העבודות שביצעו הנתבעים בדירתם, להצביע על אופן ביצוען, על הגורם או על הגורמים הספציפיים שהובילו לקריסת התקרה או על הקשר שבין עבודות הנתבעים לקריסת התקרה, אם בכלל.
4. כידוע, על פי תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, מקום שרוצה בעל דין להביא עדות בעניין שבמומחיות שאינו ברפואה לביסוס טענה מטענותיו – עליו לעשות כן באמצעות חוות דעת של מומחה לאותו עניין. התובע לא עשה כן בענייננו ולמעשה אין בידיו חוות דעת מקצועית כלשהי המצביעה על הפעולות הקונקרטיות שביצעו הנתבעים, לא כל שכן על הקשר שבין פעולות אלו לבין קריסת התקרה.
5. בהתאם, לא הוכח לפניי מה בדיוק כללו עבודות הבנייה שביצעו הנתבעים, זולת כמובן העובדה הכללית כי הנתבעים פעלו לבניית קומה נוספת בדירתם, הסמוכה לדירת התובע. ממילא גם לא הוכח לפניי מה הפעולות שהנתבעים צריכים היו לבצע וחדלו מביצוען.
6. בעדותו הראשית ציין התובע כי הנתבעים שברו את הקיר "אצלו" בלי רשות והכניסו מוטות ברזל "כמו של פסי רכבת" כדי לבנות עליהן את הגלריה (עמ' 19 שורות 21-13 לפרוטוקול). ואולם מהתמונות שצירף התובע לכתב התביעה ומהתמונות בצבע שהגיש במהלך הדיון (ת/1 - ת/3) לא ניתן לראות בבירור היכן שברו הנתבעים – כטענת התובע- את הקיר ש"אצלו" בלי רשות, ולא ניתן לראות כיצד והאם הנחת הקורות לצורך בניית הגלריה נעשתה באופן לא תקין.
7. התובע הוסיף וציין כי מהנדס בשם רון גבאי, המפקח על מבנים מסוכנים בעיריית רמת גן, שהוציא מכתב המורה לתקן את הגג בחדר המדרגות, אמר "שהסיבה העיקרית היא שהם חתכו את הקורה הראשית שעל הדירה שלי, על הדירה של קוזלוב והדירה שהם קנו. הם חתכו את הקורה הראשית שמחזיקה את התקרה." (עמ' 17 שורות 17-14 לפרוטוקול). התובע הוסיף כי "המהנדס רון גבאי אמר שאסור לחתוך את התקרה וברגע שחותכים קורה מרכזית צריך להגן על זה כי זה מוריד את חוזק התקרה ב- 50%." (עמ' 17 שורות 22-19 לפרוטוקול).
8. ואולם, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי לא עלה לראות את העבודות שביצעו הנתבעים עובר לאירוע אלא רק כשהגיעו לשטח מר יוסי מזרחי ומר רון גבאי (עמ' 21 שורה 26 לפרוטוקול). בנוסף, עדותו של התובע לעניין סוג הפעולות שביצעו הנתבעים ואופן ביצוען לא נמסרה על ידו מידיעה אישית אלא על סמך דברים שנאמרו לו מפי אחרים, וממילא אין בה משום ראיה לאמיתות תוכנה. לא זו בלבד שהמהנדס רון גבאי לא הובא לעדות על ידי התובע, אלא שהתובע אף לא טרח לצרף ולהגיש כראיה את המסמך שלכאורה כתב מר גבאי ואשר עליו לכאורה הסתמך התובע בעדותו, באופן שממילא איננו יכול לתמוך בדבריו לעניין זה.
9. בעדותו של מר יוסי מזרחי מפקח בניה בעיריית רמת גן בתקופה הרלוונטית לאירוע קריסת התקרה, אשר הגיע לשטח בעקבות תלונתו של התובע, פירט הלה כי ראה שבמסגרת היתר הבניה שניתן לנתבעים הרסו הנתבעים את תקרת הרביץ שהיתה בדירתם ובמקומה החלו ביציקה של תקרת בטון על מנת לבנות חדר מעל תקרת הבטון שיצקו. לטענתו עלה וראה כי הנתבעים פתחו את הרעפים שמכסים את כל גג הבית ונוצר חלל בין הרעפים שהוסרו מדירת הנתבעים לדירתו של התובע. לטענתו, בחלל הפתוח הזה חדרו מים והצטברו על תקרת הרביץ מעל דירת התובע וזו קרסה (עמ' 28 שורות 18-11 לפרוטוקול). מר מזרחי הפנה לתמונה שממחישה את החלל שנוצר לטענתו בין הדירה של הנתבעים לדירת התובע (ת/2) והצביע על המקום "ממנו יכלו לחדור המים" (עמ' 30 שורה 13; עמ' 32 שורות 19-18 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מ.ר.א.). לטענתו גג הרעפים היה רציף על שני הגגות (של התובע ושל הנתבעים), כאשר באזור דירת הנתבעים הגג פורק ובמקומו החלו בתפסנות לבניית חדר, נוצר חלל באזור הפתוח משמאל, ויש חלל מתוכו ניתן להסתכל ולראות את תקרת הרביץ שהיתה ההמשך (עמ' 30 שורות 18-9).
10. מר מזרחי ציין כי ביקש מהנתבעים "לכסות את מה שניתן לכסות כדי להפסיק את הנזק שנגרם או למנוע איזשהו נזק יותר חמור" ואף ביקש ממהנדס המבנים המסוכנים בעירייה להגיע. לטענתו, מהנדס המבנים המסוכנים קבע שאין סכנה בטיחותית, והוא עצמו אף נועץ בעו"ד מהלשכה המשפטית שאמרה שלא קיימת עבירת בנייה אלא תביעת נזיקין בין שכנים ולפיכך הוא המליץ לסגור את התיק (עמ' 28 שורות 25-19 לפרוטוקול).
11. אשר לעדותו של מר מזרחי, יש לזכור כי הוא לא הגיש חוות דעת שבמומחיות לבית המשפט ויש להתייחס לעדותו ככל עדות של מי שאיננו מומחה.
12. יתרה מכך, עדותו של מר מזרחי גם עוררה לא מעט תהיות בשים לב לכך שמחד גיסא הודה מר בחקירתו כי לא זכר את המקרה אלא זכרונו רוענן בעקבות עיון בדו"ח הפיקוח וצילומים שנשלחו אליו (עמ' 31 שורות 18-13 לפרוטוקול), ואולם מאידך גיסא בהמשך חקירתו העיד על עצמו כי "יש לי זכרון פנומנלי" (עמ' 33 שורה 33 לפרוטוקול) באופן שמעט מקשה ליישב בין הדברים. מר מזרחי גם לא ידע לספק הסבר מניח דעת לכך שבמועד ביקורו בבניין, עת הפיק דו"ח כתוב שצורף על ידי התובע לתיק, ועת זכרונו היה טוב לאין ערוך בהשוואה לזכרונו ביום מתן העדות לפניי, לא נכתב דבר מהדברים שמסר בעדותו (ר' עמ' 33 שורות 10-7 לפרוטוקול).
13. זאת ועוד, מר מזרחי לא ידע להתייחס לגילו של הבניין או למצב התחזוקה שלו במהלך השנים (עמ' 31 לפרוטוקול), ואף לא שלל את הטענה כי עבודות הבנייה שבוצעו על ידי הנתבעים או מי טעמם בוצעו לפי ההיתר שהוצא להם (עמ' 33 שורות 28-14 לפרוטוקול)
14. אמנם, גם בעדותה של גב' קוזלוב מטעם התובע, שהתגוררה בבניין באותו מועד, ציינה העדה כי "בנו בגג חלק, חלק פתחו גג שלו ושלי. היה פתוח כל הזמן...יש גג, הם שברו חצי...אני ראיתי שהדלת היתה פתוחה. דירה ממול הרסו אותה, זה היה ככה שנה או יותר, פגעו בגג. וכל המים נכנס לשם, אני יודעת כי הדלת הייתה פתוחה שם." (עמ' 35 שורות 27-17 לפרוטוקול).
15. מעדותה עולה כי הגג נפתח ונכנסו לשם מים ואולם העדה לא יכלה למקד וממילא גם לא מיקדה את בית המשפט במיקום הספציפי בו היה הגג פתוח ובמיקום הספציפי אליו חדרו מים.
16. מנגד, הנתבע 1 העיד כי עבודות הבנייה שביצעו הנתבעים בדירתם בוצעו מכוח היתר בניה שהוצא באמצעות מהנדס פרטי מטעמם, מר מועלם (עמ' 45 שורות 20-17; עמ' 46 שורות 22-13 לפרוטוקול) וכי איש מטעם העירייה לא פנה אליהם בקשר לבניה לאחר האירוע (עמ' 45 שורה 30; עמ' 46 שורות 26-14 לפרוטוקול).
17. גם אם אתעלם מהקשיים שעוררו עדויותיהם של מר מזרחי ושל גב' קוזלוב, וגם אם אתייחס לכל האמור בעדויותיהם כאל עובדות מוכחות ואקבע כי בשל עבודות הנתבעים הגג מעל דירתם היה פתוח באופן שאפשר חדירת מים באזור שבין גג הנתבעים לגג דירתו של התובע – עדיין לא הוכח לפניי שהנתבעים לא ביצעו פעולות ספציפיות שהיה עליהם לבצע עובר לאירוע הקריסה באופן שהיה מונע אירוע זה.
18. כמו כן, בכל הנוגע לטענת התובע לקיומם של חורים בגג דירתו תוך הפניית בית המשפט לתמונה ת/1, הרי מעבר לכך שהתמונה לא ברורה, וגם אם אניח לטובת התובע שמדובר בחורים ולא בנזקי רטיבות, עדיין לא ברור מתי התמונה צולמה והיכן בדיוק, ובהקשר זה אין לבית המשפט אלא את עדותו של התובע, שלא מצאה חיזוק בעדותו של מי מהעדים האחרים מזמן אמת.
19. בנוסף, גם טענת התובע לכך שעבודות השיפוץ בדירת הנתבעים הופסקה למשך מספר חודשים – לא מצאה תמיכה באף ראיה או עדות אחרת (ר' למשל עדותו של מר כליף בעמ' 44 שורות 21-8 לפרוטוקול, ועדותו של הנתבע 1 בעמ' 46 שורות 30-23 לפרוטוקול).
20. מן המקובץ עד כה עולה אפוא, כי מן העדויות ומהמסמכים שהגיש התובע לתיק, לא עלה בידיו להוכיח –וודאי שלא במידת ההוכחה הדרושה בהליך אזרחי - מהן הפעולות המדויקות שביצעו הנתבעים במסגרת עבודות השיפוץ ומהן הפעולות שצריכים היו לבצע ולא ביצעו, וכפועל יוצא מכך שגם לא עלה בידיו להוכיח שהנתבעים התרשלו באופן כלשהו בביצוע עבודות הבניה בדירתם.

האם עלה בידי התובע להוכיח קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ביצוע העבודות בדירת הנתבעים לבין קריסת התקרה בדירתו?

1. גם אם אתעלם ממסקנתי בראש הפרק הקודם ואניח לטובת התובע, כי עלה בידיו להוכיח התרשלות כלשהי מצד הנתבעים בביצוע עבודות הבניה בדירתם, עדיין על התובע לעמוד בנטל השכנוע להוכיח כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התרשלות זו לבין קריסת התקרה בדירתו (ר' עניין ועקנין לעיל).
2. כידוע, לשם גיבוש עוולת הרשלנות נדרש נזק הקשור בקשר סיבתי להפרת החובה, והוא ממין הנזקים, העלולים לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים. אשר לקשר הסיבתי העובדתי, על הניזוק להראות כי אשמו של המזיק צריך שיהא "הסיבה או אחת הסיבות לנזק" וכי הפרת החובה מהווה "גורם אשר בלעדיו אין", כלומר שללא הפרת החובה לא היה הנזק נגרם.
3. רק משנקבע קיומו של קשר סיבתי עובדתי, נשאל האם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקולים של "סיבתיות משפטית" או במילים אחרות האם אין לראות במעשהו של התובע-הניזוק מעשה, המפסיק את הקשר הסיבתי.

האמנם עלה בידי התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולות הנתבעים לקריסת התקרה ולנזקים הנטענים?

1. כפי שציינתי קודם, התובע לא צירף לתביעתו כל חוות דעת מומחה שתוכל ללמד על קשר כלשהו בין פעולות קונקרטיות של הנתבעים או מי מטעמם מחד גיסא, לבין אירוע קריסת התקרה בדירת התובע באופן שהסב נזקי רכוש מאידך גיסא (ר' תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי).
2. בנוסף, כפי שאפרט להלן, עדותו של התובע כמו גם עדויותיהם של העדים מטעמו מצביעות על גורמים אפשריים אחרים ומסתברים לא פחות לקריסת התקרה.

סיבה אפשרית לקריסת התקרה – תחזוקה לקויה של גג הבניין

1. גורם אפשרי סביר לקריסת התקרה, כפי שעלה מהעדויות ומהראיות שלפניי, הוא תחזוקה לקויה של גג הבניין.
2. כפי שפירטתי קודם, בעדותו של מר יוסי מזרחי מפקח הבנייה בעיריית רמת גן שהגיע למקום בעקבות קריאת התובע, ואשר העיד בהליך זה מטעם התובע – לא היה לטעמי כדי לסייע לתובע להוכיח רשלנות כלשהי מצד הנתבעים או מי מטעמם או קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התרשלות מצדם לבין קריסת התקרה.
3. כאמור, מר מזרחי לא העיד כמומחה, ולכן המשקל שניתן לייחס לעדותו בעניין הקשר בין העבודות לבין קריסת תקרת דירתו של התובע – מוגבל. גם אם הגיונית ונכונה טענתו כי בשל פירוק אזור גג הרעפים מעל דירת הנתבעים נוצר חלל באזור הפתוח משמאל וכי מדובר במקום ממנו יכלו לחדור מים – עדיין אין כל חוות דעת מומחה לפניי הקובעת כי אמנם כך היה הדבר בפועל, הקובעת כי אלמלא פירוק הרעפים מעל דירת הנתבעים לא היתה קורסת התקרה, והקובעת כי פירוק הרעפים נעשה בצורה בלתי זהירה או בלתי סבירה או כל טענה אחרת שבמומחיות ואשר לא הוכחה לפניי.
4. בנוסף, בחקירתו הנגדית הודה מר מזרחי כי ביקר במאות דירות במסגרת תפקידו וכי לא זכר את האירוע כאשר מנהל הפיקוח פנה אליו בעקבות פניית התובע, וכי רק לאחר שנשלח אליו דו"ח הביקוח והתבקש לנסות ולהיזכר השיב למנהל הפיקוח כי הוא "זוכר במעומעם". מר מזרחי טען כי נשלחו אליו צילומים "ומשם זה ריענן לי את הזכרון..." (עמ' 31 שורות 18-12 לפרוטוקול). תשובתו זו מעוררת מעט תהייה לאחר שבהמשך עדותו ובעיצומה של חקירתו הנגדית העיד על עצמו כי הוא בעל "זכרון פנומנלי" (עמ' 33 שורה 33 לפרוטוקול).
5. עוד אזכיר, כי מר מזרחי לא ידע להשיב בחקירתו הנגדית כיצד במסגרת הדו"ח שהוציא לאחר האירוע (וצורף לתיק על ידי התובע) לא פירט את ההנחיות שטען כי מסר בעדותו לעניין התקנת ניילון כדי למנוע נזק נוסף, בעוד שבעדות בבית המשפט, שניתנה לאחר כמעט 9 שנים ממועד האירוע ולאחר שצריך היה "לרענן את זכרונו", יכול היה לזכור פרט שכזה (ר' עמד 33 שורות 10-1 לפרוטוקול).
6. יתרה מכך, מר מזרחי הודה בהגינותו כי לא ביקר בדירת התובע עובר לאירוע (עמ' 31 שורה 21 לפרוטוקול); לא ידע לומר האם במהלך השנים מאז קיים הבניין נעשה תיקון כלשהו בגג (עמ' 31 שורה 27 לפרוטוקול), ואף לא הכחיש כי במועד שביקר בדירה לא מצא שם כל בנייה ללא היתר (עמ' 33 שורות 16-11; 28-22 לפרוטוקול).
7. בנוסף, גם לשיטתו של מר מזרחי עצמו – גורמים אחרים בעירייה אליהם הפנה הנושא ציינו כי אין מדובר בחריגת בניה מצד הנתבעים ואין סכנת בטיחות או סכנה קונסטרוקטיבית המחייבת התערבות של העירייה ולפיכך התיק בעירייה נסגר.
8. במאמר מוסגר אוסיף ואציין, כי גם במכתבו של מר יוסי מזרחי מיום 14.12.10, אשר הוגש על ידי התובע כראיה מטעמו תוך כדי ניהול ההליך, לא הצביע מר מזרחי באופן וודאי על קשר כלשהו בין פעולות הנתבעים לקריסת התקרה, וייחס את אירוע קריסת התקרה לאפשרות של חדירת מים, כאמור במכתבו:

"בתאריך 13.12.10 בקרתי במקום בעקבות פניית שכן ומצאתי שבקומה עליונה בבניין מוסיפים קומת גלריה ועושים שיפוצים פנימיים וזאת בהתאם להיתר בניה ....שניתן לבעל הנכס.

במסגרת עבודות השיפוץ נגרם נזק לתקרת רביץ של השכן ככל הנראה מחדירת מים ותקרת הרביץ קרסה. הזמנתי למקום את אינג' רון גבאי מהנדס מבנים מסוכנים לבדיקת המבנה באם קיימת סכנה מיידית. בהתייעצות עם עו"ד הילה קולטון לאחר שבדקתי את ההיתר ותנאיו אין עילה להוצאת צו הפסקת עבודה בשלב זה מאחר ומדובר בתביעת נזיקין בין שכנים.

ניתן לסגור את התיק."

(ההדגשות שלי – מ.ר.א.).

1. כלומר, במכתבו של מר מזרחי שנכתב בסמוך לאחר אירוע קריסת התקרה לא רק שלא קושרה נפילת התקרה להתרשלות כלשהי מצד הנתבעים אלא גם את הסיבה לקריסת התקרה לא קבע מר מזרחי בוודאות אלא ציין כי הקריסה אירעה "ככל הנראה" מחדירת מים.
2. זאת ועוד. גם בעדותו הראשית של התובע עצמו לפניי, תיאר הלה כי דירת הנתבעים היתה צמודה לשלו, כי הם החלו לבנות שם דופלקס, כי בתחילת הקיץ הורידו את הרעפים ובספטמבר החלו לבנות. לטענתו במהלך העבודות הפועלים היו דורכים יום יום על התקרה, הטיח היה מתקלף וכשהחלו הגשמים ביקש התובע מספר פעמים שיתקנו את הגג וכי יש לו נזילה מהגג "ומהצד שקרוב לדירה שלהם." (ר' עמ' 14-13 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – מ.ר.א.).
3. כלומר מעדות זו ניתן ללמוד כי היתה – לשיטתו של התובע עצמו, נזילה גם מצד "שקרוב" לדירה של הנתבעים אך לא ממנה ממש. בהמשך, משנשאל בחקירתו הנגדית מדוע תבע גם את ועד הבית השיב התובע כי הוועד "היה צריך ללכת לעירייה ולהגיד שהיו נזילות גם בחדר המדרגות, ורון גבאי גם כתב מכתב לתקן את חדר המדרגות." (עמ' 22 שורות 29-25 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – מ.ר.א.), ובהמשך חקירתו גם הודה כי אמר לוועד הבית עשרות פעמים שיש נזילות (עמ' 22 שורה 31 לפרוטוקול) ואף הודה כי פנה לוועד הבית ולעירייה בבקשה לשיפוץ גג הבניין עוד לפני האירוע (עמ' 23, 25 לפרוטוקול).
4. בהמשך חקירתו הנגדית, משנשאל מדוע תבע גם את בעלי הדירה בה התגורר, הודה התובע כי "להם יש אחריות כמו שיש לוועד הבית, במיוחד כלפיי. הם היו צריכים לדאוג להגיש את התביעה עוד לפני נפילת התקרה." (עמ' 23 שורות 3-2 לפרוטוקול).
5. בהמשך עדותו הראשית ציין התובע, כי הגיש תביעה למפקחת על רישום המקרקעין שהעבירה העניין לבית משפט השלום וכטענתו: "הגשתי תביעה לתקן את הגג של חדר המדרגות, כי היו נזילות גם בחדר המדרגות, והיה מכתב של מהנדס, מר רון גבאי." (עמ' 16 שורות 3-1 לפרוטוקול). התובע המשיך ופירט בעדותו כי מהנדס המפקח על מבנים מסוכנים הוציא מכתב לתקן את גג חדר המדרגות, וטען כי הנתבעים חתכו את הקורה הראשית שלטענתו מחזיקה את התקרה. (עמ' 17 שורות 22-14 לפרוטוקול).
6. ודוקו – משנשאל התובע על סמך מה הוא קובע כי הקורה הראשית נחתכה או שזו הסיבה לקריסת התקרה, הפנה התובע למכתב או למסמך של המהנדס רון גבאי שלא צורף כראייה בתיק וממילא גם לא הוגש באמצעות עורכו, כך שלא ניתן לייחס לדברים אלו כל משקל. התובע אף הפנה בעדותו לדבריו של המפקח יוסי מזרחי, ואולם מדובר בעדות שמיעה שאיננה ראייה לאמיתות תוכנה, וממילא מר מזרחי העיד לאחר מכן בעצמו ולדבריו התייחסתי לעיל.
7. עינינו הרואות אפוא, כי גם לשיטת התובע עצמו, היו בבניין נזילות מהגג באזור חדר המדרגות עוד לפני האירוע, והוא פנה עשרות פעמים לוועד לצורך תיקונן. משכך, ובפרט גם בשים לב לעדותו הקודמת של התובע – סביר לא פחות לטעון כי הגורם לקריסת התקרה הוא בעיות בתחזוקת הגג או באיטומו, שאינן קשורות לעבודות שביצעו הנתבעים.
8. גם מעדותה של גב' קוזלוב מטעם התובע לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לגבי הסיבה לקריסת התקרה. גב' קוזלוב הודתה בהגינותה כי דובר בתקופה גשומה במיוחד, וכי גם בדירתה היתה רטיבות רבה בקירות ובתקרה. בהיעדר חוות דעת מומחה הקובעת מה הסיבה המדויקת שהובילה לקריסת התקרה בדירתו של התובע והאם קיים קשר בין עבודות הנתבעים לקריסה זו או שמא מדובר בצירוף מקרים בלבד – אין בעדותה כדי לסייע לתובע לשכנע אודות קשר שכזה.
9. הגב' קוזלוב ציינה בחקירתה הנגדית כי בעבר גרה בדירה אחרת בבניין (היא הדירה שהנתבעים שיפצו – הערה שלי, מ.ר.א.) ולאחר מכן עברה משם, ולטענתה "הדירה היתה ממש לא טובה...מוזנחת...שם בסלון היתה תקרה ככה (מדגימה תקרה קעורה ולא ישרה), הייתה בעיה עם הדוד, פעם אחת חזרתי הביתה והיה מלא מים, שכנים עזרו לי....." (עמ' 37 שורות 18-10 לפרוטוקול).
10. כלומר, מעדותה של גב' קוזלוב עלה שהדירה ששיפצו הנתבעים היתה מוזנחת ותקרתה היתה קעורה עוד הרבה קודם לאירוע, באופן שבהחלט עשוי ללמד על חולשתה של התקרה בבניין, שנגזרה מהזנחה. משלא הוכח כי תקרת דירתו של התובע טופלה – לא מן הנמנע שגם תקרת דירתו היתה מוזנחת באופן דומה.
11. האפשרות לכך שהסיבה לקריסת התקרה נעוצה בתחזוקה לקויה של גג הבניין מוצאת תמיכה גם בעדותו של מר מנשה כליף מטעם הנתבעים, דייר בבניין, שהעיד כי מתגורר שם החל משנת 1968 וכי מאז לא עשו תיקונים בגג. מר כליף ציין : "לא עשו, אני עשיתי לפני האירוע. בחדר מדרגות למעלה, שמתי פלטות עם קרשים לכל מקרה. ראיתי טיפת בטן. עד עכשיו זה מחזיק ויחזיק עוד מאה שנה." (עמ' 39 שורות 26-25 לפרוטוקול).
12. זה המקום להוסיף ולהעיר כי הנתבע 1 עצמו ציין בעדותו כי הגישו בקשה להיתר באמצעות מהנדס, קיבלו היתר ועבדו לפיו (עמ' 45 לפרוטוקול), וכשנשאל האם מאז האירוע מישהו מהעירייה פנה אליהם בעניין – השיב בשלילה (עמ' 46-45 לפרוטוקול). סביר להניח, כי ככל שהייה מאותרת בעיה בטיחותית בביצוע עבודות הבניה על ידי הנתבעים – מי מהגורמים הבודקים מטעם עיריית רמת גן היה פונה אל הנתבעים בעניין זה, ולא רק שלא הוכח שפנייה כאמור נעשה אלא הוכח שהתיק בעירייה נסגר.
13. אם לא די בעדויות שלעיל, הרי גם המסמכים שצירף התובע עצמו מצביעים על גורמים אפשריים אחרים לקריסת התקרה, שאינם קשורים לנתבעים 1-2, ואין ולו במסמך אחד שצירף התובע לתביעתו כדי לתמוך בטענתו שהתרשלות כלשהי מצד הנתבעים או מי מטעמם היא שהובילה לקריסת התקרה.
14. כך למשל, ממכתבו של מהנדס רן מועלם לנתבע 1 מר מנשה נעמה אותו צירף התובע עצמו (צורף לבקשה מיום 15.11.18) עולה כי:

"לפני ביצוע עבודות ההריסה והבניה בדירתך ניתן היה להבחין בסימני הרטיבות שהיו על גבי התקרה ועל רמת העץ הירודה שתמכה את הגג במהלך השנים, כפי הנראה סימני הרטיבות הופיעו גם בדירת השכן ונתנו התראה על ההולך לקרות....כמו כן שוחחתי עם הקבלן אשר ביצע את עבודות ההריסה והבניה בדירתך והבנתי שבשלב ההריסה לאחר שהתחילו לפרק בנקודה אחת את תקרת הרביץ כשלה כל התקרה ונפלה בפתאומיות בכל הדירה. לאור נתונים אלו, איני רואה קשר בין העבודות אשר הוצעו בדירתך ובין הכשל בתקרת השכן, מלבד צירוף מקרים. לו היה בעל הדירה מתחזק את התקרה ומטפל ברעפים הייתה נמנעת נפילת תקרת הרביץ."

(ההדגשות שלי – מ.ר.א.).

1. מובן כי מקום שהמסמך לא הוגש באמצעות עורכו, אין הוא מהווה ראיה לאמיתות תוכנו. ואולם לא ניתן להתעלם מכך שמסמך כזה קיים, והתובע עצמו איננו מתכחש לקיומו עת שהוא עצמו צירפו כראיה בתיק מטעמו. גם במסמך זה יש כדי לחזק את המסקנה שלא הוכחה התרשלות כלשהי מצד הנתבעים, וודאי שלא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות כלשהי מצדם או מצד מי מטעמם לבין קריסת התקרה בדירת התובע.

סיבה אפשרית אחרת לקריסת התקרה – מזג האוויר הגשום

1. מעדויותיהם של העדים השונים עולה כי במועד קריסת התקרה או למצער עובר לכך היו גשמים חזקים בעיצומה של עונת החורף (ר' למשל עדותו של התובע בעמ' 15; בעמ' 25;לפרוטוקול; עדותו של מר יוסי מזרחי בעמ' 28 לפרוטוקול; עדותה של גב' קוזלוב בעמ' 35 לפרוטוקול; ועדותו של מר כליף בעמ' 44 לפרוטוקול).
2. בתוך כך, התובע ציין בעדותו הראשית כי "ב – 12.12.10 היה גשם מאוד חזק והתחיל לנזול...." (עמ' 15 שורה 4 לפרוטוקול), והודה בחקירתו הנגדית כי באותו יום היתה "סערה רצינית" (עמ' 25 שורה 28 לפרוטוקול). התובע גם הציג תמונה צבעונית (ת/1) שלטענתו מלמדת על החורים בתקרה שבוצעו על ידי הנתבעים או מי מטעמם. לצד זאת, כאמור, לא ברור לחלוטין האם מדובר בחורים או שמא ברטיבות.
3. גם הגב' קוזלוב ציינה בעדותה כי היו גשמים רבים באותו חורף אם כי לא זכרה לציין האם באותו יום ספציפית ירד גשם (עמ' 35 שורה 31 לפרוטוקול). גב' קוזלוב אף הוסיפה והודתה כי: "..אחר כך כשהרסו את הדירה שלו, אצלי היה כמעט אותו דבר, אבל לא נפלה התקרה. גם אצלי כל הקיר היה רטוב וכל התקרה רטובה, כי פתחו הכל, נשאר רק חלק ונכנסו מים" ולא ידעה להשיב כיצד התקרה בדירתה לא נפלה ובדירת התובע כן (עמ' 36 שורות 17-8 לפרוטוקול).
4. תנאי מזג האוויר הקשים גם מוצאים ביטוי במסמך שצירפו הנתבעים כראיה נוספת מטעמם ואשר נושא את חותמת השירות המטאורולוגי ביחס לפרק הגשם שהחל ביום 10.12.10. ככל שאמנם מדובר בתעודה ציבורית כמובנה בס' 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 מדובר בראיה קבילה. ככל שמבוקש לראות בה כראיה לאמיתות תוכנה עליה גם לעמוד בארבעת התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה לעניין זה (ואלו הם: רישום המסמך נעשה מכוח חובה מפורשת בדין; המסמך מתייחס לעניין ציבורי; הרישום נועד להישמר לעתיד; המסמך פתוח לעיון הציבור - ר' למשל ת"א 40619-12-14 עו"ד ארז חבר מנהל מיוחד לעמותת חברת קדישא גחש"א לציון (בפירוק) נ' ברויאר (19.10.2017); ת"א 3656-08-13 שירז נ' המרכז הרפואי בני ציון (5.11.2015); ת"א 49999-03-12 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' א.ג. (9.5.2014) וכיו"ב).
5. בענייננו דומה כי אין צורך להידרש לשאלת תוקפו הראייתי של המסמך שהגישו הנתבעים כראיה לאמיתות תוכנו, הן משום שהצדדים לא טענו לעניין זה בסיכומיהם, והן משום שלא נטען כנגד עצם הכנת המסמך או נכונות תוכנו ולבית המשפט ממילא נתון שיקול דעת ביחס למשקל שראוי לייחס לו. בענייננו, משתוכנו של המסמך לא נשלל ולא נסתר בעדותו של מי מהעדים האחרים אלא אף מצא חיזוק ותמיכה בעדותו של כל אחד ואחת מהם - יש להעניק לו משקל לא מבוטל בנסיבות.

סיכום ביניים

1. סיכומם של דברים הוא אפוא, כי מהעדויות ומהמסמכים שצורפו על ידי התובע עצמו אך גם מהמסמכים ומהעדויות של עדי הנתבעים עולה המסקנה כי תנאי מזג האוויר או לחלופין תחזוקה ירודה ולקויה של גג הבניין ותקרת הרביץ שמעל דירת התובע או לחלופין שילוב של שני הגורמים גם יחד הם שהובילו לקריסת התקרה היא מסקנה סבירה לא פחות מהמסקנה שעבודות הבניה שביצעו הנתבעים הן שהובילו לקריסת התקרה. ובמילים אחרות, לא ניתן ללמוד מהמסמכים או מהעדויות שהוצגו לפניי כי המסקנה שמבקש התובע להסיק מסתברת יותר מהמסקנה האחרת, וודאי שלא עלה בידי התובע להוכיח הסתברותה של מסקנה זו במאזן ההסתברות הדרוש בהליך אזרחי.

האמנם עלה בידי התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי בין פעולות הנתבעים לנזקים הנטענים?

1. גם אם אשוב ואקל עם התובע, ואניח לטובתו כי עלה בידיו להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולות הבניה שביצעו הנתבעים לבין קריסת התקרה בדירתו ונזקיו הנטענים, עדיין אינני סבורה כי עלה בידי התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי בין פעולות אלו לנזקים הנטענים, ואבהיר.
2. בענייננו, השיקול הבא בחשבון הוא זה הקבוע בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין"), לפיו:

64. "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:

...

(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;

..."

(ההדגשה שלי – מ.ר.א.).

1. גם אם אתעלם מכך שלא עלה בידי התובע להוכיח מהן הפעולות המדויקות שביצעו הנתבעים או לחלופין מהן הפעולות המדויקות שלא ביצעו על אף שמחובתם היה לבצען, וגם אם אניח כי הנתבעים התרשלו בביצוע פעולות כלשהן, נראה כי למצער ביחס לחלק מרכושו של התובע (שנטען כי ניזוק כתוצאה מאירוע קריסת התקרה) – לא אשמם של הנתבעים היה הסיבה המכרעת לנזק אלא אשמו של התובע או של צד שלישי אחר שאיננו הנתבעים.
2. מעדותו של התובע עצמו עלה כי הדירה אליה עבר להתגורר היתה מרוהטת; כי את רכושו שפינה מהדירה העביר למחסן או למקלט בבניין בו נמצאה הדירה אליה עבר לאחר מכן, וכי בעל הבית בדירה החדשה הנחה אותו לפנות את חפציו בעקבות הוראת הג"א לפנות את המקלטים בשל תקופת האזעקות (עמ' 18 שורות 26-23 לפרוטוקול).
3. לטענתו: "התקשרה אליי וצעקה נורא, הייתי חייב להכניס את זה למקלט. יעקב, האחראי על ועד הבית, אמר לי להוציא את זה בהתאם להוראות. חזרתי מהעבודה וזה כבר לא היה." (עמ' 18 שורות 31-28; ר' גם עמ' 20 שורות 3-1 לפרוטוקול).
4. מעדותו של התובע עולה אפוא, כי חלק ניכר מרכושו היה ראוי לשימוש גם לאחר אירוע קריסת התקרה, שאם לא כן - מדוע היה צורך לאחסנו? אם מדובר בחפצים שמישים – הרי שלא ניזוקו על ידי הקריסה, ולא ברור מדוע לאחר שניתנה לתובע התראה על השלכתם, לא טרח לאחסנם ולו זמנית במקום חלופי או מדוע לא ניסה למוכרם או למצער לנסות ולהקטין הנזק בדרך אחרת כלשהי.
5. משנשאל התובע בחקירתו הנגדית מדוע לאחר שהוציא את חפציו מהמקלט ואלו נזרקו לא תבע את מי שזרקם השיב: "לא תבעתי היות והוא התרה בי להוציא את זה. הוא אמר שיש לו הוראה לנקות את המקלטים." (עמ' 26 שורות 7-6 לפרוטוקול). אני סבורה, כי מעצם העובדה שהתובע בחר להשיב על השאלה בכך שלא היתה עילה כלפי הזורק ולא בכך שלא היה על מה לתבוע כי לחפצים לא היה כל ערך – יש כדי ללמד שלחפצים שאחסן במקלט היה ערך ולא נהרסו כליל.
6. עינינו הרואות אם כן, שאחסון הרכוש במחסן או במקלט וזריקתם הם בבחינת גורם זר מתערב בין התרשלות הנתבעים – ככל שהיתה כזו, לבין הנזק לרכושו של התובע, ככל שהיה גם כזה. השאלה האם יש בהתערבות זו כדי לנתק את הקשר הסיבתי תלויה במידת הצפיות של התערבות כזו על ידי המזיק – כאן הנתבעים.
7. התערבותו של גורם זר בין מעשה ההתרשלות לבין התרחשות הנזק אין בה, כשלעצמה, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין השניים. השאלה היא תמיד, אם התערבות זו צפויה היא אם לאו. הלכה היא, שהצפיות לא צריכה להתייחס לכל פרטי האירוע שהתרחשו הלכה למעשה, אלא לאופיו הכללי, על­ פי תכונותיו העיקריות (השוו למשל לע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1 (1984); ע"א 3573/15 פלוני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ (4.6.2017); וכיו"ב).
8. בענייננו, אני סבורה כי התנהלותו של התובע עצמו או של אותו צד שלישי שלטענת התובע זרק את חפציו מן המחסן/המקלט – היא בבחינת גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלות של הנתבעים – ככל שהיתה, לבין נזקי הרכוש להם טוען התובע – ככל שאמנם נגרמו. שהלוא לא ניתן לדרוש מהנתבעים בכובעם כמשפצי דירה – ולו כעניין של מדיניות משפטית, לצפות פעולה כה מרוחקת כדוגמת השלכת חפצים שלכאורה ניזוקו כתוצאה מהתנהגותם, על ידי הניזוק עצמו או על ידי צד שלישי כלשהו, במקום אחר שאיננו קשור לנתבעים.

סיכום ביניים

1. אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע להוכיח קשר סיבתי (עובדתי או משפטי) בין פעולות הנתבעים לבין קריסת התקרה ונזקיו הנטענים.

האם עלה בידי התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו, את תיחומו ואת כימותו?

1. גם אם אתעלם מכך שלא עלה בידי התובע להוכיח כי קריסת התקרה נגרמה בשל התרשלות הנתבעים או מי מטעמם בביצוע עבודות הבניה בדירתם ומעליה במאזן ההסתברויות הדרוש בהליך אזרחי, וגם לו אניח לשם הדיון בלבד כי התובע עמד בנטל זה, הרי שהתובע לא עמד בנטל השכנוע להוכחת נזקיו, תיחומם וכימותם.
2. כידוע, עוולת הרשלנות כוללת, כאחד מיסודות האחריות, קיומו של נזק. יסוד זה מעורר שתי שאלות עקרוניות: האחת - קביעת היקפו של הנזק שבגין התרחשותו אחראי המזיק ומידתו. זוהי שאלה של תיחום הנזק, אשר במסגרתה מאתרים את הנזקים שנגרמו על-ידי ההתרשלות תוך ייחוד אותם נזקים שבגינם מוטלת אחריות ברשלנות. השנייה - קביעת שיעור הפיצויים שהניזוק זכאי לו בגין הנזק שנגרם לו. זוהי שאלה של כימות ושומה, אשר במסגרתה יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף שיש בהם כדי לפצות את הניזוק (ר' למשל ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמ בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289 (2003); ע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים (26.2.2006);

התובע לא הצליח להוכיח כי נגרם לו נזק או לתחום נזק זה

1. ראשית, התובע לא הציג שום ראיה מוחשית לכך שנגרם נזק כלשהו למטלטליו כתוצאה מקריסת התקרה – לא כל שכן נזק שאיננו בר תיקון.
2. אמנם התובע צירף תצהיר ובו פירט את נזקי הרכוש שלטענתו נגרמו לו (ר' תצהירו מיום 8.11.18) ובתוך כך בגדים בשווי 5,000 ₪; מחשב נישא בסך 8,000 ₪; מדפסת משולבת בסך 3,000 ₪, מיטה וכלי מיטה בסך 10,000 ₪, ריהוט בסך 15,000 ₪, ארון ספרים בסך 5,000 ₪, כלי פסח וכלי מטבע בסך 5,000 ₪, כיריים חשמליות בסך 2,000 ₪; מקרר, טלוויזיה ומכשירי חשמל בסך 7,000 ₪ וביחד סך כולל של 60,000 ₪. התובע אף צירף לתצהיר העתק של "הסכם אירוח למגורים שנחתם ביום 3.2.2011" ממנו עולה כי התאפשר לו להתארח למגורים בדירתה של גב' נורית מילר, כאשר דובר בדירה מרוהטת.
3. התובע אף חזר על רשימת מטלטליו שלטענתו נהרסו כתוצאה מקריסת התקרה במסגרת עדותו הראשית (ר' עמ' 15 שורות 27-19; עמ' 18 שורות 21-14 לפרוטוקול). לצד זאת, מלבד הדברים שמסר בתצהיר – לא תמך התובע את טענותיו לנזקי הרכוש לתכולת הדירה באף תמונה, באופן שמעורר תמיהה רבה.
4. תמיהה זו התחדדה כפליים גם לנוכח העובדה שהתובע עצמו הודה כי צילם את החורים שלטענתו עשו בתקרת דירתו לפני שהתקרה קרסה (עמ' 15 שורות 28-27; עמ' 19 שורות 19-18 לפרוטוקול). אם יכול היה לצלם את החורים שלטענתו יצרו הנתבעים או מי מטעמם בתקרה גם אם היה ברשותו טלפון ישן בשנת 2010, כיצד זה לא יכול היה לצלם ולתעד עם אותו טלפון ישן את ההרס והנזק שנגרם לרכושו? דומה כי לתובע הפתרונים...
5. בנוסף, משהתבקש התובע להבהיר כיצד נהרסו חפציו השיב כי: "יצא מכלי (צ"ל מכלל – הערה שלי, מ.ר.א.) שימוש. נכנסו לשם יונים ועשו שם את הצרכים שלהם. זה כבר לא היה בר שימוש." (עמ' 19 שורות 21-11 לפרוטוקול). לא ברור כיצד עשיית צרכים על ידי יונים הופכת חפצים לבלתי שמישים וכיצד זה לא ניתן לנקותם.
6. במאמר מוסגר אוסיף ואציין כי התובע הפנה בחקירתו הנגדית לכתבה העיתונאית שצורפה לכתב התביעה, לצורך הוכחת נזקיו. ואולם גם בהתעלם מכך שאין בכתבה (שהוגשה שלא באמצעות עורכה) כל ערך ראייתי להוכחת אמיתות האמור בה, ממילא אין בה התייחסות להיקף הנזקים שנגרמו לתובע, לתיחומם או לכימותם.
7. שנית, גם מעדויותיהם של העדים האחרים שהגיעו ליתן עדות מטעם התובע לא ניתן היה לחלץ ולו חיזוק קלוש לכך שנצפה נזק כלשהו למטלטליו של התובע.
8. כך למשל, כאשר מר יוסי מזרחי, המפקח על הבנייה מטעם עיריית רמת גן, התבקש בחקירתו הראשית לתאר את מצב הדירה כפי שראה אותה במעמד ביקורו בשטח, התייחס להרבה שברים וכדבריו: "שברים של התקרה, בעיקר לכלוך שנוצר מכל מה שנשר מלמעלה. כנראה גם חוץ מתקרה שנשרה היה שם הרבה זבל. אני לא יכול להגיד אם הדירה הייתה ראויה למגורים כי איני שמאי מקרקעין." (ר' עמ' 28 שורות 34-32 לפרוטוקול).
9. גם כאשר ניסה ב"כ התובע למקד את מר מזרחי בחקירתו לעניין נזקי הרכוש, לא התייחס מר מזרחי לנזקים למטלטלין אלא לפסולת, בעיקר באזור שהתקרה נשרה על המקרר, וכדבריו: "לא יכול להגיד אם המקרר עובד, אם אפשר לנקות אותו, איני שמאי של הערכות נזקים. הדירה היתה במצב לא תקין בלשון המעטה." (עמ' 29 שורות 21-19 לפרוטוקול). מר מזרחי גם לא זכר לציין האם נכנס לחדר השינה של התובע אם לאו (עמ' 29 שורה 23 לפרוטוקול).
10. ב"כ התובע לא הרפה ושב וניסה למקד את העד לעניין נזקי הרכוש בדירת התובע, ואולם גם נסיון זה לא גרם למר מזרחי לפרט נזקי רכוש כלשהם בהם הבחין. הוא שב וציין כי הנזק לתקרת הרביץ הוא הנזק העיקרי שראה בדירה (עמ' 30 שורות 7-5 לפרוטוקול).
11. גם כשהופנה מר מזרחי לתמונות – ציין כי הוא רואה בעיקר לכלוך, שברים של רעפים ופסולת בנייה (עמ' 31 שורות 4-1 לפרוטוקול).
12. אם לא די בעדותו של מר מזרחי – העד מטעם התובע, הרי גם עדותה של שכנת התובע, הגב' אירנה קוזלוב, שהעידה אף היא מטעם התובע, לא הוסיפה ולא הועילה בהקשר זה. גב' קוזלוב לא פירטה בעדותה הראשית כל נזק לרכוש. הגב' קוזלוב ציינה כי פגשה בתובע למחרת בבוקר בדרכה לעבודה, וכטענתה: "החזיק את היד ואמר שקיבל מכה, פתח דלת וראיתי שהתקרה, כל התקרה נפלה....." (עמ' 34 שורות 26-23 לפרוטוקול).
13. כשהתבקשה גב' קוזלוב לפרט בחקירתה הראשית מה ראתה בדירה חזרה והתייחסה לקריסת התקרה בלבד, ולא פירטה כל נזק לרכוש, למרות מאמציו של ב"כ התובע ושאלותיו החוזרות ונשנות לעניין הנזק (עמ' 34 שורות 31-30; עמ' 35 שורות 6-1 לפרוטוקול). כאשר התבקשה גב' קוזלוב למקד את מיקום הנזק בדירה השיבה: "כל הסלון...." (עמ' 35 שורה 15 לפרוטוקול).
14. גב' קוזלוב המחישה באמצעות תנועת ידיים את האופן בו קרסה התקרה בתנועה קעורה כלפי מטה עד הרצפה (עמ' 37 שורות 29-21 לפרוטוקול), באופן שאף הוא ממקד את עיקר עדותה של גב' קוזלוב בעצם קריסת התקרה להבדיל מנזקי רכוש כלשהם.
15. וכמו לא די בכך שהעדים שהביא התובע מטעמו לא פירטו דבר אודות נזקי הרכוש שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מקריסת התקרה, עדותו של התובע לעניין זה נסתרה בעדותו של מר כליף (עד מטעם הנתבעים) המתגורר עד היום בבניין. מר כליף ציין בעדותו הראשית כי פגש בתובע בבוקר, התובע שאל אותו אם יודע מה קרה ואמר לו שהתקרה נפלה ותודה לאל שלא היה שם, והשניים עלו לראות את הדירה. לטענתו, לא ראה שום סימן על התובע, ולטענתו "המיטה שלו היתה בצד דרום, והאירוע נפער בצד צפון, בדיוק ממול. הוא לא היה בבית, הכל נקי, אין שום דבר. מה שהיה – שם היו רעפים וזה היה בצד השני." (עמ' 41 שורות 12-4; עמ' 42 שורות 3-1; 31; עמ' 43 שורות 3-1 לפרוטוקול).
16. כשנשאל מר כליף בחקירתו הנגדית האם ראה בדירת התובע מחשב – שלל זאת מכל וכל (עמ' 43 שורות 31-30 לפרוטוקול).
17. שלישית, עדותו של התובע עצמו לקתה בקושי לוגי היורד לשורשה של טענתו לעניין הנזק שנגרם לרכושו. כזכור, במהלך עדותו ציין התובע כי היו חפצים שהעביר לדירת האירוח החלופית אליה עבר. לצד זאת, אם אמנם נהרס רכושו – לא ברור מדוע מלכתחילה טרח להעביר את הרכוש ההרוס לדירת האירוח החלופית. ואם לא נהרס רכושו – לא ברור מדוע לא הכניס את הרכוש הראוי לשימוש לדירת האירוח או למקום אחר כלשהו כדי שלא יאבד, ייגנב או ייזרק. יתרה מכך – אם בסופו של דבר נזרק הרכוש שאחסן במקלט – משמע שהיה רכוש ולא הכל נהרס, ואם התובע לא הצליח לבודד אותו רכוש שנהרס מתוך כלל הרכוש שהיה בבעלותו עובר לאירוע הקריסה, ולאבחן בין הרכוש שנהרס לבין זה שניצל – די גם בכך כדי לקבוע שלא עמד בנטל הוכחת תיחום נזקיו באופן שמצדיק דחיית תביעתו.

התובע לא הצליח להוכיח את גובה הפיצוי לו הוא זכאי – כימות הנזק

1. גם אם אשוב ואקל עם התובע פעם נוספת, ואניח לטובתו כי חלק מרכושו נהרס וחלק אחר לא, עדיין - לא מצאתי בעדותו שום הסבר לכך שלא יכול היה להמציא חוות דעת האומדת את שווי הרכוש שניזוק או לחלופין לשחזר קבלות בגין רכישת הרכוש או למצער חלק ממנו.
2. פסיקת בתי המשפט קבעה לא אחת, כי על ניזוק להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו. אפילו אם הוכיח הניזוק נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעורו. משמע, במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים - שומה על התובע הניזוק לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה - לא ייפסק לו פיצוי. ניזוק אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של בית המשפט (ר' למשל ע"א 210/10 רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ נ' שוורץ (7.3.2012); ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981); ע"א (מחוזי חי') 33646-10-16 זנו נ' כוכב יזרעאל א.א. בע"מ (5.4.2017).
3. בענייננו, התובע יכול היה להוכיח את נזקיו באמצעות חוות דעת שמאי או קבלות רכישה או הצעות מחיר וכיו"ב ראיות אחרות שניתן וצריך היה להציג לעיני בית המשפט – ואת זאת הוא לא עשה, ואינני סבורה כי התקיימו בענייננו הנסיבות החריגות אליהן התייחסה הפסיקה ככאלו שמצדיקות קביעת פיצוי על דרך אומדנה (השוו למשל לע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ (6.5.2015); רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (30.1.2018)).
4. כך למשל, משנשאל התובע בחקירתו הנגדית מדוע לא הציג קבלות, למצער ביחס למדפסת שלטענתו היתה חדשה – תירץ זאת בכך שכל המסמכים נהרסו, ואולם לא מצאתי בתשובותיו הסבר מניח דעת לכך שלא יכול היה לגשת לחנות בה רכש את המדפסת ולנסות לשחזר את הקבלה גם אם כטענתו רכש את המדפסת במזומן (ר' עמ' 26 שורות 20-12 לפרוטוקול).
5. אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע להוכיח כי קריסת התקרה אמנם הסבה נזק כלשהו לרכושו, וגם אם כן – וודאי שלא עלה בידיו להוכיח את תיחום הנזקים וכימותם, באופן שדי גם בו, כשלעצמו, כדי לחייב דחיית התביעה.

סיכום

1. אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע להוכחת התרשלות כלשהי מצד הנתבעים, לא עלה בידיו לעמוד בנטל השכנוע להוכחת נזקיו, ולא עלה בידיו לעמוד בנטל השכנוע להוכחת קשר סיבתי כלשהו בין התרשלות הנתבעים לבין קריסת התקרה ונזקיו הנטענים.
2. משכך, מכל אחד מהטעמים האמורים, ובפרט בהצטברם של כל הטעמים הללו יחדיו – דין התביעה להידחות, ואני מורה על דחייתה.
3. לא נעלם מעיניי מצבו האישי הקשה של התובע, אשר בלילה אחד קרסה תקרת הדירה בה התגורר, באופן שאילץ אותו לתור ולחפש אחר מקומות דיור חלופיים – נתון עובדתי שלא נסתר.
4. משכך, בשים לב למצבו האישי של התובע, כמו גם לעובדה שבהליך זה נשמעו עדויות בעל-פה באופן שהפחית את הוצאות הצדדים, מצאתי לנכון לנקוט במידת הרחמים, לעשות חסד עם התובע ולחייבו בהוצאות הנתבעים ברף הנמוך ביותר ההוגן גם כלפי הנתבעים בנסיבותיו הייחודיות של תיק זה.
5. בהתאם, אני מחייבת את התובע לשאת בשכר כלל העדים שנשמעו לפניי כפי שנפסק במועד הדיון, בתוספת הוצאות הנתבעים (הכוללות את שכ"ט באת כוחם) בסך של 5,000 ₪.
6. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.