לפני בקשת הנתבעת מיום 16.1.2.2018 שכותרתה "בקשה למתן החלטה בעניין צירוף נתבעת ו/או צד ג' וכן תגובה להצעת "הפשרה" של כב' המשפט".

רקע והתנהלות ההליכים עד כה

1. התביעה שלפני עוסקת בטענות התובעת לפיהן גבתה ממנה הנתבעת כספים שלא כדין בשל חובה של חברה אחרת - קול טימבר שמה - לנתבעת.
2. כתב התביעה הוגש בדצמבר 2017. ישיבה מקדמית התנהלה באוקטובר 2018, לאחר עיכובים שנעוצים בעיקרם בהתנהלות הנתבעת, ובין היתר: פסק דין שניתן בהעדר הגנה ובוטל, ועיכוב נוסף בהגשת כתב ההגנה, שלבסוף הוגש רק בסוף חודש מאי 2017. לאחר ישיבה מקדמית (אליה התייצב רק בא כוח הנתבעת, ובהעדר נציג מטעמה), במסגרתה התנהל אף דיון מחוץ לפרוטוקול, ולאחריו ביקשו הצדדים ארכה לשם הגשת עמדתם להצעת בית המשפט לסיום המחלוקת, מבלי להידרש לדיון נוסף.
3. התובעת הגישה עמדתה במסגרת הזמן שנקצב לכך, הנתבעת – לא פעלה כן, והגישה בקשה למתן ארכה לאחר חלוף זמן זה. נעתרתי לבקשה זו, ואולם הנתבעת לא הגיבה אף לאחר תום מועד זה. ביום 21.11.2018, בהעדר התייחסות מטעם הנתבעת, נקבע התיק לשמיעת ראיות ולסיכומים ליום 8.1.2019.

דיון והכרעה

1. ביום 16.12.18 הוגשה הבקשה שלעיל. קיבלתי עמדות הצדדים ואפשרתי לשניהם להגיב זה לטענות זה. דין הבקשות להדחות. להלן, יפורטו הטעמים לכך.
2. מדובר בבקשה לצירוף חברת קול טימבר כנתבעת "ו/או" לצירופה כצד ג'. לבקשה צורף העתק הודעת צד ג'.
3. על פי הוראות תקנות 214יג(א) ו-241 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד – 1984, היה על הנתבעת להגיש בקשתה בליווי תצהיר ו-"בהקדם האפשרי לאחר שהתעוררה עילת הבקשה". זאת לא עשתה, אדרבא, הבקשה הוגשה במועד הסמוך לשמיעת הראיות בתיק. מטעם זה בלבד, ניתן היה לדחותה.
4. מעבר לכך, ועל אף כותרת הבקשה – "למתן החלטה", ממנה משתמע כי לפני בית המשפט תלויות ועומדות בקשות שלא הוכרעו, לא הגישה הנתבעת בקשות כאמור בעניין צירוף נתבעת או צד ג'. עוד אציין, כי אכן, כפי שהדגישה הנתבעת – צויין בפתח כתב ההגנה כי במקביל לו מוגשת בקשה למחיקתה מכתב התביעה, אך למיטב בדיקתי, בקשה כאמור לא הוגשה ואינה מצויה בתיק.
5. באשר לבקשה לצירוף קול טימבר כנתבעת: בקשה לצירוף הנתבעת לא הועלתה עד למועד הישיבה המקדמית ובניגוד להוראות התקנות שלעיל. במסגרת ישיבה זו, בעל-פה, ציין בא כוח הנתבעת כי לטעמו על הנתבעת לצרף את חברת קול טימבר כנתבעת נוספת. התובעת לא נאותה לעשות כן, וככל שהנתבעת עמדה על בקשתה לצירוף קול טימבר כנתבעת נוספת, היה עליה לעשות כן בצורה ברורה, בכתב ולכל הפחות, בסמוך לדיון האחרון.
6. לגופה של בקשה: אכן, אין חובה לקבל הסכמת תובע לצירוף נתבע על פי תקנה 24 לתקנות שלעיל ואולם, ככלל, אין לכפות תובע לצרף לתביעתו נתבע שאינו חפץ כי יצורף להליך. התובעת הביעה התנגדותה לכך, הן במהלך הדיון, הן בתשובתה לבקשה.
7. כפי שנפסק בעניין מירסקי: "הלכה היא כי בית המשפט אינו מצרף נתבע לתובענה לפי בקשתו של נתבע קיים רק על מנת להסמיך את בית המשפט לפסוק שיפוי בין הנתבעים (רע"א 9783/05 מירסקי נ' מילר (16.2.06)). זאת, יש לעשות, ככלל, בדרך של הגשת הודעת צד ג'.
8. באשר לבקשה לצירוף קול טימבר כצד ג': על פי הוראות תקנה 214ו, על בקשה לצירוף צד ג' להיות מוגשת עם הגשת כתב ההגנה. זאת לא נעשה. אין ממש בטענת הנתבעת כי כך כונתה חברת קול טימבר על ידי הנתבעת במסגרת כתב ההגנה על מנת לקבוע כי הבקשה הוגשה במועדה.
9. אציין, כי במסגרת סעיף 5 לבקשה, טענה הנתבעת (ללא תצהיר) כי הודעת צד ג' אכן צורפה לכתב הגנתה, ונשמטה בטעות. יחד עם זאת, משלא ציינה הנתבעת ולו במסגרת הדיון (כל שכן לפניו, וודאי שבסמוך לאחריו) כי אך בשל תקלה לא הוגשה בקשה במועד, קיים קושי לתת משקל לעובדה זו במכלול השיקולים. אציין, כי אין מסמכים שצורפו לבקשה מושא החלטתי בקשה לצירוף קול טימבר כצד ג', אלא ההודעה עצמה בלבד.
10. מחדלה של הנתבעת בעת הגשת הבקשות באיחור כה רב, הוא מהותי ומצטרף לשורת מחדלים קודמים, שחלקם פורטו לעיל. העתרות לבקשת הנתבעת בשלב זה משמעה פגיעה בזכויות מהותיות של התובעת, לרבות דחיית הדיון למשך תקופה ארוכה, הכבדה על שמיעת הראיות ו"סרבול ההליך". ככלל, יש לשקול האם יש מקום לרפא מחדלי הנתבעת בדרך של חיובה בהוצאות. במקרה זה לא מצאתי לנכון לפעול כאמור. פסיקת הוצאות במכלול נסיבות העניין תעשה בשיעור נכבד, משמעותי יותר מהוצאות שאפסוק בשל עצם הדרשות התובעת לבקשה. הוצאות אלו אינן עומדות בהלימה לשווי המחלוקת, העומד על סך של 25,589.62 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובעיקר – דרכה של הנתבעת לברר טענותיה כנגד צד ג' במסגרת אחרת אינה נחסמת.

סוף דבר

1. הבקשות נדחות. הנתבעת תשלם לתובעת סך 2,000 ₪ בגין הוצאותיה הנוגעות לבקשה מושא החלטתי. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום המלא בפועל.
2. בסופם של דברים, אף כי לא בשוליהם: בחירת הנתבעת לכנות את הצעת בית המשפט כ"פשרה" (המרכאות – במקור) וציון חששו של ב"כ הנתבעת, לפיו לא נתנה החלטות בשל רצון בית המשפט לסיים את ההליך המשפטי בפשרה אינם עומדים באמות המידה הנדרשות מהצדדים ובאי כוחם בנוגע לאופן בו ראוי לנקוט כאשר פונים לבית המשפט. יש להניח כי די יהיה בהערה זו על מנת שהדברים לא יישנו. במקביל, יצויין, להנחת דעת הצדדים, כי שמיעת הראיות והטענות בתיק תעשה בלב פתוח ובנפש חפצה.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.