בפניי בקשה להחזרת רכב תפוס מ.ר. 95-983-52.

1. על פי החשד, ביום 19.11.17 פרץ הרכב נשוא הבקשה את מחסום חיזמה, נמלט וננטש בשטח ישראל. הרכב נתפס ע"י המשיבה ומכאן הבקשה.
2. אין חולק כי המבקשת היא בעלת הרכב. המבקשת אינה מחזיקה ברישיון נהיגה ונראה כי בני משפחתה נוהגים ברכב.
3. עיינתי בתיק החקירה ונחה דעתי כי קיים יסוד סביר להניח כי באמצעות הרכב נעברה עבירה (סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969).
4. העולה מן האמור כי התפיסה הינה כדין וכי קיימת תכלית מוצדקת לתפיסת הרכב. עם זאת יש לבחון האם ניתן להשיג את תכלית התפיסה באמצעות חלופה הפוגעת באופן פחות בבעל הקניין בנכס, שעה שטרם הורשעו בדין המבקשת או כל משתמש אחר ברכב.
5. המשיבה מתנגדת להחזרת הרכב מאחר וטרם הושלמה החקירה. יחד עם זאת, לא עלה בידי המשיבה לפרט בדיון מה הצפי להשלמת פעולות החקירה ומה תכלית המשך החזקת הרכב, למעט שימור האפשרות לחילוטו.
6. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אני סבורה כי יש להורות על החזרתו של הרכב בתנאים אשר יבטיחו כי ניתן יהיה בסופו של ההליך, אם יורשע אדם הקשור ברכב, לחלט את הרכב. לא מצאתי בטיעוני המשיבה מניעה לכך, כפי שנעשה באופן שגרתי באשר לרכבים תפוסים.
7. מוסכם על הצדדים כי שווי הרכב כ- 70,000 ₪. הפסיקה קבעה כי דרישת הפקדה של כ-30% משוויו של הרכב הינה סבירה (בש"פ 3616/11 זגורי נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (24.5.2011)).
8. אשר על כן אני מורה על החזרת הרכב בתנאים הבאים:
9. ניתן צו איסור דיספוזיציה ברכב.
10. יירשם עיקול לטובת המדינה על הרכב.
11. תומצא פוליסת ביטוח מקיף של חברת ביטוח ישראלית על הרכב לטובת המדינה.
12. להבטחת האמור לעיל המבקשת תפקיד סך של 23,000 ₪.
13. בנוסף, המבקשת תחתום על התחייבות עצמית ותמציא ערב שיחתום על ערבות צד ג' – כל ערבות על סך 50,000 ₪.
14. זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ח, 24 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.