בפניי תביעה קטנה על סך של 5,000 ₪. בכתב התביעה שאינו מנוסח בצורה בהירה נטען כי בשנת 2013 עבד התובע אצל הנתבעת וזומן על ידי נציג שלה שמסר לו עבודות לביצוע ודאג לשלם לו ולהעביר לחברה את המסמכים, שמו ציון סבן; ציון עזב את החברה באותה שנה והחליף אותו נציג אחר בשם אריה; החשבונות היו בחברה והתובע לא קיבל את כספו, אף שהיו מאושרים על ידי הנציג הקודם; שום דבר לא עזר לו לקבל את כספו; הנתבעת ביקשה שהתובע יחתום על מסמך כתנאי לקבלת כספו, ולפי המסמך אין לתובע כל תביעה נגדם. לטענת התובע זה לא צודק, הוא שלח להם חשבונות קודמים לפני חשבון זה וביקש תיעוד איך קיבל את כספו ואיך הם שילמו לו חשבונות קודמים.

לכתב התביעה לא צורף אף מסמך.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף בהעדר תימוכין לקיומו של חוב כלשהו של הנתבעת לתובע ; הנתבעת מכחישה את כל הטענות של התובע; התובע מעולם לא עבד אצל הנתבעת. גם ציון סבן המוזכר בתביעה לא היה עובד שלה ולא שימש מעולם נציג שלה ולא היה מוסמך להתחייב בשמה של הנתבעת כלפי צד ג' – לא התחייבות כספית ולא התחייבות אחרת. הנתבעת הפנתה לכך שלכתב התביעה לא צורף כתב התחייבות או הזמנת עבודה ואפילו היה כתב התחייבות שכזה חתום על ידי ציון סבן אין בו כדי לחייב אותה.

בישיבה שהתקיימה לפניי ביום 26.6.18 העידו התובע ונציג הנתבעת מר אריה שטיינבך. התובע חזר על טענותיו והוסיף כי הוא עובד אצל הנתבעת יותר מ-20 שנה. הוא היה מקבל את הכסף דרך ציון. ב-2013 עשה לנתבעת עבודה לבית של נציג הנתבעת שהוא קרוב משפחה של החברה. לתובע יש חשבונית אחרונה על סך 1,500 ₪ בגין אותה עבודה. לטענתו עשה לנתבעת עבודות קודמות, וזאת בניגוד לטענת הנתבעת כאילו התובע לא עבד אצלה מעולם. להוכחת טענתו כי עבד בעבר אצל הנתבעת הציג סדרה ארוכה של חשבוניות שלא צורפה לכתב התביעה, ת/1 – ת/6. הוגש גם פקס ששלח התובע לנתבעת ת/7, הזמנת עבודה ת/ 8 וחשבוניות ישנות ת/9.

התובע התבקש למקד את טענותיו ולהסביר מדוע הוא תובע סכום של 5,000 ₪. להלן תשובתו:

"אני מדבר על 2016 ויותר. החשבונית שאני תובע בתביעה הזו היא ת/9 חשבונית 0634 מיום 1.3.15. לשאלה למה אני תובע 5,000 – בשנת 2013 זה היה 1,500 עכשיו ביקשתי 3,000 והוא לא רצה לתת לי. אחרי 5 שנים לקחת 1,500? אני רוצה לדעת שיגיד לי איך הוא שילם לי אותה. אני תובע את החשבונית הזו פלוס חשבוניות ששלחתי בפקס ואמרתי לו תגיד לי איך שילמת לי את החשבוניות האלה. אני רוצה את הזמן וריבית והצמדה".

לשאלה מדוע התובע לא הגיש את החשבוניות הרבות שהגיש לתיק במסגרת כתב התביעה, השיב כי

"אם אני נותן לו אותן אז הוא בא מוכן ויוצא נגדי".

נציג הנתבעת חזר על טענות הנתבעת והצהיר כי הוצעה פשרה על 1,500 ₪, אך זאת בבחינת "דמי טרדה".

בהמלצת בית המשפט נציג הנתבעת הסכים לשלם לתובע 1,500 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות משפט, אך התובע דחה הצעה זו וביקש שבית המשפט יפסוק לו יותר.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הטענות ובחנתי את המוצגים באתי למסקנה כי עליי לקבל את התביעה על סך של 1,500 ₪ ללא חיוב בהוצאות.

כתב התביעה כללי ביותר ואינו ברור. בית המשפט שמע את גרסתו של התובע וניסה להבין ממנו על מה הוא תובע סכום של 5,000 ₪. מתשובתו עלה כי מלכתחילה דרש סך של 1,500 ₪, אך לטענתו זה היה נכון ל-2013. היום הוא תובע סכום גבוה יותר מאחר שמגיע לו הצמדה וריבית. מדברת בעד עצמה העובדה שהתובע בחר להציף את התיק בכמות גדולה של חשבוניות שלא צורפו לכתב התביעה, וכשנשאל מדוע לא צרף את החשבוניות לכתב התביעה השיב כי חשש שהנתבעת תתכונן ותצא נגדו.

המוציא מחברו עליו הראיה, כך הוא בתביעה רגילה, כך הוא גם בתביעה קטנה. בתביעה לשכר בגין עבודה קבלנית על התובע לציין בכתב התביעה את העבודה שביצע, תאריך ביצוע העבודה, מקום הביצוע, הזמנת עבודה אם יש, המחיר שסוכם, דרישות תשלום וכיו"ב. התובע לא עמד בנטל זה אלא בחר להגיש כתב תביעה כללי ביותר מבלי לצרף לו אף מסמך, ולמעשה במסגרת עדותו אישר, אם כי במשתמע, כי הסכום שלא שולם לו עד היום הוא 1,500 ₪ בלבד. כאמור, הנתבעת הסכימה לשלם סכום זה ואף להוסיף הוצאות משפט, אך התובע דחה הצעה זו מאחר שלטענתו מגיע לו יותר, זאת מבלי להסביר מדוע מגיע לו יותר.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 31.12.13 ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות התיק אין צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בהעדר הצדדים.