1. התובע, מר יערי, יליד 1973, נפצע בתאונת דרכים ביום 9.7.2017.

הנתבעת אינה חולקת על קרות התאונה או על הכיסוי הביטוחי והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הפיצוי בלבד.

1. ממקום התאונה פנה התובע לחדר המיון בביה"ח הגליל המערבי בנהריה, שם התלונן על כאב ראש. התובע נבדק, ולמעט רגישות באזור עמוד השדרה הצווארי לא נמצאו פגיעות נוספות ולפיכך התובע שוחרר לביתו. בחודשים לאחר התאונה התלונן התובע על כאבים בברך שמאל ולפיכך נשלח לבדיקות הדמיה אשר הדגימו קרע במניסקוס בברך שמאל.
2. פרופ' מיכאל סודרי מונה כמומחה בית המשפט בתחום האורתופדי וקבע כי לתובע נכות רפואית בשיעור 10% בברך שמאל כאשר את מחציתה יש לייחס לפתולוגיה בסיסית קודמת במניסקוס כך שנכותו הצמיתה של התובע בגין תאונת הדרכים נשוא התביעה היא בשיעור 5%.
3. התובע הוא מכונאי רכב בהכשרתו ומנהל מוסך בבעלותו ולמעשה הוא עצמאי מאז שנת 1998.
4. באוגוסט 2006 במהלך מלחמת לבנון השניה נפצע התובע מרסיסי טיל שפגעו בכתפו. כתוצאה מפגיעה זו, פיתח התובע PTSD (הפרעה בתר חבלתית). התובע פנה בתביעה למוסד לביטוח לאומי, אשר קבע כי לתובע נכות בשיעור 15% בגין הפגיעה בכתף שמאל וכן נכות נפשית בשיעור 40%. נכותו הכללית של התובע, לרבות נכות בברך ימין (בשיעור של 30%) שלא היתה קשורה לפגיעה מאוגוסט 2006, הועמדה על 65% כאשר על פי קביעת רופא תעסוקתי במוסד לביטוח לאומי מיום 14.6.2010, התובע אינו מסוגל לכל עבודה ולפיכך נקבעה לו דרגת אי כושר יציבה בשיעור 100% החל מיום 1.7.2010 (תיק המוסד לביטוח לאומי צורף לתיק המוצגים של הנתבעת).
5. לטענת התובע בתצהירו ובעדותו כתוצאה מהתאונה נפגעה פרנסתו.
6. התובע טוען כי בהיותו מכונאי רכב הוא נדרש לעמוד על רגליו שעות ארוכות וכן להתכופף ולבצע פעולות שונות. לאור נכותו בברך ימין, עובר לתאונה, שימשה לו רגל שמאל כ"עוגן", אולם לאחר הפגיעה, הוא אינו מסוגל לעשות עוד את שעשה בעבר. לצורך הוכחת הפסדי השכר הגיש התובע לתצהירו דוחות שומה ודוחות רווח והפסד.
7. על פי דוחות השומה שהוגשו הכנסות התובע הן כדלקמן:

1. לעומת הנתונים העולים מהצהרות התובע למס ההכנסה, העיד התובע בפני כי בכל השנים הוא "מושך משכורת" מהעסק בסך של 10,000 ₪ בכל חודש וכי סכום זה לא השתנה לפני התאונה ואחריה. לטענתו, לו לא היה מוגבל, יכול היה להכפיל הכנסתו זו.
2. יצוין כי בתצהירו ובעדותו התובע לא העיד כי נאלץ לשכור עובדים נוספים למוסך כדי לפצות על כך שהוא עצמו אינו יכול עוד לעבוד באותו אופן.
3. בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם כיום במוסך נמצאים עובדים שהועסקו על ידו גם עובר לתאונה, התובע ענה שיש שני עובדים שעבדו עמו גם לפני התאונה וגם לאחריה. התובע לא הביא עובדים אלה כדי להעיד על מצבו או יכולתו לעבודה לפני ואחרי התאונה וכאמור אף לא העיד או הוכיח כי נאלץ לשכור עובדים נוספים עקב מגבלותיו.
4. בסיכומיו טען התובע כי יש לחשב את פוטנציאל ההשתכרות שלו על פי מחזור העסק, ההולך וגדל מאז שנת 2015, ולא על פי ההכנסה המדווחת למס הכנסה כיוון שההוצאות המדווחות כוללות גם את השתכרותו בעוד הדיווחים למס ההכנסה אינם משקפים את ההכנסה האמיתית.
5. הפסיקה נתנה דעתה על הסוגיה של הכנסה מדווחת לעומת הכנסה לא מדווחת. הן בע"א 4816/20 יאן לסקוב נ' פלונית (נבו 10.03.2021) והן בת"א (מחוזי חי') 1072-04 פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ גבעתיים (נבו 10.01.2010) קבע בית המשפט כי הצהרתו של אדם כלפי רשויות המס או כלפי גופים מנהליים אחרים כגון המוסד לביטוח לאומי יכולה להיחשב כהשתק שיפוטי שכן יש קושי בקבלת גרסתו של בעל דין מול בית המשפט, כאשר קודם לכן או בד בבד לגרסה זו, מוסר בעל הדין גרסה אחרת לשלטונות המס כדי שתצמח לו טובת הנאה.

וכך כותב השופט עמית בע"א 4816/20 יאן לסקוב נ' פלונית (נבו 10.03.2021):

"על הניזוק הטוען להכנסה לא מדווחת מוטל נטל גבוה במיוחד להוכחת טענותיו, "שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת" (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489, 498 (1995)). כפי שציינתי בעניין אסייג, "יש קולות המהרהרים שמא הגיעה העת לדחות כליל את הטענה להכנסה לא מדווחת מטעמים של מדיניות שיפוטית שלא יצא חוטא נשכר ובטעמים של מעין 'השתק שיפוטי' [...] למיצער, יש הסבורים כי יש להשתיק את הניזוק-החי מלטעון להכנסה לא מדווחת, להבדיל מעזבונו או תלוייו של הניזוק-המת, מקום בו התאונה גרמה למות הניזוק".

1. בפני שלוש גרסאות שונות לגבי השתכרות התובע- האחת- בעדותו בפני - לפיה הוא משתכר כ- 10,000 ₪ לחודש הן לפני התאונה והן אחריה, הגרסה השניה היא הדיווח למס ההכנסה- לפיו התובע משתכר כ- 6,000 ₪ לחודש ואילו גרסה שלישית הופיעה בסיכומי התובע בהם ביקש התובע לגזור את הכנסתו מהמחזור השנתי- כיוון שלטענתו בסיכומים ההכנסה שלו היא חלק מהוצאות העסק- טענה זו סותרת למעשה את עדותו לפיה הכנסתו לא השתנתה לפני ואחרי התאונה. בהתאם להלכת בית המשפט העליון בעניין זה, ולאור ריבוי הגרסאות, אני סבורה שאין מקום במקרה שלפני לקבל את טענת התובע להכנסה גבוהה יותר מזו המדווחת למס ההכנסה.
2. לטענת הנתבעת, כיוון שנקבע כי התובע מחוסר כושר השתכרות וכי לא הוכיח פגיעה בהשתכרותו, יש לפצות את התובע באופן מינימלי בגין אבדן כושר ההשתכרות.
3. אשתו של התובע העידה בעיקר על הסיוע שהגישה לו לאחר התאונה וכן על העובדה שבשל הנכות בברך שמאל, התובע מתקשה בביצוע קניות ואינו מסייע בידה בנקיון הבית.

נזקי התובע

1. באשר להפסד ההשתכרות בעבר, טוען התובע בתצהירו כי לא עבד במשך 22 יום לאחר התאונה. אין בפני ראיה כי התובע הפסיד שכר במהלך ימים אלה, ועל פי עדותו, באופן קבוע הוא "מושך מהעסק" את אותו סכום בכל חודש. למרות זאת, יש מקום לפיצוי מסוים בגין הימים בהם היה התובע באבדן כושר ע"ס 5,000 ₪. לא הוכחו הפסדי השתכרות נוספים.
2. באשר להפסד השכר בעתיד, על פי דיווחי התובע למס ההכנסה בשנת 2019, שהם הנתון המעודכן ביותר הנמצא בפני, התובע השתכר שכר חודשי של כ- 6,000 ₪. התובע כיום בן 49, משמע נותרו לו כ- 21 שנות עבודה- עד גיל 70, בהיותו עצמאי. לאור האמור, הפיצוי בראש נזק זה עומד ע"ס 40,000 ₪. לאור שיעור הנכות הנמוך אין מדובר בחישוב אריתמטי מלא.
3. בראש הנזק של כאב וסבל אני פוסקת סכום של 10,000 ₪ .
4. לעניין עזרת צד ג' והוצאות- התובע ואשתו העידו כי התובע נזקק לסיוע לאחר התאונה וכן מתקשה בביצוע פעולות שונות בבית. למרות שלא הוצגו קבלות, אני פוסקת על דרך האומדנה בראש נזק זה סך של 15,000 ₪.
5. נזקי התובע עומדים אם כך על סך של 75,000 ₪ על פי הפירוט הבא:

1. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 75,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 13% וכן החזר אגרה.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ב, 22 יוני 2022, בהעדר הצדדים.