1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה, ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטח בשל הפעלת הכיסוי הביטוחי על פי תנאי הפוליסה, בעקבות נזקי רכוש לרכב על רקע בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 06.07.2016 בין כלי רכב, פרטית, מ"ר 74-181-58 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח נזקי רכוש ובבעלות התובע 2 (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג טנדר, מ"ר 99-087-37 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צג ד' (להלן: "הטנדר") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעים טוענים כי בזמן שרכבם היה בחניה כדין במצב דומם נפגע מאחור על ידי הטנדר אשר גם הדפו לקיר ובכך גרם לנזק הן במוקד אחורי והן במוקד קדמי בפרטית. כמו כן, טוענים התובעים כי בגין התאונה נגרמו לפרטית נזקים ובעקבות זאת נשאה התובעת 1 בעלות תיקון נזקי הפרטית ובהוצאות השומה ולתובע 2 נגרמו הפסדים בגין ניכוי השתתפות עצמית וכינון והפסד הנחת היעדר תביעות. משכך, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בהפסדיהם.

מנגד, טוענים הנתבעים כי הנזק למוקד הקדמי בפרטית אינו קשור בתאונה הואיל וכתוצאה מפגיעת הטנדר בחלקה האחורי של הפרטית, האחרונה לא נהדפה לקיר ואף לא היה קיר במקום. עוד טוענים הנתבעים כי חבותה של הנתבעת 2 היא לכל סכום שייפסק שהינו מעבר לגובה ההשתתפות העצמית של מבוטחתה, הנתבעת 2. כמו כן, מכחישים הנתבעים את היקף הנזק וההפסדים הנטענים שנגרמו לתובעים.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים ובכלל זה: ההודעה על התאונה מטעם התובעים (ת/1), תמונות זירת התאונה ונזקי הפרטית (ת/2), וטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים (נ/1).

כמו כן, העידו התובע 2 והנתבע 1 ונחקרו בחקירה נגדית.

4. עתה לא נותר אלא לדון ולהכריע בתובענה.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, מהנימוקים כפי האמור להלן:

5.1. אין חולק כי הטנדר פגע בפרטית בפגוש האחורי בזמן שהאחרונה עומדת בחניה, הן כפי שניתן ללמוד מכתב ההגנה, והן מעדותו של נהג הטנדר (עמ' 3, שורות 11-9 לפרוטוקול).

5.2. המחלוקת המרכזית בתיק היא בדבר מוקד הנזק הקדמי בפרטית, באשר התובעים טוענים כי כתוצאה מפגיעת הטנדר בחלקה האחורי של הפרטית, זו נהדפה קדימה לקיר שהיה מולה ונפגעה בחזית, ואילו הנתבעים מכחישים הדיפה וטוענים בכתב הגנתם כי ממילא לא היה במקום קיר ממול הפרטית.

5.3. במעמד ישיבת ההוכחות הוצגו בפניי תמונות מזירת התאונה (ת/2) המראות את מיקומו של הקיר ביחס לרכבים החונים. יש לציין כי הנתבע 1 אישר בעדותו את מיקומה של הפרטית, אשר הייתה מול פינת הקיר (עמ' 3, שורה 11 לפרוטוקול), כפי שהעיד התובע 2 (עמ' 2, שורות 3-2 לפרוטוקול).

מכאן, שטענת ההגנה של הנתבעים בדבר אי קיומו של קיר נשללת, על ידי תמונות מזירת התאונה והן על ידי עדותו של הנתבע 1.

5.4. זאת ועוד, האמנתי לתובע 2 כי הבחין ברגע התאונה עצמה שהתרחשה לאחר שיצא מהמפעל בו הוא עובד על מנת לזרוק אשפה (עמ' 2, שורות 4, 5 ו- 25 לפרוטוקול). מה גם, שאין חולק כי התובע 2 שוחח עם הנתבע 1 מיד לאחר התאונה והשניים החליפו פרטים. דבר המלמד על ההסתברות כי אכן התובע 2 הבחין בתאונה ולא קיבל דיווח על כך לאחר שהיא קרתה.

5.5. משכך, האמנתי לתובע 2 כי ראה במו עיניו את התזוזה של הפרטית קדימה. האמנתי לו גם כי לא היה לפרטית נזק קודם בחזית. מנגד, איני מקבל את גרסתו של הנתבע 1, לפיה הבחין כי הפרטית לא זזה קדימה כתוצאה מהמכה. בהנחה שהנתבע 1 אכן היה רואה את המכה עצמה, מהווה הדבר סימן כי הבחין באמצעות מראות רכבו את הפרטית בסמוך לפני התאונה, לכן נשאלת השאלה מדוע לא ניסה למנוע את התאונה. סבורני, כי הנתבע 1 לא ראה את רגע המכה אלא הרגיש או שמע ורק לאחר מכן ביקש לראות מה קרה. מכאן, שאיני מקבל את גרסתו של הנתבע 1 כי הבחין כי הפרטית לא זזה קדימה כתוצאה מהמכה.

5.6. סבורני כי הנתבע 1 הסיע את הטנדר לאחור בחוסר זהירות ותוך כך פגע בפרטית אשר כתוצאה מהפגיעה זזה קדימה לעבר הקיר שהיה ממולה ונחבלה גם בחזיתה.

5.7. לפיכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על הנתבע 1.

5.8. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הרי שיש לחלק את הדיון לשניים: תביעת השיבוב של התובעת 1 ותביעת ההפסדים של התובע 2.

לגבי תביעת השיבוב הרי שמאחר שהנזק הנטען נתמך בחוות דעת שמאית, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעים על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

לגבי הפסדיו של התובע 2, אני מאשר את ראש הנזק בדבר תשלום דמי השתתפות עצמית ודמי הכינון המגובים באמצעות אסמכתא (הודעת תשלום בגין נזק תאונתי מטעם התובעת 1, שצורפה לכתב התביעה). לא כל שכן, לגבי ראש הנזק בדבר הפסד הנחת היעדר תביעות, אשר התובעים לא עמדו בנטל להוכיחו. אמנם, באישור ההפסדים שצירפו התובעים עולה כי צפוי הפסד הנחת היעדר תביעות. אולם, מדובר בהפסד עתידי שטרם התגבש ואף לא ניתן להעריך את גובה ההפסד. משכך, איני מאשר ראש נזק. עם זאת, הנתבעת 3 תישא בהפסד זה של התובע 2 כנגד הצגת אישור על הפסד בפועל, באשר לכל אחת משנות הביטוח שבהן צפוי להיות ייקור של הפרמיה בגין הפסד הנחת היעדר תביעות.

מכאן, שסכום התביעה יעמוד על סך של 8,156 ₪.

5.9. באשר לחבותה של הנתבעת 3 הרי שמאחר שהסכום הפסוק גבוה יותר מגובה ההשתתפות העצמית של מבוטחתה, היא הנתבעת 2, הרי שהנתבעת 3 היא שתישא בחבות. ברי כי אין בכך כדי לחסום את הנתבעת 3 מניכוי גובה השתתפות עצמית מול מבוטחתה בהתאם לחוזה הביטוח ביניהן.

6. אשר על כן, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 8,156 ₪, כפי האמור בסעיף 5.8 לעיל, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 3 תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.