הצדדים הסמיכוני לתן את פסק הדין לפי סעיף 4(ג) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, והגישו סיכומים בכתב.

1. התובעת ילידת 1993 ותאונת הדרכים נשוא התיק הינה מ-19.5.16.

2. מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' נורמן דורון, קבע כי לא נותרה נכות בעקבות התאונה, כאשר הבדיקה במיון הייתה תקינה (לא היו הגבלות תנועה) , ומדובר על תאונה קלה.

3. התובעת טוענת, כי יש להתערב במסקנות חוות הדעת, לאור גילה הצעיר ובלטי דיסק שהתגלו אצלה. התייחסות המומחה הייתה שמדובר בבלטים קטנים מאוד, שאינם גורמים לפתולוגיה או מגבלה בתנועות, כאשר בבדיקה אכן לא נמצאה מגבלה.

4. התובעת מפנה לכך כי נעדרה מעבודתה מיום התאונה ועד 10.7.16 בהתאם לתעודות אי כושר, כאשר עובר לתאונה ב-14.4.16, החלה לעבוד בחברה והשתכרה כ-4,000 ₪ לחודש.

5. צורף אישור מעביד לפיו אכן נעדרה התובעת בתקופה הנטענת על ידה ולא קיבלה שכר. עם זאת, התובעת עצמה צירפה תלוש לחודש מאי 2016 שהודפס בחודש לאחר מכן, ולפיו השתכרה סך של 4,033 ₪ בחודש מאי 2016.

6. התובעת טענה להפסד השתכרות לעבר בסך של 11,000 ₪; הפסד השתכרות לעתיד בסך של 35,000 ₪; אובדן תנאים סוציאליים לעבר ולעתיד; נזק לא ממוני בסכום המקסימלי שבשיקול דעת בית המשפט; עזרה לעבר ולעתיד; והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.

7. הנתבעת מציינת כי בעבר נפגעה התובעת בתאונת דרכים מ-2012, אותה לא ראתה לציין בשאלון, ושם התלוננה על אותם כאבים. הנתבעת מפנה לכך כי לא צורפו תלושים שיש בהם כדי ללמד על פגיעה בשכר או לנזק מיוחד, וכי חופשת המחלה הנטענת לא הצדיקה היעדרות בת חודשיים כמעט. לטעמה של הנתבעת, אב הנזק היחיד הוא אב הנזק הלא ממוני, אותו יש לפסוק בסכום צנוע, לאור קלות הפגיעה. מן הפיצוי יש לנכות 4,600 ₪ בתוספת מע"מ, שכר המומחה שמונה, כאשר בהחלטת המינוי נקבע כי היה ולא תיוותר נכות כתוצאה מן התאונה, תנוכה עלות חוות הדעת במלואה.

8. לאחר עיון במסמכים ובטיעונים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר:

א. 6,000 ₪.

ב. 772 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל.

ג. 715 ₪ בגין החזר אגרה ראשונה.

9. פטור מיתרת אגרה.

ניתן היום, י' תמוז תשפ"א, 20 יוני 2021, בהעדר הצדדים.